נתיבות המשפט/חידושים/קסב
לחי וקורה: פי' או קורה להכשירו לענין טלטול בשבת ובמבוי מפולש דהכשירו בצורת הפתח כמבואר בא"ח סי' שס"ג צריכין לסייע לצה"פ (סמ"ע) בחבילתי עד פתחי: והמשקוף מעכב וגם יש בו טירחא בפריקת המשא כדי לפתוח הדלת (סמ"ע):
בני ר"ה מעכבים: אבל במבואות הקטנות הפתוחים למבוי זה א"י לעכב כמבואר בהג"ה אבל בני המבוי יכולין לעכב בכל ענין מטעם שצריך לכנוס בחבילה (סמ"ע) וט"ס יש בדבריו וכצ"ל מיהו יש חילוק (וט"ס חולק) והיינו החילוק הנ"ל:
מעכבים עליהם: אפי' הוא מפולש רק מצד אחד (סמ"ע):
והכריזו: אפי' הכריזו שיראו זכותם על נעילת הפתח והטעם שפתחו לרה"ר מכריז על הזכות שאינו רשאי (סמ"ע):
שפעמים דוחקים: וה"ה אם פתוח לכרמלית או לסימטא:
ולקבעה בראש המבוי: הטעם כיון שכבר החזיקו ה"ל מצר שהחזיקו בו רבים שאסו' לקלקלו [סמ"ע]:
דרך אחרת: והיינו כשזה קרוב יותר [סמ"ע] ומ"ש הסמ"ע ואם היה מפולש הוא פיסקא וקאי אותם היה מפולש בסעיף ג':
מי שביקש לפתוח פתח: היינו מחצר שיש לו במבוי אחרת ואינו פתוח למבוי זה ועיין בטור וב"י ובחצר שהוא כבר פתוח למבוי זה ורוצה לפתוח פתח אחר יבואר לקמן בסעיף ז':
מפולש לרה"ר: וה"ה לסימטא סעיף ד':
בני מבוי ראשון מעכבים: פי' אם פייס בני מבוי השניה או שהשניה מפולש [סמ"ע]:
פתח סתום: ודוקא שיש לו עדים שהיה פתוח תחלה למבוי אבל בלא"ה אף שלא פרץ פצימיו אמרינן שמא בדין סתם א"נ שמא אחר סתמו דהוה מחיצה אף שלא פרץ פצימיו: [סמ"ע] ואף דבסימן קנ"ד סעיף י"ב בהג"ה מבואר דבכה"ג בעל החלון נקרא מוחזק ש"ה דיש לו חזקה מעיקרא שיש עדים שהיה פתוח תחלה משא"כ הכא דכל זמן שאין עדים שהיה פתוח תחלה אף שיש לו פצימין י"ל אפשר שבנאו כך בפצימין כמ"ש הריב"ש:
שיפרוץ פצימיו: דאל"כ יכולין למחות בו מטעם דשמא יחזור לפתחו וירבה עליהן הדרך כמבואר בסעיף ד' [סמ"ע]:
השניה בנה איצטבא: וה"ה אם החיצונה בנאה לצד פנים כולם יכולין למחות בה' [סמ"ע]:
הפנימיות מעכבות: הטעם מפני שרגילין להניח לפני הפתח עניינים ויצטרכו להקיף כמו באצטבא [סמ"ע] והט"ז תמה ע"ז דאינו יכול לעכב מטעם זה רק משום דהפנימי יכול לסתום עד נגד הפתח של חיצון ממילא אין להחיצון לפתוח פתח לשם וע"ב:
כח לפנימי לסתום: פי' כגון שרוצה החיצון להעמיד האיצטבא בינו ובין הפנימי יכול הפנימי לעכב כיון שהפנימי יכול לסתום המבוי עד הפתח של החיצון שהיה יכול לצאת ולבוא לרה"ר וכיון דאי בעי סותם שם המבוי לגמרי ויהיה מניעת האיצטבא בכלל לכך יכול לעכב [סמ"ע] והט"ז חולק וס"ל דבריבוי דרך מחמת הקפת איצטבא כ"ע מודו דהוי טענה וע"ב:
כן הדין במקומות: ☜ ועיין ביאורים דאף להי"א שהביא הרמ"א דאין טענת ריבוי הדרך טענה מ"מ במקומות הוי טענה מפני שמצר להן הדרך ודוקא כשהבכ"נ קיים אבל כשנשרף הבהכ"נ יכולין שבעה טובי העיר להגדילו ולהרבות מקומות כרצונם ואין להראשונים תביעה רק כפי שיווי המקום החרב וע"ב. יש לו רשות לפתוח: שאין לפנימי רשות לסתום רוחב המבוי עד אחר כלות חצירו של חיצון שהחיצון יש לו רשות שימוש אף מהפתח ולפנים עד כלות החצר: