נתיבות המשפט/ביאורים/רמח
ראוי ליורשו עסמ"ע ס"ק א' דה"ה אם אמר נכסי לך וכו' ואם לא אמר כלל נכסי לך רק שאמר נכסי נתונין לפ' אחר מיתת בני הוא מחלוקת הפוסקים הובא בנ"י פי"ג דף רי"ד דלדעת הרמב"ן שכת' דדוקא כשהמוריש הורידו להנכסים כגון שאמר נכסי לך אז אמרינן ירושה אין לה הפסק ועיין בתשובת מהרי"ט חלק ח"מ סי' ע"ד פי' דבריו אבל כשבא היורש מחמת סתם ירושה דאורייתא מהני מחמת שכ"מ להאחריך אפי' לאחר זמן שאין המקנה שוב בעולם והטעם מבואר בתשובת הרא"ש כלל פ"ד סי' א' וז"ל דכל מתנת שכ"מ ליתא למקנה בעולם בין למ"ד עם גמר מיתה בין למ"ד לאחר גמר מיתה מש"ה מהני באחריך דמה לי שחל הקנין מיד אחר מיתה או אחר זמן וכו' ע"ש ולגדולי המפרשים שהבי' נימוקי יוסף שם החילוק הוא דדוקא מתנת שכ"מ על תנאי שהתנאי מעכבו מלירד תיכף למתנתו מהני אבל מתנת שכ"מ שאינו חל עד לאחר זמן שהירושה מעכב להמקבל מתנה אמרינן דירושה אין לה הפסק ולהלכה עמ"ש בס"ק ה' (ועסמ"ע ס"ק ב' ויש שם ט"ס וצ"ל ואז לא אמרינן ירושה אין לה הפסק אלא כשהמקבל הי' בן וכו'):
ואפי' הקדישה אחריו פי' שאמר נכסי לבני ואחריו להקדש ועסמ"ע ס"ק ד' שאם התנה באם יצא בני מהבית יזכו בו עניים אזי מיד שיצא מהבית זכו בו עניים כו' וע' בב"י שתמה על זה מאוד ובד"מ יישוב דבריהם ודבריו שגבו ממנו ולפענד"נ דהדין זה תליא בהמחלוקת דלדעת הרמב"ן הנ"ל בס"ק א' וכן עיקר כמ"ש בס"ק ה' תליא אם אמר בל' זה בית לבני ואם יצא בני מהבית יהי' לעניים או אחר שיצא יהי' לעניים אמרי' ירושה אין לו הפסק אבל אם לא אמר מקודם ביתי לבני רק אם יצא בני מהבית או אחר שיצא בני מהבית יהי' לעניים כמו בהמעש' שנזכר בתשובת הגאונים זכו בו עניים:
ואם עשה הצווא' עסמ"ע ס"ק ה' ויש שם ט"ס וכצ"ל ועיין סוף סי' שס"ט ועיקר הטעם דכיון שנהגו כן הוי כאילו פירש שנותן לשם מתנה ולא לשם ירוש':
אבל הבריא עיין סמ"ע ס"ק ו' עד אבל בלשון ירוש' א"י ליתן הבריא כו' ע' במ"מ הטעם כיון שהבריא א"י ליתן בלשון ירושה ע"כ מתנה הוא ולכאורה נרא' דה"ה אפי' בשכ"מ אם יש לו בכור ופשוט ואמר נכסי לבני הפשוט במתנה ואחריו לפ' דלא אמרי' בזה ירושה אין לה הפסק דהא א"י ליתן בלשון ירושה להפשוט רק בלשון מתנה כמבואר בסי' רפ"א ואפי' אם יש הרבה פשוטים ונתן לפשוט אחר בל' ירושה לא אמר כלום כמבואר שם ס"ו וכיון דא"י ליתן רק במתנה ומתנה יש לה הפסק וממילא זכה בו האחריך אמנם נראה דמ"מ אמרי' ביה ירושה אין לה הפסק דהנה המהרי"ט הקשה וז"ל ואי קשה מ"ש הכא דבסתם לשון מתנה לא מהני אלא א"כ פי' ואמר לא משום ירושה כוון ומ"ש דלענין בכור דדרשינן לא יוכל לבכר ומהני כשנתן לפשוט בלשון מתנה סתם כו' וי"ל דלגבי בכור אפי' יש לו שתי הלשונות ירושה ומתנה מהני משום דארכבי' אתרי ריכשי ואפי' לא עקרה לירוש' לא אכפת לן דירושה לא מחריב בה כל שהוסיף בה ויפה כחו במתנה אבל גבי אחריך אפי' יהיב בתורת מתנה כל שלא עקר שם ירושה ממנה מאחר שיש בידו רשות להנחיל את בניו יש בכלל לשון המתנה ירושה שאין לשון המתנה שוללת ירושה וכיון דנפלי זוזי קמי יורשים אין לאחריך כלום אי לאו דעקר שם ירושה לגמרי ולפ"ז נראה דאמרי' בי' ירושה אין לה הפסק כיון דכתב בי' לשון מתנה אמרי' בי' ארכבי' אתרי ריכשי ונגד הבכור מהני משום המתנה דאית בי' ונגד אחריך מהני משום דלא עקר שם ירושה מינה וכמו שכתב המהרי"ט כן נראה לי וכן משמע מסתימת הפוסקים שלא חלקו בין יש שם בכור או לא ודע דלא מהני בבריא כשאמר ואחריך לפלוני ולא אמר מעכשיו כי אם כשמקנ' קרקע בשטר והשטר קיים בשעת מיתת הראשון דבשאר קניינים שאין הקנין קיים בשעת מיתת הראשון בטל הקנין כמבואר בסי' קצ"א במקנה לאחר זמן וכמו כן בעי' שיהי' המקנה קיים בשעת מיתת הראשון דכשמת קודם נתבטל הקנין כיון דבשעת חלות הקנין ליתא למקנה בעולם וראיה לזה מתשוב' הרא"ש כלל פ"ד סי' א' שכתב במתנת שכ"מ באחריך דמהני אף דליתא למקנה בשעת חלות הקנין משום דכל מתנת שכ"מ ליתא למקנה בעולם בשעת חלות הקנין עמש"ל בשמו. ולפ"ז בבריא כשלא אמר מעכשיו ודאי בעי' שיהי' שטר המקנ' בעולם בשעת חלות הקנין ולפ"ז נראה ג"כ דה"ה דהנותן יכול לחזור בו קודם מיתת הראשון כיון שהקנין עדיין לא חל כמו בכל נותן לאחר זמן ולא אמר מעכשיו שיכול לחזור בו ולפ"ז אפי' אי מהני לשון ירושה בבריא מ"מ ל"ש בי' לומר ירושה אין לה הפסק שממ"נ אם אמר מעכשיו ואחריו לפ' הא פסק הרמ"א בס"ק ז' דבמעכשיו לא אמרינן ירושה אין לה הפסק ואי לא אמר מעכשיו הא בעינן שיהי' הנותן חי בשעת חלות הקנין של האחריך והיינו אחר מיתת הראשון וכיון שכבר זכה האחריך בשעה שהנותן חי ודאי דאין ליורשי הראשון מה לירש וכ"כ בקצה"ח ולא כמהרי"ט ונכון:
לא משום ירושה הנה המהרי"ט כ' וז"ל וי"ל דדוקא בבן בין הבנים הוא דמהני פירש ועקירה כיון שאותו התוספות שנותן לו אינו ראוי לו משום ירושה של תורה אלא כשאביו רוצה להנחילו ולזכותו בזה יתר על אחיו ולהכי מהני לי' מה שמפרש דאין כוונתו במתנה זו להנחילו אלא במתנה הוא נותן לו אבל היכא שאין שם יורש אלא הוא כיון דמדין תורה הוא יורש את הכל לא אמר כלום דנחלה ממילא אתיא לי' היכא מצי עקר ולומר לא משום ירושה אני נותן דבירושה אין אנו צריכין למתנתו ולא לדיבורו וכי אתני בהדי' שתיעקר הירושה ממנו מעיקרו באומר לא ירשנו בני מידי מששא אית בי' וכו'. אמנם מסתימת הפוסקים שלא חלקו בזה משמע דאין חילוק והטעם נראה דלא מיבעי' להרמב"ן שכתב דדוקא אם התחיל בפי' בירושה של תורה דעביד לי' נטירותא יתירתא וכו' וכמ"ש המהרי"ט בעצמו בפי' דבריו וא"כ הכא דאמר בפי' שלא משום ירושה הרי לא התחיל בירושה של תורה רק בל' מתנה דיש לה הפסק וממילא זכו האחריך כמו בשאר מתנת שכ"מ שהוא לאחר זמן ול"ש לומר שא"י לעקור ירושה של תורה כמ"ש מהרי"ט אלא אפי' לגדולי המפרשים שהביא נ"י כמ"ש לעיל בס"ק א' ע"ש מ"מ כיון שאמר בפי' בלשון מתנה ולא משום ירושה הרי עוקר הירושה בלשון המתנה ובלשון מתנה יכול לעקור הירושה דמה לי שעוקר הירושה מחמת שנותן לאחר בלשון מתנה או שעוקר הירושה במה שנותן בעצמו בלשון מתנה והנה אם נתן מתנה בראוי ליורשו על תנאי כגון שאמר נכסי לבני ע"מ שיעשה דבר פ' כ' הרא"ש בתשובה כלל פ"א סי' א' דל"ש לומר בזה ירושה אין לה הפסק דכיון שהוטל תנאי במתנתו ולא נתקיים התנאי נתבטל המתנה מעיקרא ולא יצא המתנה מרשות אביהם מעולם עכ"ל. ולפ"ז אם נתן ליורש על תנאי ובאם לא יתקיים התנאי יהי' לפ' תליא ג"כ בהמחלוק' של הפוסקים שהבאתי לעיל בס"ק א' בשם הנ"י דלדעת הרמב"ן באומר א"ז יהי' לפ' דלא אמרינן ירושה אין לו הפסק כיון שהמוריש לא הורידו מעיקרא א"כ כיון שנתבטל הורדת המוריש להיורש למפרע בביטל התנאי ממילא שנתקיים דדמי לאו' אחר זמן יהי' לפ' אבל לגדולי המפרשים שהביא נ"י דאף באחר זמן אמרי' דירושה אין לה הפסק ה"נ דכוותי' ואף שגם הגדולי המפרשים כתבו דכל שהתנאי מעכבו לפ' לא אמרי' דירושה אין לה הפסק נראה דהיינו דוקא בהתנאי שתלוי ביד המקבל השני לקיים תיכף אבל בתנאי שאינו תלוי ביד המקבל השני אמרינן ירושה אין לה הפסק והראי' לזה מהמרדכי פ' י"ג סי' תקצ"ח כתב בא' שנתן מתנה לבנו ע"מ שאם ימות בלא זרע קיימא שתשוב הנחלה לבנותיו דהתנאי בטל דירושה אין לה הפסק ואף שנתבטל מתנת הראשון מחמת התנא אלא ודאי כיון שאין התנאי תלוי ביד המקבל דמי לנותן אחר זמן וס"ל להמרדכי כגדולי המפרשים דאמרינן בכה"ג ירושה אין לו הפסק אמנם מתשובת הרא"ש שהביא הטור בא' שנתן לבניו לפ' כך ולפ' כך והתנה שאם ימות א' בלא זרע קיימא שיפול חלקו לאחיו ולאחותיו ונתן שמעון בחלקו לגיסו וכו' שהשיב דהמתנ' קיימת מהטעם דקיי"ל כרשב"ג משמע מדבריו דאם לא נתן במתנה דהי' ראובן יכול לבטל המתנ' ולא אמרינן ירושה אין לו הפסק מוכח דס"ל כדעת הרמב"ן דכל מתנה שהוא לאחר זמן לא אמרי' ירושה אין לו הפסק וכן מבואר בסי' ר"ן סעיף א' בהג"ה והכא כיון שנתבטל המתנה מיורש הראשון הוי כנגד השני כמתנ' לא"ז דלא אמרינן ירושה אין לו הפסק ודברי הרא"ש בתשוב' שם שהביא ראי' מתשובת מהר"מ במרדכי הנ"ל הוא תמוה דאדרבה הוא סתיר' לדבריו וע"ש ונרא' דכיון דהרמב"ן והרשב"א הביאו הב"י בסי' זה וכן הרא"ש בתשוב' ס"ל דמתנה לא"ז לא אמרינן ירוש' אין לו הפסק וכן הב"י והרמ"א לא הביאו דין זה דירוש' אין לו הפסק רק באמר נכסי לך משמע דהכי קיי"ל דבלאחר זמן וכן בהמתנ' להיורש ראשון שהי' על תנאי ונתבטל התנאי דלא אמרינן ירושה אין לו הפסק:
אם נתן המעות על ידי שליש: ע' ש"ך סק"ה ונרשם בטעות שנרשם על ואמר לא משום ירושה והוא ט"ס וצ"ל רשום על ואמר תנו וכן הוא בב"י בהדיא דכשנותן המעות ע"י שליש אפילו אמר סתם בלשון מתנ' מהני ובמהרי"ט תמה על סברא זו דמה בכך שנתן ע"י שליש דהא כל היכא דאיתנייהו ברשו' יורש איתנייהו וכו'. ע"ש ובקצה"ח כתב דהוא מטעם מצוה לקיים דברי המת. ולפעד"נ דלא שייך בזה מלד"ה מטעם שכ' בתשו' מ"ע סי' נ' דכל היכא דלא זכה השני אלא מכח הא' (דהא מת שני קנה הראשון) ל"ש גביה מלד"ה ע"ש ולפעד"נ ראי' לזה דהא בב"ב ד' קכ"ט מוכיח הש"ס דלשון מתנה מהני ללשון ירוש' אפי' לשני ב"א מהא דיירשו בניהם תחתיהם ולדברי הקצה"ח מאי הוכח' איכא דלמא התם טעמא משום מלד"ה דנרא' דאם הושלש ביד שליש ואמר בלשון ירוש' פ' יירש סך זה ג"כ מהני דנגד מלד"ה ל"ש מתנה עמ"ש בתורה וכמ"ש הקצה"ח בעצמו ס"ק ה' ע"ש א"ו דל"ש בזה מלד"ה כיון דלא זכה זה אלא מכח הא' כמ"ש בתשובת מ"ע הנ"ל וע"כ אינו זוכה אלא משום מתנת שכ"מ מוכיח הש"ס שפיר דלשון מתנ' מהני ללשון ירוש' אפי' בשני ב"א ועסמ"ק ס"ק ז' דמוכח דלא ס"ל כתי' הא' דהר"ן ומזה מוכח דלא ס"ל ג"כ תי' שני דהר"ן אמנם טעמ' בעי דלכאורה טעמא דהר"ן מיסתבר דהא לא זיכה להם אלא שקל בכל שבת והמותר זיכה בה אחרי' תחתיהם מיד ולא בא מכח הא' כלל ונרא' הטעם כיון דמ"מ פשטה קניי' היורשים בכל הנכסים דהא אם יופסדו מהמקצת הנכסים לא יהי' הפסד רק לאחרים ולא להיורשים וכיון דפשט' קניית היורשים בכל הנכסים אמרי' בכל הנכסים ירושה אין לה הפסק:
וכן דין השלישי עם השני: הרמב"ן במלחמות הביאו הקצה"ח כ' דדוקא בשאמר בל' ואחריך ואחר אחריך אז אינו זוכה השלישי אם לא כשבאו מקודם ליד השני ואין מדלגין מא' לג' אבל באומר נכסי לך ואחר מותך לפלוני ואחר מות פ' לפ' אז מת שני בחיי ראשון נותן לשלישי:
לעשר שנים: ולענין ירוש' אין לה הפסק אז אם אמר להיורש נכסי לך י' שנים ואח"כ לפ' אמרינן ירושה אין לה הפסק אבל כשלא אמר רק אחרי' שנים לפ' העיקר כהרמב"ן דל"א ירושה אין לה הפסק:
מתנת שכ"מ בקצה"ח הביא דברי הרשב"ם שכתב דגם במתנת בריא באמר מהיום ולאחר מיתה דדינו כמו במתנת שכ"מ לענין זה והוא תמוה באמת אך מ"ש הוא דבמהיום אם לא אחזור ביה דאמרי' בזה כבר קדמו אחריך כיון שהנותן יכול לחזור בו ומביא ראיה ממתנת שכ"מ דס"ל לתוס' ורא"ש דקונה למפרע ואפ"ה אמרינן דקדמו אחריך ע"ש יפה כתב לפרש בזה דברי רשב"ם:
וכשימות יקדם השני לזכות: עסמ"ע ס"ק ט"ז עד הראשון להיות גוסס וכנ"ל והוא מהש"ס ב"ב דף קל"ז ובש"ס שם פריך ומי אמר אביי הכי והאמר אביי מתנת שכ"מ קונה עם גמר מיתה ומשני הדר ביה אביי מהאי מנ"ל מדתנן ה"ז גיטך אם מתי אינו גט ופי' הרשב"ם אלמא דאין דעתו של שכ"מ ליתן אלא אחר גמר מיתה דאל"כ גט נמי להוי עם גמר מיתה וכו' מוכח מכאן דכשמגרש או נותן מתנה והתנה שלא יחול עד זמן שיהיה גוסס דחל אף שאינו בר אקנויי וקשה דהא בב"ב דף קכ"ז אמר דאיצטריך קרא דיכיר לנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ופי' הרשב"ם כיון שבשעה שחל הקנין לאו בר אקנויי הוא לא קנה וכן לענין גט פליגי הפוסקי' לענין אם נתן גט ואמר שלא יחול עד למחר ולמחר אחזו קורדייקוס ע"ש (ואח"כ הגיע לידי ס' מחנה אפרים) ומצאתי שעמד בזה וכתב דדוקא לענין דשלב"ל לא מהני בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס כיון שאין בידו להקנו' לו עכשיו משא"כ כשהיה בידו להקנות עכשיו מהני אפי' כשבשעת חלות הקנין הוא גוסס וכתב עוד שם להקשות על הרשב"א שכתב בא' שהקנה לחבירו אלף זוז עם פטירתו שאפי' הוא גוסס יכול לזכות ע"ש ותמה ע"ז דהקונה בודאי בעינן שבשעת חלות הקנין יהיה לו יד לקנות ע"ש ולפמש"ל בסי' רמ"ג דאפי' לשוטה יכולין לזכות ע"י אחרים ע"ש י"ל דמיירי שזיכה לו ע"י אחרים וגם עיקר דין שלו אינו ברור בעיני שיהיה הקונה חמור ממקנה:
דאין לחלק בין אמר מהיום: עסמ"ע ס"ק כ"ב דאף החולקים מודים דאין כח ביד הא' למוכרו כשאמר מהיום ע"ש והנה אף שהנ"י והמאור כתבו בהדיא דאף במעכשיו יכול הא' למוכרו מטעם דהוי כאמר מעכשיו אם תשייר אחריך יהיה לזה נראה דדעת הסמ"ע דזהו רק להמפרשים בב"ב דף קכ"ה גבי הא דאמר חתם מסתברא טעמא דבני מערבא דאי קדים סבתא וזבניה זבינ' זבינ' דהיינו דמסתברא טעמייהו אפילו אי אחריך כמעכשיו דמי משום קדים סבתא וזבניה וכו' הרי מוכח דאפילו במעכשיו יכול למוכרו אבל לפי מה דקיי"ל דאחריך לאו כאומר מעכשיו דמי ומפרשים הא דאמר שם מסתברא טעמא דבני מערבא היינו דע"כ אחריך לאו כמעכשיו דמי דהא אי קדמא סבתא וזבניה וכו' כמו שפי' רשב"ם ועיין בש"ס באורך הרי מוכיח בהדיא דבמעכשיו אין יכול למוכרו והא דבמעכשיו אמרינן ירושה אין לה הפסק מוכח בהדיא בב"ב דף קל"ג מרב הונא דס"ל אי ראוי ליורשו נוטלו משום ירושה ונ"מ דאמרינן גבי' ירושה אין לה הפסק ור"ה ס"ל בדף קכ"ה דאחריך כאומר מעכשיו דמי אלמא דאפי' במעכשיו אמרינן ירושה אין לה הפסק וכמו שהוכיח הרשב"א ויש סברא טובה לחלק דלענין ירושה אין לו הפסק שפיר אמרינן כיון דעכ"פ הוריש ליורשו גוף לפירות כל ימי חייו כמבו' בסי' ר"ט דפירות לבד א"א לשייר רק בשייר גוף לפירות שוב א"י להקנו' אחריו הגוף להפירות לפלוני דהגוף להפירות שהוריש להיורש אין לו הפסק וכיון דלא אתי ליד פ' לעולם קנין הפירות גם הגוף דמי לדשלב"ל ואין בו ממש דלא קנה דהא מה"ט במכר הבן בחיי אב לא קנה לר"י ואפילו לר"ל דס"ל קנה היינו כיון דמ"מ נפל לפניו הק"פ בקבר אבל הכא דלא אתי לידו הק"פ מעולם רק הגוף לחודיה ודאי דלא שייך ביה קנין וכיון שאמר מעכשיו ולאחר שימות בני לאו כלום הוא דאחר שזכה בנו בירושה אין לו הפסק אבל לענין מכירת הא' כיון שקנה השני הגוף מיד והפירות לאחר זמן ודאי דאין הא' יכול למכור כמו שהאב א"י למכור כשאמר שיהי' אחרי מיתתי מעכשיו לבני כדתנן במתני'. ולפז"נ דבשכ"מ אם אמר אחריך מהיום לפ' דגם האחריך יש לו דין מתנת שכ"מ אף דבסי' ר"ג סעיף ט' מבואר דבאמר מהיום יש לו דין מתנת בריא מ"מ נראה דכאן יש לו דין מתנת שכ"מ דהא לכאורה קשה דמה"ת נאמר בשכ"מ שאמר מהיום דיש לו דין מתנת בריא וא"י לחזור בו דמ"ש מגט בגיטין דף ע"ג דהוי כאומר מעת שאני בעולם כתבו התוס' הטעם דדעת השכ"מ לאחר הגט כל מה שיוכל וע"ש וע"כ צ"ל דטעם במתנת שכ"מ דאמר מהיום דהוא משום דאמרינן דודאי למתנת בריא נתכוון דאי למתנת שכ"מ למה אמר מהיום הא בלא מהיום ג"כ קנה משא"כ הכא דאמר ג"כ אחריך י"ל שהיה כוונתו לאחר המתנה ולמעת שאני בעולם ומ"מ הוצרך לומר להאחריך מהיום כדי שלא יהיה הראשון יכול למכור:
אחריך ליורשי והיה לו בת: עסמ"ע ס"ק כ"ה ובס"ק כ"ו ומשמע מדבריו שגרס ואחריך ליורשיך משום דק"ל דהא אחריך ליורשי פסק הרב לעיל דאפי' מכר הא' שהיורשין מוציאין מיד הלוקח והוא מטעם דהאומר אחריך ליורשי כאומר מעכשיו דמי כמ"ש הרמב"ן וא"כ הוי מוחזק ולא ראוי כמ"ש הרמב"ן בהדיא והש"ך ס"ק ח' גרס ואחריך ליורשי וכתב באמת דגם בעל יורש ודלא כסמ"ע ע"ש והוא תמוה מאוד דהא בהדיא פסק הרב דאפי' שאר יורשין אין עומדין במקומה ומכ"ש הבעל ובב"ש בסי' צ' סעיף ב' תירץ דאפי' אם הא' א"י למכור מ"מ ה"ל ראוי כיון שלא בא לידו וכמ"ש המרדכי והוא ג"כ תמוה מאוד דהא ליורשי כאומר מעכשיו דמי ובמעכשיו ודאי הוי מוחזק כמ"ש הרמב"ן וכן תמה בקצה"ח ומה שנ"ל ליישב בזה והוא דין ברור בעיני דמרא דהאי דינא הוא הרמב"ן בב"ב דף קל"ז וכתב בטעמא דהא מילתא כמו באומר נכסי לך כל ימי חייך אינו ראוי לומר אם קדם ומכר אין לשני אלא מה ששייר ראשון אלא לזה הקנה כל ימי חייו ומכאן ואילך זכות שיש לו בנכסי' משוייר לו וליורשיו ה"ה כשאומר נכסי לך אחריך ליורשי היא הטעם שהרי לא מועט להם ליורשיו כלום אלא פי' השיור ששייר במתנתו במה שנתן להאחר ואמר נכסי לך דהיינו שמשייר מתנתו ואינו נותן אותן רק כל ימי חייו ואחר כך כלה מתנתו וחוזר ונעשה ירושה ליורשיו מש"ה לא מהני מכירת הא' משא"כ באומר נכסי לך ואחריך לפ' שהנותן סילק עצמו מהנכסים בלי שום שיור ומש"ה כשמכר הא' מהני כיון שנפקע זכותו של הנותן וזכותו של השני עדיין לא בא כו' העתקתי לשונו בשינוי קצת לפרש יותר ולפ"ז נ"ל חילוק ברור בין שכ"מ לבריא דבשלמא שכ"מ שמצוה מחמת מיתה דלא מסיק אדעתיה שיחיה ויהיה לו עוד בנים ויורשים אחרים דאז כשאמר אחריך ליורשי יכולין לפרש דבריו דהיינו שמשייר במתנת הא' דאחר מיתת הא' יתבטל מתנתו ולא נתן לא' רק לכל ימי חייו וממילא נשאר להיורשים שראויין לירש בשעת מיתה ולא להיורשים של שעת מתנה ועוד דעיקר הוכחה שלא כוון להיורשים שהיה לו בשעת מתנה הוא מדלא אמר ואחריך לי כמו שאבאר לקמן ובשכ"מ במצוה מחמת מיתה ל"ש לומר לי כיון שצוואתו היא לכשימות וא"כ ע"כ כוונתו על היורשין של שעת מיתה וממילא אחר מיתת הראשון ירושה הוא ליורשים כדמעיקרא ומש"ה אפילו מכר הראשון מוציאין מהלוקח מטעם שכתב הרמב"ן כנ"ל משא"כ בבריא שמקנה ואומר נכסי לך ואחריך ליורשי והיה לו בת דהדין מבואר בהרמ"א דאפילו נולדו לו אח"כ בנים זכתה בהן הבת ולפ"ז א"א לפרש דבריו ששיורא שייר במתנתו ולא נתן לראשון רק כל ימי חייו ובמה שאומר ואחריך ליורשי לא בא רק לפרש השיור ששייר במתנת הראשון דהיינו שלא נתן לו רק לזמן ימי חייו כמו שכתב הרמב"ן דא"כ לבניו בעי מיהוי דכיון שכלה זמן מתנת הראשון ונפלה לפני בניו בירושה דממילא כמו שאר מתנה שיש בו שיור ובניו הן הן היורשים גמורים וכיון שפסק זכתה בהן הבת ע"כ צ"ל דמתנת הראשון לאו שיור הוא רק שנתכוין למתנה גמורה להבת שקרא אותה יורשי שהיא יורשה כעת ובודאי מיירי שהקנה בק"ס כבשאר מתנת בריא דבלא"ה לא קנתה הבת וכיון דלמתנה נתכוין ולאו שיורא הוא דינו שוה לאומר אחריך לפלו' ומכירת הראשון מכירה לכ"ע וראוי הוא לגבי בעל ואם מתה בחיי המקבל הן של יורשי ראשון רק יוצאי חלציו בכלל האחריך הן דלהן כוון בשעת אמירה כמ"ש הסמ"ע ולפ"ז א"ש דברי הרב בהג"ה דבריש דבריו שכ' דאם אמר אחריך לי או ליורשי אם מכרן כו' מיירי בשכ"מ דמיניה מיירי לעיל בכל הסי' ובסיפא בהא דאחריך ליורשי והיה לו בת ע"כ מיירי בבריא וע"ז כתב ג"כ בסוף דבריו דאם נולדו לו בנים אח"כ וזה כבריא ולפ"ז א"ש ע"כ מ"ש הרמ"א דרק י"ח בכלל ולא שאר יורשין ומטעם שכתבתי ולפ"ז בשכ"מ שאמר ואחריך ליורשי ונתעברה אשתו בחליו אחר אמירתו ומת זוכה גם העובר דגם הוא יורש של שעת מיתה עי"ל דהנה בס' מחנה אפרים בשם הרב בכ"מ כתב דאפילו מאן דס"ל דאחריך ליורשי לא הוי כאומר מעכשיו מ"מ כאומר אחריך לי או ליורשי אמרי' כי היכא דלגבי עצמו שייר הגוף ה"נ שייר לגבי יורשיו כיון דבדיבור א' נאמרו ובס' הנ"ל תמה על זה דהא כיון דאמר אחריך לי לא נתן להמקבל רק פירות ושייר הגוף לעצמו וכיון שכן כי מת המקבל מדינא יחזרו ליורשי נותן ע"ש ולפמ"ש ל"ק כלל דהא כשאמר לי או ליורשי ע"כ היתה כונתו דכשיהיה הוא בחיים יוחזר לו ואם ימות קודם מיתת המקבל יוחזר ליורשיו שיש לו כעת ואף אם יוולדו לו בנים אחר כך לא יטלו הן ולמתנה ליורשיו שיש לו כעת נתכוין כשלא יהיה בחיים וסד"א דדמי לאומר אחריך לפלו' כמש"ל ויועיל מכירת הראשון קמ"ל כיון דבדיבור אחר נאמרו אמרינן דגם ליורשין שייר בעין יפה ולפ"ז א"ש דשני הדינין שכתב הרב מיירי בבריא רק דברישא כיון שאמר לי או ליורשי לא מהני מכירת הראשון וכמש"ל ולפ"ז א"ש דלא תקשה כיון שהטור ושאר הרבה פוסקים סברי דדוקא באחריך לי הוי כמעכשיו ולא באמר אחריך ליורשי והאיך כתב הרב בלי שום חילוק ולפמש"ל א"ש דכיון שאמר אחריך לי או ליורשי כ"ע מידו וכמש"ל היוצא מזה דלא אמרינן אחריך ליורשי כאומר מעכשיו דמי רק בשכיב מרע אבל לא בבריא אם לא שאמר אחריך לי או ליורשי:
זרעה עומד במקומה ונראה דדוקא אותו הזרע שהיה בשעת אמירה אבל אם נולד אח"כ לא קנה דאין אדם מקנה לדבר שלב"ל וכמ"ש הרא"ש בתשובה כלל פ"ז וז"ל שלא אמרו ואחריך לפלו' רק למי שהיה בעולם אבל למי שאינו בעולם לא ע"ש:
ואחריך ליורשיך י"א דהוי כאילו אמר עסמ"ע מה שהקשה ע"ז ולפענ"ד דגם כאן יוצא חלציו בכלל כמבואר בסעיף ט' ורמ"א לא הגיה שם רק דקמ"ל דלא נימא מה שכתב ואחריך ליורשיך שופר' דשטרא הוא קמ"ל דשאר יורשים שאינו י"ח אינן בכלל ומ"ש הסמ"ע ס"ק ך"ז ובזה נתישב קושית הב"י כיון למה שהקשה בב"י מה"ת לא יירשו שאר יורשין הא יורשי הסבתא הן אמנם נלפע"ד שהעיקר כוונתו על יורשין של שעת מיתה ואף שבד"מ ג"כ תמה עליו אפשר לומר דהיינו באחריך ליורשי שהכוונה על יורשים שיש לו עכשיו כמ"ש הרמ"א בהי' לו בת ונולדו לו בנים והטעם דתלינן שהיה כוונתו על היורשין שיש לו עכשיו ולא על היורשין שיהיה לו בשעת מיתה הוא משום דאמרינן אילו היה כוונתו על היורשים של שעת מיתה היה לו לומר ואחריך לי משא"כ באחריך ליורשיך מה"ת לא נאמר שכונתו על יורשים של שעת מיתה וראיה לזה דכל הפוסקים חתרו למצוא נ"מ במה שאמר ואחריך ליורשיך וכתבו דנ"מ לענין מכירה לכתחילה ולענין מתנת שכ"מ ואם נאמר דכוונתו על יורשין של שעת מתנה לא הקשו כלום דהא נ"מ אם יהיה לו בנים אלא ודאי דסתם לשון יורשין תלינן שהוא על יורשין שהוא של שעת מיתה וא"כ גם שאר יורשין ראויין לירש:
בעל לוקח עיין קצה"ח מה שהשיג על תשובת מהרש"ך בנידן שאמר ואחריך לבנים הנולדים מגופה ויפה השיג דכיון שבידה שלא להכניס לבעל אמרינן דלא היה כוונתו רק שלא להכניסו לבעל רק שלא קנה מטעם דאין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם ע"ש:
נכסי לאמי עש"ך ס"ק י' שכתב דבחיי אם אביה אינו מדוקדק וצ"ל בחיי אמה ע"ש ולפי הגירסא שלפנינו הוא והיה לו בת א"ש דבת שלו היא גם כן יורשיה של אמו ולא שייך כאן לומר דכאומר מעכשיו דמי מטעם שכתבתי לעיל:
דלא כתב ליה עש"ך ספ"ק י"ז (ויש שם ט"ס וכצ"ל לדינא העליתי שם דבעינן כתיבה וע"ש ותיבת מסיר' ט"ס):