נתיבות המשפט/ביאורים/קעז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
לעשות חסד: עסמ"ע סק"א עד והן מתפרנסין בתפיסת הבית וכו' ועמ"ש בסמוך דע"כ מוכח מדברי הש"ע לקמן דאפי' אין מתפרנסין מתפיסת הבית השכר לכל האחין:
אבל חלקו לא: ודוקא שקיבלו המלך אחר שחלקו ומטעם שכתב הטור דודאי לא נתכוין המלך רק להרויח לזה אבל אם קיבלו המלך קודם חלוק' שנתכוין להרויח לכולם ואח"כ רוצה לחלוק מ"מ נראה דמחוייב ליתן הריוח לאמצע כיון שהמלך נתכוין להרויח לכולם:
אבל לאומנות אחרת: עסמ"ע סק"ב עד ה"נ דכוותי' ולפ"ז לדעת הרמב"ם שם וס"ל דאפי' טרחו בגופן או מכיסם הוא ג"כ לאמצע וא"כ ה"ה הכא אפי' לאומנות אחרת הוא לאמצע ולפענ"ד ל"ד כלל להתם דהתם שיבחו נכסי שותפות אבל הכא שנעשה סופר או אומן ולא שיבחו נכסי שותפות כלל ודאי דהכל לעצמו והו' פשוט ואפי' נלקח לשאר אומנות מחמת אביו כגון שאביו היה אומן אצל עשיר אחד וכשמת לקח א' מבניו הוא לעצמו והטעם דהמלך עושה בשביל חסד עם היתומים משא"כ בשאר אנשים שאין משלמין רק שכר אומנותן ומה"ט ס"ל לי"א דאפי' באומנות המלך נוטל שכר פועל מקודם רק מה שנותן המלך בשביל החסד של היתומים הוא לאמצע:
טורח מלאכתו כפועל: נרא' דהיינו דוקא בכה"ג שאין האחים יכולין לעשות מלאכה זו דהא המלך קיבל אותו למלאכ' זו אבל בשאר שותפים שמחוייבים שניהם להתעסק ועסק א' יותר אינו נוטל שכר טרחתו כיון שלא הודיעו ועסק יותר בעצמו ויכול השותף השני לומר אם היית מודיע לי הייתי עוסק בעצמי ג"כ ודוקא בשותף שחלה או שמת שאין השני יכול להתעסק נוטל השותף כשיתעסק שכר טרחתו אבל בסתם שותף שעסק יותר אינו נוטל שכר טרחתו דדוקא שכר בהמתו וחנותו יכול ליטול כמבואר לעיל סי' קעו סעי' מד אבל שכר טרחת עצמו אינו נוטל וכן מוכח בסי' רפז דאם השביחו בדבר שאם היו מודיעים לקטנים גם הם יכולים לעשותו דהשבח לאמצע כיון שלא הודיעו תחילה אף דדיעה זו לא ס"ל כהרמב"ם שכתב הסמ"ע שם בסק"ב דשאני אחים דמחלי ומ"מ אם לא הודיעו בדבר שהקטנים יכולים ג"כ לעשותו אמרי' שמחל וה"נ כיון שלא הודיעו לחבירו ועסק סתם א"י לתובעו שכר טרחתו. והא דמבואר בב"מ דף סט גבי ר' אלעזר מהגרוני' מאי אמרת טרחנ' טפי פורתא אמרי אינשי סתם אריס' למרי ארעא משתעבד וכו' משמע דבלאו ה"ט הי' מגיע לו שכר טרחתו היינו משום דשם בודאי לא היה דעתו למחיל' דהא היו מתעסקים תמיד בשכר טירחא וכשעסק אח"כ בסתם ודאי על דעת הראשון עסק ליטול שכר טירח' כדמעיקרא דהא מבואר הרבה פעמים דכל העוסק על דעת הראשון עושה מש"ה הוצרך לטעם דאריסא למרי ארעא משתעבד ואינו מגיע לו כלל שכר טירחא רק שתמיד נותן לו משום איסור ריבית וכשנסתלק איסור ריבית א"צ ליתן לו אבל שותף שעסק סתם וטרח יותר מחבירו אמרי' מדלא הודיעו מחל לו:
ודוקא שאינן ניזונין: תמיה לי א"כ דהך דסעיף ג' כשהוא לבדו מתעסק מיירי באינן ניזונין מן השותפות וע"ז כתבו המחבר ומור"ם המחלוקת של הטור והרמב"ם לענין פשיעה ואונס ורפואה שיש לו קצבה ואל"ק והוא תמוה דהא עיקר החילוק בין רפואה שאל"ק לרפואה שיש לו קצבה הוא משום דרפואה שאל"ק כמזונות דמיא וכיון דהכא מיירי באינן ניזונין מן השותפות מה"ת יטול רפואה שאל"ק וגם דברי הש"ך תמוהין שכתב דהרי"ף והרמב"ם סמכו עצמם ברפואה שאל"ק דדינו כאלמנה והוא תמוה דהא כאן באינן ניזונין מיירי וגם התו' וכל הפוסקים כתבו הטעם ברפואה שאל"ק משום דדמי לאלמנה. לכ"נ דע"כ כאן צ"ל שאותו שמתעסק לבדו בעירו כגון בנלקח לעבודת המלך שנותן ריוח לכל האחין וזה בודאי ניזון מהשותפות כיון דהוא מתעסק בשבילם ולכך שפיר מגיע לו רפואה שאל"ק להתו' דהו' בכלל מזונות ובזה מחלק בין מתעסק לבדו ובין שאר שותפים שהן בכה"ג דהיינו שאינן ניזונין מהשותפות דאף שהבטיחו לא' מזונות בעד איזה עסק שקיבל על עצמו לעסוק לבדו בעסק זה וחלה בתה"ז שעוסק בו שאין לו רפואה אף שאל"ק והטעם לזה דלכאורה קשה הא דשותפים הניזונין שיש להן רפואה שאל"ק הא מבואר לעיל בסי' ס' סעיף ג' דבמתחייב לחבירו מזונות שאין רפואה בכלל וע"ש בש"ך סק"ד שכתב דדוקא אלמנה שניזונית בתנאי ב"ד רפואה בכלל משא"כ במתחייב לחבירו לפ"ז קשה בשותפין שאין ניזונין בתנאי ב"ד רק מחמת התנאי שהתנו ביניהן ואין זה רק כמתחייב לחבירו מה"ת יהיה רפואה בכלל ואח"כ מצאתי בפרישה ס"ס קעו שהקשה זה ותי' דשאני שותפין שהן ניזונין יחד ונהנין זמ"ז. ולפ"ז קשה כאן בדין זה שהוא מתעסק לבדו וניזון לבדו אמאי יהי' רפואה בכלל וע"כ צ"ל דשאני בזה שהוא עוסק לבדו והשאר בטלים ומחוייב ליתן הריוח לשותפות מדינ' דמשנה וע"כ חייבוהו חז"ל ליתן לו רפואה שאל"ק להטור דהוי כמו בניזון בתנאי ב"ד תדע דהא להמחבר עדיף מתנאי ב"ד דהא נוטל אפי' רפואה שיל"ק מטעם שהו' מתעסק והן בטלים לזה שפיר כתב המחבר בד"א שמתרפא מאמצע וכו' פי' דדוקא שניזונין מדינא דמשנה אבל בשאר שותפים שאינן ניזונין יחד ואינן נהנין זמ"ז במזונות רק ששכרו א' לאיזה עסק והבטיחו ליתן לו מזונות בשכרו הוי כמו מתחייב עצמו במזונות לחבירו בחנם או בעד שכירות שאין הרפואה בכלל אבל בשותפין הניזונין יחד יש להם רפואה שאל"ק מטעם שכתב הפרישה כנ"ל ולפ"ז א"ש הכל. ובדברי התו' במ"ש ובאונס דהכא שדחקו עצמם בפירושים נלפע"ד דהתו' סברי דשני אוקימתות הן דהש"ס שלנו מוקי לה בעוסק בלבדו ולכך מגיע לו אפי' רפואה שיל"ק ובדעת המחבר ובתוספת' מוקי לה בעוסקין יחד וניזונין יחד ולכך מחלקין בין יל"ק ובין אל"ק כיון שאין מגיע לו רפואה רק משום מזונות ובכלל מזונות היא רק רפואה שאל"ק ולזה כ' התי' שפיר ובאונס דהכא אין חילוק פי' דבתוספת' דמחייבי ברפואה שאל"ק ע"כ בניזונין יחד מיידי דרפואה שאל"ק הוא מטעם מזונות אבל באונס דהכא דלאו מטעם מזונות הוא אין חילוק בין רפואה שיל"ק ובין רפואה שאל"ק ולכך לא מחלק רשב"ג כאן בין יל"ק ובין אל"ק כמו שמחלק בתוספת' ולפ"ז ע"כ צ"ל דהא דמבואר בריש הסי' בנלקח לעבודת המלך דהשכר לאמצע מיירי אפי' באינן ניזונין מתפיסת הבית דהא הא דחלה מוקמי' לה דקאי על מי שנלקח לעבודת המלך וכתב הרמ"א דמיירי באינן ניזונין יחד אלמא דאפי' באינן ניזונין יחד השכר לכל האחים כשלא חלקו ועט"ז שפסק כדברי המחבר והרב וכן עיקר דלא כסמ"ע ס"ק ה' ומה שהחליט הש"ך דבאלמנה אין חילוק בין פשיעה לאונס כבר חלק עליו הב"ח דגם כאלמנה פטורים כפשיעה ומסתבר כדבריו: