נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/קלב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קלב[עריכה]
תשובה
שלום לכבוד אהובי תלמידי ידידי וחביבי הרב המופלא כבוד מוהר"ר דוד קיצע נר"ו:
מה שתמהת על דברי הברטנורא בנדה פ"ד משנה ג' שכתב אילימא שאר מעיינות מזכר נפקי שהוא נגד מסקנת הגמרא בנדה ל"ד ע"ב דמסיק נקבה מזכר לא אתיא דמה לזכר שכן טעון פריעה ופרימה ואסור בתשמיש כו' ע"ש: הנה הדין עמך ויפלא על התוי"ט שלא הרגיש בזה כלל, ואעפ"כ אמינא לקיים דברי הברטנורא, ואומר אני דסוגיא דנדה שם היא דלא כהלכתא ואליבא דהלכתא שפיר אתיא נקבה מזכר. דהא יש לדקדק על פירכא זו דקאמרו ב"ש נקבה מזכר לא אתיא שכן טעון פו"פ ואסור בתשמיש והרי זה פשוט דגם מצורע מוסגר מעיינותיו טמאים כמו מוחלט ומשנה שלמה שנינו במגילה ח' ע"ב אין בין מצורע מוחלט למצורע מוסגר אלא פריעה ופרימה ודייק שם בגמ' הא לענין שילוח וטומאה זה וזה שוים הרי לענין טומאה גם מוסגר כמוחלט וא"כ גם מוסגר מעיינותיו טמא והרי מוסגר אינו טעון פו"פ וא"כ נילף נקבה ממוסגר. ובשלמא לשיטת רש"י במ"ק דף ז' ע"ב דסבר דלא נחלקו ר' יהודה ור"י ב"י באיסור תשמיש אלא בימי חלוטו אבל בימי הסגר לכ"ע אסור בתשמיש א"כ אתי שפיר דלב"ש איתא שתי פירכות פו"פ ותשמיש שאם תרצה למילף ממוחלט פרכינן שכן טעון פו"פ ואם תרצה למילף ממוסגר פרכינן שכן אסור בתשמיש אבל לשטת התוס' שם במ"ק דף ז' ע"א בד"ה אמר רבי כו' שמי שאוסר מוחלט בתשמיש אוסר מוסגר ומי שמתיר מוחלט מתיר גם מוסגר ואין חילוק כלל בין מוסגר למוחלט לענין תשמיש וא"כ לר' יהודה דמתיר בתשמיש שפיר ילפינן נקבה מזכר מוסגר וליכא שום פירכא שהרי המוסגר אינו טעון פו"פ ומותר בתשמיש ואפ"ה מעיינותיו טמאים. וצ"ל דב"ש באמת סברו כר"י ב"י האוסר בתשמיש וכן כתבו תוס' בפסחים ס"ז ע"ב בד"ה אסור בתשמיש דהך פירכא אתיא כמ"ד מוחלט אסור בתשמיש עיין שם וב"ש הכי קאמרו אי ממוחלט ילפת איכא תרתי פירכות פו"פ ותשמיש ואי ממוסגר ילפת איכא עכ"פ פירכא דאסור בתשמיש ומה דמסיק שם לב"ה דלכתוב בנקבה ולא בעי בזכר היינו משום שרוצה לאוקמי דברי ב"ה ככ"ע ואפילו לר"י ב"י שאוסר בתשמיש וא"כ לדידן אליבא דהלכתא דקיי"ל כר' יהודה דמותר בתשמיש וכן פסק הרמב"ם בפ"י מצרעת שפיר אתי נקבה מזכר והיינו ממוסגר וא"כ פירש הברטנורא אליבא דהלכתא. ובזה ניחא מה דאמר שם בנדה נקבה מזכר לא אתיא שכן טעון פו"פ ואסור בתשמיש ולכאורה יפלא מי הכריחו לפירכא דתשמיש דאתי רק לר"י ב"י ודלא כהלכתא והרי די לו בפירכא פו"פ דאתי אליבא דכ"ע ולפי מ"ש ניחא דהיה מוכרח לאוקמי לב"ש כר"י ב"י דאל"כ אכתי הוה קשה נילף נקבה ממוסגר כנ"ל:
ואמנם כל זה כתבתי לקיים דברי הברטנורא. אבל באמת אם לדין יש תשובה דאי לאו דכתב ולנקבה אז גם זכר מוסגר לא הוה מרבינן למעינותיו והוי מוחמינן ריבוי דלזכר רק למוחלט שטעון פו"פ ומה ששנינו במגילה אין בין מוסגר כו' דמוכח דגם מוסגר מעיינותיו טהורין היינו עכשיו דכתיב ולנקבה וילפינן זכר מנקבה א"כ גם מוסגר לא גרע מנקבה:
ומה שתמהת על הסוגיא דנדה שם והקשית דאכתי אתיא נקבה מזכר ואי משום דפרכינן שכן טעון פו"פ ואסור בתשמיש איכא למימר זב יוכיח ואם תפרוך מה לזב שכן מטמא בהיסט מצורע יוכיח כו'. דע אהובי תלמידי כי על מה הצד פרכינן כל דהו כדאמרינן בחולין דף קט"ז ע"א וא"כ איכא למפרך מה להצד השוה שבהם שכן אי אפשר להם להטהר בלי פרישה מתשמיש שהמצורע כיון שצריך לספור ז' ימים לטהרתו ובימי ספורו לכ"ע אסור בתשמיש וזב כיון שצריך לספור ז"נ ואם תשמיש מטתו סותר עכ"פ את יומו ע"כ צריך פרישה מתשמיש משא"כ מצורעת שאפילו בימי ספירתה מותרת בתשמיש כמבואר ברמב"ם פ"י מצרעת:
ומה שתמהת עוד שהרי לזכר ולנקבה בלא"ה צריך למילף זכר מנקבה שיטמא בימים כמבואר בב"ק דף כ"ד ע"א. דע כי ההוא דרש לאו מיתורא דרשינן אלא מהיקש והנך דרשות דנדה מייתורא דלזכר ולנקבה דרשינן וכן דרך הש"ס למדרש הייתור לעצמו וההיקש לעצמו. ועוד דאי רק להיקשא דזב לזבה אתי קשה הרי האי קרא בזב כתיב כדכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה א"כ לא הוה לי' למכתב לזכר ולנקבה בלמ"ד בראש התיבה רק הוה למכתב והזב את זובו זכר ונקבה ומדכתיב בלמ"ד משמע דקאי על ענין בפ"ע לכן דרשוהו על מצורע ומצורעת ואעפ"כ כיון דבענינא דזב כתיב דרשוהו ג"כ להקיש זב לזבה שיטמא בימים כמו זבה, והיה זה שלום, דברי רבך הד"ש: