לדלג לתוכן

נתיבות המשפט/ביאורים/נה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

והוא שלא יהיה אנוס בספר קצה"ח הביא כאן מחלוקת שהביא הרב בהג"ה בי"ד סי' רל"ב סעיף י"ב באם לא הי' אנוס רק ביום האחרון אי נחשב אונס ודעת האגודה דלא קרוי אונס ומוכיח זה מהא דגיטין שהיה נטמן ביום אחרון של י"ב חודש מדהוצרך להלל לתקוני דהא נאנס ביום אחרון והקשה בס' הנ"ל דבית בבתי ע"ח אפי' אירעו אונס שלא היה יכול לפדותו כל השנה ג"כ אינו חוזר והטעם כיון דתיכף נקנה ללוקח אלא שציותה התורה על תנאי שיהי' רשות ביד הלוקח לפדותו הוי כמו אונסא דרחמנ' לא חייביה וכו' ואין דבריו נכונים דבית בבתי ע"ח מוכח בערכין דהוי כמו הלואה דאמר התם רבית גמור' והתורה התירה וכן מאן דס"ל התם דהוי כמו רבית ואינן רבית היינו מטעם משום דס"ל דצד א' בריבית מותר משמע ליה דלא הוי רק הלואה ואף שכ' הרשב"א בגיטין דף ע"ה דבתי ע"ח הוי במכיר' ע"ת מ"מ הא כ' שם בעצמו דדמי לתנאי דכשיהיה לי מעות אחזיר לך והיינו דכשיתן לו מעות נתבטל המכיר' למפרע והמעות יהא הלואה למפרע דהא בהדיא אמרו דרבית גמורה הוא ודמי ממש להתנה ואמר הרי אני מוכר לך ביתי ואם אתן לך מעות עד זמן פלוני דודאי בתנאי כזה אם נאנס ולא נתן נתבטל המכירה למפרע דבכיוצא בזה שייך אונס רחמנא פטרי' דהא ודאי אם התנה המוכר או הנותן הרי אני מוכר או נותן לך ביתי אם לא באתי דאם נאנס ולא בא נתבטל המכירה דדמי לאונס' רחמנא פטריה דדוקא כשהתנאי תלוי בלוקח או במקבל מתנה כגון שהנותן התנה ואמר הריני נותן לך שדי באם שתעשה דבר פלוני והמקבל נאנס חשוב כאונסא רחמנא לא חייבי' אבל כשהנותן התנה בתנאי שעליו לעשות ונאנס חשוב כאונס רחמנא פטריה רק בגיטין מהני משום דאין אונס בגיטין אבל במכירה כשנעשה מחמת אונס נתבטל המכיר' וחשיב כעין אונסא רחמנא פטריה א"כ ה"נ נבי בתי ע"ח כיון דחשיב כאלו התנה ואמר הריני מוכר לך בית זו אם לא אתן לך דמים עד שנה אם נאנס בנתינת דמים היה ראוי שיתבטל המכירה כמו התנאי דאם לא באתי ונאנס וא"ש קושית האגודה אך לא היה צריך להוכיח זה כלל דהא אם אין לו מעות כל השני שנים אין לך אונס גדול מזה ואפ"ה אינו יכול לפדותו אחר ב' שנים דהא והשיגה ידו כתיב וכן מה שהוכיח מהא דכתובות דאע"ג דהיה יכול לבוא בתוך השני שנים כיון שנאנס ביום אחרון דהוי אונס לא היה צריך להוכיח כלל דודאי מוכח בכל הסוגיות כן דהא קאמר ואתא בסוף תלתין ומיפסקי מברא משמע דפסקו מברא בסוף וגם אין מהסברא שיהיה צריך להיות אונס מיום התנאי לכן נראה דודאי גם האגודה מודה דבגיטין וקידושין וממון אפי' נאנס בסוף סגי כדמוכח מטעם דאדעתא דהכי ודאי לא אתני ואומדנ' דמוכח הוא רק באונסי דשכיח אמרינן דה"ל לאתנויי משא"כ בלא שכיח אמדינן דלא אסיק אדעתא לאתנויי משום דלא שכיח ולא פליג רק בנדרים וגם הש"ע לא הביא הפלוגת' רק בי"ד בהל' נדרים סי' רל"ב סעיף י"ג ולא הביא פלוגת' זו גבי ממון בח"מ ולא גבי גט באה"ע ונראה דדוק' בנדרים ס"ל לאגודה סברא זו דס"ל דהא דבנדרים כשנאנס מותר אינו משום דאדעת' דהכי לא נדר דכל כה"ג דאיכא למימר אדעת' דהכי לא נדר צריך היתר חכם דכל שאלת נדרים הוא כך דמשוה ליה לנדר טעות כמבואר בנזיר פרק ב"ש ואפ"ה צריך היתר חכם רק שנדרי אונסים התירה רחמנ' מטעם דאונס רחמנא סטריה וס"ל לאגוד' דלא מיקרי אנוס שלא יהיה צריך היתר חכם רק שיהיה אנוס ולא היה אפשר לו כלל לקיים דאז שייך לומר אונס רחמנ' פטריה אבל כשהיה אפשר לו לקיים נדרו רק שפשע ודחה על יום האחרון ואז נאנס לא מיקרי אנוס לגמרי ולא שייך בזה לומר אונס רחמנא פטריה רק דאיכ' למימר אדעתא דהכי לא נדר דאי הוי ידע שיאנס ביום אחרון דהוא נתן לעצמו זמן גדול דהיינו שיהיה יום האחרון ג"כ במשך הזמן אך דזה צריך שוב היתר חכם כמו בכל נדר אדעתא דהכי לא נדר ומביא ראיה מגיטין מבית בבתי ע"ח דאף דשם לא מהני אונס אם נאנס הלוקח אפי' כל השנה ס"ל להאגודה דדוק' באונס שהיה ללוקח מחמת עצמו כיון דכתבי' רחמנא שאם לא יגאל תוך שנה שיהיה מוחלט ולא איתני באונס שלא יהיה מוחלט משמע דרחמנא הקפיד שיהי' מוחלט אפי' אם יהיה אונס דגבי רחמנא לא שייך לחלק בין אונס דשכיח ללא שכיח ולומר דלא אסיק אדעת' להתנות כיון דלא שכיח אלא אמרי' מדלא אתני רחמנא באונס ש"מ דאפי' אם לא יגאל מחמת אונס שיהיה לו שיהיה מוחלט ומ"מ ס"ל לבעל האגודה כיון דהלואה גמורה הוא והוא לא ביטל התנאי וכשנטמן הוי אונס דאתי לי' ע"י הלוקח ועל כרחך כיון דבמשך כל הזמן לא מיקרי אונס גמור מחמת הלוקח ולא שייך גבי' לומר אונס רחמנא פטריה והכא נמי דכוותיה דלא מיקרי אונס גמור להיות ניתר בלא היתר חכם אבל בהיתר חכם ודאי דניתר דהא איכ' למימר אדעתא דהכי לא נדר והכא נמי בקנין ובגיטין בתנאי ודאי דבטל אפי' נאנס ביום אחרון מטעם דאדעת' דהכי לא אתני כנ"ל:

השליש פטור עסמ"ע סק"ה ולכאורה אינו מובן דמה הפרש יש בין שחתמו שקר או מסרו שטר פרוע שהוא שקר ונראה לפרש כשחותמין מיד יצא הקול שנשתעבדו נכסיו וא"י למכור שום נכסים ומזיקין אותו תיכף והוא גרמי כיון דההיזק נעשה מיד משא"כ בחזרת שטר פרוע אין יוצא קול ולא נעשה ההיזק מיד רק בשע' שגובה וגם לא ברי הזיקא דאימר לא יגבה והוי כגרמא בנזקין דפטור:

אינו גובה רק מבנ"ח עיין תומים שהקשה כיון דס"ל דבעי קנין יגבה ממשעבדי מחמת קנין. ולפענד"נ דל"ק דהא בעצמו כתב בסי' קכ"ט (ובשאר סי') הטעם דערב שלא בשעת מתן מעות דבעי קנין ומ"מ אין גובין ממשעבדי כיון שצריך הקנין לגוף החוב לא מועיל הקנין נגד משעבדי רק במקום שא"צ לגוף החוב קנין אז מהני הקנין למשעבדי וא"כ הכא דבעינן הקנין לגוף החוב לא מהני קנין נגד משעבדי אך על הסמ"ע שכתב דאפי' מבנ"ח אינו גובה קשה דיהא חייב מחמת הקנין לכן נראה דמיירי שהקנין היה באם שלא יפרע לו יתן לו השטר דבכה"ג ג"כ יכול לחייב עצמו כשכותב לו שטר חוב על עצמו ומקנה לו השטר בק"ס רק הכא לא מהני כיון דהאי שטרא כבר נמחל שיעבודו והוי חספא בעלמא לא נתחייב לו כשהקנה לו בלשון כזה כנ"ל לפרש דברי הסמ"ע: