נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/קכה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קכה[עריכה]
תשובה
לכבוד אהובי ידידי וחביבי הרב הגדול המופלא ומופלג בתורה ויראה החכם השלם. במעלות ומדות כבוד שמו מוהר"ר ליב איגר נ"י מהלברשטאט:
מכתבו מן א"ח סכות העבר קבלתי ואמנם רבו הטרדות מכל צד ובפרט בבוא מכתבו היה עת האסף וזמן קהלה לכל התלמידים ותחלת הזמן גרמא דעציראה והנחתי מכתבו למשמרת ובין כך לא פסקו הטרדות ולא ראיתי במכתבו דבר נחוץ לשעה והרחבתי הדבר ויאמין לי שעד אתמול לא עיינתי במכתבו, ועתה אשיב על שאלותיו על ראשון ראשון לציון. על דבר מורה אחד שהורה הלכה למעשה באשה שטבלה ואחר טבילה קודם ששימשה ראתה דם ובעלה היה בעיר שתמנה תיכף ז' נקיים. הנה המורה הזה לא הורה כראוי כי מי הוא זה אשר ירים יד בתורת משה הוא הרב רמ"א סימן קצ"ו ושני האחרונים הש"ך והט"ז הסכימו על ידו וכבר נתפשט המנהג כן בכל מדינות פולין ואשכנז וא"כ איך מלאו לבו של המורה להקל בלי שום צורך ודחק וראוי המורה הזה לגעור בו אבל לענשו באיזה עונש אין אני רואה כי מאוד אני תמה על קדמונינו שהחמירו בדבר זה חומרות יתירות וגוף דין זה שפולטת שכבת זרע ממש תסתור בזיבה אפילו בזבה דאורייתא אינו מוסכם מכל הפוסקים ודעת הראב"ד שלא אמרו דבר זה אלא לטהרות ולא לבעלה. והנה טעמו של הראב"ד הובא בתהה"א בית שביעי שער חמישי מדאמר ר"ש בנדה דף ס"ז ע"ב ואחר תטהר אחר מעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבוא לידי ספק נמצא שהתורה התירה לה לשמש ביום השביעי ומסתמא לא אמרה תורה שתשמש ותשאר במטה ולא תתהפך וא"כ הרי תפלוט ושמשה זבה למפרע. א"ו שאין פולטת ש"ז סותרת רק לטהרות ולא לבעלה ורבינו יונה דחה ראייתו לפי שאין ש"ז סותר ביום השביעי דמקצת היום ככלו וכן הובאו דברים הללו ברבינו אשר פ' בנות כותים. וטעם הדבר שש"ז אינו סותר ביום השביעי ודם סותר אפילו ביום השביעי הוא משום דדם סותר כל המנין לכן סותר עד הערב של יום שביעי אבל ש"ז שאינו סותר אלא יומו לכך ביום השביעי נשאר מקצת היום:
ואני אומר דראיית הראב"ד נכונה דתינח זה לפי האמת שש"ז אינו סותר כל המנין רק יומו אבל אי הוה ש"ז סותר כל ז' ודאי שהיה סותר גם ביום השביעי ולפ"ז קשה הרי בפ' בנות כותים דף ל"ג בעי רמי בר חמא פולטת ש"ז מהו שתסתור בזיבה כו' אמר רבא לפום חורפא שבשתא נהי נמי דסתרה כמה תסתור תסתור ז' די כבועלה כו'. והנה זה אינו כ"כ ראיה הכרחית למימר שדי כבועלה ויותר ה"ל לרבא למימר תסתור שבעה א"כ גם ביום ז' סותרת ורחמנא אמר אחר תטהר אחר מעשה תטהר ולפי הנראה רבנן דדרשו אחר תטהר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ור"ש דדריש אחר מעשה תטהר לא פליגי מר אמר חדא כו'. אלא ודאי מדלא הוכיח רבא מזה מכלל דכל דין שכבת זרע שסותר אינו רק לטהרות ולא לבעלה וכדברי הראב"ד. ואמנם גוף ראיית הראב"ד אינו אלא למאן דמפרש אחר מעשה תטהר לתשמיש אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן לשמש נמצא מדאורייתא מותרת לשמש. אבל לפירש"י ותוס' בדף ס"ז ע"ב בד"ה אבל אמרו חכמים כו' אחר תטהר היינו הטבילה שמותרת לטבול ביום שביעי אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן היינו שאסרו הטבילה א"כ איכא למימר שבאמת התשמיש אסור מן התורה משום פולטת ש"ז ועכ"פ לדעת הראב"ד אין מקום בזמננו לפליטת ש"ז לסתור שאין לנו טהרות. ודעת ר"ת הוא שדוקא במשמשת עם הזב ופלטה ש"ז של זב הוא שסתרה משום צחצוחי זיבה הובאו דבריו ג"כ ברשב"א וברא"ש שם ור"י הזקן בעל התוס' ורבינו יונה המחמירים בדבר והרשב"א שם כתב שכל הגאונים והרי"ף שלא הזכירו דבר זה משמע דס"ל כהראב"ד וכן הכריע הרשב"א להלכה אלא שמסיק שבעל נפש יחמיר לעצמו כדברי ר"י הזקן והנה החמיר ר"י הזקן בדבר זה שלא תתחיל עד יום ה' לשימושה שמא תפלוט. ואמנם זה בזבה גדולה שראתה ג' ימים אבל ברואה רק יום אחד שאין כאן הצרכת ז' נקיים מה"ת כלל רק חומרא דר"ז שבנות ישראל החמירו על עצמן שסופרות ז' נקיים ושנחמיר גם בזו שלא תמנה עד יום ה' לשימושה זה חומרא גדולה. ואמנם הרשב"א שם כתב בפירוש שאם ראתה והפסיקה בו ביום צריכה להמתין כן וכן הוא בטור סימן קצ"ו והוא מפורש בדברי התוס' בדף ל"ג ע"א בד"ה רואה הויא שכתבו שגם בדין חומרא דר"ז הדיו כן שמסתמא כעין דאורייתא תיקון:
ואני אומר שבדבר זה היה לי לדון שהרי הרשב"א יפה דבר שהגאונים והרי"ף בודאי סברי כהראב"ד מדהשמיטו דין זה ואמנם הרב ב"י בסימן קצ"ו כתב שאין ראיה מדהשמיטו הרי"ף שכמה דינים השמיט הרי"ף כי דרכו להשמיט מה שאינו מצוי וגם זה אינו מצוי שרוב הנשים דרכן להמשיך ראייתן חמשה או ששה ימים ואינן צריכות לדין זה עכ"ל הרב"י. ואני אומר שדבריו דחוקים וכמה נשים רואות יום או יומים ופוסקות. ואמנם אומר אני דהוה ליה להב"י למדרש ביה מרגניתא בכוונת הרי"ף ודריש ביה חספא אחר מחילת כבודו:
והנראה לפענ"ד בכוונת הרי"ף והגאונים שהשמיטו דבר זה דסתירת ש"ז לא משום דס"ל כהראב"ד אלא משום דהתוספות דף ל"ג ע"א בד"ה רואה הויא כתבו אומר ר"י דמשכחת בשמשה בהיתר שתסתור ע"י פליטה אחר ראיית ג"י רצופים דקיימ"ל כרבנן דר"ע דבעינן שש עונות שלימות כו' ע"ש בתוספות. ולפי זה לדעת הרמב"ם בפ"ה משאה"ט שאין פולטת מטמאה רק עד שלש עונות לא משכחת דין זה בהיתר כלל כי אם בעברה ושימשה באיסור ודבר זה ודאי לא שכיח. ולכך לא הביאו הרי"ף והגאונים הך דפליטת ש"ז לפי שהם ס"ל כהרמב"ם שאין ש"ז מטמא רק ג' עונות ולא משכחת רק באיסור ולא שכיח אבל דברי הרב"י דחוקים ועוד שהרי חזינן שהרי"ף הביא בהלכות נדה הך דתיקן רבי בשדות ושוב הביא חומרא דר"ז שרואה טיפת דם כחרדל יושבת ז"נ ולדברי הב"י למאי הלכתא הביא הך דר"ז הא לא שכיח שתראה פחות מג"י רצופים וכיון שכבר כתב הרי"ף שאין בקיאין בימי נדה וזיבה ממילא צריכה ז"נ. א"ו דשפיר שכיח שרואה יום אחד בלבד ודלא כב"י:
ומעתה לפי תירוצי בדעת הרי"ף שהשמיט הך דפליטה משום דלא משכחת בהיתר ממילא מוכח דהרי"ף גם בהא לא ס"ל כדעת התוספות שכתבו דאפילו בחומרא דר"ז ג"כ אמרו שפולטת ש"ז סותרת דאי ס"ד דהרי"ף ס"ל בזה כהתוספות אכתי היה לו להביא הך דפליטת ש"ז שהרי בחומרא דר"ז משכחת לה בשימשה בהיתר קודם שראתה דם ביום ההוא ושוב פולטת ביום שלאחריו וסותר ואם שימשה באחד בשבת שעה קודם הלילה ותיכף אחר התשמיש ראתה דם והפסיקה בטהרה אי אפשר לה למנות ז"נ כי אם מרביעי בשבת ואילך שהרי אם תפלוט ליל שלישי בשבת עדיין הוא תוך ג' עונות. א"ו דסובר הרי"ף דבחומרא דר"ז שהנקיים הם מדרבנן לא סתרה בפליטת ש"ז ולהרמב"ם ג"כ בודאי בראתה יום א' ומשמרת ז"נ משום חומרא דר"ז לא סתרה שהרי טעמם של התוספות הוא משום כעין דאורייתא תיקון ואם נימא שבחומרא דר"ז לא תסתור תעשה כן בנקיים של זבה ממש וזה שייך לדעת התוספות שפולטת עד שש עונות ומשכחת לה גם בזבה דאורייתא ששימשה בהיתר ותפלוט תוך ימי הספירה אבל להרמב"ם דלא משכחת בזבה דאורייתא שתפלוט בימי נקיים כי אם בשמשה בנדתה ולא שייך לגזור בחומרא דר"ז משום זיבה דאטו חיישינן שתשמש נדה לכתחלה. ומעתה כיון דבראב"ד לא נזכר פליטת ש"ז לגבי בעלה כלל ולר"ת הוא דוקא ש"ז של זב ולהרי"ף והרמב"ם והגאונים דוקא בזבה שראתה ג"י אבל לא בחומרא דר"ז לא ידעתי למה החמירו הקדמונים כל כך מהרי"ק ומהרא"י לגזור עוד לא שמשה אטו שמשה. אבל כיון שכבר קדמונים אחזו שער והרמ"א והאחרונים הסכימו מי יבוא אחר המנהג ועכ"פ אין לענוש את המורה ודי לגערו בנזיפה שלא יוסיף להבא להקל בדבר. ובפני יהושע ראיתי שמיקל בראתה תיכף אחר הטבילה קודם ששימשה ופשוט שהט"ז בס"ק ד' מחמיר גם בזה שהרי לא הקיל רק בראתה תיכף אחר חופתה שלא באה עדיין לכלל תשמיש:
ואני תמה על הפני יהושע שמה בכך שראתה אחר הטבילה ומה בין זו לשאר אשה שלא שימשה כמה ימים שמחמיר רמ"א ולומר שחולק בזה על רמ"א קשה שהרי מתחלה רצה להביא ראיה לדבריו מדברי רמ"א אלא שדחה שאין משם ראיה ע"ש. אבל עכ"פ אנו רואין שעכ"פ בצד האפשר היה אצלו שרמ"א מסכים לדין ההוא וגם סיום דבריו שכתב אבל אין נראה כי ההמתנה עצמה בלא שימשה היא חומרא יתירא כו' עיין בפני יהושע בסימן י"ב בסופו. משמע שההמתנה בלא שימשה היא חומרא יתירא ולכן אין להוסיף עכ"פ חומרא בזו שראתה תיכף אחר הטבילה ולא ידעתי מה בין זו לשאר אשה שלא שמשה ואולי כוונתו למ"ש לעיל שההמתנה בלא שמשה אפילו בראתה ג"י שהיא זבה גמורה היא חומרא ואיך ניסיף להחמיר בראיה אחת שהוא רק חומרא שהחמירו בנות ישראל. ואמנם בתה"ד משמע להחמיר אף בראיה אחת ובלא שימשה ואולי לראות לאחר הטבילה תיכף קודם תשמיש הוא מלתא דלא שכיחא ולא גזרו בזה. ולפי שגוף חומרות הללו אין להם על מה שיסמכו ולכן הרוצה לסמוך בזה על בעל פ"י מי ימחה בידו לענשו עבור זה. אבל המנהג הפשוט כדברי הט"ז. דברי הד"ש: