נתיבות עולם/נתיב האמת/ג

<< · נתיבות עולם · נתיב האמת · ג · >>

במדרש (ב"ר פ"ח) א"ר סימון בשעה שבא הקב"ה לברא את האדם הראשון נעשו מלאכי השרת כתים כתים וחבורות חבורות מהם אומרים אל יברא ומהם אומרים יברא הה"ד חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים ואמת אומרת אל יברא שכולו שקרים צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה מה עשה הקב"ה היה נוטל אמת והשליכו לארץ הה"ד ותשלך אמת ארצה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס שלך תעלה אמת מן הארץ הה"ד אמת מארץ תצמח ע"כ. המאמר תמוה מאוד ענין זה שהשליך האמת ארצה, ואף שהשליך האמת ארצה סוף סוף אמר האמת שלא יברא, ואם לא היה רצון הש"י לעשות כדבר האמת למה שאל האמת, שהרי דבר זה דרשו על נעשה אדם בצלמנו שהיה נמלך בחסד ואמת צדק ושלום ובשביל שאמר האמת דבר הגון ישליך אותו ארץ. לכן פי' זה כי הנבראים שברא הש"י הם ג' חלקים. החלק הראשון הם עליונים והם נקראים עולם העליון יודעים ומשיגים את בוראם והם נקראים עולם השכליים. החלק השני עולם הגלגלים והם גשמים, אינם מקבלים הויה והפסד כמו שהם הגשמיים אשר הם אצלנו, רק שהם נבראים והם כלים בעת שיעלה רצון השם ית' אבל הויה והפסד כל שעה אין בהם, ומפני כך הם גשמיים שלימים ובשלום הם שלא יכנסו זה בזה ולא יתנגדו זה את זה כמו שהוא בעולם השפל שהם מעיקים זה את זה ויכנסו זה בזה, ועל זה אמר הכתוב עושה שלום במרומיו כי צבא השמים מרוחקים מכל זה. אך אמנם העולם השלישי יש בהם כל זה שהם מתנגדים זה לזה ויכנסו זה בזה לדחות האחד השני, ואין כאן מקום להאריך בזה כי כבר הארכנו בזה למעלה אצל על ג' דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום ע"ש ותמצא מבואר:

וכבר אמרנו למעלה כי האדם בפרט הוא כלול מכל ג' עולמות ובשביל כך הוא מחבר את כלם, כי האדם הזה הוא עולם קטן. וידוע כי העליונים דהיינו עולם העליון משפיע לעולם הגלגלים והגלגלים משפיעים אל התחתונים, ולפיכך יקרא השפע שבא מעולם העליון לעולם הגלגלים חסד כמו שהתבאר במקומו, כי החסד אף לעשירים ואלו צדקה לענייים דוקא כמו שהתבאר למעלה, ועולם הגלגלים אינם נקראים עניים כי הם גם כן בעלי השפעה לתחתונים ולפיכך יקרא מה שהעולם העליון משפיע חסד ולא צדקה שהחסד ג"כ לעשירים, ויקרא מה שהעולם האמצעי משפיעים לתחתונים צדקה, כי התחתונים מקבלים ואינם משפיעים כמו העני הזה שהוא מקבל ואינו יכול להשפיע. וכאשר בא לברא את האדם היה אומר החסד שהוא מצד עולם העליון שהם משפיעים אמר שראוי שיברא האדם שיש בו הבחינה שיש לעולם העליון הוא החסד, שהרי תמצא באדם החסד בטבע שאין האדם מעמיד מדתו על המשפט ומתחסד עם הבריות לעשות חסדים, וכבר בארנו למעלה כי מדת החסד הוא מדת האדם. אמנם האמת אמר אל יברא כי הוא המדה שיש בעולם העליון דהיינו שהם שכליים יודעים ומשיגים האמת לא ישקרו, והבחינה הזאת לא נמצאת באדם כי האדם מלא שקרים וא"א שלא יהיה האדם משנה ומשקר והכתוב אומר כל אדם כוזב. ולפיכך מצד שהאדם ראוי שיהיה בו מעולם העליון יש שתי בחינות, מצד אחד מתחייב לו הבריאה דהיינו מצד החסד שהוא באדם, ומצד אחד אין ראוי לאדם הבריאה דהיינו מצד האמת שהוא כולו מלא שקרים, וכן מצד עולם האמצעי מצד אחד מתחייב לו הבריאה ומצד אחר מתחייב שלא יברא, דהיינו מצד הצדקה שהוא בעולם האמצעי שהם משפיעים אל התחתונים, ודבר זה ימצא באדם גם כן כמו שימצא החסד באדם ימצא גם כן הצדקה, אבל מצד השלום שהוא עיקר מעלת עולם האמצעי כמו שמדריגת ומעלת עולם העליון הוא האמת אין ראוי הבריאה אל האדם כי אין השלום בעולם התחתון לפי שהתחתונים מתנגדים זה לזה, וכבר התבאר זה למעלה עיין שם, ולפיכך אמר השלום שלא יברא שכולו מלא קטטות. והנה באדם צד אחד שיברא וצד אחד שלא יברא ועל זה שייך לומר נעשה אדם בצלמנו, לשון נעשה הוא לשון המלכה ולשון עצה כדבר שיש לו בחינה לכאן ולכאן כמו שהיה בענין בריאת האדם:

ואמר מה עשה הקב"ה השליך האמת ארצה שנא' ותשלך אמת ארצה, ר"ל שנתן התורה לארץ כי התורה בפרט הוא תורת אמת יותר מן הכל לכך נקראת תורת אמת, והנה על ידי התורה שהוא השכל האמתי יותר מכל חכמה יש לאדם האמת, אף כי כל אדם כוזב מכל מקום יש בעולם צד בחינה של אמת שהוא גדול מאוד שהיא התורה שאף במלאכים אינו נמצא. ועוד מה שהאדם מוכן אל האמת מצד התורה הרי יש האמת בארץ ולכך מצד התורה שהיא האמת יש לאדם הבריאה. ואז אמרו המלאכים למה אתה מבזה תכסיס שלך פירוש חפץ שלך היא התורה שהיא מעליונים אתה מבזה אותה להשליך אותה אל ארץ שתהיה בארץ בתחתונים, וכמו שאמרו המלאכים להקב"ה כאשר עלה משה לקבל התורה תנה הודך על השמים, ולכך אמרו למה אתה מבזה תכסיס שלך ר"ל חפץ שלך. ואמר הקב"ה תעלה אמת מן הארץ, כי אין התורה בארץ רק שהאדם שיש בו התורה נחשב בשמים מצד התורה שהיא מן העליונים, ומפני כך אמרו בכל מקום (נדרים דף כ:) מאן מלאכי רבנן שבשביל התורה שיש עמהם אשר התורה היא מן השמים נחשבו רבנן מלאכים. ומעתה לא היה השלום גם כן מקטרג על האדם, כי מה שאמר השלום שלא יברא מפני שהאדם מלא קטטות דבר זה כאשר אין בהם התורה, אבל ע"י התורה כל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום גם אמרו ת"ח מרבים שלום בעולם, ולפיכך כאשר התורה נתנה לעולם שוב אין קטרוג מן השלום, כך נכון לפרש:

אבל קשיא דמאי ענין הכתוב שאמר ותשלך אמת ארצה שאותו פסוק נאמר על גלות ישראל וכן אמת מארץ תצמח מה ענינו לכאן, אבל הפירוש שהוא ברור בענין זה, כי ביארו לך חכמי' בדברים אלו דברים גדולים מאוד, כי האדם יש בו שתי בחינות שאין ראוי שיהיה נברא, האחת שאין אל האדם שלימות השכלי, השני שגם שלא מצד השכלי אין האדם בשלימות. וזה שאמר כי חסד אמר יברא שכולו מלא חסדים וכבר אמרנו זה למעלה כי החסד הוא מדת האדם שהחסד הוא מה שאין הדין מחייב, וזהו ענין האדם שמעשיו אינם בדין, ולכך המשפט לאלקים אבל לא לאדם, כי האדם מסוגל ומוכן שאין מעשיו על פי הדין הגמור, ולכך החסד אמר יברא שכולו מלא חסדים שזה מדתו. והאמת אמר לא יברא שכולו מלא שקרים, כי האדם אינו שכלי, וכל אשר הוא שכלי בודאי אין נמצא בו השקר כי זהו ענין השכלי שהוא יודע בשכלו שהוא כך וכך, אבל האדם אינו שכלי ומפני כך הוא כולו מלא שקרים מצד שאין האדם שכלי. צדק אמר יברא שהוא כולו מלא צדקות, כבר בארנו כי כל מדה שאינה בדין הוא מדת האדם והצדקה גם כן אינה בדין הוא מדת האדם שהוא עושה לפנים משורת הדין, ולכך אמר הצדק יברא שכולו מלא צדקות. ושלום היה אומר לא יברא כי האדם מצד גופו אינו בשלימות הגמור ולכך אמר השלום שהוא מלא קטטות, וכבר בארנו זה כי לכך השלום ושלם הוא לשון אחד כי השלום תלוי בשלימות שכאשר הדבר שלם אין כאן מחלוקת, אבל כאשר האדם חסר ולכך רוצה לבלעות את רעהו שכך אמרו (אבות פ"ג) אלמלא מורא מלכות איש את רעהו חיים בלעו, וכל זה מפני שהאדם הוא חסר ואם היה בשלימות ולא היה חסר לא היה מחלוקת רק הכל בשלום. מה עשה הקב"ה השליך האמת ארצה, ור"ל כי האמת יש לה נפילה בעוה"ז, ודבר זה ביארו החכמים בחכמתם במה שאמרו (ב"ר פ"ה) שהשם ית' צוה אל הארץ להוציא עץ פרי והיא לא עשתה רק הוציאה עץ עושה פרי, שתדע ותבין מזה כי השנוי והשקר הוא בארץ, ודבר זה בארנו במקום אחר כי הארץ יש בה השנוי מכל הנבראים שהיא לבד נחשבת מן התחתונים וכדכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ובשביל כך נמצא השנוי בה גם כן. והכתוב שמביא לראיה ותשלך אמת ארצה כי השלכה לארץ שייך כאשר מבטל הדבר, רצה לומר כי הוא ית' היה מבטל האמת בארץ ואין האמת בארץ כאשר ראוי ואז נברא האדם, כי כל זמן שהאמת שולט אין ראוי לאדם הבריאה וכאשר האמת בטל אז הבריאה לאדם. כי מה שהיה מקטרג ג"כ השלום שהוא כולו מלא קטטות ולכך אין לו הבריאה וזהו בודאי מצד האמת שאמר השלום כי מצד האמת אין ראוי לאדם הבריאה לפי שאין בו השלום, וכאשר יש בארץ יציאה מן האמת והאמת הוא בטל בארץ אז אין שאלה למה יהיה נברא האדם שהוא כולו מלא קטטות, שאין הענין נוהג בארץ לפי האמת. ואז אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה למה אתה מבזה האמת שהוא תכשיט גדול בעולם, ואז אמר תעלה האמת מן הארץ, וזה כי אף שיש לאמת ביטול בתחתונים אין בזה ביטול מכל וכל כי כן הוא ענין התחתונים שמקבלים העדר וחוזרים אל הוייתם, שאף כי האמת בטל מהם לזמן אין זה נוהג לעולם אבל אפשר שיהיה לפי שעה וחוזר האמת אל מקומו כמו שיהיה לעתיד, אף שנא' ותשלך אמת ארצה וזהו בטול האמת מ"מ יחזור האמת אל מקומו כמו שנא' אמת מארץ תצמח, ומ"מ נברא האדם שהוא מלא שקרים מצד שיש בעולם בטול האמת:

ומה שאמר אמת מארץ תצמח יש לך להבין ולדעת כי מה שהאמת בטל בתחתונים דבר זה מצד שהארץ היא בכח ויוצאת אל הפועל תמיד, ולכך אין האמת בפועל וזהו השלכתה ארצה מצד שהארץ היא גשמית חמרית ואינה בפעל לגמרי כמו שהוא השכלי, והדבר שהוא חמרי הוא בכח והאמת הוא שכלי לכך אמר הכתוב כל אדם כוזב, וזה מצד שהאדם הוא בריאה גשמית חמרית שנקרא אדם על שם האדמה, אבל מ"מ הארץ מוציא האמת לפעל לסלק השקר ומסוגלת לזה הארץ ביותר מה שהארץ היא כמו נקודה באמצע העולם אינה נוטה מן היושר כלל לכך מסוגלת לזה הארץ להוציא האמת אל הפעל, ולפיכך כתיב אמת מארץ תצמח כי הצמיחה היא היציאה לפעל. וזה ענין הארץ בפרט שמוציאה הכל אל הפעל כי הנבראים נבראו באמת והיא מוציאה האמת לפעל, ולפיכך מה שהשליך האמת ארצה הוא הביטול שאין האמת תמיד בפעל וזה מצד הארץ שהיא בתחתונים ואי אפשר שיהיה נמצא בה האמת בפעל תמיד, אבל הוא יוצא לפעל ממנה כפי מה שהוא ענין הארץ שיוצאים בה הדברים שהם אמת מכח אל הפעל אחר שלא היו. ואף שהאדם מלא שקרים אין כאן בטול האמת שהארץ מסוגלת לזה שהיא בכח ויוצאת תמיד אל הפעל, וכן אף אם בטל האמת הרי כך הוא ענין הארץ שהיא בכח ויוצאת אל הפעל אבל אין הדברים נמצאו בה בפעל. ולפיכך היה בארץ בריאת האדם אשר האמת אינו בארץ בפעל רק שהוא אינו נמצא בארץ וצמח אחר כך מן הארץ, ואין כאן בטול האמת כאשר בסוף צמח האמת כמו שאמר אמת מארץ תצמח מוכח שלא היה קודם זה האמת במציאות. והבן מה שאמר אמת מארץ תצמח ואצל הצדק נאמר צדק משמים נשקף, כי השם ית' פועל תמיד הצדק רק שלפעמים אין הבריות ראוים לקבל הצדק והוא בטל זמן מה והוא חוזר להיות נשקף, אבל אצל האמת אמר אמת מארץ תצמח, שכשם שהארץ העדר האמת עד שאינו נמצא בפעל כמו שאמר ותשלך אמת ארצה כך צומח מן הארץ האמת. וזה כמו שאמרנו כי הארץ הוא אמצעי בעולם וזהו סגולת האמת לפי שהאמת אינו סר ימין ושמאל, ולכך יש לארץ סגולת האמת, ודבר זה בארנו במקום אחר יותר:

ובמדרש (ב"ר פ"ה) למה נתקללה הארץ רבי יהודה בר שלום ורבי פנחס רבי יהודה בר שלום אמר שעברה על הצווי שכך אמר לה הקב"ה תדשא הארץ דשא וגו' מה הפרי נאכל אף העץ נאכל והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ דשא הדשא נאכל והעץ אינו נאכל, ר' פנחס אמר אף הוסיפה על הציווי שמחה לעשות רצון בוראה עץ עושה פרי אפילו אילני סרק עשו פירות, על דעתיה דרבי יהודה ברבי שמעון ניחא אלא על דעתיה דר' פנחס למה נתקללה אלא כאינשי דאמרי יהון לייטין ביזיא דהדין יניק וכו'. והנה אלו שני החכמים (האלו) מודים כי יש שתי בחינות בארץ, כי מצד שהארץ היא בלבד מן התחתונים מוכנת היא לשנוי ולשקר ואינה מקבלת הגזירה שהיא מן השמים ואינה נמשכת אחר גזירת עליונים וזה מצד שהיא מן התחתונים ואינה מן העליונים, וזה שאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ואמר כל אדם כוזב בשביל דבר זה. אמנם יש בארץ בחינה אחרת שהארץ היא יותר נמשכת אחר גזירות עליון מצד אחר, כי הארץ שהיא באמצע הכל והיא נקודה אמצעית אינה יוצאת מן היושר ובזה היא מתיחסת אל האמת שהאמת אינו יוצא מן היושר כלל. וכמו שתראה כי אותיות אמת האל"ף היא ראשונה באלפ"א בית"א והתי"ו אחרונה באלפ"א בית"א והמ"ם באמצע אלפ"א בית"א והמ"ם שהיא באמצע שהיא עיקר האמת והיושר שמתיחס אליו האמצע, והכל מצורף ומחובר אל המ"ם כי הכל מצורף אל האמצעי שהוא עיקר האמת ומצד הזה הכל אמת. ואף כי יש דבר שמצד עצמו נראה שהוא יוצא מן האמת מכל מקום כיון שהוא נסמך אל האמצע שהוא אמת הכל בגדר האמת, ולפיכך מן התחלה שהיא האל"ף עד הסוף שהיא התי"ו נסמך אל המ"ם שהיא באמצע. וזה שאמר הכתוב סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר, וזה כי העולם נקשר זה בזה ובשביל כך עשוים כלם באמת וביושר, אף אם יאמר כי יש בבריאה זאת דבר מה שהוא יוצא מן האמת מכל מקום כלל העולם הוא אחד לגמרי כאשר הם סמוכים זה לזה והאמצע מחבר אותם לאחד, ומצד כלל העולם שהוא אחד העולם בכללו הוא באמת וביושר, ואין הבחינה ראוי שתהיה מצד זה רק מצד הכל, וכל זה מורה עליו מלת אמת כי האל"ף הוא בהתחלה והתי"ו הוא בסוף והמ"ם הוא באמצע שהוא היושר והכל נסמך למ"ם שהוא אמצעי שהוא היושר ונעשה הכל אחד, וזהו סמוכים וגו' באמת וישר. ומצד שהעולם אחד לכך נכנס הכל באמת הגמור מראש עד סוף, ולפיכך הארץ שהיא באמצע היא ראויה אל האמת ביותר מהכל, רק מצד שהארץ היא בתחתונים לכך היא בכח ומוציא אל הפעל ואינה בפעל כמו העליונים מצד הבחינה הראשונה. ולפיכך למר מצד הבחינה הראשונה שהארץ היא בתחתונים שנתה מה שנגזר עליה מן השמים ועברה הצווי, ולאידך אדרבה מה שהארץ היא באמצע עשתה רצון השם ית' והוסיפה לעשות, וזה מצד שהארץ היא באמצע הכל והיא כמו הנקודה שהיא בעיגול אליה נסמך הכל, ואין כאן מקום זה, ולכך אמר ג"כ אמת מארץ תצמח שאין ביטול לאמת בארץ, כי מצד הארץ יש לאמת יציאה אל הפעל אף כי היה לאמת ביטול בעולם מ"מ מצד הארץ יש לאמת יציאה אל הפעל אחר שהיה לו ביטול וזהו אמת מארץ תצמח, והבן הדברים כי הם עמוקים מאוד. כלל הדבר אילו היתה הארץ מן העליונים לא היה ביטול כלל אל האמת, ואילו לא היה סגולה זאת אל הארץ שהיא באמצע ואינה סובלת שיהיה כך תמיד ביטול האמת לא היה האמת כלל בארץ, אבל עתה האמת יש לו ביטול בארץ ואינו נמצא כי הרבה שקרים הם בארץ מ"מ מן הארץ צומח האמת, והנה כנגד ותשלך אמת ארצה שהוא בארץ כנגד זה אמת מארץ תצמח וגו' ואי אפשר לפרש יותר כלל ודברים האלו הם עמוקים מאוד בסתרי החכמה. ותבין מזה כי האדם שנברא מן האדמה הוא שראוי אל התורה שהיא אמת, יותר מן המלאכים העליונים, וזה כי אף שהאדם הוא בעל חומר גשמי מכל מקום ראוי שיצא ממנו האמת הגמור, כי אמת מארץ תצמח הוא האדם אשר הוא מוכן אל השכל האמתי הוא התורה, מפני שהאדם נברא מן הארץ שהיא נקודה האמצעית, והבן הדברים אשר נרמזו במה שאמר שהשליך האמת ומה שאמר אמת מארץ תצמח אי אפשר לפרש יותר, (סליק):