נתיבות המשפט/חידושים/קצ

<< · נתיבות המשפט · חידושים · קצ · >>

ונתן לו כסף ואם נתן לו ממרני שיש לו על אחרים בעד כסף קנה דאפי' בקידושין כה"ג מקודשת כיון דאינו יכול למחול וכתב בעטרת צבי דצריך הלוקח לישאל להמתחייב תחלה אם יקבל מפני שהוא תקנות ארצות שלא לקנות שט"ח בלתי ידיעת הבע"ד אבל אם נתן לו שט"ח שנכתב על שם המלוה אינו קונה ודוקא באשה מקודשת לר' מאיר משום דסמכה דעת' דלא שביק דידיה ומחיל לאחריני אבל במכר לא קני כיון יכול למחול לא סמכה דעתא ש"ך ובתוס' ב"מ ט"ז ובב"ב קנ"ז הובא בקצה"ח כתבו להיפך דאפי' לרבנן דס"ל דבאשה אינה מקודשת הטעם דאף דיתחייב לשלם כשימחול משום דינא דגרמי מ"מ אינה מקודשת דכסיפא לה למיתבעיה אבל במכר קונה דסמכה דעתה משום דלא כסיף למיתבע:

שוה פרוטה קנה דעת הסמ"ע דדוקא כשנתן לו המקצת דמים על התחלת פרעון ולא עייל ונפיק אזוזי או שזקף המותר במלוה כדלקמן סי' יו"ד אז קנה אבל נתן לו הפרוטה רק על שם קנין ולא להתחלת פרעון לא קני דכסף נלמד משדה עפרון ושם היה לתחלת הפרעון ודעת הט"ז דאפי' נתן לו לשם קנין קנה הכל כמו בערבוני יקון הכל דסעיף י"א ועיין ביאורים דעיקר כדבריו:

על מנת שיחזרהו קנה דנתינה על מנת להחזיר שמה נתינה בכל מקום חוץ מקדושי אשה (סמ"ע):

תן מנה לפ' וקנה לך קרקע שלי ילמד מדין ערב שנשתעבד מחמת שנתן המלוה על פיו ה"נ דכוותיה ולזה א"צ לומר כאן שדך קנויה לי כמו בסעיף ה' שא"צ לדבר כן המלוה להערב סמ"ע:

הילך מנה ויהיה שדך מכור לפ' נלמד מדין עבד כנעני דכשנותן אחר מעות להאדון לשחרר עבדו דקונה העבד נפשו אע"ג דהעבד אינו נותן לו כלום ה"נ דכוותיה סמ"ע:

כגון שעשאו שליח ☜ ועיין ביאורים דדוקא כשהשדה שוה הרבה יותר ממנה ונתן לו המנה רק כדי לעשות קנין שהלוקח יתן המותר אז לא נחשב לזכות וצריך דוקא שיעשהו שליח אבל כשאין כל השדה שוה רק מנה ונתן לו כל המנה במתנה אז הוי כזכות וזכין לאדם שלא בפניו ואף שלא עשאו שליח קנה ועיין בסי' קצ"ה שם כתבתי דאפילו נותן כל המעות במתנה בעינן דוקא שעשאו שליח:

ויהיה שדי מכור לו לאותו פלוני נלמד מבינייהו דערב ועבד כנעני דמה שאחר נותן מעות שהלוקח יקנה השדה הוי כאילו הלוקח נתן כמו בעבד וכיון שהאחר נותן על פי ציווי המוכר הוי כמו המוכר קיבלו כמו בערב (סמ"ע):

אדם חשוב ובכאן א"צ שיאמר שדך קנויה לי כמו בסעיף ה' דכאן שמדבר המוכר עם הלוקח הרי רואין דניחא ליה כיון דמקבל המעות וכן בסעיף ג' א"צ לומר כיון דנותן על פיו (סמ"ע) ועיין ביאורים דאם מכר לו כל המקח בהנאה זו אפילו במטלטלין קנה מטעם חליפין למאן דס"ל דבחליפין שוה בשוה לא בעינן כלי אבל אם לא היה הנאה זו אצלו רק ש"פ נותן לו כדי שיהיה נחשב לקנין כסף והמותר ישלם לו לא הוי רק כקנין מעות דלא קני במטלטלין רק לענין מי שפרע:

מנה זו אני גובה בחובי גם במטלטלין הדין כן כמבואר בסי' ר"ד שיקנה לו המטלטלין לענין מי שפרע רק במטלטלין משום שיכול להבריחו יכול לתופסו למשכון עד שיפרע לו משא"כ בקרקע (סמ"ע) ועיין ביאורים בסי' פ"ה דאם בתכ"ד אמר שנוטל זה בעד חובו ושאינו רוצה במכירה יכול לבטל המקח:

עד שיכתוב את השטר ואם דרכן לכתוב שטר קנין אינו קונה רק משעת כתיבת השטר ואם דרכן לכתוב שטר ראיה אז כשכותב את השטר קונה למפרע משעת נתינת הכסף (ב"י):

והניח משכון עליהם מנה אין כאן משכון אין כאן (סמ"ע) ועיין ביאורים דאם נתן לו שט"ח על עצמו מחלוקת הפוסקים אי קנה כמו בכסף:

לא קנה הלוקח את כולה עסמ"ע ועיין ביאורים דכוונת דבריו דכנגד המעות שלא נתן יכול כל אחד לבטל המקח מדינא וכנגד הדמים שנתן יש להחוזר בו דין ידו עה"ת והיינו שאם המוכר חזר בו מכנגד הדמים שלא נתן ורוצה לקיים המקח כנגד הדמים שנתן והלוקח אומר כיון שאתה חוזר מהמקח נגד הדמים שלא נתתי אחזור מכל וכל יש ללוקח החוזר בו אף נגד הדמים שנתן דין ידו עה"ת והיינו שיכול לסלק אותו במעות או בזבורית שבנכסיו כשער של עכשיו דאין דינו בבינונית כבע"ח משום דל"ש ביה נעילת דלת ואם לוקח חוזר בו כנגד הדמים שלא נתן והמוכר אומר כיון שאתה חוזר נגד הדמים שלא נתת אחזור מכל המקח יש להמוכר החוזר נגד הדמים שנתן דין ידו עה"ת והיינו שהלוקח יכול לכופו שימכור המוכר כל אשר לו ויתן לו מזומנים דוקא ואם הלוקח רוצה יכול לכופו אף שיש לו מעות ליתן לו קרקע דוקא מעידית שבנכסיו כשער של עכשיו רק שא"י לכופו בקיום מקצת המקח של הקרקע זו ועיין ביאורים דהעיקר כדברי הר"ן והיינו שאם המוכר החוזר בו נגד הדמים שלא נתן יד הלוקח על עליונה שיכול לכוף להמוכר בקיום המקח נגד הדמים שנתן רק שנותן לו מזבורית שבה כדין מוכר חצי שדה ואם ירצה יכול הלוקח לומר כיון שאתה חוזר נגד הדמים שלא נתתי אחזור בי מהכל ויכול לכופו שיתן לו מעות אם יש לו מעות ואם אין לו מעות יכול לכופו שיתן לו מעידית שבה כפי שער של עכשיו ואם הלוקח חוזר בו נגד הדמים שלא נתן יש לו להלוקח דין החוזר בו וידו עה"ת והיינו שאם המוכר רוצה יכול לכוף להלוקח בקיום מקצת המקח נגד הדמים שנתן ונותן לו מזבורית שבה כפי שער שפסקו ואם ירצה יכול להחזיר לו מעותיו ואם אין לו מגביהו מזבורית שבנכסיו וכן צריך להגיה בהרמ"א שאצל חזרת הלוקח דנותן לו מזבורית שבה דהוא בתורת קיום מקח נותן לו כשער שפסקו ואצל חזרת המוכר דנותן לו מעידית שבה דלעולם א"צ ליתן לו עידית רק בתורת גוביינא נותן לו כשער של עכשיו וזה דוקא בקרקע שיש בו דין חלוקה כמבואר בסמוך:

או החזיק:    וה"ה אם קנה בקנין סודר (סמ"ע):

יד הלוקח על עליונה ועיין ביאורים ודוקא כשהלוקח רוצה ליתן עכשיו כל המעות והמוכר רצה לחזור בו משום דעייל ונפיק אזוזי ביומו אז יד הלוקח על עליונה אבל אם הלוקח גם עכשיו אין לו ליתן כל המעות ורוצה שימתין לו המוכר מותר המעות יכול המוכר לבטל כל המקח ואין יד לוקח על העליונה:

אלא בערבון בעלמא פי' שאמר לו קבל מידי מקצת הדמים ואקנה בה ואם אחזור בי החזק לעצמך ולכך קראוהו ערבון (סמ"ע):

אא"כ פי' כ"ה דעת התו' אבל רש"י והטור ס"ל דאפילו אמר יקנה הכל אינו קונה אלא כנגד מעותיו אם לא שגם המוכר גילה דעתו שמקנה לו הכל בעד הערבון (סמ"ע):

רק מן הגרוע:    כדין מוכר חצי שדה (סמ"ע) ואפילו אין בו דין חלוקה כמו שיתבאר בסמוך:

שלא יחזור בו הלוקח אע"ג דאי לא עייל ונפיק אזוזי כ"ש שהמקח קיים מ"מ ירא לנפשו שמא יתגלה רעתו ויחזור בו הלוקח (סמ"ע):

ואם תפס המוכר הסמ"ע מפרש דשניהם א"י לחזור בו הוא רק נגד מה שנתן אבל כנגד מה שלא נתן אז דוקא אם תפס המוכר כל המקח בידו א"צ ליתן להלוקח מהמקח כלום עד שישלם לו כל מעותיו אבל כשלא תפס יכול הלוקח לחזור נגד מה שלא נתן וה"ה אם נתייקרו הקרקעות והלוקח תפס אין המוכר יכול לחזור בו והט"ז תמה עליו ופסק דאם לא תפס שניהם א"י לחזור מכל המקח אף נגד הדמים שלא נתן כיון שהיה המקח ברור אין מקלקלין מקח ברור בשביל חזקת מ"ק של המוכר רק אם תפס המוכר וטען ברי שהיה עייל ונפיק אזוזי בשביל דוחק המעות יכול לחזור בו ולבטל המקח כנגד המעות שלא נתן אבל תפיסת הלוקח לא מהני כיון שטוען שמא דהא אינו יודע מפני מה היה המוכר עייל ונפיק אזוזי וע"ב:

ממקח שמכר אבל מידי אחרינא לא כגון אם נזדלזלו כ"כ שאפילו מנה אינו שוה א"י לתפוס משל הלוקח כדי תשלום מעותיו דזה אינו מן הדין (סמ"ע):

והוצרך למכור במאתים הטעם דודאי עייל ונפיק אזוזי שרוצה לקנות לו קרקע אחרת (סמ"ע):

ה"ז ספק מחמת שלא רצה לטרוח אפשר שרעה היא בעיניו (סמ"ע):

ואפי' אם קבע הכל לפי ראות עיני הדיין כי לפעמים אדם חייב מעות ומוכר קודם זמה"פ כדי שלא יראוהו דחוק למעות ואינו רוצה לקבל מעותיו עד שיגיע זמה"פ אין לך עייל ונפיק אזוזי גדול מזה הלכך כל עת שיראה הדיין שהיא דחוק למעות ועייל אזוזי בטל המקח (סמ"ע):

דאוקמוה לזבוני פי' כגון שקבע לו הזמ"פ אחר עשרה ימים ואז עייל ונפיק אזוזי ביום הקבוע לפרעון או ביום שלפניו ואמר לו שיכין מעותיו לזמה"פ (סמ"ע):

וכן הא דאמרינן:    הסמ"ע פי' דכמו שיש חילוקים לענין עו"נ אזוזי כן יש חילוקים נמי לענין הא דקנה נגד מעותיו והא שכתב הרב דקנה נגד מעותיו הוא רק בערבוני יקון דבתחלת פרעון לא קנה כלל בעו"נ אזוזי והט"ז גרס וכל הא דאמרינן:

אין השטר קונה לחצאין ע"ב דאין בו דין ידו עה"ת ודוקא במקום שדרכן לכתוב שטר קנין אבל במקום שאין דרכן לכתוב רק שטר ראיה מהני לחצאין אפילו בשטר חיוב שמחייב עצמו בשטר זה אף שנכתב בו יותר לאמנה מהני:

אם התנה פי' שיקנה בכסף לחוד:

אם הוא דבר שאינו ראוי ליחלק כתב הסמ"ע אבל בקרקע שאין בו דין חלוק' קנה כנגד מעותיו והחוזר בו ידו עה"ת משום דראוי למכור למי שיש לו שדה בצדו ויצטרף זה לשדהו אבל הב"י כתב דגם בקרקע שאין בו דין חלוקה המקח בטל לגמרי וכן מסיק הט"ז להלכה אמנם ביש בו דין חלוקה יש חילוק בין קרקע למטלטלין דבקרקע כשהמוכר חוזר יד הלוקח על עליונה ואם רוצה יכול לכוף להמוכר ליתן לו מעידית ובמטלטלין א"י לכופו דכל מילי מיטב הוא אבל בחזרת הלוקח אין חילוק בין קרקע למטלטלין:

נקנה המקח אפי' לא היה הקנין אלא בכסף (ש"ך) ועיין ביאורים דאם היה עו"נ אחר י' זהו' ביום המכירה דינו כמו בנתן מקצת מעות ועו"נ אזוזי אבל כשנזכר אחר ימים רבים וביום שנזכר היה עו"נ אזוזי אינו מבטל המקח:

וכדי להבריח ע"ב דמיירי שידוע שהיה המכירה רק בתורת אמנה ולכך צריך לחשוב גם הפירות שאכל:

אפי' אם נתרצו אח"כ במקח פי' וצריכין קנין אחר בכסף או בשטר דכסף הראשון כיון שלא ניתן בתורת מכירה א"י לקנות בו אח"כ ושטר הא' לא מהני כיון דהוא מוקדם: