נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/קל
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קל
[עריכה]תשובה
הנוטה כדוק שמים. יכתוב ויחתום לאורך ימים ושנות חיים. בריש ירחא דמאזנים. לכבוד אהובי ידידי וחביבי הרב המאה"ג גדול בתורה ובמעשים חריף ושנון ובקי המופלא המפורסם כבוד מוה' ליב נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק העלישוי:
מכתבו קבלתי. ולולא רוב אהבתו לא הייתי נזקק כעת לעיין בדבר כי סבבוני טרדות רבות וגם אינני בקו הבריאות וגם הימים ימי בכי וימי חשבון וראשי כבד עלי וגם אור עיני אין אתי אבל לרוב אהבתו עיינתי אתמול במכתבו ברהיטא. והנה שאלתו באשה מעוברת שרואה דם בשפע בשעת השתנה ותמיד מרגשת כאב בשיפולי כריסה ובצדדים אמנם בשעת הטלת מ"ר אינה מרגשת כאב ולפעמים טרם התחלת הטלת מ"ר מרגשת אותו כאב אבל שאר רוב העתים שלא בשעת הטלת מ"ר היא מרגשת ביום ובלילה כאב ושאל להודיע דעתי במשפט האשה הזאת. וראיתי שהאריך בחריפותו בסברות ובהוכחות ומראה כחא דהתירא ואמנם אני אדבר רק במה שנחוץ לדינא. והנה במה שנחלקו הפוסקים אם השקלא וטריא בריש האשה דלמא בתר דתמו מיא אתא דם ומוקי ביושבת על שפת הספל כו' אי קאי הך קושיא והך פירוקא גם לר' יוסי א"ד לא קאי רק לרבי מאיר. ודעת הרב רבינו אשר דקאי רק לרבי מאיר אבל לר"י כיון דמתיר בעומדת ומזנקת ממילא לא חייש ביושבת לומר דבתר דתמו מיא אתא דם. והנה כבוד מעלתו פלפל בדברי הרא"ש דמנ"ל להרא"ש דר"י מתיר בשותתת כלל אפילו ביושבת ואי משום דמתיר בעומדת ומזנקת כיון דאיכא חדא לטיבותא דהיינו שהיא מזנקת א"כ הה"ד ביושבת אף שהיא שותתת הרי איכא חדא לטיבותא דהיינו שהיא יושבת. הרי הרא"ש כתב לפני זה כמ"ש התוספות דמזנקת עדיף ולכן פירש דברי הרא"ש שאין כוונת הרא"ש למילף יושבת מעומדת אבל כוונת הרא"ש להוכיח דהך שקלא וטריא לא קאי לר' יוסי כלל ור"י לא חייש כלל לחששא דבתר דתמו מיא:
והקדים מעלתו הקדמה אחת דבעומדת לא משכחת כלל שינויא דגמרא דמזנקת לתוך הספל כו' דכל זה שייך ביושבת על שפת הספל אבל בעומדת לא משכחת דבר זה ונשען על דברי ט"ז בס"ק א' וא"כ קשה איך מתיר ר' יוסי בעומדת אפילו מזנקת ניחוש דלמא בתר דתמו מיא אתא דמא א"ו דר"י לא חייש לחששא זו. והטעם שאינו חושש לזה הוא משום דמשנתנו ששנינו האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם משמעות הדברים שתיכף בהתחלת צרכיה ראתה גם כן דם וס"ל להרא"ש כדברי ר"ן שהביא הב"י שאם נמצא דם תוך הספל וגם על שפת הספל שהיא טהורה דאמרינן כמו שבאו הראשונים ממ"ר כן באו האחרונים ה"נ ס"ל לר"י כיון שהראשונים באו ממ"ר כן באו האחרונים. אלו הם שורש דברי מעלתו:
והגם שדבריו הם דברי טעם אעפ"כ לא ישרו בעיני מכמה טעמים. חדא א"כ היאך הקשה המקשן בפה מלא על ר"מ מזנקת נמי דלמא בתר דתמו מיא כו' ודלמא גם ר"מ ס"ל כדברי הר"ן שהוכיח תחילתן על סופן אבל בעומדת לכך מטמא לפי שגם על תחילתן חושש שמא הדור למקור דבעומדת לא מהני לר"מ זינוק. ועוד איך אפשר שזהו טעמו של ר' יוסי להרא"ש והרי הרא"ש מטהר ביושבת בכל ענין ומשמע אפילו שותתת מתחלה ועד סוף והרי בזה לא שייך טעמו של מעלתו שהרי גם על ההתחלה יש לחוש שמא הוא דם המקור שהרי היא שותתת תיכף בתחילה ואפילו נמצא גם באמצע ובודאי שנמצאים גם על שפת הספל שהרי היא יושבת שם ושותתת ומן השפת באים לאמצע. ועוד אם משנתנו שיודעת בודאי שבתחלת הקילוח תיכף נמצאו דמים והא ודאי דאיש ואשה שעשו צרכיהן לא מיירי בכך שהרי אינם יודעים כלל אם הדם מן האשה או מן האיש וא"כ איך מקשה שם בסוגיא ור' יוסי בחד ספיקא מטהר בספק ספיקא מבעיא. ולדברי מעלתו איך נוכל למילף סיפא בק"ו מרישא ושאני רישא שהוכיח תחילתן על סופן. ולכן לענ"ד אין זה כוונת הרא"ש. ומתחלה אני אומר שמה שכתב מעלתו שהרא"ש כתב דמזנקת עדיף הנה כוונתו של מעלתו על מה שכתב הרא"ש והא דלא מפליג ביושבת לטמא היכא דלא זינקה דניחא ליה טפי לאשמועינן דעומדת טמאה אע"ג דזינקה ומזה לקח מעלתו דמדכתב לשון טפי ש"מ שזה הוא יותר רבותא מיושבת ושותתת. אבל האמת לא כן הוא ולשון טפי היינו דניחא ליה טפי במזנקת גופא ממה דמפליג בין מזנקת לשותתת ביושבת אבל לענין הדין שניהם שוים דבכל אחד יש חדא לטיבותא וחדא לריעותא וכיון דר"י מטהר בעומדת ומזנקת הה"ד דמטהר ביושבת ושותתת דכיון דיושבת אפילו היא שותתת רווח לה עלמא ולא הדרי מ"ר למקור אלא שאעפ"כ לא רוח לה עלמא ביושבת ושותתת יותר מעומדת ומזנקת שאלו שניהם בגדר אחד הן כנ"ל. לכך פריך שפיר לר"מ וכיון דמטמא בעומדת ומזנקת היה לו לטמא ביושבת ושותתת וא"כ אפילו יושבת ומזנקת יטמא משום דעכ"פ בתר דתמו מיא שוב ודאי אינה מזנקת ומשני במזנקת לתוך הספל כו' אבל לר"י כיון דמטהר אפילו שותתת מתחילה ועד סוף ביושבת אין שום חילוק בין תחלת ההשתנה לבתר דתמו מיא והך אוקימתא דיושבת על שפת הספל לר"מ הוא דאוקים כן. ולפ"ז קשה עכ"פ בעומדת ומזנקת למה מטהר ר"י כיון דבעומדת ושותתת אפילו ר"י מטמא כמ"ש הרא"ש א"כ ניחוש דבתר דתמו מיא ואז היא שותתת ועומדת ודם מקור הוא וצ"ל דבאמת אינו מטהר ר"י בעומדת כי אם בעומדת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא דם תוך הספל כדרך דאוקי בגמרא לר"מ ביושבת הך אוקימתא איצטריך לן לר"י בעומדת ובזה מסולק תמיהת הר"ן שהביא הב"י דאיך אפשר דשמואל ור' אבא יפלפלו אליבא דר"מ והם עצמם פוסקים כר"י ולפמ"ש נפקא לן בהך אוקימתא גם לר"י:
וגם בעומדת משכחת עומדת על שפת הספל ומקלחת לתיך הספל דלא כאשר כתב מעלתו. ותדע דאי ס"ד דלא משכחת בעומדת כה"ג א"כ בהאי גוונא דמטמא ר"מ בעומדת גם ביושבת באופן זה ג"כ מטמא אם כן קשה למה חילק ר"מ בין עומדת ליושבת הוה ליה לאפלוגי ביושבת גופא בין יושבת על שפת הספל ליושבת להדיא באמצע הספל וכמו שהקשו התוספות והרא"ש על רש"י שפירש דבעומדת לא משכחת מזנקת והקשו דהוה לחלק ביושבת בין מזנקת לשותתת נימרו אינהו התוספות והרא"ש לנפשייהו באוקימתא דתוך ועל שפת הספל א"ו ליתנהו לדברי מעלתו וגם בעומדת משכחת לה כן ור"מ בהאי גוונא דמטהר יושבת בהאי גוונא מטמא עומדת דהיינו בעומדת על שפת הספל ומקלחת לתוך הספל ונמצא דם תוך הספל אבל בעומדת להדיא נגד אמצע הספל ומקלחת לתוכו לא מיירי כלל ר"מ וכיון דר"מ לא מיירי בזה גם ר"י אינו מטהר בזה כמ"ש הרא"ש לענין שותתת דבמה דלא איירי ר"מ כלל גם ר"י לא מטהר וזה ברור לענ"ד:
אלא דלפי מה שכתבתי קשה על הגמרא למה לא מפרש דגם ר"י אינו מטמא אלא בתרתי לריעותא וביושבת מטהר אפילו שותתת משום דאיכא חדא לטיבותא דהיא יושבת והא דמטמא בעומדת אפילו מזנקת היינו דחייש דבתר דתמו מיא אתא דם ואז היא ודאי שותתת והוה תרתי לריעותא ולכך מטמא ור"י מטהר בכל גוונא ואפילו בעומדת ושותתת ולא משגח אפילו בתרתי לריעותא ואף שקושיא זו לא עלי תסוב וגם בלא זה קשה למה מוקי לחומרא והרי יכול לאוקמי לקולא וכל המשנה איירי בשותתת ולכך מטמא ר"מ בעומדת דהוי תרתי לריעותא וביושבת דבשום גוונא ליכא תרתי לריעותא מטהר ור"י מטהר אפילו בתרתי לריעותא אלא דבלא ההקדמה שלי איכא למידחי קושיא זו כיון שהמקשן היה סבר שהמשנה איירי בכל גווני בין מזנקת ובין שותתת וכמ"ש התוספות והרא"ש והתרצן כיון שלא יכול להניח סברת המקשה דמיירי בכל גווני והוכרח לזוז מסברת המקשה שוב אוקמה לחומרא אבל ע"פ הקדמתי הנ"ל א"כ שפיר יכול להניח סברת המקשה והמשנה באמת מיירי בכל גווני בין מזנקת ובין שותתת והכי עדיף לאוקמי המשנה דמיירי בכל גווני ואעפ"כ עומדת טמאה משום דבתר דתמו מיא שוב ודאי שותתת והוו תרתי לריעותא וכנ"ל. ואמנם אף הא לא תברא דאעפ"כ אי אפשר לאוקמי המשנה בכל גווני דאי ר"מ אינו מטמא כי אם בתרתי לריעותא אם כן עכ"פ משכחת גם בעומדת שמטהר והיינו בעומדת על שפת הספל ומקלחת לתוך הספל דבזה ליכא חשש לבתר דתמו מיא וכמו שביארתי לעיל דגם בעומדת משכחת לה כן וכיון שעל כרחך אי אפשר לאוקמי בכל גווני והוצרך לחדש אוקימתא היה נראה להגמרא לאוקמי לחומרא:
ומה שכתב מעלתו שהר"ן מפרש הטעם שכשם שתחלתן יצאו ממ"ר כך משם יצאו בסופן הא ודאי שהב"י מפרש כן דברי הר"ן שהרי הב"י למד מזה להקל גם במה שמוצאת על עד הבדיקה תיכף לאחר הטלת מ"ר ואמרינן שהוא מתמצית מה שיצא בעת הטלת מ"ר. אבל אני לעצמי יש בידי לפרש טעמו של הר"ן על סברתו הנ"ל ולר"י כיון דמטהר גם בשותתת א"כ אין המציאה על שפת הספל גורע כלל דהשותתת גם בתחלתו הוא תחלה על שפת הספל ומשם יורד עם מ"ר לתוך הספל ונשאר ממנו גם על שפת הספל ומה שמטמא הר"ן היכא שנמצא רק על שפת הספל ולא נמצא תוך הספל שום דם היינו שאם הדם בא ממקום מ"ר והמי רגלים הוציאוהו משם יותר היה להדם לצאת בתחלה בעת שמי רגלים יורדים בשפע בתחלת הקילוח בכח גדול והיה עכ"פ להמצא גם תוך המים שבספל אבל שלא יוציאו המים את הדם ממקומן בתחלת חוזק הקילוח ולבסוף כאשר פסק חוזק הקילוח יוציאו הדם זה נגד הסברא וע"כ דם זה אינו ממקום מ"ר רק בתר דתמו מיא הדרו למקור והוציאו הדם אבל אם נמצא גם תוך המים גם על שפת הספל שפיר איכא למתלי הדם במ"ר ולר' יוסי כל זמן שאין לנו הוכחה לריעותא לא תלינן דם היוצא עם מ"ר במקור:
ולדברינו יחודש לן שהר"ן לא החמיר גם בנמצא על שפת הספל לחוד אלא במזנקת שאז אם היה יוצא בתחלה היה עכ"פ גם תוך הספל דם מתוך חוזק הקילוח אבל בשותתת מתחלה ועד סוף אפשר שמטהר אף בנמצא רק על שפת הספל לחוד שבזה אפשר מתוך שאין הקילוח שוטף בחיזק גם היוצא מתחלה נשאר בשפת הספל ואינו יורד לתוכו. ועדיין אין אני מחליט זה דאולי אם מתחלה יוצא אז רוב המים היו מביאים אותו לתוך הספל. וכיון שעלה בידינו שביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא דם תוך הספל ובשפת הספל לא נמצא ליכא שום פקפוק ובודאי מ"ר הביאוהו ממקומם א"כ יפה כיון כבוד מעלתו שאם האשה תנסה ותשב על שפת הספל ותזנק לתוך הספל ויעלה בנסיון שתמצא דם תוך הספל ועל שפת הספל לא תמצא כבר יש בידינו אות וראיה שיש לה במקום מ"ר איזה סיבה שמוציא דם משם ודבר חכמה אמר בזה ויבואר אח"כ בדברינו אם לסמוך על נסיון זה לחוד:
ואמנם כ"ז לשיטת הרמב"ם וסייעתו והיא שיטת הב"י בשולחנו בסימן קצ"א דר"י מטהר לגמרי אפילו משום כתם אינו חושש. אבל לשיטת רבינו חננאל והיא שיטת רמ"א בהג"ה שם דר"י מטהר משום נדה אבל מטמא משום כתם א"כ אין הנסיון הזה מועיל ולכן חידש לנו מעלתו בשכלו הזך שאף ר"ח לא החמיר אלא באשה שאין לה וסת ודמי המקור מצויים ולכן חיישינן לדם המקור אבל באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה שאז אין דם המקור מצוי מודה ר"ח שטהורה לגמרי ואף שמלתא דמסתברא היא מ"מ כיון שאין לנו ראיה לזה קשה בעיני לומר שר"ח יאמר דינו דוקא באשה שאין לה וסת ולא יפרש דבריו בפירוש והרי רוב נשים יש להם וסתות ואיך נפרש דבריו על מיעוט נשים ולא די שאין לנו ראיה על זה אדרבה אולי יש להביא ראיה להיפך שהרי ר"ח על פלוגתא דר"מ ור"י אמר כן ואם נפרש פלוגתייהו דוקא באין לה וסת א"כ לא משכחת פלוגתייהו רק לענין טהרות ולא לבעלה דהרי לר"מ כל אשה שאין לה וסת אסורה לשמש וכמבואר בסוף פרק קמא דנדה ואפילו אם נרצה לסבול דוחק זה ונימא דבאמת רק לטהרות מיירי פלוגתא זו ולא משכחת לה לר"מ לענין בעלה אכתי ודאי כיון דלר"מ אסורה לשמש אסורה להתייחד עם בעלה והיאך משכחת לה איש ואשה שעשו צרכיהן תוך הספל * [הגה"ה מבן המחבר אם לא נימא דמיירי באיש ואשה שעשו צרכיהם בזאח"ז ולא נתייחדו:] דכיון שאסורה להתייחד עמו איך תשתין עמו לספל אחד דדבר זה לא שכיח כי אם באיש ואשתו וא"כ איך הקשה שם בסוגיא דהוה ליה למתני בסיפא ר"מ ור"י מטהרין ותנא בהוה דיבר ולר"מ לא שכיח דבר זה:
ואמנם מה שכתב מעלתו שגם ר"ח לא החמיר לטמא משום כתם אלא היכא דשייך חשש דלמא בתר דתמו מיא כו' אלא דר"י לא חייש לזה בזה כתב ר"ח דדוקא לטמאה משום נדה לא חייש אבל לטמאה משום כתם חייב אבל ביושבת על שפת הספל ומקלחת לתוך הספל ונמצא תוך הספל דלא שייך חשש זה מודה ר"ח דטהורה לגמרי. הנה גוף דבר זה תורת אמת בפיו תורת משה שכן כתב רמ"א שם בהג"ה אלא שמעלתו אסבר לן טעמיה שהוא משום חשש דבתר דתמו מיא ובזה רוצה לדחות קושית הגאון בעל תפארת למשה שהקשה מנ"ל לרמ"א שביושבת על שפת כו' מודה ר"ח שטהורה לגמרי. ואני אומר שבטעם זה לא נסתלקה הקושיא דהיא גופא מנ"ל שטעמו של ר"ח הוא מחמת חשש זה. והנלע"ד בזה הוא דהא ודאי דר"י שאמר בין כך ובין כך קשה מאוד שכוונתו שטמאה עכ"פ משום כתם דאם כן איך קאמר טהורה, ואמנם כוונת ר"ח הוא לפי מה שאמרו שם בסוגיא דאיצטריך סיפא דמטהר ר"י באיש ואשה אף דטיהר גם באשה לחוד דמהו דתימא ה"מ דיעבד אבל לכתחלה לא קמ"ל:
ודעת ר"ח דהך קמ"ל דאפילו לכתחלה היינו דוקא סיפא אבל ברישא באמת פירושו דוקא דיעבד וכן כתבו התוס' בדף י"ד ע"ב בד"ה ור"י בסוף הדיבור דלא קאי אף לכתחלה ארישא רק אסיפא ע"ש וא"כ שפיר קאמר ר"י טהורה דלענין דיעבד עכ"פ טהורה לגמרי שאם נגעו בטהרות הם טהורים. ומעתה אני אומר דלחלק בין לכתחלה ובין דיעבד שייך לר"י דלכתחלה חייש למיעוטא ובדיעבד לא החמיר לחוש למיעוט אבל לר"מ דחייש בכל הש"ס למיעוט אם נרצה לפרש דמה דמטהר ביושבת היינו שמטהר משום נדה אבל מטמא משום כתם ג"כ אנו צריכין לפרש דהיינו לכתחלה אבל בדיעבד טהור לגמרי שיהיה שייך לשון טהורה והרי לר"מ ממ"נ אם גם ביושבת יש מיעוט מן המקור אפילו דיעבד טמא דהרי ר"מ חייש למיעוטא ומדמטהר ר"מ ש"מ שבזה ליכא שום חשש כלל וא"כ לר"מ ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל טהורה לגמרי אפילו משום כתם אין כאן קושיא לר' יוסי ולכן מודה ר"ח ביושבת על שפת כו':
ומעתה נשוב לדין האשה הזאת והא ודאי שנסיון של רום מעלתו שתשב על שפת הספל הוא נסיון גמור וכל מלתא כהאי ליתאמרו משמיה דמעלתו. אבל אעפ"כ אין אני מסכים לזה ואמינא שאפילו לדעת הרמב"ם וסייעתו והמחבר בריש סימן קצ"א המתירין לחלוטין בכל גווני היינו במקרה שאירע כן הם מתירין אבל באשה זו שדרכה בכך והוא דבר ההוה הכל מודים לענ"ד שכל שאפשר לעמוד על הבירור צריכין אנו לברר ואף דברואה מחמת תשמיש מתירין אותה להנשא לשני ולשלישי אף שאפשר לברר ע"י בדיקת שפופרת היינו משום דשם איכא ס"ס ספק מן הצדדים ואת"ל מן המקור שמא לא תראה אצל השני שאין אצבעו של השני כאצבעו של הראשון והיכא דאיכא ס"ס אין אנו צריכין לברר ואפילו לדעת הפוסקים שאפילו איכא ס"ס אם אפשר לברר צריכין לברר כבר ביארתי בנ"ב דדוקא אם יכולין לברר שני הספיקות אבל אם אי אפשר לברר רק ספק אחד אין צריך שום בירור וע"י שפופרת יבורר רק אם הוא מן המקור ואכתי נשאר ספק שמא אצבעו של שני אינו שוה לראשון ואפילו אם תבדוק בשלש שפופרות מ"מ אף דלחומרא אמרינן שאם ראתה אצל שלשה הוחזקה לכל אצבעות מ"מ אין זה בירור גמור. ועוד דשם עיקר האיסור הוא רק איסור דרבנן שאשה הרואה מחמת תשמיש מטעם וסת אסורה כאשר ביארתי בנו"ב ובודאי בוסת שהוקבע מחמת אונס לכ"ע הוא רק מדרבנן אבל בנדון דידן הוא איסור דאורייתא וכיון שאפשר לעמוד על הבירור ע"י בדיקה של הכנסת מוך דחוק שהביא רמ"א שם בהג"ה צריכין אנו לברר. ולכן האשה תעשה כפי מה שביארתי בנו"ב סימן מ"ח ואף שכתבתי שבעינן מוכיחה קיים הרי אשה זו יש לה כאב והכאב הוא מוכיחה. זהו הנלע"ד משפט האשה ומרוב הטרדה ורגע אדבר כי היום התחלתי והיום גמרתיו גם בעת כזאת זה נכנס וזה יוצא ולכן על רום מעלתו אני סומך שיברר הדברים בשכלו ואני מוכרח לקצר, דברי ש"ב א"נ הד"ש: