נזר הנצחון/חלק ב/פרק ט
פרק ט'
[עריכה]משרא דסכיני במאי קטלי? בקרנא דחמרא; ומי איכא קרנא לחמרא? ומי איכא משרא דסכיני?
אחר שנשלם ביניהם הויכוח בענין חידוש העולם, לכל מחלקותיו, שהם שלש שטות שטענו נגדו:
- א) שטת הקדמות
- ב) שטת חומר קדום
- ג) שטת החידוש התמידי
וערכו אותם על פי סדר ההגיוני; תחלה התוכחו בשטת הקדמות הרחוקה ביותר מדעת התורה וסותרת אותה לגמרי, ואחר כך בשטת חומר קדום המתקרבת במקצת אל התורה ואינה סותרת אותה, ואחר כך בשטת החידוש התמידי הקרובה ביותר אל התורה, וריב"ח נצחם בתשובותיו וקיים כי העולם מחודש אחר ההעדר הגמור כדעת התורה. עתה ערכו ויכוחם בענין הפסד העולם. שלדעת חז"ל העולם יחרב כמ"ש (סנהדרין דף צ"ז) שית אלפי שני הוה עלמא וכו', ודעת הפילוסופים שהעולם הוא נצחי ולא יפסד. ובסדר הויכוח הזה הלך גם כן הרב המורה, שאחר שבאר בספרו ענין חידוש העולם התחיל לדבר אחר זה מענין נצחיות העולם והפסדה, באשר יראה כי יש בזה גם כן מחלוקת בין הפילוסופים ובין המקובל לנו מן הנביאים וחז"ל, וזה לשונו בפרק כ"ז מחלק ב': כבר בארתי לך שהאמנת חדוש העולם הוא יסוד התורה כלה בהכרח, אמנם הפסדו אחר שהתחדש ונתהוה אינו אצלנו יסוד תורה, ולא יפסיד עלינו דבר מאמונתנו בהאמנת התמדתו. ואולי תאמר הלא כבר התבאר שכל הוה נפסד ואם הוא נתהוה הנה יפסד. דע כי זה לא יתחייב לנו, שאנחנו לא אמרנו שנתהוה כמשפט התהוות הדברים הטבעיים המחויבים לסדר הטבעי. כו'. אמנם לפי טענתנו התוריית אשר היא מציאות הדברים והפסדם לפי רצונו יתעלה לא ע"צ החיוב, לא יתחייב לנו לפי זה הדעת כו'. סוף דבר העיון יחייב שלא יתחייב הפסד העולם בהכרח, ולא נשאר אלא צד הגדת הנביאים והחכמים, אם באה ההגדה בשזה העולם יפסד עכ"פ או לא, כי רב המונינו יאמינו שזה באה ההגדה בו, ושזה העולם יפסד כלו, והנה אבאר לך כי הענין אינו כן אבל כתובים רבים באו בנצחותו כו'. עכ"ל המורה.
והנה הרמב"ם ז"ל, אף על פי שהוא מסכים אל אריסטו שהעולם לא יחרב ויבטל, עם כל זה הוא אומר שאין זה בהכרח אבל ראוי, כי הכל תלוי ברצונו יתברך. ועוד ראה הרמב"ם השיג על המון האומרים שזה העולם יפסד כולו, דהיינו שישוב אל האין אבל שיפסד במקצתו ולא ישוב לאין על זה לא השיג. וכן מפורש שם (בפרק כ"ט) באמצע הפרק, על מאמרם ז"ל שית אלפי שני הוה עלמא וחד חרוב או תרי חרוב, פירשו המורה שאיננו העדר המציאות לגמרי ואמרו חד חרוב תורה על מציאת הזן עכ"ל. והנה ריב"ח היה דעתו כדעת חז"ל שהעולם עתיד ליחרב, ואולי חשב ענין החורבן כדעת הרמב"ם שאיננו העדר המציאות לגמרי, אבל על כל פנים סבר שיחרב! אמנם אריסטו והנמשכים אחריו יאמינו כי העולם ישאר כן לנצח, ואי אפשר שיחרב ויפסד, באמרו כי ההפסד לא יבא כי אם מצד ההפכים, שזה שאנו רואים בעולם דברים רבים נפסדים הוא רק מצד שהם מורכבים מיסודות שונים והפכים זה מזה ומאיכויות הפוכות. כמו הקור והחום, הלח והיובש ע"כ יפסדו לבסוף ביציאתם ממזל השוה. אולם הגלגלים אין בהם דבר מן ההפכים שהוא איננו מסוג הגשמיים השפלים שהם ארבעה יסודות, והפילוסופים קראוהו גשם חמישי. וזה לשון המורה (פרק י"ט מחלק ב'): אח"כ שאלנו [לאריסטו] ואמרנו לו, אם המקיף ר"ל השמים החמר שלו וחמר היסודות אחד, אמר לא, אבל החמר ההוא אחר וצורות אחרות, והגשם נאמר על אלו הגשמים אשר אתנו ועליהם בהשתתף כמו שבארו האחרונים. וכבר התבאר כל זה במופת. עכ"ל. ואחר שהגלגל איננו מורכב מהיסודות, אם כן אין בו דברים הפכים. עוד יוסיף לאמר שגם בתנועת הגלגל לא שייך הפך מפני שהי תנועה סיבובית. כי בתנועת היסודות שהיא תנועה ישרה ממעלה למטה כעפר, או ממטה למעלה כאש, שייך בה הפך, מפני שיש בה שני הפכים – התנועה למה שממנו והתנועה למה שאליו. למשל המתנועע ממזרח למערב יהיה צד המזרח הצד שממנו יתרחק, והמערב הוא הצד שאליו יתקרב. אולם בתנועה הסבובית יהיה מה שממנו ומה שאליו הכל אחד, כי הצד שממנו יתרחק אליו יתקרב. ואחר שהגלגל אין לו שום דבר מן ההפכים, על כן לא יפסד לעולם. וזה לשון המורה (פרק י"ד מחלק ב' בדרך השלישי לאריסטו): יאמר כי חמר הגלגל בכללו אין בו דבר מן ההפוך, כי התנועה הסבובית אין הפך לה כמו שהתבאר, ואמנם ההפוך הוא בתנועה הישרה כמו שהתבאר במופת, אמר וכל מה שיפסד, אמנם סבת הפסדו מה שבו מן ההתהפכות, ואחר שהגלגל אין בו התהפכות אינו אם כן נפסד. עכ"ל. וז"ש סבי דבי אתונא משרא דסכיני במאי קטלי ליה – המשילו את הגלגלים לערוגה צומחת סכינים, כי הגלגלים הם סבת ההויה וההפסד של כל הנמצאים בעולם השפל, כי כל המורכבים מארבע יסודות הורכבו על ידי תנועת הגלגל שבעת תנועתו הסבובית הוא מרכיב את היסודות זה בזה, וגם על ידי תנועת הגלגל יסבב שיצאו אחר זמן ממזג השוה להם ויפסדו, כידוע שטת אריסטו בזה (ועי' במורה פרק ע"ב מחלק א'). והנה הצמיחה הוא כח ההויה שמהוה את הצומח, והקצירה הוא כח המפסיד את ההויה, ויען שההויה וההפסד הם אחוזים ודבוקים זה בזה כידוע מאמר הפילוסוף ההעדר הוא סבה להויה. על כן מה מאד נפלא המשל הזה שאמרו חז"ל ערוגה צומחת סכינים, שהיא צומחת את הכליון, שני הפכים בנושא אחד!
לא אכחד ממך קורא יקר כי מאד נרעשתי ונפעמתי מעומק מליצה זו, מה גדול כח חז"ל גם בחכמת המליצה והשיר!! המליץ הבדרשי (פרק יוד ) יאמר במליצתו היפה, תבל מקור הבלים וההפסד, המהבליך ניחל להתנחל להשאיר לנו אחרית ותקוה . וחז"ל יאמרו ברום מליצתם הנשגבה, ערוגה צומחת (שושנים? – לא!) סכינים – כי כח הצמח והקוצר אחד הוא! אם אמנם גם מליצת הבדרשי יפה היא מאד לתאר איך ההעדר וההויה אחוזים ודבוקים זה בזה בתבל ארצה. אולם כל זה אין די באר לעומת מליצת חז"ל בתארם את ההויה וההפסד אשר בארץ, הה! ערוגה צומחת סכינים.
אמנם נעביר כעת רגשי ההתפעלות מלבבינו, ונתנהלה לאט לרגל מלאכת העיון אשר לנו, הדורשת רוח קר בלי כל התפעלות, ולא זכרנו זה המעט, רק יען כי גם ממנו נקח לעבוד את ה', לדעת כבוד חכמת חז"ל בכל ענפי השלמות אשר תפארת להם מן האדם כי זה כל פרי המאמר הזה, כמ"ש בתחלת הענין אנן חכמינן מינייהו. הנה הפלוסופים טענו כי הגלגלים שהם המסבבים ההויה וההפסד בעולם השפל בתנועתם, והם בעצמם אין להם סבת ההפסד מפני שאינם מורכבים ואין להם הפכים, ואם כן במאי קטלי ליה – איך יתכן שיגיע להם הפסד!
על זה השיבם ריב"ח בקרן החמור! כי כח הנגיחה של קרן החמור יפסיד גם הגלגלים. ור"ל שגם הגלגלים יש להם טבע החומר ככל הנמצאים שבעולם השפל ואינם טבע חמישי כדעת הפילוסופים. ומצד טבע החומר יגיע גם להם הפסד, כי החומר איננו נצחי ויש בו טבע המכלה אותו הנקרא קרן נוגח ומכלה. כמליצת חז"ל (בבא קמא דף כ"א ע"א) על פי ושאיה יוכת שער - אנא חזיתיה ונגח כתורא. אמרו ליה ומי איכא קרנא לחמרא, שכבר אמרו הפילוסופים שאע"פ שהגלגלים הם גם כן חומר בהכרח, יען שיש להם ג' מרחקים ככל החומר, והם האורך והרוחב והגובה, אבל הוא חומר חמישי לא כחומר ארבע היסודות והכריחו זה מצד תנועתו הסיבובית כמו שכתב המורה (בפרק י"ט שם) ואם כן אין בחומר זה טבע הקרן המכלה את החומר?
על זה השיב להם ריב"ח וחשף את זרועו עוזו, והרס את כל שטת הפילוסופיא של אריסטו בענין הגלגלים עד היסוד. ואמר ומי איכא משרא דסכיני. זה שאתם חושבים שהגלגלים במרוצתם הם סבת ההויה וההפסד בעולם השפל, הוא דבר בדוי ושקר, כי כבר ידוע משאמרו חז"ל (פסחים דף צ"ד ע"ב) ת"ר חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרים, וחכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועים. ואחר שלדעת חכמי ישראל אין להגלגל תנועה כלל רק הכוכבים יתנועעו, אם כן הוא בטלה מעיקרא מחשבת הפילוסופים בסבת ההויה וההפסד של הנמצאים בעולם השפל, רק כח ההויה וההפסד הוא כח טבעי נתון בכל דבר ודבר לפי טבעו המיוחד לו מידי אביר הטבע הבורא יתברך [ודע כי לדעת חז"ל שהגלגל קבוע ואין לו שום תנועה אם כן מציאות הגלגל הוא לבטלה, אחר שאינו משמש כלום? ועוד אחר שהוא קבוע ואיננו מתנועע למה יקרא גלגל שהוא מורה על תנועת ההתגלגלות? מזה נדע כי באמת לדעת חז"ל אין כאן גלגל כלל במציאות, רק מסלול הכוכבים אשר בו יתנועעו ויסובבו על מעגליהם באויר העליון הנקרא אית"ר אותו קראו חז"ל גלגל, והוא רק ענין ציורי בלתי נמצא במציאות. וע"כ אמרו שהגלגל הציורי שהוא המעגל הסבובי של המזלות הוא דבר קבוע. וכפי אשר התברר הדבר בין התוכנים האחרונים. וגם על זה אמר להם ריב"ח ומי איכא משרא דסכיני – שאין הגלגלים במציאות כלל]. הן הארץ הלזו גם אותה חנן יוצר הטבע כח טבעי מיוחד לה על ההויה וההפסד כאשר חנן לצבא המרום במרום את טבעם המיוחד להם, ואין יתרון מדרגה למציאות צבא השמים על הארץ, כי כולם יחד הם חומרים טבעים! וזאת היא דעת חז"ל באמת. אם אמנם הרבה מחכמי עמנו אשר חיו בזמן ששטת אריסטו היתה שלטת בארץ רצו להכריח בחזקת היד לפרש דברי חז"ל על שטתו בפילוסופיא, וחשבו כי גם חז"ל נתנו יתרון במדרגות המציאות להגלגלים על כדור הארץ, כיתרון הרוחניי על הגשמי. אבל חכמים רבים ונכבדים גם אז עמדו נגדם. בא וראה מה שכתב הרב אלשיך שהיה חי זה יותר משלש מאות שנה לפנינו (בפרשת ויצא) זה לשונו: שאין דרך רבותינו ז"ל לחלק עולם השפל ועולם הגלגלים לשנים, כמפורסם לבקיאים בנועם מליהם כחכמי דורות האחרונים, למה כי הכל גשמיות! לכן המה כללו העולמות לשנים הגשמי לאחד והרוחני הוא השני. עכ"ל. ומי כמוהו בקיא בנועם דברי חז"ל, וגם הוא העיד שהוא דבר מפורסם לבקיאים בנועם דברי חז"ל, דלא כחכמי דורות האחרונים שהם חלקו את העולמות לשלשה בחשבם את עולם הגלגלים לאמצעי בין עולם הגשמי ובין עולם הרוחני, ויחדו להגלגלים קצת כח אלקי.
ויותר מזה ראה מה שכתב החסיד בחובת הלבבות (שער היחוד פרק ו') זה לשונו: וכבר חשבו קצת הפילוסופים, כי הגלגלים והכוכבים והאישים העליונים הם מתולדת האש, ודומה לזה מ"ש דוד ע"ה עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, ובזה ראיה על המחשבה הזאת, ואיננה תולדה חמישית כאשר חשב אריסטו. עכ"ל החסיד. ועל מה שאמר החסיד שהם מתולדות האש כתב עליו המפרש הגאון מחוקרי זמננו בדור העבר מו"ה ישראל הלוי ז"ל : כך עלה במוסכם אצל רוב הפילוסופים שמקרוב למאה שנה עד היום עכ"ל. וכבר טען גם כן הכוזרי (מאמר ה' סימן ז') בביטול דעת הפילוסופים האומרים שעל ידי תנועת הגלגל נעשו המורכבים בארץ יעו"ש. סוף דבר, תשובת ריב"ח לסבי דבי אתונא בזה היתה כי כל שטתם בענין הגלגלים הוא שקר בדוי והאמת הוא כדעת חז"ל וכפי שנתברר אמתתה בדברי התוכנים וחכמי מחקר האחרונים, וזהו שאמר להם מי איכא משרא דסכיני!