נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/קצו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קצו
[עריכה]תשובה
מהרבני המופלג בתורה ובחכמה מו"ה משה נ"י נכד הגאון המחבר ז"ל. אשר השיב על דברי אביו הנ"ל:
ישאו הרים שלום לכבוד אאמ"ו כו' מו"ה שמואל נר"ו כו'.
דברי קדשו נראו בזמנו לקדשו ושמחנו כי בא החכם למזרח העיר שלם בגופו ושלם בתורתו וכל יקר ראתה עיני ונמלצו לחכי אמרותיו הטהורות כצפיחית בדבש ותורת אמת בפיהו להביא סיוע לבעל ספר הכריתות ולהוכיח מכח קושייתי דאביי סובר יש גז"ש למחצה. אך לפי קוצר הבנתי עדיין נאחז בסבך הקושיא שהקשיתי באין מרפא מזה לדברי רבינו שמשון. דהנה שם במס' ב"מ דף ו' ע"ב רב המנונא רצה לפשוט הך איבעי' דתקפו כהן ואמר מתני' היא ספק בכורות אחד בכור אדם ואחד בכור בהמה כו' המוציא מחבירו עליו הראיה. ולא מצינו משנה זו בש"ס [כ"א במסכת טהרות פ"ד ואינו מפורש מאן תנא של משנה זו] אך הוא במס' בכורות פלוגתא דר"ט ור"ע דף י"ז ודף י"ח ע"ב בספק בכור דר"ט אמר יחלוקו ור"ע אמר המוציא מחבירו ע"ה וא"כ הך מתניתא דהביא רב המנונא ע"כ ר"ע היא דלא מצינו תנא אחר דסובר כן ועלה תני דאסור בגיזה ועבודה מכלל דר"ע סובר דאסור בגיזה ועבודה. דלשון ותני עלה משמע דתנא דברייתא בא לפרש דאף לענין ממון אמרינן המוציא מחבירו ע"ה ואין לכהן כלום אפ"ה לענין איסור ספיקא אסור בגיזה ועבודה. ולפי דברי אאמ"ו נ"י מאן דסבר דספק אסור בגיזה ועבודה ע"כ סבר יש גז"ש למחצה דאל"כ אמאי לא נילף מגז"ש דהעברה העברה ממעשר לפטור ספק בכור. ומעתה ילמדנו רבינו אאמ"ו הגאון נ"י איך מצאנו ידינו ורגלינו בסוגיא דזבחים מ"ח ע"א ובסוגיא דכריתות כ"ב ע"ב דפליגי חכמים ור"ע אי חייבין על ספק מעילה אשם תלוי ומוקי ר"פ פלוגתייהו דרבנן ילפי גז"ש מצות מצות מחטאת לפטור ספק מעילה ור"ע מוקי הך גז"ש לענין קרבן קבוע ופריך הגמרא ורבנן ומשני אין גז"ש למחצה ופריך הגמרא ור"ע נמי אין גז"ש למחצה ומשני אין ה"נ כו' ע"ש. ולפי דברי אאמ"ו לא פריך הגמרא מידי וגם התרצן אינו מיתר דבר בתירוצו דהא אכתי ע"כ צ"ל דר"ע סבר יש גז"ש למחצה דהא ר"ע אוסר ספק בכור בגיזה ועבודה:
עוד זאת לא זכיתי להבין וישמיעני אאמ"ו הא אנן נקטינן להאי כללא דאין גז"ש למחצה כמבואר בכללי הש"ס א"כ קשה לדידן איך פסקינן להלכה בטור ובש"ע י"ד ריש סימן שט"ו דספק בכור אסור בגיזה ועבודה ואמאי לא ילפינן הגז"ש העברה העברה גם בכור ממעשר לפטור ספק בכור:
גם מה שתפס אאמ"ו הגאון נ"י על מה שתירצתי דדרשא דאביי עשירי ודאי ולא עשירי ספק נדחה מכח סוגיא דזבחים דף ט' דדרשי הך עשירי לענין זה מעשר ואין אחר מעשר. וע"ז הקשה אאמ"ו דאי ליתא להך דרשא דאביי עשירי ודאי ולא עשירי ספק איך פסק הרמב"ם דאם קפץ אחד מן המנויין דפטור אמאי לא ליחייב לעשר ממ"נ כקושית הגמרא במס' ב"מ: הנה י"ל דטעמא דהרמב"ם לאו מכח דרשא דעשירי ודאי ולא עשירי ספק אלא דהרמב"ם לשיטתו דסבר ספיקא דאורייתא מותר מן התורה א"כ בלאו הך דרשא דעשירי נמי פטור לעשר מספק דספק דאורייתא מותר מן התורה ואף דספיקא דאורייתא עכ"פ מדרבנן אסור י"ל דס"ל להרמב"ם דבהא הניחו חכמים על דין תורה דלא מצינו חולק על הך דקפץ אחד מן המנויין. ובזה נ"ל ליישב דהרשב"א וכל הפוסקים אשר רעשו ברעש גדול על פסק הרמב"ם והביאו ממה דאמרינן בפ' עשרה יוחסין ממזר ודאי לא יבא הא ספק ממזר יבא. והרשב"א המליץ בעד הרמב"ם דכיון דגלי לן בממזר דספק מותר שוב גמרינן מיניה לכל התורה כולה. ומהר"י מטראני ח"ב סימן א' והפ"ח יו"ד בסימן ק"י בריש כללי ס"ס מקשים על הרמב"ם מהך דרשא דאביי דעשירי ודאי ולא עשירי ספק, ולפמ"ש לעיל לא קשה להרמב"ם לשיטתו באמת הך דרשא דעשירי ודאי ולא עשירי ספק נדחה מסוגיא דמסכת זבחים דף ט' ע"א דדרשינן מיניה עשירי זה מעשר ואין אחר מעשר:
ובגוף הקושיא עלה בדעתי דמעיקרא ליתא דאין מקום ללמוד ספק בכור מספק מעשר דמה דאמר אביי עשירי ודאי ולא עשירי ספק פירש"י שם עשירי ודאי הצריך הכתוב לעשר ולא הצריך לעשר את הספק. ולפ"ז אני אומר דאם אעפ"כ הוא רוצה לעשר י"ל דהוי קדוש אלא שאין מוטל עליו לעשר אבל אם עישר את שאינו מחויב ג"כ הוא קדוש כמו דאמרינן בבכורות ל"ב ע"א שהגמרא פריך מה למעשר שכן הוא קדוש לפניו ולאחריו ופירש"י דאם קרא לתשיעי או לי"א עשירי ג"כ הוא מעשר אבל כל כמה דלא קא מפריש ואינו מונה הטלאים לא הוי מעשר ואין בו קדושה וכמו כן מה שאמר הכתוב עשירי ודאי ולא עשירי ספק פירוש דמספק אינו מוטל עליך לעשר ולהקדיש אבל בבכור דקדושתו וספיקו באין כאחד דבכור אינו נקדש מידינו אלא דקדוש הבא מאליו הוא בזה ספיקא לחומרא וזה אינו דומה לספק מעשר דאינו קדוש כל זמן שלא עישרו דהיינו שלא התחיל למנות בדיר דבשלמא אם גם בכור היה צריך למעשה לחול עליו קדושה שפיר הוי ילפינן ספק בכור מספק מעשר מכח גז"ש דהעברה העברה אבל כיון שבכור מאליו הוא קדוש ואינו תלוי בשום מעשה נשאר ספיקו לחומרא והא ראיה דבמעשר אם קפץ אחד מן המנויין לתוכן כולן פטורין ואם קפץ אחד מן המעושרין לתוכן כולן ירעו עד שיסתאבו כמו שאיתא במשנה במס' בכורות נ"ח ע"ב ע"ש ואמאי לא נימא נמי על כל אחד מהתערובת עשירי ודאי ולא עשירי ספק ויהיה כל הדיר פטור כמו קפץ אחד מן המנויין. א"ו ע"כ צ"ל דמעשירי ודאי כו' לא קא ממעט אלא שאינו חייב ליעשר הואיל ועדיין אין בו קדושה כלל אבל אם כבר חלה קדושה עלאחד אין לפטור הספק אם יש בו קדושה או לא וא"כ גם בבכור ספק אם הוא קדוש או לא זה הוא ספק איסור וזה לא התיר הכתוב גם במעשר. ולדעתי יישוב זה הוא ברור ופשוט אם יסכים עמדי גם כבוד אאמ"ו הגאון נר"ו. ואני מצפה לתשובה לשמוע משלומו ומשלום תורתו תמיד כנפשו נפש היפה ונפש בנו ותלמידו:
הק' משה סג"ל לנדא: