נתיבות המשפט/ביאורים/ג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
אין ב"ד פחות משלשה. עש"ך סק"א שהקשה על הרמב"ם והסמ"ע שכתבו דמד"ת בחד סגי כרב אחא הא ר"א אית ליה דשמואל והרמב"ם? והט"ו פסקו דשנים שדנו אין דיניהם דין ועוד דהא כתבו בהדיא דבעינן אלקים בדין רק דאנן שליחותייהו דקמאי עבדינן ואי ס"ל כר"א הא מדאורייתא בחד סגי מקרא דבצדק תשפוט. והן באמת תמיהות גדולות. וליישב קושייתו נראה דהעיקר כתירוץ התומים רק שהיה לבו מגמגם בהרבה דברים לכך הוספתי בתוך תירוצו כדי שיהיה מיושב על נכון ובכלל דברי דבריו. והוא דדעת הרמב"ם דאף רבא וכל אמוראים ס"ל קרא דבצדק תשפוט דחד כשר בד"מ דאלת"ה היה להש"ס להקשות לרבא האי קרא בצדק תשפוט מאי עביד ליה. ועוד דהא בסנהדרין דף ה' היא ברייתא מפורשת דיחיד מומחה דן ביחידי וע"כ הוא מטעם דכתיב בצדק תשפוט כמ"ש רש"י שם ואפי' אי נימא במ"ש התוס' שם דתקנתא דרבנן הוא מ"מ צ"ל ע"כ דס"ל קרא דבצדק תשפוט דבחד סגי דאי מדאורייתא בעינן ג' מומחין א"כ למה היה להם לתקן יחיד מומחה הא ליכא נעילת דלת דהא שלשה הדיוטות מצוין ומדאורייתא ג' בעינן. לכן נראה דהנה הרמב"ם בפ"ב מסנהדרין כתב וז"ל מומחה לרבים וכו' ה"ז מותר לדון יחידי אבל אינו חשוב ב"ד וכ"כ פ"ה הלכה י"ח מומחה לרבים אף ע"פ שדן ד"מ ביחידי אין הודאה בפניו חשיב הודאה בב"ד ולכאורה קשה מה ראו חכמים לחלק בתקנתם שנתנו רשות ליחיד מומחה שידון ולא יהיה לו דין ב"ד. ונראה הטעם דס"ל דאף דקי"ל עירוב פרשיות דבעינן ג' מומחין דתלתא אלקים כתיבי היינו לענין דמיירי התם בקרא בדברים דבעינן דוקא ב"ד כגון לענין טוען טענת גנב דכתיב שם בקרא דבעינן דוקא נשבע בב"ד כמבואר בב"ק ק"ו ולענין כי הוא זה דהיינו הודאה מקצת וערש"י קידושין ס"ה ד"ה הודאת בע"ד דנלמד מקרא דכי הוא זה ע"ש וגלי קרא דלא חשיב ההודאה בב"ד כ"א בג' מומחין ובפחות יכול לחזור מהודאתו וקרא דבצדק תשפוט דכשר בחד מיירי בדין בעלמא שא"צ ב"ד דסגי בחד כמו הוראת או"ה וא"ש דלא סתרי קראי אהדדי. והנה התוס' סנהדרין ב' ד"ה ליבעי נמי מומחין כתבו דמאן דס"ל ע"פ ס"ל נמי לפניהם ולא לפני הדיוטות א"כ אף דגלי לן קרא דבצדק תשפוט דבדין בעלמא חד נמי בשר מ"מ בעינן מומחה דוקא דהא כתיב נמי לפניהם ולא לפני הדיוטות משא"כ למאן דלא ס"ל ע"פ ולא כתיב כלל מומחין בקרא בד"מ לא דרשינן נמי לפניהם ולא לפני הדיוטות כמבואר בש"ס ותוס' שם א"כ כיון דגלי קרא דבצדק תשפוט דחד כשר ודאי דאפילו הדיוט כשר דמה"ת לן לומר מומחה דוקא ומה"ט הוצרך רש"י בסנהדרין ג' ד"ה מדאור' חד לומר אף דס"ל לרב אחא קרא דבצדק תשפוט דס"ל נמי אין ע"פ ע"ש שהוא תמוה ולפמ"ש א"ש דהוצרך לומר זה לענין שיהיה אפי' חד הדיוט כשר משא"כ למאן דס"ל ע"פ בעינן עכ"פ חד מומחה והא דבעינן קרא דבצדק תשפוט הא כיון דלא ס"ל ע"פ ממילא לא בעינן ג'. י"ל דאי לאו קרא היינו לומדין ממשפט אחד דשוה ד"מ לגזילות כמ"ש התוס' דף ב' ד"ה אין דיניהם דין ע"ש וגלי לן קרא דבצדק תשפוט דלענין זה לא נא' קרא דמשפט אחד וקושית הש"ס מעיקרא שהקשה אי אין ע"פ ג' נמי לא ליבעי היא ג"כ מכח קרא דבצדק תשפוט וא"ש האיכא בינייהו דקאמר בש"ס דלרבא דס"ל ע"פ ובעינן עכ"פ מומחה א"כ נהי דהקילו חז"ל בג' הדיוטות מ"מ בשני הדיוטות אפילו בדיעבד פסול ויחיד מומחה באמת בדיעבד כשר מבואר שם בדף ה' משא"כ לרב אחא דלא ס"ל ע"פ ומדאורייתא אפילו חד הדיוט כשר רק שחז"ל החמירו בג' הדיוטות מש"ה בדיעבד שנים שדנו דיניהם דין וה"ה חד כמ"ש התוס' בדף ה' ד"ה שנים שדנו ע"ש. והשתא א"ש דברי הרמב"ם והסמ"ע דאף דקי"ל כרב אחא דיליף מקרא דבצדק תשפוט דבחד סגי מ"מ הא קי"ל ג"כ דע"פ כתיב כמבואר בב"ק דף ק"ז ע"ש ובעינן מדאורייתא יחיד מומחה עכ"פ פסקו שפיר דשני הדיוטות שדנו אין דיניהם דין ופסקו ג"כ שפיר דשליחותייהו דקמאי עבדינן דבלא שליחותייהו פסולים אנחנו לדון דהא ליכא מומחה בינינו וא"ש הכל. ובסקצה"ח כ' דבחד כיון דיכול לחזור מהודאתו אין חייב שבועה דמודה במקצת. ודאי ליתא דלא אישתמיט שום פוסק לכתוב כן ועוד דהא עכ"פ אם יודה בהודאה גמורה או בע"א באופן שלא יהיה יכול לחזור מהודאתו ודאי דיכול לחייבו שבועה דלא גרע ממחויב בתוך טענותיו. גם מ"ש דאי לא בעינן בפקדון מודה במקצת לא משכחת לה בפקדון דבר שיהיה צריך ב"ד. תמוה דהא לענין טוען טענת גנב בעינן ב"ד דוקא גם מ"ש דאי שעבודא לאו דאורי' והב"ד כופין בעי ב"ד דוקא לכפותו דהדיוטות לאו בני עישוי נינהו. נ"ל לפענ"ד דליתא דכיון דדמי לעשה סוכה ואינו עושה דכופין אותו לקיים המצוה דכל אדם מצוה להפריש חבירו מאיסור אפי' מי שאינו בכלל ב"ד כדמוכח בב"ק כ"ה גבי נרצע שכלו ימיו דיכול רבו להכותו כדי להפרישו מאיסור שפחה ע"ש ואי בעינן בגמר דין ג' והיינו לומר פ' זכאי יבואר אי"ה בסי' ה':
אין דיניהם דין. עש"ך ס"ק ה' עד ועוד דאמאי ניבעי בקיום ואודיתא ג' טפי מגבי דין וכו'. ויש שם ט"ס בש"ך וכצ"ל ומ"ש התו' שם דכשמואל ס"ל רק גבי קיום ואודיתא בהא לא קיי"ל וכו'. אף דלדידן יש חילוק בין אודיתא לדין כמ"ש הש"ך ס"ק ו' לענין מומחה ע"ש. היינו דוקא במומחה שהוא רק משום תקנתא דרבנן דמדאורייתא קיי"ל כרבא אבל אם נאמר דמדאורייתא קיי"ל כשמואל מה"ת לחלק בין קיום לדין כיון דמדאורייתא בחד סגי בדין כשמואל אף בקיום ואודיתא ודאי דמהני אך קשה דהא רב נחמן פסק כשמואל וסובר לענין קיום ואודיתא דבעי ג' כמ"ש התוס' סנהדרין ג' ד"ה לרבא. ועש"ך ס"ק י' ויש שם ט"ס וכצ"ל א"כ באינו מומחה וכו' תיבת אבל ט"ס:
ואינם מומחין לרבים. עסמ"ע וש"ך שתמהו דהא להרמב"ם אפי' מומחה לא הוי הודאה והטור כתב כן בל' פלוגתא אהמחבר ע"ש שתירצו בדוחק ולפענ"ד נראה דלכאורה תמוהין דברי הרמב"ם דלפ"ד דההודאה לפניו לא הוי הודאה ויכול להחליף הטענות א"כ מכ"ש שאין יכולין לקבל עדות דהא אין להן דין ב"ד כמ"ש הרמב"ם בהדיא ולקבלת עדות בעי ב"ד וכ"כ הש"ך בהדיא בסי' מ"ו ס"ק ע' הוא תמוה דהא הודאת והלואות פירש"י בסנהדרין עידי הודאה והלואה ואם אין יכול לקבל עדות האיך אפשר לו לדון הא ההגדה בפניו לא חשיבה הגדה ויכולין לחזור ולהגיד וגם האיך אפשר לו לדון שום דין ולו' חייב אתה ליתן דהא אפשר לו להחליף הטענות וההודאות. וגם אין הסברא נותן כן שיהיה תקנת חכמים שידון ביחידי והבע"ד יהיה יכול להחליף טענותיו עשרת מונים ומתוך דבריו ילמוד לשקר משיראה שיוצא חייב יחליף טענותיו עד שיצא זכאי. ודוחק לומר דבאמת אסור לו לדון יחידי עד שיקבל הטענות והעדות בשלשה ואח"כ דן יחידי דכל כה"ג ה"ל לפרושי ואנן סתמא תנינן בברייתא. ועוד איך אפשר שיהיה יכול לחזור מהודאה הא אין לך הודאה גמורה גדולה מזו שמודה לפני מי שדן לפניו שיכול לחייבו מתוך טענותיו. וגם בקיבלו עלייהו קשה דמה בכך שהבע"ד קיבלו עליהם הדיינים. מ"מ העדים לא קיבלו עליהם הדיינים בפי' ויכולין ממילא לחזור ולהגיד וכן הא דאמר שמואל שנים שדנו דיניהם דין דוחק לו' דמיירי שקיבלו הטענות והעדות בשלשה. לכן נראה ברור דכ"מ שמותר לו לדון יכול לקבל עדות והטענות וא"י לחזור בו לא העדים ולא הבע"ד ושלא כדברי הש"ך סי' מ"ו ס"ק ע' ומקיימין השטר עפ"י עדות שיעידו לפניו דנגד דין זה שהן יכולין לדון עושין כל מה שב"ד עושין וכ"כ הרשב"א בב"ק דף צ' ע"ב הביאו ג"כ השטה מקובצת שם וז"ל דמומחה אין יכול לדון ע"פ ראיית עצמו דראייתו של דיין מומחה אינו בדין שיהיה כשמיעה משני עדים ע"ש משמע דמומחה יכול לדון עכ"ש כששומע משני עדים רק עפ"י ראייתו א"י לדון וזהו דלא כהש"ך סי' מ"ו ס"ק ע' והא דכ' הרמב"ם בפ"ה מה"ס הי"ח יחיד מומחה לרבים אע"פ שדן ד"מ יחידי אין הודאה בשניו חשובה הודאה בב"ד כוונתו לענין שיהיה לו דין שטר וגם לענין אם בא והודה מעצמו לא מהני ההודאה כיון דאפי' בשלשה בעינן קבעו ושלחו לקמן סי' ל"ט סעיף ט'. וגם אין ב"ד אחר יכול לדון מתוך אותו כ' שכ' היחיד מומחה או השנים שהודו או שהעדות הגידו לשניהם כיון שאין עלייהו דין ב"ד הוי מפיהם ולא מפי כתבם כיון שנכתב שלא בצווי המתחייב ודין עדים עלייהו רק שדינן דין וכן אין יכולין לקבל עדות או טענות ולשלוח לב"ד אחר בכתב או להגיד בפה דהוו עדים מפי עדים. אכן הן בעצמן יכולין לדון במקום שדינו דין כגון במומחה או שנים אליבא דשמואל ויכולין לכוף על קיום פס"ד של אלו כשמגידין בפה שכך נגמר הדין מפיהם ואין מדקדקים אחריהם אבל מתוך כתבם אין דנין שדין עדים עלייהו רק שדינן דין ובסי' ך"ב שכ' ג' מומחין בקבלת עדות היינו לשלח קבלת עדותו לב"ד או באינם מומחין לרבים וגם מה שמסיק הרמב"ם דלא הוחזק כפרן היינו שנאמן לטעון פרעתי אח"כ כיון שלא הוחזק כפרן בב"ד דאין דין ב"ד עלייהו אבל לטעון פרעתי קודם אף כשדן בפני יחיד מומחה א"י לחזור ולטעון ודעת הרא"ש שהביא הטור שחולק ס"ל דדין ב"ד עליו לכל דבר ומש"ה הכא בש"ע שכ' המחבר שיכולין להחליף גם הטענות יפה הגיה הרב ואינן מומחין לרבים דבמומחה לרבים ודאי דא"י להחליף וכמ"ש. ומה שכ' הש"ך על הסמ"ע שכ' דמיירי שהמחום רבים עליהם דמנין לו להסמ"ע זה לא הבינותי דרבים היינו ציבור והציבור ודאי יכולין לתקן כמו שירצו:
מהני ליה רשות המלך עש"ך ס"ק י"ד עד לענין שידון ביחידי בקיבלו עלייהו כמה שכתב בס"ק י' לזה לא מהני רשות המלך: