נתיבות המשפט/חידושים/צג
בטענת שמא: כיון דטרחי מורי היתירא:
שמינו אותם: אבל מינהו אבי יתומים לא ישבע:
{{דה מפרש|בטענת ספק ועיין ביאורים דבטענת ברי אין עליו שבועת המשנה ועע"ב ס"ק א' אימת השותף מחויב לישבע ש"ד כשהיה היזק ואימת א"צ: עד שיחשוד: היינו שיהי' לו איזה הוכחה שיחשוד אותו דבלא"ה אין משביעין אותו:
דאין אומרים מגו: והש"ך הכריע דאמרינן מיגו:
המשלח: דוקא ששלחו לקנות או למכור שמורה היתר באמרו שהרויח לו איזה דבר בשליחותו שקנה בזול אבל שלח מעות לאח' אין בזה הוראת היתר:
אלא כשבא ליטול: דס"ל דדוקא בבן הבית שעוסק תמיד חייב שבועה משא"כ שליח באקראי לכך איני חייב לשבע רק כשבא ליטול דהיינו שמצוה לו לקנות המעות שלו ובא ליטול מהבע"ב מה שנתן אבל כשלא בא רק ליטול שכרו אינו נשבע ונוטל וכשההוצאות ידועין רק שיש חשש שמכרו ביוקר אין עליו שבועה או"ת:
וי"ח: וה"ה כל היכא דמקבל שכר עמלו ל"ש מורי היתירא וכשט"ח הנעשין עצה"ע מחויב שבועה כי כך היתה התקנה וע' באורים:
שותפות הא': היינו שלא גזלו בשותפות הא':
בו חשבון: וה"ה אפי' הפסידו הכל כשעשו חשבון הוי כחלקו וכשלא עמדו לחשבון הוי כלא חלקו:
ומשביעין זא"ז: ואם אשת השותף ג"כ נו"נ צריכה ג"כ לישבע:
ואינו מגלגל עליו: ונ"מ שא"צ לישבע בנק"ח וגם נ"מ בלשון השבועה ש"ך:
הוחזק כפרן: דהאומר לא נשתתפתי מודה שלא נחלק וגם א"נ לומר שכבר נשבע אבל לא הוחזק שישבע שבועת השותפות בשקר סמ"ע:
פחות מזה: ומיירי דא"ל הילך דליכא ש"ד:
א"א שישבע ראובן: ) (ע"ב דדוקא כשהוא באופן שלא נעשו המעות מלוה אצלו מעיקרא כגון שהניחו סתם זה יותר וזה פחות רק שהוא באופן המבואר בסימן קע"ו ס"ה שהשכר והפחת לאמצע אבל אם הטיל אחד יותר בתורת הלואה או בתורת עדות שפלגא מלוה הוי השותף השני שא"י אם נפסד כאומר א"י אם פרעתיך ונשבע שנפסד בידו וניטל וכן בשותפין שיש תח"י זה חצי הסחורה ות"י השני חצי הסחור' וטוען א' שהסחור' שבידו נפסד בשבע ונוטל חלק מהחצי השני שביד השני וע' ביאורים:
יודע בודאי: וה"ה כשטוען בספק יכול לגלגל רק בסיפא לענין היסת צריך טענת ברי סמ"ע:
מהנשבעים ונוטלים: ואם יודע מהפחת רק שטוען אלו הרוחת במ"א צריך לשלם רק שישבע השותף שלא הרויח הרדב"ז בתשובה) (וע"ב דאם הריוח וההפסד לפי ערך המעות אז המאה זהובים שהם בעין הן בחזקת כ"א לפ"ע מעותיהן:
ישלם מביתו ויתבע מלוי: ) (וע"ב דמיירי שהן שותפין בכל עסקיהם או שידוע שהחוב הוא מעסק ידוע של שותפות מש"ה כשהשטר ביד ראובן דל"ל מגו ודאי דחייב לשלם וכשהשטר ביד שמעון שיש לו מגו דאי בעי' קלתי' תליא בפלוגתא שהביא הש"ך בסימן ס"ב אי נו"נ נאמן במגו כשהשטרות כתובין על שמו:
שלא פרע לוי לגוי: היינו שיברר אבל אם אינו מברר ולוי טוען שפרע רק שהעכו"ם עושה עלילה א"צ לשלם וע' בסימן קט"ו מ"ש בזה: מה שיברר: ושבועה לא מהני כיון שלא היה הוצאה לטובתו ול"ד להא דסימן צ"א סט"ו:
לעשות לו שטר: דלא איתברר חיובו עדיין מה שא"כ בסעיף הקודם דכבר עשה השטר לגוי אף שותפו חייב לעשות לו שטר:
{{דה מפרש|ושמעון ידע היינו אפי' יודע לבסוף שהאמת אתו: כפי חלקו במעות: שאם כך היה התנאי אבל בלאו הכי חולק לאמצע ועסימן קע"ו: