נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/רטו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן רטו
[עריכה]תשובה
מבן המחבר צפרא מבא. במדה טובה ומרובה. לאשר דעתו רחבה. ה"ה מחותני ידידי הרב המופלא החריף ובקי כבוד מוה' דוד טויסק נר"ו אבן יקרה מקהלתנו יע"א:
ע"ד שנסתפק רום כבוד מעלתו אם יש לומר הלל במקום שמת שם המת ואין שם אבלים כי לפי דברי הרוקח הביאו שיורי כנה"ג והא"ר ושאר פוסקים שא"א הלל משום לועג לרש דהיינו לנשמה שאוננת שם א"כ מאי נ"מ אם יש אבל או לא מ"מ הנשמה חוזרת לשם והא קיי"ל מת שאין לו מנחמים באים עשרה בני אדם וכו'. הגם ששמעתי שהמנהג הוא שהאבל הולך למקום אחר והציבור אומרים הלל גם ע"ז לא ידעתי טעמם. וליישב המנהג אפשר לדחוק ולומר כשהאבל הולך גם הנשמה הולכת עמו לפי שעה אבל כשאין שם האבל לא ידעתי למה יאמר כנ"ל עכ"ל כבוד מחותני ידידי הרב נר"ו:
הנה גוף דין של הרוקח שאין לומר הלל בר"ח בבית האבל לאו מלתא דפסיקתא הוא ותליא במנהג כמ"ש בשיורי כנה"ג בא"ח סימן תכ"ב סעיף ה'. ואף שהכנה"ג שם מפקפק על מנהג מקומות שאומרים הלל בבית האבל אעפ"כ מסיים שם שלא מלאו לבו למנוע מלאמרו כיון שנתפשט המנהג לאומרו וכן מביא בשם הכלבו וכן פשט המנהג בספרד עכ"ל השיורי כנה"ג. ומעתה כיון דדבר זה תליא במנהג ובגלילות הללו המנהג שלא לאמרו בבית האבל היינו במקום שיש שם אבלים אבל אם מתפללים במקום שמת המת ואין שם אבלים לא נודע המנהג כי בדבר שאינו שכיח כל כך ליכא למפשט מהמנהג כמו שכתב הרמ"א בד"מ ביו"ד סימן שע"ו בשם בנימין זאב דבדבר שאינו מצוי ושכיח לא שייך לומר לילך אחר המנהג. אמנם הדבר תליא בטעמים שכתב הרוקח והם שלשה טעמים. א' דאין אומרים דבר של שמחה. ב' משום לועג לרש כי הנשמה אוננת שם ואיך יאמרו לא המתים יהללו יה. ג' דעשרה שפירשו כיחידים דמו. וטעם ראשון לא שייך אלא כשיש שם אבלים אבל כשאין שם אבלים אומרים הלל לדידן דלא נהגינן לילך לשם לישב במקום האבלים כמ"ש רמ"א בסימן שע"ו סעיף ג' בהג"ה ובפרט למי שיש לו אבלים במקום אחר להתאבל ליכא שום אבילות במקום שמת המת לא שייך כלל טעם של שמחה אבל לאידך טעמי אע"פ שאין שם אבלים אפ"ה אין קורין שם הלל משום שהנשמה אוננת שם וא"כ כיון שנוהגין פה שקודם קריאת הלל האבל הולך למקום אחר ואז אומרים הלל בבית האבל ע"כ שלא חיישינן לאינך טעמי רק לטעם הראשון משום דאין אומרים דבר של שמחה ולכך דוקא כשיש שם האבל אין קורין אבל כשיוצא בשעת קריאת הלל אומרים הלל. ולפ"ז מכ"ש כשאין שם אבלים כלל פשיטא שאומרים הלל דהא ליכא שם מי שיתאבל. ומ"ש כבוד מעלתו לחלק בין אם האבל יוצא לאם אין שם אבל כלל לומר דאם האבל יוצא גם הנשמה הולכת עמו לפי שעה זה הוא דבר שאינו עולה על הדעת ודרך כלל אין לנו להמציא סברות בדברים כאלה אשר הוא למעלה מהשגתנו ודי במה שנכתב בספרים ולמה לן להוסיף בו דברים. ואם אמרו שהנשמה חוזרת למקום שמת שם המת היינו משום שהיא אוננת שם במקום שנתפרדה החבילה ויצאה מן הגוף אבל מה לה להנשמה עם האבל להיות מתלוית עמו לכל מקום אשר הוא הולך. ולכן נ"ל לומר הטעם להמנהג פה למה מכריעים כטעם הראשון ולא חיישי גם לאינך טעמי של הרוקח ובפרט שהב"ח ופרישה מביאים רק הך טעמא משום לועג לרש. משום דסמכו על המג"א בסימן קל"א סק"י שהעתיק דברי הרוקח והשמיט הטעם משום לועג לרש ומביא רק הטעם משום דהוי דברי שמחה ותו דעשרה שפירשו מן הצבור כיחידים דמו. וא"כ עפ"ז נהגו פה דאם האבל יוצא קודם קריאת הלל אומרים הלל דטעם שמחה ליכא וגם הטעם של עשרה שפירשו מן הצבור לא שייך לדידן דהא אנן קיי"ל דיחיד קורא הלל וגם קיי"ל דכל עשרה מקרי צבור כמ"ש הב"י בסימן תרצ"א ולא חיישי כלל להך טעמא דלועג לרש. וכן כתב באליה רבה סימן קל"א דטעמים ראשונים של הרוקח אינם אלא סמך בעלמא ואף דחיישי פה לטעם הראשון משום דאין אומרים דבר של שמחה היינו הואיל ואיכא תקנה שהאבל יכול לצאת קודם הלל אבל אי לאו הכי אפשר לא הוו דוחין קריאת הלל לפי מה דפסק רמ"א בסימן תכ"ב ס"ב בהג"ה. ועוד אפשר לומר דגם הרוקח לא פסק כן אלא בצירוף כל השלשה טעמים יחדיו. וכן מוכח מדברי המג"א דכתב דמשמע מדברי הרוקח שבחנוכה אומרים הלל בבית אבל דהא יחיד גומר בו לכ"ע עכ"ל. ולכאורה קשה איך משמע זה מדברי הרוקח דהא הך טעמא דהוי דבר של שמחה שייך גם בחנוכה א"ו ס"ל להמג"א דמהלשון של הרוקח משמע שכולל כל הטעמים כאחד דדוקא בהצטרף כל שלשה טעמים יחד אז אין אומרים הלל ולא בשביל טעם אחד. ועכ"פ לפי המנהג פה אומרים הלל בבית אבל כשאין שם אבלים. דברי מחותנו ידידו לנצח:
הק' שמואל סג"ל לנדא:
- נשלם חלק יורה דעה (מהדורא תנינא)