נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/קח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן קח[עריכה]

שנית על ענין הנ"ל

ושלום תנינא, למנה בן מנה, כלום חסר ודעה קנה, חכמתו בחוץ תרונה, הוא ניהו כבוד אהובי ידידי וחביבי האלוף בחכמה ומסובל בתורה, משיב מלחמה השערה, המופלא ומופלג חרוץ ושנון חריף ובקי המושלם במעלות כבוד שמו מוהר"ר וואלף סג"ל:

כתבו הנחמד מן ג' דנא הגיעני ערב ט"ב ולא יכולתי לעיין בו כי דבריו דברי תורה המשמחים לב והיום עיינתי בו. והנה על מ"ש שדם שלא הוקז לרפואה אף שלא הוקז לשתיה מכשיר, וכתבתי דלדעת הרמב"ם בין יצא ע"י הקזה בין שלא ע"י הקזה כל שיצא חוץ לטבעו בכלל דם חללים הוא שהדם הוא הנפש. ומעלתו מקשה ממשנה דמכשירין פ"ו משנה ז' אלו לא מטמאים ולא מכשירין הזיעה והליחה הסרוחה והרעי והדם היוצא עמהם וכו' דלמה יגרע דם זה מדם אחר שלא הוקז לשתיה ואין לומר משום דמאוס לשתיה הא כל דם מאוס כמאמרם ז"ל שנפשו של אדם קצה וכו' ע"כ דברי מעלתו: ואני תמה שלדעתי אין כאן טעם אחר רק משום כיון שיוצא עם הרעי הוא סרוח ואינו בכלל משקה דאלת"ה למה אמרה המשנה דם היוצא עמהם והרי לדבריו גם דם היוצא משם בלי רעי כיון שלא יצא על ידי הקזה לשתיה אינו מכשיר והוה להמשנה לומר והדם היוצא משם ועוד הלא אם יצא משם דם לחוד נקי בלי רעי ודאי דלא גרע מדם היוצא מפי האמה דמכשיר כמפורש בדברי הרמב"ם בפ"א ממטמאי משכב סוף הל' ט"ז דם היוצא מפי האמה ודם השותת מפיו הרי הן בכלל דם מגפתו יעויין שם וכיון שהוא בכלל דם מגפתו א"כ הוא מכשיר. ומזה לבד הוא תיובתא כלפי סברת מעלתו שכל דם שאינו מוציאו לשתיה הוא טהור ומכל זה ראיה גמורה למה שכתבתי במכתב הראשון שהכל בכלל דם מגפתו ואמרינן מה לי קטליה כולא והא שהדם היוצא עם הרעי טהור ודאי הטעם משום שהוא סרוח ואינו בכלל משקה כלל:

ומה שכתב שכל דם נפשו של אדם קצה, אני תמה מה ענין קצה לסרוח וישראל אמרו ונפשנו קצה בלחם הקלוקל ואטו אמרו עליו שאינו נחשב אוכל, ואני תמה על מעלתו שהרי מאותה משנה ששם אמרו שנפשו של אדם קצה אם היה מעיין שם היה מוצא תשובה לדבריו שזה הוא משנה בשלהי מסכת מכות וזה לשון רש"י שם בד"ה לזכות את ישראל וכו' וכמה אזהרות על שקצים ונבילות שאין לך אדם שאינו קץ בהם וכו' הרי שכל נבילה נפשו של אדם קצה בה ואעפ"כ נבילה סרוחה אינו חייב עליה והיכא שסרוחה מעיקרא לכ"ע אינה בכלל נבילה כמבואר במס' ע"ז דף ס"ח ע"א ה"נ דם היוצא עם הרעי סרוח מעיקרא הוא ואינו בכלל דם וזה הטעם עצמו לדם שחין ואבעבועות שזכר הרמב"ם בפ' יו"ד מט"א הל' ג'. ולדעתי כל דם מכה הוא כמו דם שחין ואבעבועות והיינו אם יוצא מעורב עם ליחה סרוחה או שהוא בעצמו סרוח ועל כיוצא בזה כיון הרמב"ם בדם שחין ואבעבועות אבל אם יוצא נקי ככל דם הוא מכשיר ואין חילוק בין דם מכה לדם שחין:

ומה שהקשה ממשנה ב' פ"ג דעוקצין החותך מן האדם וכו' הרי אלו צריכין מחשבה והכשר ובחותך מחיים איירי ואי אפשר שלא יצא מעט דם וא"כ למה לי הכשר הרי הוכשר בדם, אלו הם שורש דבריו. ואני תמה על שגגתו והלא זה ודאי שהכשר קודם המחשבה אינו מועיל ואם הוא מהמושכלים הראשונים דמכל אוכל אשר יבוא עליו מים כתיב וקודם שנחשב אוכל מה יועיל הכשר ואין דבר זה צריך ראיה. ליתר שאת אביא ראיה מדברי רמב"ם שם במקומו פ"ג מט"א הל' ג' כתב וחלב בהמה טהורה שחוטה בכפרים אע"פ שהוכשר בשחיטה צריך הכשר שני אחר המחשבה עכ"ל. ובודאי הטעם לפי שההכשר קודם המחשבה אינו מועיל לו. וכן מפורש עוד שם עולשין שליקטן לבהמה והדיחן ונמלך עליהם לאדם צריכין הכשר שני אחר המחשבה וכ"ז מפורש בפ' העור והרוטב דף קכ"ח ע"א אמר ר"פ בהכשר קודם המחשבה קמיפלגי וכו' וחזר ר' עקיבא להיות שונה כר"י ואפילו ר"ע קודם שחזר בו נלע"ד דדוקא בחלב ס"ל שהוכשר קודם המחשבה לפי שחלב אף שבכפרים צריך מחשבה הרי בכרכים מן הסתם הוא נחשב אוכל ולכן ס"ל דעכ"פ אפילו בכפרים מועיל הכשר קודם מחשבה וכן בעולשים דלענ"ד בעולשי גינה מיירי דמן הסתם הם לאדם ולכן קאמר שלקטן לבהמה מכלל דסתמן לאדם ולכן זה הוא דומה לחלב בכפרים ומייתי ר' יהודה ראיה ממנו אבל בבשר אדם שמן הסתם בשר מן האדם החי לא קאי לאדם כל זמן שלא חתכו בפירוש לאדם וכמ"ש התוס' בכריתות דף כ"א דלכלב לאו דוקא דהה"ד לרפואה ובזה שמן הסתם אינו אוכל בשום מקום אפילו ר"ע קודם שחזר בו מודה דלא מהני הכשר קודם המחשבה. ומעתה הרי משנה זו דעוקצין החותך מן האדם בחתכו לכלבו מוקי לה במס' כריתות דף כ"א ע"א וא"כ הדם שהיה עליו בשעת חתיכה לא הכשירו שאז עדיין לא נחשב אוכל אדם ואם אח"כ חושב עליו לאדם משכחת לה שכבר נתקנח הדם ולכך שנינו שצריך מחשבה והכשר:

ואם יקשה א"כ למה לא כתב הרמב"ם בבשר הפורש מן האדם ג"כ אע"פ שהוכשר בדם צריך הכשר אחר המחשבה כשם שכתב בחלב שחוטה. שתי תשובות בדבר. חדא איך שייך לומר אע"פ שהוכשר בדם שהרי באמת לא הוכשר אז בשלמא בחלב קאמר אע"פ שהוכשר בשחיטה דהיינו כל הבהמה הוכשרה בשחיטה אעפ"כ חלב זה צריך הכשר שני אחר המחשבה אבל בחותך דבר מן האדם לא הכשיר הדם שום דבר בהאדם החי לא שייך הכשר ובשר זה ג"כ לא הוכשר. הא חדא. ועוד שאין דרכו של הרמב"ם לכתוב מה שלא נתפרש במשנה בשלמא בחלב בהמה שחוטה יש שם בתוספתא דטבול יום פרק ה' באמת פלוגתא בזה והובא בחולין דף קכ"ח ע"א ור"ע קודם שחזר בו אמר א"צ הכשר שכבר הוכשר בשחיטה ולבסוף חזר והודה לכך כתב הרמב"ם אע"פ שהוכשר בשחיטה:

ובזה ג"כ נדחה מה שרצה לתרץ ע"פ סברתי דכל דם מכשיר את דברי הרמב"ם בפ"ג מט"א הל' ט' שכתב החותך מבשר האדם וכו' א"צ הכשר, ורצה מעלתו לומר שהטעם משום דא"א לחתוך בלי יציאת מעט דם לכך א"צ הכשר, ושוב כתב דעכ"פ מזה קשה על הראב"ד שהשיג שם על הרמב"ם וגם הכ"מ נדחק להליץ בעד הרמב"ם ולא ניחא לי' ליישב כנ"ל מכלל דאינהו לא ס"ל סברא זו עכ"ד: אני אומר לא מדובשך וכו' לא יסייעני ולא יפרכני. ועפ"מ שכתבתי כבר נדחה הסיוע עם הקושיא שהרי הדם אינו מכשיר קודם המחשבה ושפיר מותיב הראב"ד, וגם הכ"מ מלבד שאני תמה שהרי הכ"מ הוצרך לתרץ המשנה הנ"ל שם שסותרת דברי הרמב"ם שהרי בפירוש שנינו החותך וכו' צריך מחשבה והכשר והוצרך הכ"מ לתרץ דמשנתנו מיירי שנחתך שלא ע"י אדם ואולי באמת זהו ההפרש בנחתך שלא ע"י אדם אין הדם מכשיר דבעינן כי יותן דומיא דכי יתן וכיון שנעשה שלא על ידו לא ניחא ליה:

ואמנם לפמ"ש פשוט שאין הדם ההוא מכשיר ולכן פירש הכ"מ שבחותך לכלב אין צריך הכשר כלל ולא מטעם שכבר הוכשר. ולתת טעם למה א"צ הכשר הלא באמת דברי הכ"מ תמוהין וכבר תמה עליהם הבה"ז בכריתות דף כ"א ולכן אין להאריך בהם, ואף שבאמת מה שעלה על דעת הבה"ז שם דלדעת הכ"מ לאדם צריך הכשר לדעתי מעולם לא עלה זה על דעת הכ"מ ולשון הכ"מ שכתב שם וז"ל וע"פ הדברים האלה הוכרח רבינו לפרש דהא דתנן בפ"ג מעוקצין החותך מן האדם צריך מחשבה והכשר לאו בחותך לאדם היא דהא ההוא א"צ מחשבה וכן אין לאוקמי בחותך לכלב דהא ההוא א"צ הכשר וכו' יעו"ש ומדכתב בחותך לאדם א"צ מחשבה ובחותך לכלב כתב דההוא א"צ הכשר עלה ע"ד הבה"ז דלאדם צריך הכשר. ואני אומר שכוונת הכ"מ דלאדם א"צ מחשבה ולא הכשר וא"צ מחשבה שכתב היינו אפילו מחשבה א"צ דכלפי מה שכתב בחותך לכלב דצריך מחשבה וא"צ הכשר כתב בחותך לאדם דגם מחשבה א"צ והכשר לא הוצרך למימר שאם בחותך לכלב א"צ הכשר ק"ו בחותך לאדם, ואעפ"כ גוף הדברים שיהי' דבר הצריך מחשבה ולא יהיה צריך הכשר הוא תמוה דלא מצינו זה כי אם במה שסופו לטמא טומאה חמורה:

ומה שרצה לתרץ דבריו בדברי רש"י לא אאריך ויהי' כדבריו כי בודאי אין דרכו מוטעת ואני רואה שקידתו וחריצותו ובודאי אינו טועה במושכלים העמוקים וק"ו במושכלים הראשונים, ואעפ"כ לו יהיה כדבריו אכתי מנא ליה לחלק בין דם נדה לדם צדדים לרש"י, ולא אאריך בזה ולרוב הטרדה אקצר. ובפרט כי אני היום סמכוני באשישות מטורח הצום של אתמול ולכן בחרתי בקצרה. והיה זה שלום כנפשו ונפש אוהבו הד"ש ומוכן לטובתו: