נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/קצב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קצב[עריכה]
תשובה
שלום תניינא לכבוד מוה' נתנאל י"ץ:
על דבר אשר שאל בעברו דרך איזה יישוב אמר לו הבעה"ב לולא שמכרתי אתמול הולדות של הכבשים המבוכרות שלי היה לי בכור כי לפני שעה ילדה כבשה זכר. ושאל אותו באיזה אופן היתה המכירה והשיב שמכר הולדות. והורה לו כי מכירה זו אינו מועילה כי הולדות הם דשלב"ל ושזה כבר כמו חמש שנים שאל אותי בכיוצא בזה והוריתי לו שהבכור נשאר בקדושתו ואח"כ שמע שאירע שם אחד והורה לו שאינו בכור וסמך הבעה"ב על המורה וגזז הבכור ומכר הגיזה וגם דעתו לשחוט הבכור. והנה הוא שואל על גוף הבכור וגם על דמי הגיזה. זה תורף שאלתו:
והנה בהך עובדא ששאל אותי זה חמש שנים היה אז גם ריעותא אחרת שהיה אז חשש אסמכתא בהמכירה ואמנם כתבתי לו אז שגם אם לא היה חשש אסמכתא אין לסמוך על דברי רמ"א בסוף סימן ש"ך בהג"ה ואף שגם הש"ך בס"ק ט' הביאו מ"מ כל דבריהם נובעים מפסקי מהרא"י בפסקים וכתבים סימן ק"ל ומהרא"י עצמו לא סמך על זה דנעשה כאילו אומר לו תהא פרתי קנויה לך לולדה אלא בצירוף קולות אחרות וכן כתב הט"ז ס"ק ח'. ואמנם נתתי עתה לב למה שבאה"ע סימן מ' הביא המחבר דעת הרמב"ם שאם הוכר עוברה מקודשת וכתבו שם הח"מ ס"ק י"ד והב"ש ס"ק י"ב שמה שפסק בח"מ סימן ר"ט שאפילו הוכר עוברה הוי דשלב"ל הוא באמת שלא כדברי הרמב"ם א"כ איכא למימר דמה שהוצרך מהרא"י לצרף קולות אחרות מיירי שלא הוכר העובר בשעה שהתנה עם הנכרי כן אבל אם הוכר העובר שיש לנו לצרף דעת הרמב"ם שזה מיחשב בא לעולם. ובזה אף שרבו החולקים עליו מ"מ מצרפינן לזה דאמרינן נעשה כאילו אמר לו קנה בהמה זו לולדה דכיון דאנן סהדי שבעל הבהמה רוצה להפקיע קדושת הבכור מסתמא מקנה לו בכל אופן המועיל ונעשה כאילו אמר לו כנ"ל ואעפ"כ למעשה הייתי מתיישב אם לסמוך על זה. ואמנם כיון שכבר הורה אחד להתיר וסמך עצמו על דברי רמ"א והש"ך קשה לסתור ואעפ"כ אמינא מוטב יאכלו בשר תמותות שחוטות כו' ולא ישחטנה כמות שהיא תמה רק יצוה לנכרי לחתוך אוזן דלדעת רש"י במסכת ע"ז י"ג ע"ב אין בהטלת מום בבכור בזה"ז שאין לנו בית הברירה להקריב בו רק איסור דרבנן ובאיסור דרבנן יש לסמוך על קולות הנזכרים ובפרט באמירה לנכרי ואף שלדעת הרמב"ם גם בזה"ז יש איסור דאורייתא בהטלת מום אלא שאינו לוקה מ"מ מצרפינן דברי רש"י לקולות הנ"ל ואז אחר שיטיל בו הנכרי מום יכול היהודי לשחטו. ודמי הגיזה כיון שכבר מכר המעות מותרים ובפרט שיש כאן קולות הנ"ל. והיה זה שלום. דברי הד"ש: