נתיבות המשפט/ביאורים/שנ
גנב חלבו עש"ך ס"ק א' מה שתמה בדברי הרא"ש והטור ולפי עניות דעתי ליישב דדעת הרא"ש והטור דלר"י הסנדלר דסבירא ליה מעשה שבת אסור אפי' אי שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה מ"מ מד' וה' פטור דממ"נ אי ציו' לו לשחוט בשבת מבואר הוא במ"ל פ"ג מהל' גניבה דפטור המשלח כיון שנתערב איסור אחר אמרינן אין שלד"ע ואי עשאו לשחוט סתם והשליח שחט בשבת אין לך שינוי בשליחו' גדול מזה לר"י הסנדלר דס"ל מעשה שבת אסור לשחוט דלשחוט ולהתיר שלחו ולא לאוסר' ואין לך מעביר ע"ד בעה"ב גדול מזה דבמעיל' ג"כ אין המשלח חייב כששינה בשליחות והא דאיצטריך הש"ס לאוקמי כר"ש דס"ל שחיטה שא"ר לאו שמה שחיטה הוא מטעם שהתוס' הקשו דהא בע"ז אמרינן דלצעורי' קמכוין ותי' דמיירי שעשאו שליח לשחוט כרצונו ואפי' לע"ז ע"ש וטבח בשבת דומיא דע"ז קתני ומיירי ג"כ שעשאו שליח לשחוט כרצונו אפי' בשבת ובכה"ג ודאי דליכא שינוי בשליחות וגם לא נתערב איסור אחר בשליחות וחייב המשלח ומהאי טעמא לא מוקי מתניתין דטבח ביה כבטובח ע"י אחר כיון דמתניתין נמי תני בסיפא דטבח בשבת ולע"ז דפטור ובע"ז אא"ל טעמא דפטור' רק משום שחיטה שא"ר ותנא דמתני' ס"ל דשחיטה שא"ר שמה שחיטה ועוד נראה דלעולם אינו חייב בטבח בשבת ואפי' עשאו שליח לשחוט כרצונו אפי' בשבת דהא התו' הקשו בד"ה איסורי הנאה דכי שחט לאו דמרי' קא טבח דמכי שחט בי' פורת' קני בשינוי מעשה ותירצו דלא חשיב שינוי מעשה לקנות בכך והנה זה שייך בשחיטה כשירה כשמתחיל פורת' יכול להחזיר לבעלים ולומר להם הש"ל שעדיין לא אסרה בשחיטה והבעלים יכולים לגמור השחיטה ותהיה כשירה משא"כ בשחט בשבת שבפורת' קמא חילל שבת ואף כשיגמרהו השחיטה שלא בשבת אסורה ובפורת' קמא נאסרה משום מעשה שבת והתוס' בגיטין ד' נ"ג ד"ה גזלן הוא כתבו דכל היכא דאיכא היזק ואפי' הוא היזק שאינו ניכר למ"ד דשמי' היזק חשיב שינוי לקנות בכך א"כ ה"נ כיון דאסר' בפורת' קמא משום מעשה שבת והיזק ניכר הוא ודאי דחשיב שינוי לקנות בכך ובגמר שחיטה לאו דמר' קא טבח ולכך פטור ואין לומר כיון דשוחט אינו חייב רק משום דתיקן להוציא מידי אבר מן החי א"כ בתחלת שחיטה עדיין מקלקל הוא ואין בו משום מעשה שבת וכ"כ התוס' בחולין ד' ק"ו בד"ה כגון ששחט מ"מ פטור מתרי טעמי חדא דדברי התוס' תמוהין דהא אין לך מקלקל ע"מ לתקן גדול מזה דהא מתחיל בשחיטה ע"מ לגמור ולהתירה לכ"נ כמו בקורע ע"מ לתפור וראי' לזה משבת דף קל"ג במל סמוך לביה"ש של מוצאי שבת שחייב כשלא גמר המילה בשבת אף דמילה ג"כ מקלקל הוא ואינו חייב רק מטעם דהוי תיקון גברא ועוד דהא מ"מ אסרה בפורתא קמא דהא באם שיגמור שחיטתה תיאסר משום מעש' שבת וכשלא יגמור תיאסר משום נביל' וכיון דנאסר' בודאי בפורתא קמא והיזק ניכר הוא הוי שינוי וקנא' ובגמר שחיטה שלו הוא טובח והא דהוצרך לומר בש"ס ס"ל ג"כ כר"ש היינו משום ע"ז ושור הנסקל דבע"ז ע"כ מיירי באומר בגמר הוא עובדה וממילא ליכא שינוי בפורתא קמא ולא קנה ליה עד גמר שחיטה ומה"ת לא יתחייב ד' וה' בטובח ע"י אחר ומש"ה הוצרך לומר ר"ש הוא ומטעם שחיטה שא"ר וכן בשור הנסקל דע"כ מיירי בשומר ומטעם גורם לממון ולא אסרה בפורתא קמא דבלא"ה איסורה הוא וע"כ הא דפטור בטובח ע"י אחר הוא מטעם שחיטה שא"ר וכיון שהוצרך לומר ר"ש הוא ממילא שוב צ"ל גם גבי שבת משום שחיטה שא"ר דבר"פ הגוזל קמא אמר ר"ש בן יהודה דשינוי אינו קונה וע' ברשב"א ובש"מ שם דאפי' בשינוי גמור כגון בטוואו וארגו לית ליה שינוי קונה ולפ"ז אפי' במעשה שבת צ"ל דטעם משום שחיטה שא"ר ולכך פריך שם שפיר דלמ"ד מעשה שבת דרבנן שחיטה ראוי' היא ולפ"ז לדידן דס"ל דשינוי קונה אז לר"י הסנדלר אפי' שחיט' שא"ר שמה שחיטה פטור בטובח ע"י אחר מטעם שינוי בשליחות ומטעם שינוי קונה כמש"ל ולזה אף שבאמת כוונת הרא"ש הוא כמ"ש הש"ך דהש"ס מוקי לבריית' כר"י הסנדלר מ"מ הביאו אף שאין דרכו של הרא"ש להביא מה שאינו נוגע לדינא הביא דברים אלו ולא הביא רק דברי ר"י הסנדלר ולא הביא הא דר"ש דס"ל שחיטה שא"ר לאו שמה שחיטה כוונתו דלדינא במעשה שבת לר"י הסנדלר לחוד פטור משום דהוי שינוי בשליחות או משום דהוי שינוי בפורתא קמא אף אם שחיטה שא"ר שמה שחיטה ולכך העתיקו גם הטור לענין דינא דפטור מד' וה' בשוחט בשבת ע"י אחר ואף דלא קיי"ל כר"י הסנדלר חדא דאף לר"י חשיב שינוי בשליחות כיון דאסרה לדידיה ועוד כיון דאיכא פלוגתא במעשה שבת דלר"י הסנדלר אסור אף דלא קיי"ל כוותיה מכ"מ מיחשב מזיק דחייב לשלם כמ"ש הש"ך בי"ד סי' ד' ס"ק ה' גבי מנסך ע"ש וכיון דחיזק נקרא שינוי כמ"ש התוס' בגיטין כו' וקני לי' בפורתא קמא ולכך פטור מלשלם ד' וה' ובקצה"ח שכתב דבקנס אף שהודה בפני ב"ד אחד ואח"כ בא לפני ב"ד אחר והביא עדים חייב כיון שבאו עדים קודם שהודה לפני ב"ד השני דחייב ומשמע דאפי' יש עדים שהודה כבר לפני ב"ד א' דאי ליכא עדים מנין ידעינן שהודה ולפענ"ד שאא"ל כן דהא בב"ק דף ע"ה גבי ר"ג אמרינן שם דר"ג חוץ לב"ד הודה משמע דאי הודה בב"ד אף שהביא אח"כ עדים בב"ד אחר שנפטר בהודאה ראשונה וגם מסתבר כך דכיון שכבר נפטר והביא עדים על כך מה"ת חייבוהו בב"ד שני ומה שדימה אותו לבאו עדים בב"ד ראשון ולא גמרו הודאה והודה זה בב"ד שני שהוא פטור לפענ"ד אין זה דמיון כלל דשם כיון דכל זמן דשם קנס על ממון זה וליכא עדים ובא לפני ב"ד שני והודה וליכא עדים לפני ב"ד שני מרשיע את עצמו הוא והיאך הב"ד יכולין לחייבו בדבר שעדיין קנס הוא ע"פ עצמו משא"כ שכבר הודה ונפטר מה"ת יחייבוהו הב"ד הב' מה לי שהודה לפני ב"ד זה או לפני ב"ד זה וכן מבואר בתשובת הרשב"א ח"ג סי' ק"י שהביא בעצמו בסי' זה ע"ש ומה שתמה על הרשב"א שפסק דבהחזיק הגניבה קודם שבא הדבר לפני ב"ד משום דאשר ירשיעון אלקים כתיב והבין בקצה"ח דהטעם הוא משום מודה בקנס וע"ז מקשה דהא אפי' בהקדישו הבעלים ביד גנב פטור מטעם דחזרה קרן לבעלים ופירש"י דכתיב אם המצא תמצא בידו וכאן דכבר בא הגניבה ליד הבעלים ושם לא הודה רק שהבעלים נטלו שלהן בעצמם לפעד"נ דאין כוונת הרשב"א משום דהוי מודה בקנס דהא חוץ לב"ד הודה רק דיליף מקרא אחר דהיינו מאשר ירשיעון אלקים ישלם שנים כתיב דהיינו שיתחייב שנים ע"פ ב"ד: