נתיבות המשפט/חידושים/רכז
שוה שש בחמש: הוא שתות מקח אבל המעות שנתן הוא יתר משתות ושוה שבע בשש הוא שתות מעות ופחות משתות לשיווי המקח ואפ"ה כל שיש שתות מצד אחד הוי אונאה ואין משגיחין על השני בין הוא ביטול מקח או מחילה (סמ"ע):
דרך הכל למחול: הטעם שכן הוא דרך מו"מ שאין הלוקח ומוכר יכולין לצמצם ולכוין המקח לכך מוחלין עד שתות (סמ"ע):
המאנה א"י לחזור שלא יהיה חוטא נשכר (סמ"ע):
דאף המאנה: הטעם דכ"ז שלא נתרצה המתאנה לא נגמר המקח עדיין לכך שניהם יכולין לחזור משא"כ כשכבר מתרצה או שהוא אחר זמן כדי שיראה דלא גילה המתאנה דעתו כלל הוי כאילו נתרצה מעיקרא [סמ"ע]:
דאזלינן בתר המקח הטעם דכל שאין שם שתות עליו משום צד אזלינן בתר המקח בין שהוא מחילה או ביטול המקח [סמ"ע וט"ז]:
מותר לכתחילה הטעם דגם אחר יקבלנו ממנו ואין לו הפסד [סמ"ע]:
ואם שהה יותר ואם לא נתן עדיין המעות מיגו דהיה יכול לומר פרעתי נאמן ג"כ לו' לא נתרציתי וצ"ע [ש"ך] ועיין ביאורים דגבי פחות משתות ל"מ מיגו:
ואם יברר ואם היה לו אונס אחר הלקיחה שלא היה יכול לחקור אע"פ שעבר האונס ולא הראהו לתגר אח"כ מ"מ יכול לחזור ולהתנצל ולומר כיון שמתחילה היה לו אונס לא עלה בדעתו לחקור עוד [סמ"ע] והט"ז חולק עליו דדוקא בשטוען שלא היה יכול לברר האונס ולכך איחר עד עתה אז יכול לחזור בו אבל בלא"ה א"י לחזור בו ועיין ביאורים דאם הראה לתגר והתגר טעה ואמר שלא נתאנה ואח"כ נתברר שנתאנה יכול לחזור בו אפי' לזמן מרובה:
ל"א דמחל: ומ"מ א"י לתבוע אונאתו רק בשיעור כדי שיראה דעיקר הטעם דל"א דמחל הוא משום די"ל דשתק כדי שיתקיים המקח ויתבע אונאתו אבל אחר כדי שיראה דידע דא"י לתבוע עוד אונאתו ושתק מסתמא דמחל [ט"ז] ולפ"ז באם יש בו שיעור כדי ביטול מקח דג"כ ל"ש דשתק כדי לבטל המקח דא"כ למה היה קונה ממילא אפי' בתוך כדי שיראה א"י לבטל המקח וכן עיקר דלא כסמ"ע וע"ב:
שהרי המקח בידו ולפ"ז אם קנה בק"ס והמקח עדיין ת"י המוכר הוא להיפך דהמוכר א"י לחזור בו אם נתאנה והלוקח יכול לחזור בו אם נתאנה עד אחר שיעור כדי שיראה משבא לידו ובקרקע ובחזקה דקרקע א"י לחזור בו אחר שיעור כדי שיראה [ש"ך]:
אם נודע שבא לידו: דוקא שהלוקח מברר שבא לידו הא בלא"ה המוכר נאמן והטעם ע"ב ועיין ביאורים ☜ דנשאל [דכשא"י] אם נתאנה כלל נאמן במגו דלא נתאנה אבל כשיש לו מיגו דפרעתי א"נ:
נשתנה השער ע"ב דאפי' ידוע שהיה אונאה בשעת מכירה כל שנשתנה השער א"י לחזור בו והטעם ע"ב:
ולא המוכר: אפי' לי"א דסעיף ד' דס"ל דהמאנה יכול לחזור שא"ה דכיון שהוקר מסתמא לא יחזור בו הנתאנה והוי' כנתרצה דסעיף ד' ומ"מ המתאנה יכול לחזור בו עד אחר שיעור כדי שיראה אפי' אם נתייקר [סמ"ע]:
וצרפה בעשרים: ע' הפי' בביאורים:
א' מי"ב הטעם דמעות נותן להוצאה וכשהיא חסירה אין לוקחין אותה:
ובלבד שתצא ע"י הדחק אבל אם אפי' ע"י הדחק אינו יוצא אפי' במדת חסידות א"צ להחליפה אחר כדי שיראה [סמ"ע]:
מן הצד דיש לחוש שמא יחתוך מקום הנקב [סמ"ע]:
וי"א דספיקא הוי זה קאי דוקא על הלוקח בדמים אכסרה דאין דרך קנין בכך כ"א בחליפין אבל פירות אכסרה לכ"ע יש בו אונאה כמבואר לעיל בריש סי' ר"ט בערימה זו של חיטין דיש לו אונאה [סמ"ע] והט"ז כ' דהי"א פליגי אתרווייהו וסמך עצמו בסי' ר"ט עמ"ש בסי' זה וסיים דהעיקר כדעת המחבר דבתרוייהו יש בו אונאה ועיין ביאורים דאם לא הוזכר לשון המכירה כלל רק שאומר לו הילך פרתי באלו לכ"ע אין בהם אונאה:
המחליף כלים בכלים מיירי אפי' שמו הכלים קודם המכירה או אח"כ והטעם דכי תמכרו ממכר כתיב וחליפין לאו ממכר הוא משא"כ פירות וגם שמוה חל עליו שם מכר [סמ"ע] ועיין ביאורים דדוקא כלים שהן לצורך אבל כלים שהן לסחורה יש להן דין פירות ודוקא אונאה אין לחליפין אבל טענת מומין יש להן:
אחר מכירה ועיין ביאורים דדוקא בעוסקין עדיין באותו ענין:
על מנת שאין לך עלי אונאה: ואף דבמתנה על מה שכתוב בתורה בממון תנאו קיים מ"מ הכא לא ידע דמחל ועיין ביאורים דאם אמר ע"מ שימחול לו האונאה מהני התנאי ואם אינו מוחל לו אח"כ הוי המקח בטל אף אם אין בו רק שתות:
יש לו עליו אונאה ואם הוא שתות קנה ומחזיר אונאה וע"ב:
שאין בו אונאה: דמשמע ע"מ שלא יהא בו דין אונאה דמי לע"מ שלא תשמטני שביעית דל"מ וממילא הוי פחות משתות מחילה שתות קנה ומחזיר אונאה [סמ"ע]:
חפץ זה אינו שוה אלא זוז ועיין ביאורים דאם אמר סתם ע"מ שאין בו אונאה ואין בו רק אונאה שתות דאינו יכול לבטל המקח:
שקנה ע"י סרסור: פי' אף אם ידע הלוקח שהן של הבעה"ב מ"מ כיון שהבעה"ב מסרן לסירסור למכור למי שיבא לקנותו ודאי נתייאש כי אולי לא ידע הלוקח שהן של הבעה"ב וע"ד להחזיר אונאה מסרן לו [סמ"ע] והט"ז חונק וס"ל דבידע הלוקח א"צ להחזיר אונאה וכאן מיירי שהלוקח עשה שליח להסירסור ואז אף אם הלוקח ידע כיון שהשליח לא ידע צריך להחזיר אונאה. עוד הקשה הסמ"ע הא בסעיף ל' מבואר דבשליח שאינה את הלוקח המקח בטל בכ"ש וחילק דבסירסור דיש לו חלק בדבר לא אמרינן דהמקח בטל בכ"ש ועיין ביאורים שדבריו תמוהין מאד:
ע"פ שומת לוי: דלא עדיף ממי שפי' ע"מ שאין לך עלי אונאה דיש לו עליו אונאה ועיין ביאורים דאם אמר ע"פ שומת בקיאין המקח בטל בכ"ש:
לוי הוא תגר ובלא"ה חייב כמו טבח בסי' ש"ו [סמ"ע]:
חמור מישראל אם ישראל ועכו"ם מכרו לישראל ואינהו אותו כיון דבדיניהם פטור חייב הישראל להחזיר הכל דקי"ל כר"נ דכל היכא דליכא לאשתלומי מהאי וכו' ועוד דעיקר סמיכת הישראל היה על הישראל אבל כשנתאנה במקח טעות לגמרי כגון כסף. ונמצא בדיל שאף בדיניהם חייב העכו"ם לשלם רק שהעכו"ם אלם אין הישראל משלם רק חלקו:
בכך וכך לקחתיו: וה"ה אפי' לא אמר לו בשעת משיכה בכמה לקח רק שאמר לו אני מאמינך במה שתאמר שקניית אותו ואוסיף לך כך וכך לריוח ג"כ אין בו אונאה כיון שמתחילה לא היה כוונתו על שיווי המקח [סמ"ע] ועיין ביאורים דנראה דאם כבר נתברר להמוכר שנתאנה ומכר באמנה ואינה להלוקח דיכול הלוקח לחזור בו ואם המוכר הב' אינה להמוכר הא' אין המוכר והלוקח השני יכולין לחזור בי זה בזה קודם שחזר בו המוכר הא' דיכול לומר לא אחוי טירפך לענין ביטול מקח צ"ע אי יכול לחזור בו הנו"נ באמונה [ש"ך]:
הקדש דוקא הקדש בדק הבית אבל הקדש עניים דינו כחולין [סמ"ע]:
יותר מפלגא והרבה פוסקים סוברים דבפלגא יש להם אונאה:
ונתאנה בכ"ש דיאמר לו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי:
שהיה שמכרו בטל שלא יהיה כח המוכר ע"י שליח עדיף מכח הלוקח:
ויש מי שאומר כיון שהלוקח עצמו היה בקנין מה לי שקנאו משליח או ממוכר עצמו:
כך שכירות: דשכירות ליומא ממכר הוא:
בדינר לשנה ולי"א כנ"ל דסכ"ט הוא דוק' עד פלגא:
(סמ"ע):
השוכר את חבירו דוק' בשכיר יום אבל קבלן אין לו דין עבד כדלקמן סל"ו:
ועבדים אין בהם אונאה אע"ג דוהתנחלתם בעבד כנענים הוא דכתיב מ"מ זה שהשכיר עצמו לפועל שם עבד עליו:
ומה שנתאנה משמע אפילו יותר משתות ודוק' כשכבר נעשית המלאכה [סמ"ע]:
שכרו לזרוע לו קרקע פי' ראובן ששכרו לשמעון בקבלנות לזרוע לו שדהו בזרע של ראובן ואין עליו רק טרחת הזריעה כיון דהאונאה היה בכמה חיטין שצריך להקרקע מבעי' לי' אי דמי לקבלן דקרקע שאין לו אונאה (אי הוי) כקבלן של מטלטלין דיש לו אונאה ועיין ביאורים דאם שכרו לזרוע בחיטין של פועל נתאנה בשיווי המקח בחיטין שבשוק דלהרמב"ן הוא איבעי' דלא איפשט' אי כקרקע דמי כיון שבמקח זה שאינהו קרקע הוא או כמטלטלין דמי ולהתוס' ודאי כמטלטלין דמי כיון דאונאה היה בשיווי שער שבשוק:
אין משביעין ע"ב:
ואפילו אחר זמן מרובה דדוקא בקנין מטלטלין שייך כדי שיראה משום דדרך להראותם משא"כ בשכירות ועוד דבשכירות כיון דאין משתלמת אלא לבסוף אין מדרך להראותו אלא בעת התשלומין וכבר עבר זמן מרובה תו לא חילקו [סמ"ע]:
חוזר לעולם: אבל המאנה א"י לחזור לאחר שנתרצה המתאנה כמו בלוקח ומוכר [סמ"ע]:
שחלקו מטלטלין: ע"ב:
הרשות בידו ואפי' אם יאמר שמעון אסלק ממך תרעומת בני המבוי אפ"ה יכול לחזור כיון שבכעת חלוקה טעו וסברו דא"י לעכב החלוקה בטעות היה [סמ"ע]: