נועם אלימלך/פרשת מקץ
פרשת מקץ[עריכה]
ויהי מקץ כו׳. נ"ל ע"פ דאיתא "שנו חכמים בלשון [המשנה]" כו', ולכאורה מה משמיענו בזה, וכי באיזה לשון אחר היה להם לשנות?
אלא נראה לפי כשהאדם עוסק בלימוד תורה או במצוה צריך להניח בה שני בחינות, והם האחד העסק שעוסק בדבר ההוא שהוא בעצמו קדושה, ולהוסיף בה מחשבה עליונה של יראה ואהבה להמשיך בעסק ההוא אור העליון מעולמות העליונים, וזהו "שנו" מלשון כפול כמו שנו שלשו, פירוש כשהיו לומדים המשנה, היו לומדים אותה בשני בחינות הנ"ל. וזהו ג"כ מה שאמרו "כל השונה הלכות כו׳", והיה לו לומר כל הלומד הלכות, כיוונו בזה לרמוז על הכוונות הנ"ל.
וזהו "מקץ שנתים ימים" כו', "ימים" הוא רמז על הקדושה שנקרא יום, ואמר הכתוב אם יעלה על דעת ומחשבת אדם שכבר הוא גמור במדריגה זו של הב׳ בחינות הנ"ל, וזהו "מקץ שנתים ימים" ר"ל כאשר יאמר האדם שכבר הוא בשני בחינות הנ"ל, ידע נאמנה שאין מחשבתו אמת, רק המחשבה הזאת באה לו מצד הגוף החומר המרשלו בעבודה וסובר שהוא נגמר בכל טוב, וזהו "ופרעה חולם", פרעה הוא אותיות עורף, רמז על הגוף הוא המעלה לו ההרהור ההוא שאין בו ממש, כמו החלומות שוא ידברו. "והנה עומד על היאור", יאור פירושו כמו אור, היינו שמחשבתו הוא שכבר עומד על האור, אבל באמת צריך התאמצות גדול בשני בחינות הנ"ל בלי הפסק.
"והנה מן היאור עולות שבע פרות כו׳", יש לומר דהכתוב מרמז על דברים גדולים, היות שיוסף ג"כ ראה ב' חלומות, חלום א׳ של תבואה - "והנה אנחנו" כו׳, וחלום של שמש וירח, ולהיות שיוסף הוא מדריגה היסוד, שהוא הצדיק אשר רצונו וחפצו תמיד להשפיע לישראל כל טוב הראוי להם כרצונו, והחלום הראשון של תבואה לרמוז על הפרנסה, שהצדיק צריך להמשיך לישראל רחמים שיהיה פרנסתם מזומנות להם בריוח, ואח"כ ראה מה שהצדיק פועל בצדקו בעולמות העליונים המרומזים בשמש וירח ואחד עשר כוכבים, ובכאן ג"כ פרעה ראה ב׳ חלומות אלו על אותן רמזים, ולהיות שהאומות היה להם יניקה מן הפרים שהיו ישראל מקריבין, אלא שפרעה היה מצד הנוקבא ולכך ראה בדמותו פרות, וידוע ששבע הוא רמז לשבעה ימי הבנין, ו"שבע פרות בריאות וטובות" רמז לאומות היושבים שלוים ושקטים, ו"שבע פרות דלות ורעות תאר" רמז על ישראל הדווים וסחופים בגלות המר.
"ותבלענה הפרות רעות המראה כו׳ את הבריאות והמלאות", רמז שיכלו ישראל את האומות מרוב קדושתם, ומפרש הכתוב מהיכן באו לזה שיכלו את האומות? ולזה אמר "ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה", פירוש היות שנטע ה׳ הטוב ברחמיו בקרב הצדיקים בתוך לבם שבוער בקרבם אש היראה והדבקות, ומוצנע ומכוסה בהם הדבר והם כמשתגעים בפני העולם אשר לא יודעים מזה, וכפי אשר אמרתי פירוש בימים הקדמונים על פסוק "מה רב טובך כו׳ נגד בני אדם" ג"כ כפירוש הנ"ל, שנצפון בלב הצדיקים רב טוב האהבה והיראה והתלהבות, וזהו "נגד בני אדם", היינו שהוא התנגדות לאותן בני אדם יושבי חשך אשר אין יודעים מרב טוב היראה וחשק האהבה של בוראינו ית' ויתעלה. וזהו שאמר "ותבאנה כו׳", פירוש שבא לתוכם דבר טוב "ולא נודע כי באו אל קרבנה" פירוש דבר שאין יודעים בו רוב ההמון והם יראה ואהבה ודביקות שלם.
וחלום שני היו "שבלים", לרמוז על הפרנסה שצריך הצדיק להשפיע לישראל בצדקתו, והוא ג"כ על הדרך הנ"ל, "ותבלענה" פירוש שישראל בולעים את כל חפץ טוב האומות, כי הכל לא נברא אלא בשביל ישראל.
וזה ג"כ מה שאמר יוסף לאחיו "מרגלים אתם" פירוש שרצה שיכניסו עצמם במדרגת "רגלים", והוא לחשוב תמיד צורך פרנסות ישראל, והם אמרו "כנים אנחנו" והתרגום פירש כוונין אנחנו, פירוש אנחנו רוצין לילך במדריגות גדולות בעולמות עליונים ובכוונות גדולות ביחודים תמיד, והוא אמר להם "בזאת תבחנו חי פרעה אם כו׳ כי מרגלים אתם", פירוש אמר להם שע"י השכינה הנקרא "זאת" - "תבחנו" פירוש תבואו לבחינה זו, "חי פרעה" שתקחו את חיות מפרעה הם הקליפות, "כי מרגלים אתם" ותשפיעו בכחכם לישראל, "ויאסוף אותם אל המשמר שלשת ימים", פירוש להיות שמכאן למדו שישראל אינם שרוין בצרה יותר מג׳ ימים, וזה ג"כ היה כוונתם בעצמו בזה הפעולה שאסף את אחיו במשמר ג׳ ימים, לפעול זאת בפעולתו הקדושה שתמיד לא יוסיפו לישראל בעת צרה יותר מג׳ ימים, וכן דרך הצדיקים שעושים עובדות ופעולות ומחשבין באותן העובדות כוונות גדולות ופועלין במעשיהן טובה לדור דורים, והבן.
וזהו שאמרו לו "שנים עשר וכו׳ הקטן את אבינו כו׳" ג"כ על הדרך הנ"ל, שהשיבו על מה שאמר שיראו להשגיח על פרנסת ישראל הרמוז בתיבת מרגלים שפירושו של הרגלים כנ"ל, לזה אמרו לו אנחנו הולכין במדריגות גדולות, כי כוונתינו לתקן הי"ב גבולי אלכסון ומחשבותינו קשורה בשמות קדושים עליונים, "והקטן היום את אבינו" רמז למלך המשיח הוא דוד הקטן שהוא יושב בעולם העליון הנקרא קן צפור כמבואר בזוהר, והוא השיב להם "אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה", פירוש לא תצאו מזה המדריגה של מרגלים, פירוש לחשוב תמיד עבור ההשפעה בתחתונים עד ביאת המשיח במהרה בימינו, ואז לא תצטרכו לחשוב זה, ואז תצאו מזה המדריגה אל מה שלמעלה, דהיינו לחשוב בעולמות עליונים ובשמות הקדושים כנ"ל. והבן.
או יאמר "ויהי מקץ שנתים ימים כו׳", לכאורה היה לו לכתוב מקץ שתי שנים. ונראה לפרש ע"ד הרמז, דהנה הצדיק צריך לעבוד תמיד להשי"ת ב"ה ולקשר הגשמיות ברוחניות, דהיינו בכל דבר שעושה הן אכילה ושתיה והן כל דבר גשמי, צריך להיות כוונתו למעלה בעולמות העליונים בכוונת יחודים עליונים, וגם למטה צריך להיות אכילתו בקדושה, ונמצא היא עבודה כפולה למטה ולמעלה, וכן צריך להתנהג כל הימים ואז ייקרא היום "יום", ואם לא, אין היום קרוי יום שאין זה יומו, וזהו שנאמר באברהם "ואברהם זקן בא בימים", ר"ל בימים שהיה מתנהג בקדושה, בא אל קדושה גמורה למדריגת זקן זה קנה חכמה.
וזהו "ויהי מקץ שנתים ימים", שנתים פירושו כפול, ור"ל אחר שיגיע הצדיק למדריגה זאת שיבוא אל סוף התקון עבודתו של הימים שהיא עבודה כפולה כנ"ל, ויהיה גמור בקדושה ובמדריגה זאת, אזי יזכה עוד למדריגה יתירה, דהיינו "ופרעה חולם", פרעה לשון גילוי כמו ופרע ראש האשה, דהיינו שנתגלה לו השגה עליונה שיוכל להשיג השגות גדולות ועולמות עליונים. ולזה רמז חלום, דחלום הוא א׳ מששים בנבואה, והיא השגה מעולמות העליונים א׳ מס׳. ודבר הכתוב בהווה מחמת שבשעת השינה תסור מן האדם כל החושים המעכבים אותו להשיג השגות עליונים ולכן אמר הכתוב שנתגלה לו החלום, אבל באמת הצדיק המופרש ומובדל מעניני עוה"ז ואין חושיו בענין עוה"ז, אזי יוכל להשיג תמיד השגות עליונים בין ער בין ישן.
"והנה עומד על היאור", פירוש הצדיק הזה עמידתו תמיד אצל אורות העליונים, "היאור" הוא לשון אור, שאין אנו יכולים לכנות את העולמות העליונים רק בשם אור, כדי לשבר את האוזן בדבר החשוב להשגותינו הוא האור שהוא יותר דבר חשוב אצלינו, והיו"ד של יאור הוא רמז לעולמות העליונים שנבראו ביו"ד, כמו שאמר הכתוב כי בי"ה ה' צור עולמים, עוה"ז נברא בה"א ועוה"ב נברא ביו"ד.
"והנה מן היאור עולות שבע פרות". פרות הוא לשון פירות, שהצדיק עושה פירות ומצוות, ומרמז הכתוב שיש כמה גווני צדיקים שאין אחד דומה לחבירו, שכל אחד יש לו אחיזה בפני עצמו בעולם א׳ משבעה מדריגות העליונים. העוסק במשנה לשמה - אחיזתו בעולם המיוחד למשנה, והעוסק בתלמוד - נאחז בעולם המיוחד לתלמוד, וכן כל אחד ואחד לפי דרכו וענינו בלימודו, באיזה אופן יהיה לימודו כן הוא אחיזתו בעולם א׳ מז׳ מדריגות. וכן כל דבר אשר יעשה לשמה יש לו אחיזה בעולם באיזה מדריגה עליונה השייך לאותו דבר.
"יפות מראה ובריאות בשר" רמז יפות מראה לצדיקים אשר אור פניהם תאיר לעיני כל אדם, חכמת אדם תאיר פניו, "ובריאות בשר" רמז גם אם אינו למדן, רק שהוא מתנהג עצמו ביושר לפי יכולתו, ושומר את בשרו שיהיה בריא שלא יתקלקל ע"י עוונותיו ח"ו, בפרט ששומר הברית הקדוש שהיא העיקר, גם זה אחיזתו באחד ממדריגות העליונים. וזהו שרמזו חז"ל "אבר קטן יש באדם רעב שבע", יש לומר הפירוש "רעב" כמו שאמר הכתוב לא רעב ללחם כי אם לשמוע דבר ה׳, והיינו גם אם הוא רעב שאינו כל כך למדן שיוכל לעסוק בתורה תמיד, אעפ"כ יכול להיות שבע, אם שומר את האבר שהוא ברית המעור וברית הלשון והעינים מהסתכל בנשים, "שבע רעב" רמז ההיפוך מזה, אם אינו שומר הברית ומטמא עצמו ח"ו בניאופים וטומאות שונות בהסתכלות בנשים ושאר דברים כדומה, אשר על ידיהם יטמא את בשרו ברית הקודש, מה זה מועיל אם הוא שבע בתורה, אעפ"כ הוא רעב ממנה, כי יבלענו הקליפות ח"ו. וצריך האדם להתאמץ מאוד ולשמור את נפשו ע"י בשרו שלא יטמא את בשרו כנ"ל ויהיה "יפות מראה ובריאות בשר" מצדיקים הנאחזים בא׳ מז׳ מדריגות עליונים.
"ותרענה באחו" רמז שהצדיקים יש להם אהבה וריעות ואחוה זה לזה, "באחו" לשון אחוה, ואמר הכתוב ולעומת זה יש ג"כ בני אדם "והנה שבע פרות אחרות כו׳" רמז שיש רשעים אשר מעשיהם כמעשה צדיקים לפי ראות עיני אדם ושבע תועבות בלבם, וזהו "פרות אחרות" פירות אחרים מעשה רשע, "עולות אחריהן" שעולים עם אחוריים רמז למעשי קליפות, "מן היאור" ר"ל מן האור של תורה עושים ח"ו מעשה קליפות, אם מטמאים עצמם ח"ו בעבירות. ואמר הכתוב "רעות מראה" פירוש הגם שהם עושים עצמם כצדיקים לעיני בני אדם, אעפ"כ יוודע תוכן לבבם לבני אדם והכרת פניהם ענתה בם, שהשי"ת נותן לב להבין את מעשיהם הרעים, וזהו "רעות מראה", "ודקות בשר" שקלקלו את הבשר כנ"ל.
וזהו שאמר יוסף "והיה האוכל לפקדון" רמז שצריך ליזהר מאוד מאוד בכל עניני הגשמיות שיהיו בקדושה לקשר גשמיות ברוחניות כנ"ל, כדי שעי"ז מה שיפקוד ויגזור אומר כן יקום, שהצדיק גוזר והשי"ת מקיים. וגם נאמר שם "ותעש הארץ לקמצים" רמז שצריך האדם להיזהר מאוד ממדות קמצנות וכילות, כמו דאיתא בספר הישר לרבינו תם "אם יהיה אדם כילי", היינו קמצן, "אין זאת המדה הרעה לבדה בו, רק אחרת מלבד אלה, וזאת עלתה על כולנה"", וסוף דבריו "על כן אי אפשר לכילי להיות עובד ה׳", עיין שם דבריו המתוקים האמיתים באורך, וזהו "ותעש הארץ כו׳", דהיינו יוסף היה מתקן את הארץ בשבע שני שבע את מדות הקמצנות שבהם, וזהו "לקמצים", כי אין לך אדם נמלט ממדה זאת, אם לא כולו יש בו מקצתו, ויש אשר בהם אפס קצת קצתו דבר מהקמצנות, וצריך האדם להסיר עצמו ממדה זאת.
או יאמר "ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם כו׳", נוכל לומר שהתורה הקדושה רמזה על גלות המר הזה אשר עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם, והוא ע"פ הכתוב "יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו", דהיינו שהשי"ת יחיינו מיומים משני חורבנים, וביום השלישי, היינו בבנין בית המקדש האחרון שיבנה במהרה בימינו, יקימנו ונחיה לפניו, וזהו "מקץ שנתים ימים" ר"ל בסוף השנתים ימים דהיינו הגלות המר הזה, "ופרעה חולם" דכל מלך המחדש גזירות נקרא בשם "פרעה", אבל הקב"ה מצילנו מידם וכל גזירותיו בטלין ואינן רק כחלום, וזהו ופרעה חולם.
"והנה מן היאור עולות שבע פרות כו׳", דהנה האבות היו רוצים תמיד לתקן את שבע מדריגות העליונים להעלות את השכינה דהיא "באר שבע", וצריך כל צדיק לילך בדרכי אבות הראשונים, וזהו "כי שבע יפול צדיק וקם" פירוש כל מגמתו של הצדיק הוא לתקן את שבע המדריגות, "וקם" - ואז הוא קומ"ה שלימה. "יפול" הוא לשון שוכן, כמ"ש מי גר אתך עליך יפול. וזהו "והנה שבע פרות עולות" הוא רמז לשבעה מדריגות בתיקון השכינה שהצדיק צריך לתקן, "ותרענה באחו" פירוש ועיקר הוא האחוה דהיינו אחדות, עי"ז יוכל לתקן הנ"ל.
"והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהן", הנה התורה הקדושה מרמז את הצדיק שצריך להשתמר מאוד לבל יפול חלילה באיזה שפלות, דבהקליפה יש ג"כ ז' מדריגות והיא תמיד עומדת מאחוריו של אדם להכשילו חלילה, וזהו "עולות אחריהן" לטרוף הקדושה ח"ו, וזהו "ותאכלנה הפרות רעות כו'" ר"ל שלפעמים ח"ו טורפים הקדושה מאדם, "ולא נודע כי באו אל קרבנה" ר"ל ואינו מרגיש כלל לדעת זאת שנטרף חלילה אל הקליפות, ע"כ צריך הצדיק ליזהר מאוד.
"וארא בחלומי והנה שבע שבלים עולות בקנה אחד" רמז אל הפרנסה והמשא ומתן של אדם צריך להיות ג"כ "בקנה אחד" דהיינו באחדות, וצריך גם כן שימור גדול לבל יכשל ח"ו כנ"ל, לכן צריך האדם בכל מעשיו להיזהר ולהישמר לבל יפסוק מהקדושה. וק"ל.
ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו, ויען יוסף. נקדים לפרש, בחלומות של שר המשקים כתוב "איש כפתרון חלומו חלמנו", ואח"כ כתיב "איש כחלומו פתר", וצריך להבין שינוי הלשון דהוי ליה למכתב ג"כ "ויפתר לנו איש כפתרון חלומו". ונראה לפרש דהנה כשהצדיק רוצה להמשיך איזה שפע על אדם, פרנסה או השפעה אחרת הצריך לאדם לאיזה דבר רחמים, אזי מקשר נפש אותו אדם בנפשו, ומוליך הדברים שצריך לו אל העולם המיוחד לאותו הדבר, וז"ש שר המשקים "איש כפתרון חלומו" כלומר שחלום שלנו היה כפתרון, דהיינו דברים פשוטים ולא סתומים ואין צריך לפתרון, אך יוסף היה יודע השורש העליון של החלום והיה מעלה הדברים לשורשו לפותרו כפי רצונו כאשר היה צריך, שאת שר האופים יתלוהו ואת שר המשקים ישיבו על כנו כדאיתא במדרש, וז"ש פרעה "שמעתי כו' לאמר תשמע חלום כו׳", פירוש שאתה משמיע הדברים למעלה לשורשו כנ"ל, "ויען יוסף כו׳ בלעדי", כלומר שאיני רוצה לקשר נפש הרשע בנפשי כנ"ל, אך "בלעדי אלקים יענה כו'". והבן.
ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה כו׳, את אשר האלקים עושה הגיד לפרעה, שבע פרות הטובות כו׳, ושבע שבלים הרקות כו׳, הוא הדבר אשר דברתי כו׳, אשר האלהים עושה הראה את פרעה. ויש לדקדק מפני מה בשבע שבלים הרעות אמר יוסף לפרעה "יהיו שבע שני רעב" ובשבע שבלים הטובות לא אמר "יהיו שני השובע". ועוד "הוא הדבר כו׳" הוא מיותר, כי כבר אמר לו "אשר כו׳ הגיד לפרעה". ועוד הוא הדבר כו׳ הוי ליה למכתב אחר "הנה שבע שנים באות שבע גדול כו׳".
ונראה לפרש, דהנה בזאת ידע האדם אם הולך בדרך האמת בעבודתו ית"ש, בראותו שאין תפילתו ודיבוריו חוזרין ריקם וכל דבר אשר הוא עושה ה' מצליח בידו, והוא דואג ומצטער תמיד על גלות השכינה וכללות ישראל, וזהו הפירוש "הדריכני באמתך ולמדני" ר"ל "למדני" דהיינו שאדע שכן הוא שאני הולך בדרך האמת, ע"י שאראה "כי אתה אלקי ישעי", וגם "אותך קוויתי כל היום", פירוש "אותך" דייקא, היינו גלות השכינה, לקוות עליה כל היום תמיד, בזאת אדע שאני הולך בדרך אמת. נמצא הצדיק האמיתי גורם טובות לעולם, וכן להיפך אדם רע יכול להמשיך רעות.
וזה שאמר "אשר כו׳ הגיד לפרעה", ר"ל דברים רעים וקשים כגידים זה שייך לפרעה, "הגיד" לשון גידים, דהיינו "שבע שבלים הרקות יהיו שבע שני רעב הוא הדבר כו׳", מיעוט "הוא" ר"ל זה לבד אשר האלקים עושה הראה את פרעה, אבל הטובות בלתי אפשרי שיבוא ע"י אדם רע, ולכן בשבלים הרקות אמר לו "יהיו שני הרעב", ו"הוא הדבר" כנ"ל, אבל בשבלים הטובות לא אמר לו יהיו שני השבע, רק אמר "הנה שבע שנים באות שבע גדול", אבל לא על ידך כי אם על ידי.
או יאמר "הדריכני באמתך כו'", ר"ל שדוד המלך ע"ה היה מתפלל על עצמו לבל יתגאה לבו בעבודתו ית"ש, שיתן לו השי"ת לב להבין שהכל הוא מאתו יתברך, שהוא ברחמיו עוזר לו לילך בדרך האמת, וזהו "הדריכני באמתך ולמדני כי אתה אלקי ישעי שאותך קוויתי", כנ"ל.
ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם כו׳ ויאמר להם מרגלים כו׳. לכאורה אינו מדוייק, וכי בשביל שזכר את החלומות יאמר להם מרגלים אתם, וכי מה ענין ושייכות זה לזה.
ונראה דהנה השי"ת נתן להצדיק מתנה שהצדיק יתן חיות לכל העולמות בכח חלק אלקי ממעל שיש בו, וזהו "אתה ה׳ לבדך כו׳ ואתה מחיה את כולם", דלכאורה היה לו לומר ומחיה את כולם שהרי קאי אדלעיל, אך נראה שזה קאי ג"כ על הצדיק, כלומר הצדיק נקרא "ואתה", שהוא חלק ממך, וזה הוא וי"ו הפעולה, ור"ל שהצדיק בכח חלק אלקים מחיה את כל העולמות ועי"ז "צבא השמים לך משתחוים", פירוש כיון שהוא נותן חיות ושפע לעולמות העליונים, עי"ז גם הם משפיעים אליו לעוה"ז השפעות הגשמיות, וזהו "לך משתחוים" הוא לשון הכנעה, שהם מכניעים עצמם להשפיע לעולם.
וידוע דיוסף היה במדרגת "צדיק", ונתן חיות ושפע לעולמות העליונים, ולכן חלם לו שהשמש והירח ואחד עשר כוכבים, רמז לעולמות העליונים, משתחוים לו להשפיע אליו לעוה"ז כנ"ל ע"י שהוא נתן להם חיות, ולכן כתיב "ויזכור יוסף את החלומות כו׳" שאחד עשר כוכבים משתחוים לו, דהיינו שזכר שהם צריכין להשפיע אליו, שהם רומזים לאחד עשר כוכבים והם משפיעים אליו מעילא לתתא, ולכן אמר "מרגלים אתם" מלשון רגלים, שאתם צריכין להשפיע לרגלים, דהיינו העוה"ז נקרא רגלים, ע"ד שאמר הכתוב "הארץ הדום רגלי", "ויאמר להם ערות הארץ באתם לראות", פירוש שאתם באתם לראות צורך הגשמיות הנקרא "ערות הארץ" כדי להשפיע להם.
וזהו "טוב ה׳ לכל כו׳", פירוש "טוב ה׳" הוא החלק אלקי שיש להצדיק, הוא "לכל", הוא לכל העולם, שעל ידו נשפעים העולמות העליונים ע"י אתערותא דלתתא ומ"ן[1], ועי"ז נעשין מ"ד להשפיע לעולם העשייה, " ורחמיו על כל מעשיו" פירוש זה הרחמים של הבורא ב"ה, כי אם היה השי"ת בעצמו משפיע, לא היה כח בעולם המעשה לקבל השפעה, אלא ע"י הצדיק נעשין מ"נ ונוכל לקבל השפעה.
או יאמר "טוב ה׳ לכל", שכל מה שהקב"ה עושה הכל לטובה, אפילו ח"ו שמעניש האדם הוא לטובתו, אעפ"כ "ורחמיו על כל מעשיו", שאף שהעונש הוא ג"כ לטובתו כדי לצרפו ולזכותו לחיי עוה"ב, אעפ"כ הוא מרחם עליו ונוטל ממנו היסורים והעונש ומוחל לו, ומודה ועוזב ירוחם.
או יאמר "ויאמר להם מרגלים אתם כו׳", לכאורה יש עוד לדקדק וכי יוסף הצדיק יאמר דבר שאינו - מרגלים אתם. ונראה דהנה יוסף הצדיק היה במדריגה גדולה כנ"ל, שהיה משפיע לעולמות עליונים ועי"ז בא השפעה לעולם התחתון, וזה שראה בחלומו "והנה אנחנו מאלמים אלומים והנה קמה אלומתי" רמז להשפעות פרנסה, ואמר אליהם "מרגלים אתם" כלומר אתם אינכם במדריגה גדולה רק במדריגה קטנה "מרגלים", דהיינו מעולם התחתון, "לראות את ערות הארץ באתם" פירוש שיש מדריגות בני אדם שבאים לעולם להוכיח את בני אדם על מעשיהם הרעים ח"ו, וזהו "לראות את ערות הארץ". ואמרו "ועבדיך באו לשבור אוכל" שאנחנו ג"כ במדריגה גדולה שאנו משברים תאוויות הגשמיות, "לא היו עבדיך מרגלים" אין אנו מעולם התחתון, "בני איש אחד נחנו" במדריגה גדולה באחדות עליון. וק"ל.
וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף כו׳. נ"ל ע"ד המוסר והנהגה ישרה, איך דרך האנשים כשרים שיראים וחרדים מחרדת יום פקודתם תמיד ומעלים על זכרונם יום המיתה ועונש העוונות והחטאים בעוה"ב, ועי"ז הם תמיד בתשובה ומתחרטים ומתוודים על חטאותיהם ומבקשים על נפשם מאת הבורא יתעלה, וזהו "וייראו האנשים" ר"ל אנשים כשרים מתייראים תמיד, בחושבם "כי הובאו בית יוסף", פירוש שמא הגיע היום וזמן לבוא אל עולם העליון הנקרא "יוסף", "ויאמרו על דבר הכסף השב באמתחותינו", פירוש על דבר כל התאוויות הגשמיות אשר נכסוף נכספנו בעוה"ז להשיב הכל אל החומר, למלאות הכרס במאכלים יתרים, "אנחנו מובאים להתגולל" פירוש נהיה מוכרחים לבוא בגלגול ח"ו, "ולהתנפל עלינו" ר"ל משום שאפשר שיש בני אדם שאינם מתיראים מהגלגול שיתגלגלו, באומרם שגם העוה"ז טוב לפניהם, לזה אמר "ולהתנפל עלינו" ר"ל אבל מי יודע אם יהיה הגלגול לטובה, אולי יהיה הגלגול בנפילה, דהיינו שיהיה שפול ובזוי בגלגולו בעניות ודוחק ובשפלות גדול, ונהיה מוכרחים להתגלגל גלגול בתר גלגול עד שיזדכך הגוף והחומר ג"כ לעבודת הבורא, וזהו "ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו", ר"ל שיקח גם מהגוף והחומר להיות עבד נאמן להבורא ב"ה, שזה הוא ההכרח וסופו של אדם.
"ויגשו אל האיש אשר על בית יוסף", ר"ל אחר שמעלים על לבם וזכרונם את כל הנ"ל, אזי הם מתחילים להתוודות על עוונותיהם וקלקוליהם ומתפללים אל הבורא יתעלה, וזהו "ויגשו" הגשה לתפילה, "אל האיש" זה הקב"ה הנקרא איש - ה' איש מלחמה, "אשר על בית יוסף" שהוא למעלה מכל העולמות, "וידברו אליו פתח הבית" ר"ל בעוד שהם בזה העולם שהוא פתח אל הבית, בית מנוחתם לעולמים, "ויאמרו בי אדוני ירד ירדנו בתחילה לשבור אוכל", ר"ל שהם מתוודים רבש"ע באמת שירדנו לעוה"ז למען הכוונה שנשבר האוכל, דהיינו תאוות הגשמיות והתענוגים ומאכלים יתירים, כנאמר "ומשביעין אותו הוי צדיק ואל תהי רשע", וקבלנו עלינו את השבועה.
"ויהי כי באנו אל המלון" ר"ל העוה"ז שאינו אלא בית מלון ללון, "ונפתח את אמתחותינו" ר"ל הכרס והבטן, "והנה כסף איש בפי אמתחתו", ר"ל היה כל תאוותינו בשביל החומר, "ונשב אותו בידינו" פירוש ועתה נשוב בתשובה בכל כחינו, "וכסף אחר הורדנו לשבור אוכל", ר"ל ונתחזק שיהיה לנו תאוות אחרים תאוות קדושות, "לא ידענו מי שם כספינו באמתחותינו", פירוש גם אותם התאוות שהיו לנו, היה כלל בלא ידיעה אלא מחמת היצה"ר הוא גרם לנו כל זאת, ואחרי שובינו נחמנו, והצילנו וכפר לנו על כל חטאתינו. אמן.
ויאמר כו׳, כספכם בא אלי. וקשה איך נכתב בתורה דבר שאינו, שהרי לא בא הכסף שלהם אליו.
ונראה, דהנה ידוע שיוסף ליקט כל הכסף כמו שאמר הכתוב "וילקט יוסף את כל הכסף כו׳", וכוונתו היה ללקטם בשביל ישראל כדאיתא בגמרא "שלשה אוצרות הן", וכך אמר להם עבד יוסף "כספכם בא אלי", ר"ל הלא כל הכסף הבא אלי מכל העולם הוא כספכם, הכל בשבילכם, וא"כ למה לי הכסף שלכם, רק שאמר להם בדרך חכמה שהם לא יבינו כוונתו. וק"ל.
- ^ מ"נ = מים נוקבין (כנקבה שאין בה כח להשפיע). מ"ד = מים דוכרין (המשפיעים)..