נתיבות המשפט/חידושים/קנט
זה בצד זה: היינו שאחד אינו גבוה מהשני דלהמחבר אין חילוק בין שהוא סמוך בין שהוא בשני צידי רה"ר ומיושב הא דאמר אביי בב"ב דף וי"ו ע"ב שני בתים בשני צידי רה"ר צריכין לעשות מעקה דמיירי בגג העשוי לדירה פי' שהוא מקורה ושוה והא דאמר ר"נ דבין גג לגג א"צ מעקה מיירי בגג שאינו עשוי לדירה (דהיינו שהוא משופע) ולשיטת הי"א דבסמוך שהוא שיטת הרא"ש יבואר בסמוך: (סמ"ע):
ומעדיף: פי' אחד עושה לצד מזרח והב' לצד מערב וכל אחד מוסיף קצת כדי שלא יראו זה את זה וכשהגגין סמוכין זה לזה א"צ העדפה דכיון שעושין המחיצות תכופין זה לזה שוב אינן יכולין לראות:
גג הסמוך לחצר: ☜ וה"ה גג שאינו עשוי לדירה הסמוך לגג שעשוי לדירה והא דכתב בסמוך פירושו שאינו גבוה אחד מחבירו דלשטת הרמב"ם אין חילוק דבין הוא סמוך בין הוא רחוק צריך בעל הגג לעשות כל הד"א ואין בעל החצר צריך לסייע אפילו למחיצה יו"ד שלא יהא נתפס כנגב והטעם כיון דבעל הגג הוא המזיק ועליו לתקן מחיצה ד"א ממילא נפטר בעל החצר:
אבל בין גג לגג: זהו שטת הרא"ש שמחלק דהא דאמר אביי דבשני צידי רה"ר עושין מעקה הטעם כיון דהם בשני צידי רה"ר אינו מרגיש בביאת חבירו ומזיקו בהיזק ראיה ור"נ דאמר בין גג לגג לא צריך מיירי בגגין הסמוכין זה לזה שיכול לשמור נפשו מלשמש כשרואה חבירו בגג ואינו מחלק כלל בין עשוי לדירה או לא:
שומעין לו: שמרויחין ההעדפה וגם שאין שום אחד יכול להסתכל כלל בשל חבירו:
א"י לכופו: שיכול לומר כשם שלא רציתי להתחיל לבנות כולו על שלך שלא יתקלקל חומת ביתך גם אני איני רוצה מה"ט:
הגגים רחוקים: דכשמורחקין טובא אינו מועיל העדפה שרואין עדיין כל אחד מן הצד לגגו של חבירו (סמ"ע):