נתיבות המשפט/חידושים/רכג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

וכן המוכר שפחתו גבי שפחה נקט לשון מוכר שהיא קנוי' בכסף ויש לספק בה אם ילדה קודם קבלת הכסף או אח"כ משא"כ בבהמה שאינה נקנה אלא במשיכה ובשעת משיכה הרי ראה אם ילדה ולכך נקט חליפין דבמשיכת החמור נקנה הפרה בכ"מ שהיא וא"י אם ילדה ☜ ועיין ביאורים דכשמשך הפרה במשיכה ומכחישין עצמן בברי וברי לא שייך הדין דאם הלוקח מוחזק ולא החלוקה שכ' המחבר בסעיף ב' דבכה"ג לא הוי דררא דממונא ומיירי שמכר פרה זו דבסתם לא מכר עוברה:

אפי' אם הלוקח טוען ברי וקשה דלמא לי' להמחבר לכתוב בסעיף ב' בשניהם טוענין שמא דהממע"ה הא ק"ו הוא מברי ושמא דהכא וגם על רמ"א שכ' שם וי"א דאפי' התובע טוען ברי קשה דהא הוא דינו שכ' המחבר כאן לכך נראה דמ"ש המחבר כאן דאפי' הלוקח טוען ברי מיירי כשהפרה ברשות מוכר ומה שמסיק וכ' אפי' עומדת באגם מיירי בברי וברי וקמ"ל דבזה כ"ע מודים דהממע"ה ובסעיף ב' בשמא ושמא ועומדת באגם מביא הי"א והוא דעת הרמב"ם דיחלוקו ולכך כתב הרמ"א שם די"א דאפי' בברי ושמא ועומדת באגם הממע"ה (סמ"ע) והט"ז מפרש דכך הוא המשך הלשון של המחבר בכל אלו על הלוקח להביא ראיה אם רוצה ליטול כולו ואם לא הביא ראיה לא כ' הדין וסמך עצמו אמ"ש בסעיף ב' די"א דיחלוקו אפי' בשמא ושמא ומכ"ש בברי ושמא ולהדיעה ראשונה דכולו של מוכר:

ישבע המוכר דהוי כמודה במקצת שתובע ממנו הפרה והולד ומודה בפרה ואף דהילך הוא מ"מ לאו הילך גמור לכך תיקנו שבועה חמורה אי נמי דש"ח זו היא משום שלא יהיה כאו"א הולך ותוקף בטלית חבירו כמו בשנים אוחזין בטלית (סמ"ע):

הלוקח מוחזק דחזקת ממון עדיף מחזקת מ"ק ועיין ביאורים דאפי' הלוקח טוען שמא כיון דחזקת מעוברת מסייע להלוקח:

הלוקח להביא ראיה וכשהתובע טוען ברי צריך שבועה (סמ"ע):

התובע טוען ברי ע"ב הפי' ש חלוקו דקיי"ל כסומכוס בדררא דממונא בדליכא חזקת ממון ועיין ביאורים דהעיקר דקי"ל כרבנן אפי' במ"ק דליכא רק חזקת מ"ק ושא"ה דיש ללוקח חזקת מעוברת:

והאחר שותק ובשתק ולבסוף צווח צ"ע:

הודאה במקצת מיירי שטענו עבד בכסותו ושדה בעומרי' ודוקא בגד על כסות גדול דגדול וקטן ממש הוי טענו חטין והודה בשעורין וכיון שנשבע ש"ד על המטלטלין נשבע ע"י גילגול על הקרקע והעבד: