נתיבות המשפט/ביאורים/קל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

אם פרעו קודם שנודע:    עסמ"ע ס"ק ב' בהג"ה בראובן ועכו"ם שלוו משמעון ולוי נעשה ערב בעד ראובן ואח"כ פרע לוי לשמעון חצי החוב ואח"כ פרע העכו"ם הכל לשמעון דמה שפרע פרע ע"ש וקשה לי דהא כיון שראובן ועכו"ם לוו ביחד משמעון נעשו ערבים זה לזה כמבואר בסי' ע"ז וא"כ הוי כמו לוי ועכו"ם שערבו ביחד בעד החמשים של ראובן וכ"ה בפי' בב"י וטור וכיון שלוי פרע כל החמשים שהיה ראובן חייב מחויב העכו"ם להחזיר המתנ' ללוי כמבואר בסי' ע"ז גבי שלשה שערבו ביחד ושמעון שקיבל הכל מהעכו"ם באמרו שלא נפרע עדיין הוי כאלו גזל להעכו"ם וחייב להחזיר לעכו"ם אלו תבע לי' קמן בדינא וא"כ משועבד שמעון ללוי מדר"נ כיון דהעכו"ם חייב ללוי וראובן חייב להעכו"ם ואפי' בעכו"ם שייך שיעבודא דר"נ כמבואר בתשובת מהר"מ ב"ב ד"פ סי' רנ"ג הובא בתומים סי' פ"ו ואף דבתומים שם פיקפק בהלואת עכו"ם מטעם דהפקעת הלואתו מותר מ"מ הכא לגזל דמי ודמי ממש לדין דמהר"מ הנ"ל ואף בהלואת עכו"ם כתב התומים בעצמו בסי' קכ"ו ס"ק כ"ז ע"ש דלא שייך הפקעת הלואתו רק כשאומר בפירוש שמפקיע וכ"ה בבירור וגם במקום שאפשר לבוא לידי ח"ה אסור להפקיע הלוא' ושייך שיעבודא דר"ן כמ"ש בקצה"ח ולזה נראה דמיירי שלוי פרע קודם שהודיע ללוה דאז הערב אפי' ללוה א"י לתובעו כשפרע הלוה ג"כ אח"כ כמ"ש הש"ך ס"ק ד' מש"ה אף להערב השני א"י לתבוע אבל אם פרע ע"פ ב"ד כגון שהיה הלוה במדנה"י צריך שמעון להחזיר החצי:

אינו חייב להערב כלום:    עש"ך ס"ק ג' עד דמ"מ מוכח דהקבלן פטור דאם איתא דחייב למה אינו חייב הלוה הלא יאמר הקבלן אפי' אתה אומר כפני שפרע אני חייב לשלם וכו' ולפענד"נ כיון דמיירי שלא פרע ע"פ ב"ד א"כ יכול הלוה לומר כיון שהמלוה חייב לישבע כמבואר בסי' קכ"ט ובסמ"ע ס"ק ך"ח דהוי כנפרע שלא בפניו דצריך שבועה וכיון שלא היה זכות ליטול כ"א בשבועה איהו אפסיד אנפשי' כשפרע שלא בשבועה דאימר לא הי' מעיז לישבע בשקר ומיירי שאין המלוה רוצה לישכע עכשיו או שהלך למדנה"י וכן מוכח מהש"ך ס"ק א' שכ' בשם הב"ח דמלוה בשטר ויש להלוה שובר שפרע דאין חייב הלוה וע"כ הוא מטעם שכתבתי משום דפרע שלא בשבועה ועכשיו א"א לו לישבע כיון שיש שובר דאלת"ה אמאי פטור הא הערב היה מוכרח לשלם כמ"ש הט"ז:

צריך הלוה ליתן:    עש"ך ס"ק ד' עד והי' לו להודיע ללוה שפרע עבורו וכו'. נראה דדוקא כשפשע הערב במה שלא הודיע ללוה פטור אבל כשלא פשע כיון שהי' במדנה"י או שחלה חייב הלוה כיון דמיירי דנתחייב הערב בדין כמ"ש הסמ"ע סקכ"ה והערב הוי כהרשהו לשלם ונתחייב לו הלוה תיכף להחזיר ונאנס במה שלא הודיע מסתברא דחייב הלוה לשלם ואפי' בפשע במה שלא הודיע פוסק בתומים כהסמ"ע:

אם עמד מעצמו:    עסמ"ע ס"ק ז' דמשום קבלן נקט וכו' מוכח מדבריו דאפי' בעמד מעצמו ונעשה ערב אם נתחייב הערב בב"ד נתחייב הלוה לשלם לו דאלת"ה הוצרך ג"כ למינקט משום ערב לפוטרו אפי' בנתחייב בדין דבאמר לו ערבני חייב עכ"פ בעמד בדין כמו שסיים אלא ודאי דאפי' בנעשה ערב מעצמו חייב כשנתחייב הערב בדין ושפיר כ' הסמ"ע דרק משום קבלן נקט והטעם לזה נראה דדוקא בפורע חוב שלא מדעתו פטור דהוה כמבריח ארי שאינו מצילו רק מהיזק אבל בנעשה ערב עבורו כיון שהמלו' לא רצה להלוות ללוה עד שנעש' לו הלה ערב והרי הקנהו לו זה מעותיו מחמת הערב והוי הערב כמרויח לו ממון שהרי על ידו הגיע הממון לרשותו והוי כהרויח לו ממון ולא דמי ללוה כפר והלה פרע לו שלא מדעת הלוה ודמי למצילו מן ההיזק ופשוט:

אפי' אם שטר החוב בידו:    עש"ך ס"ק ח' (ויש שם ט"ס וצ"ל כשמביא עדים הערב שפרע יכול לוה לומר לערב פרעתיך וכו' בהתקבלתי לחוד אין יכול לומר פרעתיך וכו' הא לא"ה אינו גובה והשתא א"ש הא דקאמר וכו' כצ"ל ומסיק דלא מהני התקבלתי ובעינן דוקא כומ"ס ומפרש כהרא"ש שכתב בשם ר"י בב"ב ל"ב דמיירי כשכתב לו התקבלתי דכוונת הרא"ש הוא שנתן לו כומ"ס וכו' והוא תמוה מאוד כמו שתמה בתומים דאם כן התקבלתי ליל ועוד למה נקט הדין בההיא ערבא הא בכומ"ס אפי' באינש דעלמא מהני ועוד למה כתב הרא"ש הטעם דאם לא כתב התקבלתי מצי טען דילמא בפקדון הוא גבך או דילמא מסר לך הא עיקר הטעם לדעת הש"ך הוא דאינו חושש להניח שטר כזה ולזה מסיק בתומים דהעיקר הוא בכוונת הרא"ש דהתקבלתי לחוד כלא כומ"ס סגי והנה האמת הברור שכוונת הרא"ש בשם ר"י כדעת כל הפוסקים דהתקבלתי לחוד סגי אך עדיין דברי הרא"ש תמוהין מאוד דלמה כ' דאי לא כתב התקבלתי מצי טען דילמא פקדון או מסר לי' הא הוכחה פשוטה הוא דמיירי בכתב התקבלתי דהא בש"ס התם דלא מהימן הלוה לומר פרעתי לערב ואי בלא כתב התקבלתי ודאי דמהימן כמבואר כאן בש"ע. לזה נראה דכוונת הרא"ש היא דהא כ' הסמ"ע בס"ק ט"ו דאף כשהמלו' גובה מהערב עדיין השט"ח בתוקפו על הלוה ונכסיו לחזור הערב ולגבות מהלוה וע"ש עוד בסמ"ע שכ' דמסתמא לא שדי אינש זוזי בכדי והוי הערב כקונה השט"ח מהמלו' ע"ש ובוודאי אם הערב פורע בסי' לבטל השטר ודאי השטר בטל רק דאנן אמרינן לא שדי אינש זוזי בכדי ודאי נתן אדעתא דהכי שיהיה השטר כתקפו ואדעתא דקניית השטר מיד המלו' נתן מעותיו ולזה נראה דשטר כזה נקנה מהמלו' לערב במסירה בלא כתיבה דעיקר הטעם דמכירת שטרות דרבנן ובעי כומ"ס הוא מטעם דא"י למכור שיעבוד גופו של הלוה והלוה מצי טען לאו בע"ד דידי את וכיון דפורע הערב ממילא נשתעבד גופו של לוה ונכסיו להערב מש"ה יכול להקנות גם כן השטר במסירה בלא כתיבה רק לענין שיעבוד נכסים של לקוחות פליגי הפוסקים אם יכול להקנות במסירה. אמנם אם נראה דדוקא כשגובה המלו' מהערב בתורת גוביינא או שהערב פורע למלוה בתורת פרעון דאז נשתעבד גופו של לוה להערב יכול למסור השטר להערב ג"כ אבל במקום שאין המלו' יכול לתבוע לערב כגון קודם זמן פרעון או בשאין הערב רוצה לפרוע קודם שיתבע להלו' ואמר המלו' להערב אין רצוני לתבוע ממך שתפרע לי רק אני רוצה למכור לך השטר חוב של מנה בחמשים כדרך שמוכרין לאחר למען לא אצטרך לתבוע להלוה קודם ודאי דדין הערב כדין שאר כל אדם דבעי כתיב' ומסיר' דהא קודם שהערב פורע בתורת פרעון אין להערב שום שעבוד הגוף על הלוה והשתא א"ש דמ"ש הרשב"א הביאו הש"ך דבעינן שיכתוב התקבלתי ושיתן לו זכותו היינו שלא יתן הפירעון לבטל השטר רק שיקנה לו השטר במסיר' בדרך קנין ולדעת הסמ"ע מסתמא כך הוא דלא שדי אינש זוזי בכדי וכיון שמקנ' לו השטר בשעת פירעון או אח"כ לדעת הסמ"ע נקנה במסיר' בלא כתיב' כמש"ל מש"ה אפי' איכא רק עידי פירעון מהערב סתם כיון שבוודאי אדעת קנין נתן המעות דלא שדי אינש זוזי בכדי כמ"ש הסמ"ע ס"ק ט"ו סגי גם כן כמסירת השטר ושפיר כתב הסמ"ע בס"ק י"ד דמהני כמו בהתקבלתי אם לא שהעדים מעידין שנתן בפירוש הפרעון לבטל השטר וצוה לקורעו אז לא מהני למכור אחר כך השט"ח להערב ולפ"ז כתב הרא"ש שפיר דמיירי שכתב התקבלתי והיינו שכתב לו התקבלתי בעדים ונתן זכותו דהיינו שהקנ' לו השטר דאם לא כתב התקבלתי אף שהמלו' מודה שפרע הערב ואין לו על הלוה מ"מ מצי טען דילמא שלא בדרך פירעון נתתי מעותיך רק בדרך קנין שקניתי השטר חוב מהמלו' בפחות מדמי השטר באופן שכתבתי לעיל כגון קודם זמן פרעון ובכה"ג אין השטר נקנה במסיר' בלא חתימה כנ"ל מש"ה נאמן הלוה לומר פרעתיך ושפיר הוצרך הרא"ש ליתן טעם להא דמצי טען פרעתיך אף שעל ידי פירעון ודאי דנקנה השטר להערב ומה"ת יהי' יכול לטעון פרעתיך לזה כתב הטעם דמצי לומר שמא הקנה לך השטר שלא מחמת פרעון. אמנם נראה הא דנקנ' השטר לערב במסיר' בלא כתיבה כשפורע שלא כדעת הלוה הוא דוקא להנך דסברי דאפי' באומר ערבני לבד חייב בפרע הערב בלא ידיעת הלוה וכשפרעו הערב נשתעבד גופו של לוה ממילא יכול להקנות לו השטר במסיר' גרידא אבל למאן דס"ל אם פרע הערב פטור אפי' אמר לו ערבני כל זמן שלא אמר לו ערביני ושלם מש"ה כל שלא אמר ערביני ושלם בלא דעת הלוה לא מהני התקבלתי שיהי' לו דין שטר נגד הערב עד שיקנה לו השטר בכומ"ס וזהו דעת הסוברים דצריך כומ"ס דוקא והא דכתב הרא"ש בב"ב ל"ב דמהני התקבלתי הוא משום דכתב שם דמיירי בקבלן ואין כאן מחלוקת בין הפוסקים כלל ומ"ש הש"ך בשם הרמב"ן דלא מהני התקבלתי ברמב"ן שם מוכח להיפך ועיין עוד ברמב"ן שם דאם הודיע ללוה וליתומים שפורע עבורם ודאי יש לו דין שטר:

הרי זה גובה מחלקוחות:    ברא"ש בבתרא ל"ב כתב דאם הלוה מודה שהיו ערב ובשטר כתב התקבלתי דלא מהימן לומר פרעתיך. ותמה בג"ת דהא מהימן מטעם מגו דאם בעי אמר שלא ציוה לו להיות ערב עבורו רק שערב מעצמו ותי' דאין זה מגו טוב דמגו לא נקרא רק דאי בעי לא היה טען טענה זו רק טענה אחרת וכאן אף שישקר לו' שלא ציוה לו להיות ערב יצטרך ג"כ לומר פרעתיך דערב הפורע חוב חייב ולמאן דס"ל פטור בשטוען ברי באמת מהימן במגו:

שהרי פשע:    עיין בקצה"ח דבמלו' ע"פ כשפרע הערב בלא סהדי. אז אם המלו' מכחיש להערב ואומר שלא פרע לו דשניהם נשבעין ונוטלין כדין חנוני על פנקסו וכו' וכל דבריו שם דברי תימא דהא מבואר בסעיף ג' דאין הערב נפרע עד שיביאו עדים ע"ש ול"ד כלל לחנוני ע"פ דשם עשהו שליח לשלם משא"כ הכא דלא פרע מצד שליחות דק מצד ערבות ולא שייך לומר אנא (סמיך) אהימנותא דידך כו' כמבואר בב"מ ג' ע"ש וזהו טעם הש"ך בס"ק י"ב שכתב דא"י להוציא וכו' אף דבסי' נ"ח וקכ"א מוכח דאף שצוה ליתן מעות שלו מוציא בלא שטר שאני הכא שלא ע"פ שליחות נתן ולא שייך לומר אנא אהימנותא דידך קא סמיכנא משום הכי אינו יכול להוציא בלא שטר: