נתיבות המשפט/ביאורים/קעה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
עד שיתקיימו התנאים: עסמ"ע ס"ק י"ח משום דיכול המוכר או הלוקח לומר אין זה המצרן נוח לי לתלות בו בקיום התנאי עכ"ל ותמוהין דבריו דא"כ אמאי פסק באחר שיתקיימו התנאים שהמצרן יכול לסלק והא נסתלק הדין מצרנות מכל וכל כמו בסעי' ח' גבי מוכר בהמתנה דהמצרנות נתבטל מטעם זה דודאי אין סברא לומר דהלוקח יהי' מחוייב לקיים התנאי והמצרן יקח השדה וכיון שהמוכר צריך למכור עכשיו וא"א לו למכור רק בקיום התנאי של הלוקח ולא באיש אחר היאך המצרן יהי' יכול לדחות להלוקח מהשדה ומ"ש עוד שהלוקח יכול לומר שאין המצרן נוח לו בקיום התנאי משמע דמיירי שהלוקח התנה שהמוכר יעשה טובות הלוקח וטוען הלוקח כיון שתסלק אותי מהשדה שוב לא אוכל לכפות את המוכר בקיום התנאי ואם המצרן יאמר אני אקיים התנאי יאמר הלוקח אין המצרן נוח לי הוא תמוה דכיון שמסלק אותו המצרן מהמכירה ממילא שייך קיום התנאי של המוכר להמצרן דהלוקח שלוחו של המצרן הוא לכן נ"ל דודאי אם המוכר מתנה טובתו עם הלוקח כגון ע"מ שתתן לי ר' זוז או ע"מ שתדבר עלי לשלטון כיון שהמוכר טוען אין המצרן נוח לי בקיום התנאי נסתלק דין מצרנות כמו במוכר בהמתנה דסעיף ח' רק דכאן מיירי דמתנה תנאי שאינו לטובתו כלל כגון תנאי דאם לא באתי או אם אלך או תלך וקמ"ל דהלוקח יכול לומר כיון דעדיין אין המכירה ברורה אין אתה יכול לכפות אותי לקבל ממך דמי המכירה שיהי' המעות באחריות עד אותו הזמן דשמא יתבטל המכר ונ"מ להלוקח אולי בשעה שיתקיים התנאי לא יהי' לו מעות לסלק או ירע לו איזה אונס וכ"כ הב"ח ע"ש:
כשיסורו אונסים יכולין לסלקו מחלקם: והטעם כתב הרשב"א דדוקא בסתם הוא דקדם אחד וקנה זכה דאמרי' לא רצה לקנות בשעת המכירה אבל כשגילו דעתן בשעת המכירה שרוצין אזי יש לכל או"א דין מצרן נגד חבירו ונראה דא"צ למסור מודעא דהוי לי' כמו תלוהו ויהיב שנותן לו במתנה זכות שלא מחמת אונס:
ומניח לו אחת: ונראה אף דאילו הב' שדות סמוכות אינו יכול הלוקח לומר כיון שאתה מניח לי אחת הריני מצרן כמותך כיון דבשעת מכירה לא היה מצרן וזהו דוקא כשקנה שניהם כא' אבל קנה בזו אחר זו אינו יכול לסלקו רק משדה שקנה ראשונה ולא משדה שקנה שני' כשהן סמוכין דמחמת הראשונה הוא מצרן לשני' כמותו:
וסילק את הלוקח: עש"ך ס"ק ט"ו יכול הלוקח לומר לא תסלקו דשמא לא יתרצה הבעל והאדון וכו' לכאורה נראה דכאן מיירי דהלוקח רוצה להמתין עד שיבוא הבעל אבל אם אינו רוצה להמתין אזי מסלקין אותו מיד כמו בסעיף ל"ז בהג"ה דהקרובין מסלקין אותו מיד אבל קשה דא"כ יאמר הלוקח מה לי לצרה הזאת שאח"כ יבוא הבעל אם יוזל הקרקע ויהיה רשות בידו להחזיר כמבואר כאן ואם יוקר יקיים המקח ולא ירצה הלוקח לקנותו ואין כאן טוב וישר נגד המוכר שיצטרך להמתין עד ביאת הבעל לכן נראה דדוקא בקרובים שיש להם מעות עצמן וקונים אפילו לא יתרצה המצרן ואין כאן ריעותא למוכר אז מסלקין הלוקח דתלינן דודאי יתרצה המצרן כיון דהוא טובתו משא"כ באשה ועבד דאין להם מעות עצמן ואין יכולין לקנות רק על הספק אם יתרצה וכשלא יתרצה אזי יתחייב המוכר להחזיר המעות ודאי אין כאן טוב וישר נגד המוכר ואין יכול לסלק הלוקח כלל כנ"ל:
מכרה לוקח ראשון: עסמ"ע ס"ק ל"א כיון דאין לו ריוח בהחזרה וכו' אין טעם זה עיקר דנראה דאפי' לדעת האומרים דאפי' אין לו ריוח כלל יכול לטעון אי שתקת בכאן א"י לטעון דלא יהא הלוקח זה רק כאילו היה שדה זה שלו מעולם ומכרה דהמצרן יכול להוציא מידו דמה טענה הוא זה דמהדר שטרא למריה והיינו דיניחנה ביד המוכר הראשון מ"מ כיון שהמוכר הראשון צריך למוכרו וכיון שאין שום אדם יכול ליקח אותה מחמת מצרנות אני אקח אותה וזה עיקר תקנת עשיית הטוב והישר במצרנות שכל אדם ימשוך ידו ממנה ויניחנה ביד המוכר הראשון ויקחנה המצרן דאל"כ כל לוקח יאמר אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למריה לבעלים הראשונים ויתבטל דין מצרנות וא"ל דבכל לוקח כשיחזור וימכרנה לבעלים הראשונים אזי יהיה הוא מצרן אף נגד הבעלים הראשונים כמבואר בסעיף ל"ז בהג"ה דלכתחלה מוכרין להמצרן משא"כ כאן דביטל נגדו דין מצרנות דז"א דאף אם ביטל נגד מכירה זו דין מצרנות נגדו לא ביטל על מכירה שנייה דנגד מכירה שנייה דבר שלא בא לעולם הוא ואין אדם יכול למחול דבר שלא בא לעולם ועוד דלא פירש שמסלק עצמו לעולם ועוד נראה דלא מצי לומר אי שתקת דכל לוקח הוי כשליח מצרן ובשבילו קנאה: