נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/רג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן רג
[עריכה]תשובה
שלום לכבוד אהובי תלמידי ידידי האלוף והתורני המופלא כבוד מוה' חיים נר"ו:
מה שהקשה במסכת שבועות ד' ע"ב אמרינן דטעמיה דר"ע דמחייב בשבועה לשעבר דדריש ריבויי ומיעוטי ולא דריש כלל ופרט ומוכח התם דמאן דדריש ריבויי ומיעוטי סובר כרבי דבכל פודין בכור אדם חוץ מן השטרות ורבנן דפליגי על רבי וממעטי גם קרקעות ועבדים דרשי כלל ופרט ואיך פסק הרמב"ם בפ"א משבועות כר"ע דמחייב לשעבר ופסק בפ"א מבכורים דאין פודין בעבדים וקרקעות. זה תורף קושייתו * [הגה"ה מבן המחבר עיין בפרי חדש י"ד סימן פ"ד ס"ק ז' שהקשה קושיא זו והאריך הרבה ליישב הסתירות בזה על הרמב"ם דבכמה מקומות פסק כמ"ד כלל ופרט ובכמה מקומות פסק כמ"ד ריבוי ומיעוט. ודע דמה שהקשה על הרמב"ם דפסק בריש הלכות שבועות בשבועות ביטוי כר"ע דדריש בכל התורה ריבוי ומיעוט והרי הרמב"ם פסק בהלכות בית הבחירה דכלי שרת של עץ פסול ובסוגיא דמסכת סוכה נ' ע"ב מפרש הגמ' טעמא דרבי דפוסל כלי שרת של עץ הואיל ודריש כלל ופרט ע"ש בפ"ח. ולדידי לא קשה די"ל דהרמב"ם פוסל כ"ש של עץ לא משום דדריש כלל ופרט אלא מטעם הקריבהו נא לפחתך כמו שהיה סבר רב פפא מסכת סוטה י"ד ע"ב ע"ש ומה שפסק הרמב"ם בקרקע ועבדים אומר לו הרי שלך לפניך יש לו מיעוט אחר כמ"ש התוספות לרב במסכת שבועות דף כ"ה ע"א בד"ה רב דאמר כר"ע ע"ש ודו"ק:]:
והנה שיטה זו אם דרשינן כל התורה בכלל ופרט או בריבוי ומיעוט הוא נוגע במקומות הרבה אבל מחמת סתירה זו שהקשה לא קשיא ולא מידי והרמב"ם לשיטתו דאפילו אם דרשינן בריבוי ומיעוט ג"כ ממעטינן בפדיון בכור עבדים וקרקעות וזה לשון התוספות שם בד"ה יצאו שטרות הא דמשמע הכא דשייך בשטרות מכר מדאיצטריך למעוטי שטרות מפורש במקום אחר. והנה מדברי התוספות הללו יש לי פליאה רבה על דברי הר"ן בפ' הכותב שעל דברי הרי"ף בטעמא דשמואל דאמר המוכר שט"ח וחזר ומחלו מחול כתב הר"ן שהעלה הרי"ף דשטרות אי אפשר להקנותן בהקנאה אלא שחכמים תיקנו להם מכר כו' ור"ת חולק בדבר ואומר דמכירת שטרות דאורייתא והביא ראיה מדתנן בפ' הזהב אלו דברים שאין להם אונאה העבדים ושטרות וקרקעות ואמרינן מנה"מ דת"ר כי תמכרו ממכר וגו' או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד יצאו קרקעות שאין מטלטלין ויצאו עבדים שהוקשו לקרקעות ממכר מי שגופו מכור וגופו קנוי יצאו שטרות כו' אלמא דמכירת שטרות דאורייתא דאי לא מהני אלא מדרבנן היכי אתא קרא למעוטינהו מאונאה כו' אלו דברי ר"ת ז"ל. והרמב"ם ז"ל בפ"י מהלכות זכיה מסכים לדברי הרי"ף דמכירת שטרות מדרבנן וזו שהביא ראיה מפרק הזהב אפשר לדחותה דעיקר קרא למעוטי עבדים וקרקעות אתא ואפ"ה מפקינן שטרות מאונאה לפי שאין בכלל הכתוב אלא דבר המיטלטל וגופו קנוי ומכור כו':
והנה יפלא אם דחה הר"ן ראיית ר"ת מפרק הזהב מה יענה הר"ן לדברי רבי גבי בכור שאינו ממעט רק שטרות לחוד ואם אין לשטרות קנין מן התורה לאיזה צורך הוצרך למעטן גבי פדיון ולזה רמזו התוספות במסכת שבועות הנ"ל דמשמע הכא דשייך בהו מכר. ועל ר"ת ג"כ קשה שהביא ראיה מפ' הזהב ולא הביא ג"כ מפדיון בכור. ולכן נראה דמשם אין ראיה דמה בכך דמוכח מדברי רבי דמכירת שטרות דאורייתא כיון דשמואל סובר דמכירת שטרות דרבנן מדאמר שיכול למחלו שבקינן דברי רבי בשביל הכרעת שמואל וא"ת ושמואל גופיה איך הוא חולק על רבי ואף דרבנן פליגי על רבי בגוף דין פדיון וס"ל דגם בעבדים וקרקעות אין פודין כיון דאפשר לפרש טעמייהו דדרשי כללי ופרטי כדמוקי באמת בש"ס א"כ בהא דסובר רבי דמכירת שטרות דאורייתא אין לנו ראיה דפליגי ואיך פליג שמואל על רבי. נלע"ד דטעמיה דשמואל דסבר דרבנן ור"מ במסכת קידושין מ"ז ע"ב דפליגי במקדש בשט"ח פליגי בדשמואל כדמוקי שם בגמרא וחכמים ס"ל שיכול למחול ופסק כחכמים. ובאמת גם במסכת שבועות ובמסכת בכורות פלוגתייהו דרבי ורבנן היה יכול לאוקמי דכ"ע ס"ל דדרשינן ריבוי ומיעוט אלא דרבי סבר מכירת שטרות דאורייתא לכך סובר דמיעוט הוא למעוטי שטרות ורבנן סברי דמכירת שטרות דרבנן ואי אפשר לאוקמי קרא על שטרות וע"כ למעוטי קרקעות ואז ממילא אף אתר שתיקנו רבנן קנין לשטרות אין פודין בהם ק"ו מקרקעות דבכל מקום משמע עכ"פ דקרקעות עדיפי משטרות שאין גופן ממון כלל אלא כיון דבהא אי דרשינן כללי ופרטי או ריבויי ומיעוטי מצינו בלא"ה פלוגתא דתנאי אוקי גם פלוגתא דרבי ורבנן בכך ולכן לא רצה ר"ת להביא ראיה מפדיון הבן דאולי אף דרבי סובר קנין שטרות דאורייתא אולי שמואל לא ס"ל כן ולכן הביא ראיה מפרק הזהב דדריש כולהו מקראי דמיעוטא דקרקעות דריש מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד וממכר דריש מי שגופו מכור למעוטי שטרות וסובר ר"ת דמיתורא דקרא דריש וכיון דקרא ממעט שטרות מאונאה מוכח דמכירה שלהם היא מן התורה ועל דבר המוכח מן הכתוב אי אפשר שיהיה בו מחלוקת וא"כ ע"כ גם שמואל סובר דמכירת שטרות דאורייתא ואפ"ה יכול למחול והר"ן דחה ראייתו וסובר דממכר אינו מיותר ועיקר קרא למעוטי קרקעות אלא דממילא קרא לא איירי אלא בדבר שגופו מכור אבל מודה הר"ן דרבי דדריש גבי פדיון למעוטי רק שטרות ודאי סובר שמכירתן היא מן התורה. ומעתה הרמב"ם לשיטתו שפסק בפ"ז מהלכות מכירה שמן התורה אין לשטרות מכירה כלל וכן בפ"י מהלכות זכיה וא"כ אף שסובר דדרשינן ריבוי ומעוטי מ"מ ע"כ דמיעוטא דפדיון הבן על קרקעות קאי לכך פסק דגם בקרקעות ועבדים אין פודין וממילא גם בשטרות אין פודין בק"ו מקרקעות ועבדים. דברי רבך הד"ש: