נתיבות המשפט/חידושים/קנד

פתחו לחצר השותפין: אף דבלא"ה אסור לפתוח פתח חדש אפי' בביתו ע"ב ישוב לזה (שם):

כמו שבנאו: ☜ ע"ב דזה דוקא בפתח אף שהיה לו רשות מקודם בשעת קניית החורבה לעשות כמה פתחים ולא עשה רק פתח אחד שוב אינו יכול לשנות כיון שכבר עשה חבירו זכיה במה שהשתמש שם אבל אם היה לו רשות לבנות מקודם עליה ע"ג ביתו ולא בנה רקבית יכול אח"כ לשנות ולעשות עליה ע"ג כיון שלא נעשה שום מעשה מאחד מהם שיהיה מורה על סילוק הזכות של בניית העליה רק שצריך לפותחו לתוך ביתו (שם):

אפי' בנה: וה"ה אם היא בנויה כבר מ"מ אסור לפתוח אחר כך לחצר (סמ"ע):

לבנות עלייה: וה"ה לבנות בית חדש דהא אפי' בקנה בית בחצר אחרת מתיר המחבר לפותחו לתוך ביתו כמו שמסיים (סמ"ע) ☜ והיינו דוקא לצורך אוצרות דאילו להוסיף דיורין אפילו בביתו אסור כמ"ש המחבר סעיף ב' (שם):

שיסתום הפתח: הטעם דכשלא יסתום הפתח יעשוהו בני חצר אחרת קפנדריא לילך דרך הבית להקצר (כ"מ הביאו הש"ו) (שם):

לתוך ביתו אסור: פי' בית שבחצר אחרת אי לקנות מקום חדש לבנות עליו ג"כ אסור אפילו לפותחו לתוך ביתו אבל לבנות מחדש על המקום שהיה לו כבר מותר דמחמת שלא בנה מקודם לא הפסיד זכותו ויכול לבנות אח"כ ולפותחו לתוך ביתו (סמ"ע) וע"ב:

המשכיר מעכב: ☜ ובדיעבד אם כבר השכירו השוכר לאחר אם יכול המשכיר לתבוע שכרו מהאחר נראה דאינו יכול דכיון דהמשכיר בעצמו ג"כ לא היה יכול להשכירו לאחר דהשוכר הראשון מעכב עליו דמי לחצר דלא קיימא לאגרא המבואר לקמן סימן שס"ג סעיף יו"ד ע"ש:

וי"א דשותף: דוקא שותף אבל השוכר בזמן שכירתו אסור ע"ל סי' שט"ו (סמ"ע):

דבחצר אין להקפיד: דקיימא לן כר"א בן יעקב בנדרים ר"פ השותפין ואף דבסעיף א' ובסעיף ב' אוסר ריבוי הדרך היינו משום שיהיה להם הילוך ותשמיש קבוע ובזה ודאי קפדו (סמ"ע):

מיהו בבית קפדי: דוקא כשמרבה בדיורים אסור אפי' אם הוא אינו דר עמו אבל אם רוצה להושיב קחר במקומו ואינו מרבה בדיורים א"י לעכב עליו ולומר עמך אני יכול לדור ולא עם זה דדוקא בשני שוכרים הדין כן כדלקמן בסי' שי"ז ולא בשותפין בגוף הבית דהא אם רוצה יכול למכור חלקו לזה מכניס ואם לא ירצה השותף לדור עמו יחלק עמו במדה או בגוד או איגוד (סמ"ע) ועט"ז וע"ב:

ואפילו אחד מהשותפין: ואף דשותף יכול לכנוס לחצר בכל עת שירצה מ"מ יכול לומר לו עד השתא כשהיית בביתך לא בעינא לאצטנועי ממך השתא תראני דרך חלונך אפי' כשאתה בביתך (סמ"ע):

לא מהני חזקה: דאיסור דאורייתא הוא מדכתיב בפרשת בלק וירא ישראל שוכן לשבטיו ודרשו רז"ל שלא היו פתחיהן מכוונים ולפ"ז אפילו שטר וקנין לא מהני אבל לי"א דבחלון כנגד חלון מהני חזקה ס"ל דהאיסור בקפידה תליא ובחלון אין רגילות להקפיד לכך מהני ולפ"ז אפי' בפתח כנגד פתח מהני שטר וקנין דלא עדיף מקוטרא ובית הכסא (סמ"ע) ומ"מ חזקת ג"ש וטענה לא מהני ועיין ביאורים הטעם:

כופין על מדת סדום: ☜ ודוקא שהיא באופן שאין לו ד"א לפני הפתח אבל כשזוכה בד"א לפני הפתח יכול לו' לא אתן לך זכות במקום הזה בהד"א כי אם בדמים מרובים וכיון שיש ביניהם חלוקת קרקע הדין שיטילו גורל ועיין ביאורים ועע"ב באם א' חסר מעט וא' הרבה היאך הדין:

{{דה מפרש|ירחיק משהו דאע"ג דאכתי חזי ליה מ"מ כיון דאינו חזי ליה דרך תשמישו תדיר יכול לו' אי בעינא לאסתכולי בך לדעת יכול אני ליכנס לחצר להסתכל שהרי הוא שותף בחצר משא"כ בפותח חלונו בחצר אחרת (סמ"ע) (שם): אינה גבוהים ד"א: פי' כשמתחיל למטה תוך ד"א אף דגובהו נמשך למעלה מד"א מותר כיון דבני רה"ר גם כן רואין אותו דרך החלק שלמטה מד"א (סמ"ע) והש"ך חולק ועיין ביאורים דהעיקר כהש"ך וע"ש הטעם (שם):

והבא לבנות ראשון: הג"ה זו מקומה אחר ההג"ה שניה המתחלת פתח לר"ה (ש"ך) (שם):

{{דה מפרש|פתח לר"ה למעלה מד"א (שם): מלהסתכל: היינו אפי' הסתכלות מועט ואף שאינו מתכוין לראות בו מ"מ אסור מלעמוד נגד בית חבירו להסתכל דרך שם מפני שיהי' נחשד בעיני הבריות שעומד שם כדי לראות וזה סיים כיון דאין לו טענה כלומר כיון שלדעת ב"א אין לו טענה למה עומד שם יחשדוהו שלראות נתכוון [סמ"ע]:

הי' פתח: וחלון יש לו כל דין פתח [ש"ך] [שם]:

בפתח אחד אני יכול להסתר: דפתח א' אין דרך להניח פתוחה תמיד משא"כ שני פתחים דרך להניח אחד פתוח [סמ"ע] [שם]:

יכול לעשות שם פתח קטן: אבל כשהכותל כולה פתוח א"י לבנות כותל עם חלון והטעם דכ"ז דליכא כותל ליכא חזקה כמבואר בסעיף ח' וכשיהיה כותל עם חלון יחזיק עליו ועוד דבעי בעל החצר לאיצטנועי מיני' טפי כשיהיה חלון דע"י חלון יכול לראות אפי' מביתו [סמ"ע]:

שני פתחים של שני שני אמות: הטעם דבפתח גדול הראי' שולטת יותר וגם התשמיש מצוי יותר [סמ"ע] והש"ך והט"ז חולקין על דין זה:

תעלה בסולם: ☜ ע"ב דבכותל חצר המפסיק יכול לעשות חלון למעלה מד"א דלא עבידי אינשי לאותבי שרשיפ' בחצר:

ומחל לו בעל החצר: לא זו אף זו נקט לא מבעיא כשמחל לו בפירוש אלא אפי' גילוי דעת כגון בסייע סגי ואפי' ידע הניזק [תיבת הניזק ט"ס וצ"ל הנזק] וכ"ה ברמב"ם ושתק הוי חזקה ולדעת הסוברים דצריך ג"ש אפי' בסייע צריך ג"ש כמבואר סוף סי' קמ"ב אבל מחל בפירוש ודאי דמיד סגי [סמ"ע]:

כן ראוי להורות: היינו דמהני חזקה בהיזק ראיה ולענין אי בעי ג"ש כתב בסוף הגה"ה [סמ"ע וט"ז:

כיון דממיל': ולטעם זה אפילו בין גג לחצר לא הוי חזקה ובטור כתב עוד ב' טעמים ודוקא בחלון שהמחזיק מזיק ואינו ניזק אמרי' מדלא מיחה הפסיד אבל הכא שהמחזיק ניזק כמו שהוא מזיק יכול לומר הייתי ממתין אולי תפתח אתה לתבוע. טעם ב' דהכא היזק תדיר הוא ודמי לקוטר' משא"כ חלון שלאורה הוא עשוי ולא להסתכל ולאו היזק תדיר הוא [סמ"ע]:

אין להם חזקה: אבל מחילה בפירוש מהני כשיש עדים ואין יכולין לחזור בהן [סמ"ע] לא הפסיד זכותו כיון שהשיעבוד הי' על חצר חבירו להנות מאוירו והרי השיעבוד שהוא האויר קיים משא"כ במי שיש לו שעבוד על כותל חבירו לנעוץ בו קורה ונפל הכותל אזד' ליה השיעבוד ואילו נשברה הקורה והכותל קיים יכול לנעוץ קורה אחרת [סמ"ע]: או מלבן: משקוף למעלה ולמטה ומצדדין וצורת הפתח אין לו משקוף מלמטה [סמ"ע]: ומיד הוי מחילה: משא"כ בשאר נזקין בעינן דוקא דאיתברר ליה נזקו ושתק [סמ"ע] (שם):

אין לו ראיה: ט"ס וצ"ל ואם אין לו ראיה גם בסמ"ע ס"ק ך"ט יש ט"ס וצ"ל ע"ל בסמ"ע ס"ק מ"ח:

אחרת קטנה: פי' במקום אחר [סמ"ע] (שם):

לסתור כשירצה: פי' כשיש לו איזה צורך בסתירת הכותל [סמ"ע] וע"ב:

הבא לפתוח: פי' הבא לעשות פתחים לחלונות בעליה צריך לדקדק שישאר החצי לכשנגדו שיהיה יכול לפתוח ג"כ פתחים וחלונות ולא יהיה זה נגד זה וחצי ל"ד דצריך להרחיק פתח מנגד פתח עד שלא יראו זה את זה [סמ"ע] (שם):

שר"ה הפקר הוא: והיינו לענין שאין האחד יכול לפתוח נגדו שלא יזיקנו בראיה כיון שזה כבר זכה בו אסור לחבירו להזיקו אבל מ"מ יכול לבנות כנגדו אף שמאפיל עליו כדלקמן סעיף ט"ו בהג"ה שכ' דפותח חלונות לר"ה לא הוי חזקה לכ"ע והיינו לענין שרשאי חבירו להאפיל (סמ"ע) ועיין ביאורים דאף שהוא הפקר לא קנה האויר להיות שלו לעולם רק לענין זה שכ"ז שהחלון שלו עומד אסור לחבירו לפתוח כנגדו להזיקו אבל אם נפל הכותל שהחלון בו ובנה חבירו קודם יכול הוא לעשות חלון קודם הא' ושוב אסור להא' לפתוח החלון שלו להזיקו:

{{דה מפרש|שאין אדם רשאי להוציא זיזין דברי המחבר סתומין דבסעיף י"ד מיירי בחלונות והכא מיירי בזיזין וגם שם מיירי בבא לפתוח זה נגד זה והכא סיים וכשפתח זה חלונו כנגד אויר שלפני עליה משמע שהוציא זיזוופתח חלון מצד חבירו הדר בצדו דאל"כ הל"ל כנגד אויר עלייה שכנגדו לכ"נ דבמה שסיים בסעיף י"ד דלהרא"ש הוי כזוכה מן ההפקר איירי בין לענין פותח נגד עלי' שכנגדו בין לענין זיז שהוציא חבירו הדר כצדו וע"ז מסיק המחבר וכתב ה"מ במקום שאין אדם רשאי וכו' שלא כדין פתח וכו' ר"ל מש"ה יכול גם השני להוציא זיזו ולהאפיל על חלון הא' או שיפתח בו ג"כ עד שיעשו פשרה ביניהם (סמ"ע): שעכשיו אינו מזיקו: ע"ב דמיירי דוקא בחלק מצרי דהיינו שאין ראשו של אדם יכול לכנס בתוכו שאין דבר קבוע אבל חלון צורי שהוא דבר קבוע אף להרא"ש יכול למחות אף דליכא היזק ראיה:

בדיני ודייני: והטעם כיון שנהנה מאויר של חבירו מש"ה יכול למונעו דליכא שוב בזה משום כופין עמ"ס דהוי כחסר משום דיצטרך לבסוף לדינא ודיינא ולפ"ז בשאר נזקין או בפותח חלון נגד חורבת חצר חבירו במקום שרה"ר מפסיק שאינו נהנה מאויר חבירו א"י למונעו:

ומיהו כתב הרמב"ן: הטעם כיון דיכול להתנצל ולומר לא רציתי למחות כל זמן שאינו מזיקני (סמ"ע):

אבל בפותח לרה"ר: היינו בשני בתים בב' צידי רה"ר ואין הר"הר רחב ד' דאז אע"פ שבכה"ג א"י לפתוח חלון כנגד חלון של מי שפתח תחילה להרא"ש בסעיף י"ד מ"מ יכול לבנות בשלו ולהאפיל עליו והטעם לזה דאין אדם משעבד את של חבירו והא דבקדם האוצר צריך חבירו להרחיק הרפת לאו משום שנשתעבד שלו אלא משום שאינו רשאי להזיקו ולזה הכא בחלון שלוקח גם אויר חצר חבירו לכך אם בא להגביה כותל יכול להגביה ולהאפיל לפי שזה אומר לו כל שאתה רוצה להשתמש גם באויר רשותי שלא מדעתי אינך רשאי אבל אם רוצה לפתוח חלון נגד חלונו יכול זה לומר אל תזיקני בהיזק ראיית' כמו שאסור לעשימ רפת נגד אוצר שקדם ואילו ה"י למחות בשעת פתיחת חלון והוחזק בג"ש ובטענה הי' צריך להרחיק ד"א אבל הבא בחורבה ורה"ר ביניהם שא"י למחות לא הוי חזקה וא"צ להרחיק (סמ"ע) וע"ב:

או שלאחר: ובקצה"ח תמה דודאי יכול לומר לו כ"ז שאין האחר בונה אני יכול לעשות דבר צנוע בביתי אין אתה רשאי להזיקני ויפה תמה:

אין תנאי זה כלום: כיון דרצה להחזיק באויר שבצד חלונו שהוא מיוחד דוקא לחלק זה אם יפול בחלקו דמי לאומר שדה זו לכשאקחנה תהא קנוי לך דלא קנה ול"ד להא דר"ס קמ"ט דמועיל החזק' נגד זה שנשאר כאן דשם רצה לעמוד בשותפות עם השני כמו שהיה זה עמו [סמ"ע]:

לאחר ימים: פי' פי' אפי' לאחר שהחזיק ג"ש [סמ"ע]:

מחמת עכו"ם: ובדיני עכו"ם אין חזקה לאורה אלא כ"א פותח לרשות חבירו וכל אימת שירצה חבירו לבנות סותמו [סמ"ע]:

לגריעות': כגון באופן המבואר בסי' קמ"ט סעיף ד' וט"ז [סמ"ע] וע"ב:

היה יכול לסותמו: פי' לבנות לפניו אבל א"י להכריחו לסתום חלונו כיון דבדינייהו אין העכו"ם יכול להכריחו לסתום לא עדיף מעכו"ם [סמ"ע]:

סתום חלונותיך: ותימ' דהא בסעיף י"ח פסק דאסור להלוקח אפי' לבנות נגדו ואין לומר דלעיל מיירי דחלונו של ישראל הי' פתוח קודם שבנה העכו"ם בצדו שהיה אז המקום הפקר דהא הרמ"א כתב שם וז"ל וכ"ז מיירי שידוע שחצירו של עכו"ם היה קודם וכו' ונראה ליישב דבסעיף י"ח דמיירי בפתח על גגו דליכא היזק ראי' בגג כמבואר בסי' קנ"ט רק שהלוקח רוצ' להגביה בנין ביתו וכיון דלא בא להלוקח אלא גרם היזק שא"י לבנות לא אמרי' בזה דיש לו זכות עכו"ם משא"כ בסעיף י"ט דמיירי בחצר שיש בו היזק ראיה דהוי ליה כהזיקו בידים מש"ה פסק דיכול להכריחו לסותמו ומכ"ש לבנות נגדו ולא מהני חזקה דהא אינו טוען שמנאה ממנו ואפי' טוען שקנאה לא מהני דכיון שהעכו"ם לא היה יכול למחות במקום שאין מחאה אין חזרה [סמ"ע וע"ב] [שם]:

נתבאר בסמוך דיש חולקין: הש"ך והט"ז תמהו ע"ז דהא אדרבה הי"א דסעיף י"ח מקילין יותר מהמחבר ועיין ביאורים דקאי אי"ח דסעיף ט"ו דהפותח בהיתר א"צ לסתום [שם]:

היה צריך לסותמו: ע"ב:

הכותל כולו לפנים: פי' שייר הכותל הנשאר כמו שהיה פתוח לצד פנים [שם]:

גלה בדעתו שעקרה המחבר לטעמו דס"ל בסעיף י"ח דאין להלוקח דין העכו"ם המוכר דלהי"א שכתב הרמ"א שם בלא"ה יכול לבנות נגדו [סמ"ע]:

יכול הקונה וכו': ואף שכתב הרמ"א בסעיף י"ב דבכה"ג על בעל החצר להביא ראיה שא"ה דאין העכו"ם לפנינו י"ל אילו היה לפנינו היה מביא ראיה ועוד נראה דשם מיירי שהיו הפצימין עדיין נכרים וכאן מיירי שלא היה ניכר אם היה כאן פצימין מעולם רק דהוי חזקה משום מנהג המדינ' שכתב הרמ"א בסעיף י"א [סמ"ע] ועיין ביאורים דעיקר החילוק הוא דשם מיירי בישראל נגד ישראל דכשיש לו חזקה בהחלון נעשה האויר שלו דהא הישראל א"י לבנות נגדו לכך מוקמינן לי' בחזקת בעל החלון שהוא מרא קמא משא"כ הכא דמיירי בישראל נגד עכו"ם דכל זמן שהיא ביד עכו"ם לא נעשה האויר של בעל החלון דהא העכו"ם יכול לבנות נגדו לא הוי בעל החלון מרא קמא כלל [שם]:

ולסתום לאלתר הוי חזקה: פי' כשסתמו זה שבצדו [סמ"ע] ועיין ביאורים שכתבתי ליישב שלא תקשה הא עכו"ם אין לו חזקה:

חלון בכותלו: קשה מה הי' המקום זה אי הי' המקום הפקר א"כ לא א"ש מה שסיים שהרי החזיק בהיזק זה הרי מתחלה לא היה היזק ועוד דבהג"ה כתב בהדיא דמיירי בחלון שע"ג חצר וגם אין לומר דמיירי שהיה חורבת חבירו או רה"ר מכח קושיא הנ"ל וגם אין לומר דמיירי שהיה כברחצר דהא כתב ועשה חצר בצדו משמע שמקודם לא היה חצר לכך נראה דיעשה חצר ל"ד הוא דמיירי נמי אפי' אם היה חצר מקודם והוא החזיק בחלונו וכך הן הצעת דבריו מי שהיה לו חלון בכותלו ר"ל שהיה חלון בהיתר באיזה אופן שיהיה אם בא לערער מכח זה שעשה חצר בצדו וכו' סמ"ע [שם]:

להגביה הבנין ד"א: ודוקא שלא הרחיק הבנין רק ד"א או יותר מעט אבל ריחוק גדול כ"ש שיראה משם וצריך להגביה עד כדי שלא יציץ ויראה [סמ"ע] [שם]:

שלא הרחיק מהכותל: והיינו במקום דליכא חששא דדווש' באופן המבואר בסי' קצ"ה סעיף י"ב [סמ"ע]:

כונס ראש הכותל: פי' בשיפוע וחידוד:

ומודדין טפח זו: וכל אמות שבתלמוד הן של ו' טפחים והטפח הוא ד' אגודלים [סמ"ע]:

ולא מן השקיפה: פי' השקיפה הוא מה שמשפעין המלבנות שבצדדי החלון בין מבפנים בין מבחוץ כדי לראות ע"י ממרחק וא"צ למדוד אלא מגוף החלון [סמ"ע]:

והחלון באמצע הד': כלומר שיהי' עם רוחב החלון ד' אמות [סמ"ע וש"ך שם]:

אא"כ הרחיק הסיכוך: ☜ ולזה גגין שלנו המכוסה ברעפים שבשולי הגג הוא משופע בולט מן הכותל אמה או יותר וכשרוצה ראובן לבנות נגד חלונו של שמעון צריך להרחיק שיהיה מן סוף הגג עד החלון ד"א דגם הסיכוך צריך להרחיק מהחלון אבל א"צ להרחיק מסוף הגג של שמעון דמה לו לראובן בכך ששמעון סיכך ע"ג חלונו:

גג משופע: מיירי שהגג בנוי מן הצד שאינו מעכב אותו לראות להחצר דאם נתבטל ההיזק ראיה בלא"ה יכול בעל החלון למחות מלעשות תחתיו גג משופע כדלעיל בסעיף י"ו [סמ"ע שם]:

להשפיל ממנו ד"א: כדי שלא יעלה עליו ויראה לחלון חבירו [סמ"ע]:

לאוצר יין: ואע"פ שעכשיו אין שם יין [סמ"ע] ☜ ומיירי כשעשה החדר לאוצר נגד מקום הפקר דאז זכה בעל החדר בהאויר שצריך להיין ולכך צריך ראובן שבנה הבית על המקום הפקר להרחיק כפי הצורך להיין אבל אם היה ביתו של ראובן קודם א"צ להרחיק:

שרצה להגביה: מיירי שאינו רוצה להגביה רק בחצי כותל שלו דחצר כותל של חבירו בלא"ה חבירו יכול לעכב עליו מלהגבים כדלקמן סי' קנ"ז סעיף נ"ט [סמ"ע]:

ושמו הבנין והעצים: אבל אם שמו סתם עילוי הבית מחצר אז העילוי ג"כ בשביל האויר [ש"ך] ולענין אם בעל החצר נתן דמיה שהביא הש"ך יתבאר בסי' קע"ג:

א"י לומר סתום: ואף אם רוצה לסתום על הוצאתו א"י כמ"ש בפרישה וכצ"ל בסמ"ע עמ"ש דינו לעיל בפרישה סעיף י"ד:

א"י לבנות: ודוקא בעלו אהדדי כמבואר לקמן סי' קע"ג [ועמ"ש שם] ודוקא שאמרו שניהם זה לזה או שאמר לו בעל תרביצ' לבעל האספליד' אבל אם בעל האספלידה אמר תחלה אני אטול אספלידא ואתה תרביצא ועלו אהדדי יש לו חלונות הצריכין לאספלידא [ר"ן] אבל התוס' והרא"ש חולקין וס"ל דאין חילוק [ש"ך]:

שנתן או מכר כאחד: אבל אם מכר להו זה אחר זה דמי למכר החצר ושייר לנפשו הבית שכ' הרמ"א פלוגתא בזה דמה מכר ראשון לשני ודין שותפין שחלקו יתבאר לקמן סי' קע"ג סעיף ג' [סמ"ע]:

לבנות בפניהם: ולדעת הרמ"א סעיף כ"ז יכול לומר לו אפי' סתום חלונותיך [סמ"ע]:

{{דה מפרש|וי"א דא"י לבנות ודוקא שאין לו אור מצד אחר כלל אז א"י להאפיל עליו אבל בלא"ה יכול לבנות דמוכר בעין יפה מוכר [ט"ז]: י"א דא"י לסתום: כצ"ל הגירסא בש"ע י"א דא"י לומר סתום ומור"ם כתב זה לסברתו דלהמחבר הוי ליה לכתוב לבנות [סמ"ע]:

ויש חולקין: הטעם דאע"ג דמוכר בעין יפה מוכר מ"מ נזקו שמזיק לו בראייתו לא מכר לו וה"מ שהי' הנזק בשעת המכר אבל אם מכר לו בית הפתוח לחורב' שלו כיון שפתח לחורבה שלו אע"פ שעשויה לבנות זה החלון ברשות אסור לבנות כנגדו [סמ"ע]:

מסלקין להיזק מיד: ע"ל סי' ק"י ס"ס ד' [סמ"ע]:

שאין ביניהם ד' אמות: והיינו שהי' זה כבר מוחזק בחצירו כשפתח זה החלון ע"ל סעיף ט"ז וכ"א [סמ"ע]: