נתיבות המשפט/ביאורים/רכט
הבורר צרורות דין זה הובא בש"ס ביצה ל"ח ולאשר שהש"ס הוא תמוה כמ"ש הפ"י על ש"ס זו ולהבין דברי חכמים וחידותם וע"ש שפי' ברוחק ולאשר שלפי מה שפרשתי יש בו נ"מ לדינא לזאת אעתיק לשון הש"ס בקיצור ומה שנ"ל לפרש וז"ל הש"ס על המתניתין דוכן האשה ששאלה מים ומלח לעיסתה ה"ה כרגלי שתיהן ומקשה הש"ס ואמאי ליבטל מים ומלח לגבי עיסה א"ל ר"א הרי שנתערב קב חיטין בי' קבין חיטין של חבירו יאכל הלה וחדי אחיכו עלה מ"ש חיטין בשעורין דלא קאמר דה"ל מין בא"מ חיטין בחיטין נמי נהי דלר"י לא בטיל לרבנן מיבטל בטיל א"ל ר"ס שפיר קאמרת ולא שמיע להו הא דהבורר צרורות מגרנו של חבירו חייב לשלם לו דמי חטין אלמא כילא חסרי' ה"נ כילא חסרי' א"ל אביי ול"ש ליה למר בין ממון שיש לו תובעין וכו' א"ל וליטעמיך הא דאמר ר"ת נבילה בטילה בשחוט' וכו' עיין במקומו שהש"ס זו הוא תמוה מאוד והנראה לפענ"ד לישב דהנה התוס' ד"ה וליבטיל מים ומלח כתבו וז"ל ותימה הא הוי דבר שיש לו מתירין ותירצו דהכא איסור תחומין תלוי בשם בעלים על החפץ ובכאן שם בעל העיסה עליה ולא שם בעלת המים והמלח וכו' ור"א מהדר להו דאין שם בעלת המים והמלח בטל כמו שאין שם בעל הקב בטל בי' קבין דנפישין עכ"ל הרי מוכח מדברי התי' דעיקר פילפול הש"ס הוא אם ע"י ביטול ברוב אזיל שם בעלים מהחפץ ולפ"ז א"ש דמתחילה הקשה הש"ס דליבטיל מים ומלח דהיינו שהרי אזיל שם בעלת מים ומלח ע"י הביטול ברוב וע"ז משני ר' אבא דודאי לא אזיל שם הבעלים ע"י ביטול ברוב דאלת"ה א"כ מי שנתערב לו קב חיטין בי' קבין חיטין של חבירו יאכל הלה וחדי פי' שאין כוונת הש"ס לו' שנתבטל ויאכל הלה בחנם דזה א"א לומר כלל דהא זה נהנה וזה חסר חייב כמ"ש הפ"י רק כוונת הש"ס לו' שנאמר דאזיל שם בעל הקב מהחיטין והוי כאילו נעשה החיטין של בעל הי' קבין שיהיו שלו לגמרי לענין יוקר ולענין שיהיה רשות בידו לאוכלן כיון דאזיל שם בעל הקב מיניה וא"צ בעל הי' לשלם רק דמים והחיטין הן שלו וע"ז הקשה הש"ס דמ"ש דלא נקט חיטין בשעורין וע"כ משום דהוי מין בא"מ ובאמת בטל כמו באיסורין א"כ חיטין בחיטין נמי הא לרבנן בטל באיסורין וא"כ ה"נ בטל וע"ז הקשה רב ספרא על ר' אבא דס"ל בקב חיטין בי' קבין של חבירו דלא בטיל דלא אזיל שם הבעלים מהא דהבורר צרורות אמאי יתחייב לשלם הא הני צרורות הפקירא נינהו ואפי' אם יפלו חיטין של הפקר לתוך שאר חיטין של חבירו ויבוא אדם אחד ויכיר אותן חיטין שהן הפקר ויזכה בהן ודאי דיכול לזכות בהן דבמאי זכה בהן בעל חיטין וכי משום שנפלו בחיטין שלו זכה בהן ודוחק לומר דמיירי שנידש התבואה ברשותו וחצירו קונה לו דסתמא קתני ואפי' אם ראובן דש תבואה שלו ברשות שמעון ושמעון ברר הצרורות חייב לשלם לראובן אף שהצרורות דשמעון נינהו ועוד אפשר דאין שייך כלל קנין חצר בדבר שאינו דבר של ממון רק גורם לממון ומזה הוכיח הש"ס דע"כ מטעם ביטול נגע בו כיון שנתערבו הצרורות ברוב וא"א לבררם נתבטלו ואזיל שם הפקר מיניה וה"ה דאזיל שם בעלים ע"י תערובות וקושיתו הוא על ר' אבא דס"ל דלא נתבטל בכה"ג וע"ז א"ל אביי ול"ש לך בין ממון שיש לו תובעין ואין לו תובעין פי' דבשלמא שם הפקר אזיל ע"י ביטול כיון שהוא ממון שאין לו תובעין משא"כ ממון שיש לו תובעין ובעלים לא אזיל שם בעלים ע"י ביטול ברוב וע"ז הקשה לו מהא דר"ת דנבילה בטילה כשחוטה כו' ה"נ דכי אית ליה בעלים לא בטלה פי' דהא דנבילה בטילה בשחוטה נאמר לענין טומאה ובטומאה בעי' לפעמים הכשר ומחשבה לדעת בעלים כגון לענין טומאת אוכלין בצירוף כזית וכמבואר בטהרות ומשמע דלכולה מילתא בטל ואמאי נימא דכי אית ליה בעלים לא בטלה דלא אזיל שם בעלים ע"י ביטול ועז"א וכ"ת ה"נ ולא קשה מכאן מ"מ תקשה מהא דחפצי הפקר קונין שביתה אלמא דהפקר כאית ליה בעלים דמי פי' וא"כ ממון הפקר ג"כ לא יתבטל וא"כ אפילו נבילה של הפקר ג"כ לא יתבטל כל זמן שלא זכה בו ולא משכחת ליה נבילה בטילה בשחיטה כי אם בנבילה של הבעלים דוקא ועוד כיון דמוכח דיש לו בעלים שוה לאין לו בעלים ומהא דהבורר צרורות מוכח דנתבטל א"כ ביש לו בעלים ג"כ בטל וקשיא לר' אבא וע"ז א"ל דאיסורא בטל ממונא לא בטיל פירש דבממון אפי' של הפקר לא נתבטל הממון וגבי צרורות שאני שאינו דבר של ממון כלל וכן מה שנוגע לענין איסור נתבטל ומש"ה נבילה אף דהממון לא נתבטל מ"מ מה שנוגע לענין מה שצריך בעלים לענין איסור חשבינן ליה כאלו נתבטל שם בעלים ולזה קשה גבי תחומין ואמר וטעמא מאי כיון דכמה שצריך לענין איסור שם בעלים חשבינן ליה כאלו נתבטל שם בעלים א"כ גבי תחומין ג"כ יתבטל שם בעלת מים ומלח לענין האיסור ומשני משום גזירה כו' זה הנלפענ"ד ליישב שיטת הש"ס והיוצא לנו מזה דלענין בורר צרורות אפי' נידוש התבואה במקום הפקר ולא זכה בעל החיטין בהצרורות מ"מ חייב הבורר צרורות וכן אם שמעון דש התבואה שלו בבית ראובן וראובן היה הבורר צרורות שלו מגרנו של שמעון חייב שמעון לשלם לראובן: