נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/קצז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קצז
[עריכה]תשובה
וזה אשר השיב בן המחבר לבנו הרבני מו"ה משה נ"י הנ"ל:
משה שפיר קאמר. דורש קל וחומר, ה"ה אהובי בני הרבני המופלא החרוץ ושנון המושלם במעלות מו"ה משה נר"ו:
אהובי בני שמחתי בדבריך האמורים ביושר ובנוים על אדני השכל יישר כחך וחילך לאורייתא, ונאמנים פצעי אוהב וחציך שנונים להשיב על דברי אשר כתבתי להביא ראיה לספר כריתות מכח קושייתך, ועל זה תפסת אותי מסוגיא דזבחים וכריתות דפריך הגמרא לר"ע אין גז"ש למחצה ולפי דברי הלא ר"ע הוא האי תנא דסובר יש גז"ש למחצה: אהובי בני לא עלי תלונתך בזה ובלי דברי ג"כ קשה על ספר הכריתות דאי איכא מ"ד דסובר יש גז"ש למחצה מאי פריך הגמרא לר"ע דלמא באמת ר"ע סובר יש גז"ש למחצה א"ו דליכא שום הו"א לומר יש גז"ש למחצה, ולכאורה הוא זה סתירה גדולה לספר הכריתות וע"פ דוחק י"ל דס"ל לרבינו שמשון דאף דהגמרא מסיק דכ"ע ס"ל אין גז"ש למחצה ור"ע ורבנן פליגי אי למדין עליון מתחתון או תחתון מעליון ולא ניחא לי' להגמרא דפליגי אי יש גז"ש למחצה או לא אמנם רב פפא דמתרץ דכ"ע ס"ל למדין עליון מתחתון ע"כ צ"ל דפליגי אי יש גז"ש למחצה ור"ע ס"ל יש גז"ש למחצה וא"כ שפיר קאמר בספר הכריתות דיש מ"ד דסובר יש גז"ש למחצה היינו ר"פ אליבא דר"ע. וידעתי שהוא דוחק וכעת אין בידי למצוא יישוב נכון בזה:
אך אהובי בני במה שאתה רוצה לומר דרב המנונא דקאמר מתני' היא ספק בכור כו' המוציא מחבירו עליו הראיה ותני עלה אסור בגיזה יעבודה זה התנא הוא ר"ע דסובר במסכת בכורות בספק בכור המוציא מחבירו עליו הראיה וממילא גם זה ותני עלה דאסור בגיזה ועבודה הוא ר"ע ומזה הוכחת דר"ע ע"כ סובר יש גז"ש למחצה. אהובי בני אין דבריך מוכרחין דאף דר"ע סובר המוציא מחבירו ע"ה מ"מ י"ל דהך מתניתא שהיא ברייתא שהביא רב המנונא אחד בכור אדם כו' המוציא מע"ה והך ותני עלה דאסור בגיזה ועבודה זה תנא דברייתא הוא תנא בפני עצמו ואין זה ר"ע ולר"ע באמת י"ל דגם בגיזה ועבודה הוא מותר וס"ל אין גז"ש למחצה ויליף ספק בכור מספק מעשר:
גם מה שעלה בדעתך לומר דזה הדרשא דאביי עשירי ודאי ולא עשירי ספק הוא סתירה לדעת הרמב"ם דפסק דספיקא דאורייתא מותר מן התורה. אהובי בני אף שמהרי"ט והפ"ח כתבו כן אעפ"כ לענ"ד נראה דאין לזה ענין כלל לפלוגתא של הרמב"ם והרשב"א בספיקא דאורייתא. ועתה שמע בני ודע לך כי דבר שיוכל להתברר תיכף בשעת הספק אין זה כלל בגדר ספק דהא יכול לעמוד על הבחינה ובזה בודאי לא עלה על דעת הרמב"ם לומר דמי שנולד לו ספק איסור אינו צריך להבחין לברר הספק והוא מותר לו מן התורה דבר זה אי אפשר לאומרו והוא נגד החוש ומה דמפרש ר' זירא בכריתות י"ז ע"ב טעמא דרב דצריך לענין אשם תלוי חתיכה אחת משתי חתיכות הואיל ואפשר לברר איסורו היינו בשעה שאכל החתיכה משתי חתיכות לא עלה שום ספק על לבו שיש כאן חתיכה של חלב ואכל אחת מהן ואח"כ ניכר שיש כאן חתיכה אחת של חלב חייב באשם תלוי הואיל ולאחר זמן יכולין לברר איסורו אם יבא בקי ויכיר אם זו החתיכה הנשארת היא שומן והוא אכל חלב ויביא חטאת על שגגתו וביני ביני מביא אשם תלוי עיין ברש"י שם ד"ה אפשר לברר כו'. אבל אם קודם האכילה נודע לו שוש כאן חתיכה אחת של חלב והוא אכל אחת מהן זה הוא קרוב למזיד דהא היה יכול לבחון ע"י בקי לברר איזו חתיכה היא של חלב וא"כ גם להרמב"ם דסובר דספיקא דאורייתא מותר מן התורה היינו רק בספק שאינו יכול להתברר כלל. ומעתה ממילא נשמע דגם בדבר שהוא בספק והוא יכול לצאת מידי ספק ע"ד ממ"נ גם זה אינו בגדר הספק לומר שהתורה התירה לו ספק איסור אם יכול לצאת ידי הספק ואינו צריך ליכנס בספק כלל. ומעתה שא עיניך אהובי בני וראה דאם נתערב טלה אחד שאינו שלו בתוך הדיר לא היה נפטר הדיר להתעשר מכח ספיקא דאורייתא דהא על הטלאים שבתוך הדיר ליכא ספיקא דהא יכול לעשר ממ"נ אם יצא טלה שנתערב בין עשרה הראשונים הרי האחד עשר מעשר ואם לא יצא הרי העשירי מעשר ואם שיהיה ספק בין העשירי לאחד עשר איזה מהן קדוש אבל עכ"פ הדיר אינו בגדר הספק וחיוב מעשר לא פקע מהטלאים שבתוך הדיר כיון שיכול לעשר ע"ד ממ"נ אבל השתא דדרשינן עשירי ודאי ולא עשירי ספק נפטר כל הדיר כיון דליכא כאן עשירי ודאי. ויש בזה מקום עיון על דברי התוס' בריש פרק בתרא דיומא דמקשו על הך דרשא דעשירי ודאי וכו' וכי איצטריך קרא לרבות ספיקא ולפמ"ש צריך קרא לאשמועינן דלא נימא לעשר ממ"נ. ויש ליישב ואין הפנאי מסכים להאריך, ויתר דבריך הם טובים ומיוסדים על אדני פז ורגל ישרה, חזק ואמץ בתורה, וה' ישמרך מכל צרה, כ"ד אביך הד"ש:
הק' שמואל סג"ל לנדא: