נתיבות המשפט/חידושים/רכח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ומי שמאנה את עצמו:    הטעם דכיון דאין דרך בני אדם להונות עצמן אינו מכלל הישוב ודרך ארץ ואינו נקרא עמיתך [סמ"ע]:

לא יסרהב:    פי' להפציר הרבה אבל לדבר לו פעם א' או שתים בא ואכול עמי מותר כי זה היא דרך כבוד [סמ"ע]:

הפתוחות לחנוני לשון הגמ' המכורות לחנוני פי' כגון שמכר חבית שלימה לחנוני והחביות עדיין אצלו לא יפתחנה לאורח הבא מפני שגונב דעתו דסבר שזה מפסיד הפסד גדול ע"י שיתקלקל יינו ובאמת ומסרה מיד לחנווני [סמ"ע]:

והוא ריקן:    פי' והוא יודע שלא יסוך אבל אם היה בו שמן מותר לומר לו סוך אע"ע שיודע שלא יסוך מפני הכבוד [סמ"ע]:

כלים ישנים:    אבל חדשים מותר לצבוע כדי ליפותן [סמ"ע]:

ואין שורין:    אבל עם המנהג של הקצבים לשרות והכל יודעים מותר לשרות:

חדשים בחדשים אפילו אין בהם רעות והטעם כיון שהם השתי שדות א"א שלא יהיה א' מהם טוב מחבירו לא התירו כן כ"א בתגר [סמ"ע]:

בין הגיתות:    אבל שלא בין הגיתות אסור ומה שהגיה הרב בהג"ה וכ"ש רך בקשה הוא מהטור ושם מבואר דזה אפילו שלא בין הגיתות שרי:

לערב אותו לעולם:    פי' דדבר הנטעם מותר לערב קשה ברך אפילו שלא בין הגיתות [סמ"ע]:

ולא ימכרנו לתגר:    כיון שאומנתו בכך חשדינן ליה שמיכו' כי יורה לנפשיה היתר מחמת שלא ראה עירוב המים משא"כ בבעה"ב יש צד לטיבותא לומר דאין דעתו למכו' כלל [סמ"ע]:

אסור לערב שמרים:    פי' ביין אחר אבל ביין זה מותר כמבוא' בסעיף ט"ו לכך כשנתן לו מזוקק מנכה לו אח"כ ודעת הי"א דמביא רמ"א אח"כ הוא להיפך דמחמת שמותר לערב מש"ה אינו מנכה לו אח"כ כשנתן לו מזוקק דמדלא עירבו אמרינן דמחל [סמ"ע]: