נזר הנצחון/חלק א/פרק א
הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי
פרק א'
[עריכה]כי מטא להתם [על] לבי טבחא, אשכחיה לההוא גברא דקא פשיט חיותא, א"ל: רישך לזבוני? א"ל: אין, א"ל: בכמה? א"ל: בפלגא דזוזא; יהב ליה. לסוף א"ל: אנא רישא דחיותא אמרי לך! אמר ליה: אי בעית דאישבקך, סגי אחוי לי פיתחא דבי אתונא! א"ל: מסתפינא, דכל דמחוי קטלי ליה; א"ל: דרי כריכא דקניא, וכי מטית להתם - זקפה כמאן דקא מתפח.
יספר באיזה אופן הצליח לר' יהושע בן חנניה לכנוס אצל סבי דבי אתונא. והכונה בזה, כי חז"ל יעירו אותנו באיזה אופן יצליח ביד המעיין לכנוס פנימה אל תוך דברי הויכוח הזה של סבי דבי אתונא. ראשונה אמרו כי האיש אשר יורה דרך להבין דברי המאמר הזה צריך שיהיה לו ראש אדם. ר"ל בעל שכל זך והבנה דקה ולא יהיה גס השכל אשר הוא באמת ראש בהמה בצורת ראש אדם וזה שאמרו שריב"ח פגע באיש אחד אשר רצה שהוא יורה לו הדרך לכנוס לסבי דבי אתונה. ואמר לו אני צריך לראשך, אך לא ראש הבהמה כי אם ראש אדם שעליך אשר בו תורה לי הדרך לבא לסבי דבי אתונא. והנה המורה דרך בזה בבואו לגלות דברים המכוסים ראוי לו להיות נסוג אחור מחפצו זה, פן יחשב לו חלילה לעזות לאמר אנכי הרואה ואנכי כדאי לגלות הדברים המכוסים מרוב המעיינים. וכמו שכתב המורה בפרק ה' מחלק ראשון זה לשונו "כאשר החל ראש הפילוסופים לחקור ולעשות מופתים בענינים עמוקים מאד, אמר מתנצל דבר זה ענינו שאין ראוי למעיין בספריו שייחסהו במה שיחקר עליו לעזות, או היותו משתבח ומתפאר והורס לדבר במה שאין ידיעה לו בו. אבל ראוי לו שייחסוהו לזריזות והשתדלות בהמציא והעמיד אמונות אמיתיות כפי יכולת האדם" עכ"ל. וזה שהשיב לו האיש מסתפינא דכל דמחוי קטלי ליה בחרבות שבלשונם. כמ"ש המורה בשם ראש הפלוסופים שהתירא מזה בתחלה שיחשבוהו להיות נסוג אחור מזה, רק איעצך שלא תעשה באופן שתתראה חלילה למשתבח ומתפאר והורס לאמר זה הדרך לכו בה. רק תעשה באופן שתהיה נראה כמשא משא כבד עליך, ומשתדל לעשות כפי יכולתך. ובמקום שתתיגע בשכלך תעמוד לפוש ולהחליף כח, כי שכל האדם קצר ולבבו צר מהכיל את כל עומק המושג, ורק הנך משתדל לשאת במשא הכבד הזה כל מה שביכלתך, ואז תהיה נצול מלשונות בני אדם בל יחשבו עליך רעה. כמ"ש המורה במה שהשיב ראש הפילוסופים לנפשו שראוי לו שייחסוהו לזריזות והשתדלות בהמציא והעמיד אמונות אמיתיות כפי יכולת האדם.