נתיבות המשפט/ביאורים/עט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
שהרי הוכחש בעדים וא"ל דהא העדים פסולין כיון שאומרים שפרע והוא מודה בעצמו שלא פרע דזה אינו די"ל כמ"ש הר"ן בריש פ' שבועות הדיינים די"ל דהעדים זוכרין יותר ממנו וכו' ע"ש ועמש"ל בסי' ך':
באו העדים תחלה בספר קצה"ח הקשה על הנ"י שכ' רפ"ק דב"מ לחלק בין טוען לא לויתי בין מודה כמו שמחלק הש"ע בכאן והקש' הקצה"ח וז"ל דהא בחוזר אחר שבאו עדים אפי' במוד' שחייב אינו יכול לחזור לפי דברי הנ"י ואם בא לחזור קודם שבאו עדים ודאי דיכול לחזור אליבא דכ"ע כיון דהוי מפטור לפטור וכו' ע"ש. וטעה בזה כי כוונת הנ"י לחלק דמוד' בב"ד שחייב ואח"כ באו עדים והעידו שלוה ולא אמרו שפרע ואח"כ אמר נזכרתי שפרעתי ובאו עדים אח"כ שפרע מהני ועיין סמ"ע סק"ט משא"כ בטוען לא לויתי ובאו עדים והכחישו ואומרים שלוה ולא אמרו שפרע ואח"כ טען הוא שפרע דאז אפי' באו עדים אח"כ ואמרו ג"כ שפרעו קודם לא מהני כיון שהחזק כפרן ופשוט:
אבל אם טען עש"ך ס"ק י"ג דדוקא דלא ראו ההלוא' אבל ראו ההלוא' אפי' בהכמנ' אינו מועיל אמתלא ועיין תומים שהוכיח מדברי הבעה"ת דאפי' ראו בהכמנ' ההלוא' מהני אמתלא ע"ש, והאמת אתו שכן מוכח בבעה"ת אכן בוודאי אם אין לו מגו דפרעתי ודאי דאינו יכול לטעון אתה חייב לי דדל הודאתו מהכא לא יהא אלא תופס בעדים ואין לו מגו דאינו נאמן לו' שחייב לו וא"כ א"ש דברי הש"ך שכתב דאפי' ראו בהכמנה לא מהני אמתל' דמיירי במקום דלית ליה מגו וכנ"ל והא דיש לחלק בין ראו העדים בהכמנה או לא היינו במקום דיש מגו דפרעתי דאז אם שמעו ההודא' שלא בהכמנ' רק שהלו' והעדים ראו זה את זה בשעה שהוד' לא מהימן לומר שקיבלם בפרעון ולא הודיתי רק מפני האמתל' דלא מהימן לו' אתה חייב לי כנגדו במגו רק כשטוען יש לי בידך כנגדו כסות או כלים בפקדון אבל לטעון אתה חייב לי כנגדו מעות וקבלתי בפרעון חובי דיכול זה לו' לו אלו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני לפני אותן העדים והודית לפני העדים שהוא הלואה והודא' בפני עדים שלא בהכמנ' הודא' מעליות' הוא ולא מהני אמתל' משא"כ בששמעו שהוד' רק בהכמנה ויש לו מגו יכול לטעון קבלתי בפרעון חובי ומפני שלא הייתי יכול להוציא וכו' דאותה ההודא' שהודה שקבלם בהלוא' לאו הודא' הוא כיון שהעדים היו בהכמנ' ולא ראו אותו דאין מכמינים עדים אלא למס"ת ומדיח בלבד כמ"ש הבעה"ת ובאופן זה מודה ג"כ הש"ך ואין כאן מחלוקת בין הש"ך ובין התומים בנ"ל ברור:
ששתי הטענות עמש"ל סי' ע"ב סעיף י"א בש"ך ס"ק צ"א ובחידושי שם דהטעם הא דיכול לשנות מפטור לפטור לא מטעם מגו הוא דכל שבא לחזור מדבריו הראשונים לא מהימן במגו כמבואר בתשובת הריב"ש סי' קצ"ג ובכנה"ג בכללי מגו סי' קל"ג רק הטעם דכל דהוא פטור אינו מדקדק בטענות הבאות לפוטרו וחשבינן כאילו לא אמרו כלל ע"ש:
פרעתיך אח"כ נאמן. היינו שטוען שפרע אחר שתבעו בדין כגון שתבעו לפני עדים בניסן והכחיש וטען להד"ם ובתשרי הביא התובע עדים לב"ד וחייבוהו הב"ד לשלם ולפני ב"ד לא כפר ואח"כ בחשוון טען שפרע אחר הפס"ד נאמן אבל אם טען שפרע בתמוז קודם הפס"ד אינו נאמן ועמש"ל סי' ע"ב סעיף י"ח בחידושי שם וכן הוא בבעה"ת בהדיא וז"ל דאם טוען פרעתי אח"כ אחר שנתעצמו בדין הרי בהדיא כמ"ש: