לדלג לתוכן

נתיבות המשפט/ביאורים/מה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

וקרעו להם נייר חלק. עסמ"ע סק"ט ועיין בתוס' בגיטין דף ט' ע"ב ד"ה מקרעין שהביא בשם הירושלמי שהק' והלא כתב ראשונה הוא ומשני כשהרחיב להם הקרעים ע"ש ומחתימה שלא הביאו זה הפוסקים כי כן הוא ג"כ מסברא דודאי אין יכול לזייף גדול מזה וביד אחד יכול ליקח אותן הקרעים ולהניח על שטר גדול ולמלאותן דיו:

אם קבלו בני העיר. עיין ש"ך סק"ח דאם מתחייב עצמו דמהני מדינא ובס' קצה"ח כתב דלא מהני רק בשטר ראיה ולא בשטר חיוב ומייתי ראיה ממאן דס"ל ע"ח כרתי דלא מהני ואין הנידון דומה לראיה דודאי לא מהני לעשות שליח להיות עד אף דבעדותן נגמר הקנין מ"מ כך הוא גזירת רחמנא דע"י עדותן שמעידין בחתימתן נגמר הקנין וכשהן אין חותמין עצמן לאו עדות הן דהויין כעד מפי עד ואין הקנין נגמר על ידן. אך בבא להתחייב עצמו שבחתימת ידו עושה קנין ודאי מועיל שליחות לעשות קנין. וכן משמע מלשון הש"ך שכ' בבא להתחייב עצמו דמועיל אך מ"מ מ"ש הש"ך תמוה בין שטר ראיה בין בחיוב דכשאין מנהג מניין ידוע שהדבר אמת וכן לענין חיוב כל שאין מנין השטר ראיה לאו שם שטר עליו ואין קנין בשטר כזה כמ"ש התומים בס"ס ס"ח:

אף על פי שהעד החתום בתחלה. עש"ך סקכ"ג שהרבה להוכיח דבסוף פסול וסתר ראיית הרמב"ן ויש שם ט"ס בד"ה ואני אומר במחילה וכו' וצ"ל והלא לא הוזכר מקודם וכו' וגם בד"ה אכן מ"ש התוס' פ"ב דגיטין וכו' יש ט"ס וצ"ל כל כה"ג אין מקיימין אותו אלא מעדים של מטה וכו' והיינו דעיקר ראיית הרמב"ן מהא דהמביא דקאמר אי התם בתחלה ה"ל פסול. ולעיל קאמר א"ב נמצא א' קרוב או פסול דלמאן דאמר משום תנאי כשר וע"כ קאי אלבסוף. וע"ז תירץ ג' תירוצים א' דמיירי התם מראשונים ולעולם בסוף פסול והא"כ קאי אראשונים דכשר. והא דקאמר בתחלה דפסול היינו לכתחלה אבל בדיעבד כשר בראשונים כשהיה ישראל שם וכסוגית הש"ס דילן ואח"כ צ"ל הא דשטר שנמצאו ב' הראשונים קרובים והקושיא דליהוי כהרחקת עדים: או י"ל דר"י דקאמר דאתי כמ"ד עדים חותמים זה בלא זה אמר ג"כ האי דינא דשטר שנמצאו שנים הראשונים קרובים דכשר דהוא גם כן משום דעידי הגט חותמין זה שלא בשני זה דאי אין חותמין זה שלא בפני זה היה לנו לפסול כשחתם בו פסול מתחלה וכסברת התוס' בגיטין דף י"ז בד"ה א"ל פסול וכצ"ל בדברי ר"י ואפי' חתם ישראל לבסוף פסול ורבי אילא קאי אלמעלה אמתניתין דעד כותי כנ"ל. עוד כתב הש"ך בשם הריב"ש שכ' וז"ל אבל שטר שבא לפנינו ואינו נודע אם חתמו יחד בו זה שלא בפני זה לעולם כשר דתלינן דעדים הכשרים לא חתמו עם הפסולים אלא לאחר שנחתם השטר בחתימת הכשרים. וכתב הש"ך דלא מסתבר לחלק בכך וכן כתב לעיל בפי' הירושלמי דאם הראשונים לא ידעו מהאחרונים הפסולים שפסול ולכאורה תמוה דהא סברא גדולה דהא לא נצטרפו הכשרים עם הפסולים כלל ומה בכך שהפסולים נתכוונו לעדות כיון שהכשרים לא נצטרפו עמהם וכבר נתכשר השטר שכבר הוי כנחקרה עדותן בב"ד משעת חתימת הכשרים ואין כח שוב להפסולים שיפסלו השטר אחר שכבר נתכשר כמ"ש התוס'. אמנם מדברי הש"ך משמע דהטעם דודאי מתחלה נצטרפו יחד להעיד כמ"ש בד"ה מה שהביא הרמב"ן ע"ש. ולפענ"ד נראה שהוא דוחק לכן נראה דשטר שאני כיון דקי"ל ע"ח כרתי וכתב הר"ן פ' המגרש דמה שמודה ר"א בגט החתום בעדים שא"צ ע"מ שהוא מטעם שהמסירה כורתה וכיון שיש עדים על עיקר הדבר דה"ל ע"ח כע"מ שהרי הגט יוצא מת"י בעדים הללו ובידוע שהבעל מסרו לה ונמצא כאלו הם עצמן מעידין על המסירה הרי מבואר מדברי הר"ן דעידי חתימ' בשעת חתימה לא מעידין כלל דהא כותבין הגט לאיש ושט"ח ללוה ועדיין ליכא מסירה ובשעת מסירה הוי אז כמגידין על המסירה. והא דאמרינן עדים החתומים על השטר כאלו נחקרה עדותן בב"ד ע"כ לא הוי כנחקרה עד שעת מסירה ובשעת מסירה הוי אז כמגידין על המסירה דאז נגמר הדבר דקודם מסירה עדיין לא נגמר הדבר ואין העדים מגידין מאומה שאין להם מה להגיד כלל וא"כ בשעת מסירה הוי אז כשעת ראיה והגדה והבעל דבר מצרפן בשעת מסירה כשמוסר לה כעדים החתומים הללו כשיש ביניהם קרוב או פסול ולהכי נתבטל העדות ונראה דאפי' למ"ד ע"ח כרתי מ"מ לא נגמר הגדתן עד שעת המסירה דקודם המסירה אין ממש בשטרא ע"ל סי' מ"ו סעיף ל"ה בסמ"ע סקפ"ו ולפ"ז א"ש דברי הש"ך דשוב לא שייך לומר שכבר נתכשר השטר בשעת חתימת הכשרים דקודם המסירה עדיין לא נתכשר השטר ונראה דזהו דעת הרמב"ם בפ"ט מהלכות גירושין הלכה כ"ז וז"ל היה אחד משנים הראשונים פסול שהרי זה גט פסול שמא יאמרו עד פסול כשר בשאר שטרות בשעת שיהיה העדים רבים ולא הכשירו בגט שעדים רבים אלא מפני שעדי מסירה הם עיקר ותמהו עליו כל נושאי כליו. ולפמ"ש אתי שפיר דהא היה לנו להכשיר בשטר שנמצא קרוב או פסול מטעם שכ' הרמב"ם דשמא אחר שחתמו הכשרים חתם הפסול וכבר נתכשר השטר קודם שחתמו הפסולים רק הטעם דפסול הוא מטעם שכתבתי דעיקר הגדתן הוא משעת מסירה וכמו שכ' הר"ן וזה לא שייך רק בדליכא עידי מסירה כמ"ש הר"ן אבל בגט דצריך עידי מסירה אף שיש עדי חתימה ולא נצטרפו להגדה בשעת מסירה ולא נתבטל עדות הכשרים דכשיש עידי מסירה ממילא העידי התימה אין מעידים רק שנכתב הגט בציווי הבעל כמ"ש הב"ש באה"ע סי' ק"ל ע"ש וכיון שחתמו הכשרים קודם הפסולים ונגמר עדותן קודם שחתמו הפסולים כשר וגם מזויף מתוכו לא הוי דהא לא נסמך על חתימת הפסולים דהא עיקר הקיום מעדות דלמטה הן וכשרים הם ולא פסולין לגט רק משום גזירה דשטרות דבשטרו' לא נגמר עדות הפסולים עד שעת מסירה ואז באו עדות הכשרים והפסולים ביחד ואתי שפיר דברי הרמב"ם. עוד כ' הש"ך ולענין אמצעים וכו' ונראה דאפילו מאן דפוסל באמצעים היינו כשידוע שחתמו באמצע דאז ודאי לשם עדות חתם אבל בשטר הכא לפנינו וחתומים בו קרובים באמצע נראה דכשר דהא גם כן נוכל לומר שהכשרים החתומים למטה חתמו קודם ואחר כך חתמו עצמ' הקרובים והכשרים למלוי ולפי דעתי אין שום סברא לחלק בין אם כל החתומים למטה הן קרובים דתלינן שחתמו למלוי ובין אם הם קצתן קרובים וקצתן כשרים אם לא מטעם שכ' הב"י דיסברו כמו שזה כשר אף השני כשר ואתי לקיומי מהן והוא דחוק. ועיין בחדושי לאה"ע ח"ג סי' ק"כ להלכה והא דפסלינן בישבו כולם לחתום אף דבגט דודאי דיושבין כולם לחתום דהא אין חותמים אלא זה בפני זה שאני גט דאדעתא דבעל חתמו כמ"ש התוספ' בגיטין י"ח בד"ה א"ל פסול משא"כ בשטרות דלא שייך זה כמ"ש הר"ן בגיטין ע"ש:

הרי השטר כשר מדברי המחבר כאן מוכח דס"ל דוקא בסתם שטר הבא לפנינו כשר דתולין שחתמו הכשרים קודם למטה ואח"כ חתמו עצמם הפסולים אבל אם ידוע שהפסולים חתמו עצמם קודם למעלה ואח"כ חתמו עצמם הכשרים למטה פסול. וכשיט' הרא"ש והר"ן והרשב"א והא דאמר אם יש עדות ברור' שכולם ישבו לחתום פסול נראה כשחתמו הפסולים עצמם קודם ואחר כך באו הכשרים וחתמו עצמם אצל הפסולים הוי כישבו כולם לחתום דהא מדעת צירפו עצמם הכשרים להפסולים והפסולי' ג"כ בודאי נתכונו להעיד כיון שחתמו עצמם קודם לכולן בשיטות הראשונו' למאי חתמו עצמם ודאי לעדות כיוונו כנ"ל פשוט:

אם הכשרים זוכרין העדות. עיין ש"ך סעיף קטן ך"ה דדוקא ב"ד אבל הם עצמם לא שכבר עשו שליחותן שלא נעשו שלוחים לחתום השטר אלא בצירוף הפסול עכ"ל ותמוה לי דאם לא נעשו שלוחים לחתום רק בצירוף הפסול אם כן לא נעשו שלוחים לעשות שטר כשר כלל והאיך יכולין לפלוני מנה יכולין לכתוב שטר:

אע"פ שיש בין חתימה לחתימה ריוח גדול. והיינו כשהשטר והעדים חתומים על הנייר אבל כשחתימ' הערים על המחק והשטר על הנייר ונכתב בין עד לעד אנחנו סהדי פסול כשיש ריוח בין עד לעד כשיעור ב' שיטות דיכול למחוק הנייר ער העד ולעשות שטר בעד אחד על המחק ובן הריוח שבין העד לעד יעשה שטר בע"א ושני שטרות בשני עדים מצטרפין והוא פשוט וכ"כ בתומים:

אבל אם כתבו כן בפני חתימתן ע' תומים שכ' דכשכותבין אנחנו סהדי צריכים לכתוב כן אנחנו סהדי המעידים על השטר שסכומו כך וזמנו כך וכך שם המלוה והלוה. אכל כשכותבין סתם אנחנו סהדי כתבנו שטרא אניירא וחתמנו אמחקא פסול דיאמרו עדים רק אזה חתמו כמו בטיוט' שאומרין עדים אטיוט' חתמו ולא כן לבבי ידמה דא"כ כשמקיימין השיטו' בשיטה שלפני האחרונה ג"כ יפסול משום דעדים רק אזה חתמו ומכל הפוסקים משמע להיפך וכן מנהג העולם ופוק חזי מאי עמא דבר וגם אם יהיה כתוב בשטר הרבה עניינים לא יועיל עדותן על הענין הכתוב למעלה ובהדיא כתבו התוספ' גבי פ' ערב בסוף בבא בתרא דאדרבא עיקר עדות על השטר ודוקא בשאילת שלום אמרינן דאשאיל' שלום חתמו משום דסותר להגט ע"ש אלא ודאי דדוקא בטיוט' שהרחיקו העדים מגוף השטר שלא כדרך העדים דדרך העדים לחתום בסמוך אמרינן סהדי אטיוט' חתמו אבל כשחותמים סמוך לכתב אכולא מילתא מסהדי. ומה שהקשה בתומים על התוספ' שכתבו דהיכא דעד אחד חתם בראש שטה והשני בסוף שטה ונחנו סהדי בנתיים הא מתחלה כתבו דזה מחזיק ב' שיטין וכו'. ולא קשה מידי דנוכל לומר דמתחילין לכתוב בהשט' שבין עד לעד ואחר שטה זו למטה כותבין עוד ב' או ג' שיטות וא"ל דאם כן יגוז למטה זה אינו דאז יוכר הזיוף כיון שרואין שהתחילו לכתוב ולא גמרו כן נראה לי:

כתב יד הלוה. ואף דהמחבר סי' מ"ד סעיף ו' מכשיר מכל מקום הכא דאיכא פרעון כחוב ויש בו גרר או מחק הוי כמו שובר שיש בו מחק דדנין לריעותא לבעל השטר כמבואר בסי' י"א ובבא קמייתא שכ' דצריך ליזהר הוא רק לכתחלה ובדיעבד כשר וכ"כ בתומים והוא פשוט: