נתיבות המשפט/חידושים/מא
שלא בפני הבע"ד: דעת הש"ך דווקא ברישומו ניכר אבל בנמתק לגמרי צריך שיהא דוקא בפני בע"ד:
אבל ידי השטר עצמן: הטעם שכבר עשו שליחותן אבל אם טעו בכתיבתן ראשונה אפי' רק שכחו נכתוב בנאמנות או שלא חתם בו רק ע"א יכולין לחזור ולכתוב דלא עשו שליחותן עדיין. אבל בציווי הלוה כותבין תמיד אפי' עשו שליחותן כבר רק שצריכין לכתוב מזמן הב' היינו היום שכותבין בו בשטר דאם לא כן הוי ליה מוקדם:
וב"ד עושין: דב"ד אלימי דהפקר בית דין הפקר וגובה בשטר זה מזמן ראשון:
ופ' ופ' עדיו: עסמ"ע דבטור כתב שצריך שיזכור גם העדים שהעידו על המחק ובמרדכי כתוב דא"צ להזכירם:
צריך להביא ראיה: פי' שיעידו. דאם עידי מחיקה מעידין בעצמן צריך דו"ח המבואר בסימן כ"ח דהיינו שיעידו זה שלא בפני זה דהוי כעדות חדש. משא"כ כשיש עידי הלואה ולא בעי עידי מחיקה רק לגלות ששטר זה הוא א"צ דו"ח מש"ה כשכתוב בו ונזדקקנו סגי בעידי מחיקה לבד אבל כשלא כתוב כן נראה שלא היה דו"ח בעינן ג"כ עידי הלואה ועיקר הפי' ע"ב:
דאל"כ פסול: פי' שטר קיום זה א"ל נכתב בו שנקרע פסול אף דל"ח לב"ד טועין מ"מ לשכחה חיישינן סמ"ע:
שטר מתנה: כותבין אפילו העדים בעצמן:
ולא מזמן שכותבין: הטעם דילמא אחר המתנה שהיה בניסן חזר הנותן ולקחו ממנו באייר ואם יכתבו הזמן מתשרי יאמר חורתי ולקחתי ואם הנותן מצוה ליכא חשש וכותבין ש"ך:
במתנ' אחריות: דוקא אחריות מפורש אבל במו"מ אמרי' אחריות ט"ס וסתם הוי באחריות:
צריך לקרוע הראשון הטעם דילמא אם יהיו לו ב' שטרות ושדה זו גזולה ויטרוף הנגזל ויבוא בשטר אחר לטרוף מב"ח או ממשעבדי ואח"כ יעשה ערמה עם הנגזל להניח שדה זו בידו ואח"כ יחזור הנגזל ויוציא השדה בעידי אבהתא מידו וילך לב"ד בשטר השני ויגבה ג"כ ממשעבדי ואף דירצה לכתוב שובר מ"מ הא שובר לגבי לקוחות ליכא:
ולא מב"ח דילמא יגבה בזה מב"ח ואח"כ יגבה בשטר מעליא מלקוחות:
מחקו מלוה מדעת: סתמא נמי הוי כמחקו מדעת דחזקה אנשים שומרים שטרם:
לא יכתבו לי: אעפ"י דידוע שלא נפרע כגון תו"ז או הלוה מודה אפ"ה לא יכתבו שמא לא נאבד או שמא ימצאנו:
עדים מעידים שנשרף: דליכא למיחש שיביא עידי שריפה בב"ד זה וכת עידי שריפה אחרים בב"ד אחר לגבות ב' פעמים דהא כותבין שובר. ודעת הש"ך דכותבין מזמן שני דחיישינן לקנוניא שהלוה גופיה יכבוש השובר וע"ב) (דאם בא לגבות בעידי טריפה ממשעבדי דגובה ול"ח שמא יגבה ב' פעמים ע"י קנוניא רק שאין כותבין מחשש קנוניא:
מאחר שנאבד: פי' שאומר שנאבד אף דליכא עדים:
יכולין לומר פרענו: והקשה הסמ"ע דבסי' רנ"ה סעיף ו' פסק המחבר דא"נ לומר פרעתי ותי' דאם צווה ליתן מתנה נאמן לומר דפרעו אבל שם מיירי בהודה דחייב לפ' מנה דא"נ לומר פרעתי. והט"ז תי' ואם כותב דרך כלל לפ' כך ולפ' כך נאמן לומר שפרעו אבל בכותב לאחד מיוחד א"נ דה"ל ליקח השטר מידו. ולמסקנא העלו דספיקא דדינא הוא אם יכול לטעון פרעתי נגד הצוואה והעיקר כמ"ש הש"ך בס"ס רנ"ג דהחילוק הוא בין אם אמר השכ"מ להעדים כתבו ותנו יש לו דין שטר ואם לא אמר כתבו ותנו אין לו דין שטר. וז"ב:
דליכא למיחש שמא ימצאנו: דהא לא ידעו מקום אבידה והב"ד מודיעין לאותו אחר שכתבו לו שטר אחר דאל"כ חיישינן דילמא אותו אחר ימצאנו שהוא יודע מקום האבידה ומיירי דהיו ב' עדים על האבידה וידוע שהיה בפקדון מיד המלוה דאל"כ יכול לטעון פרעתי:
וידוע זה בעדים: אבל כשאין לו עדים אין מחזירין לו גוף השטר דשמא עדיין בידו ההעתקה ויגבה תחלה בגוף השטר ואח"כ בהעתק ואם אין ידוע בעדים מ"מ מוסרין לו העתקה ב' דל"ח דלמא יגבה בב' הטפסות דכשגובה בהטפסה מחוייב ליתן לו שובר:
ויעידו לפניהם שנאבד: ול"ח דילמא ימצאנו דכשנאבד בדרך אין מחפש אחריו:
שמטפיסין: הסמ"ע הגיה מטפיסין ופי' שאף שאין מטפיסין שטר מכר שיש בו אחריות היינו כשנותנים קיום ותוקף שטר אבל שטר כזה שמעתיקין אותו כותבין בו שהוא העתק מעתיקין דליכא חשש שיגבה ויחזור ויגבה כיון דמשמע מתוכו שגוף השטר קיים סמ"ע ונ"מ בהעתקה זו שלא יהיה נאמן לומר להד"מ אבל אם טוען פרעתי בשער הלואה נאמן:
ואפי' הן קרובין: פי' דהיו ג' וב' מהן קרובים זה לזה ואמרי' דאחד למילוי חתם ונשארו ב' כשרים בהטפסה. אבל אם לא היו רק ב' והיו קרובים או אפי' ג' ונודע שהקרוב לא חתם למילוי כל הטפסה פסול:
או שרפו ובשטר מתנה שנקרע ולא הגיע הזמן כגון שנתן לו מהיום ולאחר מיתה וטוען כי מחל לו מתנתו ולכך נקרע א"נ והולכין העדים לב"ד וכותבין לו שטר מתנה אחר:
בתוך זמנו: והראב"ד חולק וסבירא ליה דכשהעדים קיימין אמרינן דל שטרא מהכא וגובה בעדים האומרין שהוא תו"ז. וסיים הש"ך דהמוחזק יכול לומר קים לי כהראב"ד:
וכותבין לו שטר אחר: פי' הסמ"ע אפי' באחריות: