נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/קז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קז
[עריכה]תשובה
לאהובי, ידידי וחביבי. הרבני החריף ושנון המופלג ומושלם במעלות ומדות כבוד מוה' וואלף סג"ל:
כתבו הנחמד מן ח"י דנא היום קבלתי לנכון ושמחתי בשלומו הטוב ושלום תורתו. זולת זה אשר הקשה על מה שכתבתי בחיבורי נו"ב חי"ד סימן מ"א אות וי"ו וכפול שנית בסימן נ"ז דלא מקרי ס"ס כי אם כשהמכה במקור אבל אם המכה בצדדים לא שייך ס"ס שאין שום חילוק בדם צדדים בין אם בא ממקום מכה או משאר מקום שבצדדים שבשניהם האשה והדם טהורים ואין ספק אחד מתיר יותר מחבירו. ועל זה הקשה מעלתו דבצדדים ג"כ יש חילוק בין דם מכה לשאר דם שבצדדים שלא מחמת מכה ע"פ פסקי רבינו הגדול הרמב"ם בהלכות טומאת אוכלין פרק יו"ד ששם בהלכה ג' פסק דדם אדם שלא הוקז לשתיה אינו מטמא ואינו מכשיר ובהלכה ה' פסק דדם מגפתו מטמא ומכשיר וא"כ שפיר יש ס"ס ספק שמא מן הצדדים שלא מחמת מכה ואז אין הדם טמא אפילו אינו מכשיר ואת"ל שמכשיר אכתי עדיין שמא מן הצדדים הוא וממכה והדם מכשיר והאשה טהורה ע"כ דברי מעלתו: ואני מלבד שלדעתי ליכא שום דם שיבוא מן הצדדים שיבוא שלא מחמת איזה פצע או חבורה קטנה שמצד הטבע אין דם בצדדים אבל מה שאני אומר ספק מן המכה היינו מכה הידועה לה בהצדדים וא"כ אם אתה אומר שמא אינו ממכה זו אלא משאר מקום שבצדדים ע"כ שיש בשאר מקום איזה חבורה קטנה שאינה מרגשת בה שמכח זה יצא הדם ואכתי דם מגפתה הוא ומכשיר. וכל זה אני כותב לפי שלדעתי האמת כן הוא אבל אפילו בלא"ה ליכא קושיא בזה. ואני תמה על בר לבב כמוהו למה לא נזהר במה שאמרו רז"ל שחייב אדם לומר בלשון רבו ומי לנו רב מובהק לכל ישראל יותר מרבינו הגדול הרמב"ם ולמה שינה מעלתו לשונו של הרמב"ם והעתיק בשם הרמב"ם בהלכה ג' שדם אדם שלא הוקז לשתיה אינו מכשיר ודבר זה לא נזכר בדברי רבינו אבל כך הוא לשון הזהב של הרמב"ם תולדת הדם דם הקזה של אדם שהוציא לשתיה אבל אר הוציאו לרפואה טהור ואינו מכשיר וא"כ מה חזית דדייקת ראש דבריו ונומר דוקא לשתיה דוק מסוף דבריו שכתב אבל הוציאו לרפואה טהור ואינו מכשיר דמשמע דוקא לרפואה אבל כל שאין הוצאתו לרפואה הוא מכשיר. והנה גם בפ"ו דמסכת מכשירין במשנה יש לנו לדייק כן שבמשנה ה' תולדות לדם דם שחיטה בבהמה ובחיה ובעופות הטהורים ודם הקזה לשתיה ובמשנה חי"ת מחמיר אני בחלב מדם שהחולב לרפואה טמא והמקיז לרפואה טהור הרי ג"כ שתי קצוות דבמשנה ה' אמר דם הקזה לשתיה דמזה יש לדייק דוקא לשתיה אבל כל שלא הוקז לשתיה בין יהיה לרפואה ובין יהיה לצורך אחר אינו מכשיר. ובמשנה ז' אלו לא מטמאין ולא מכשירין וכו' דם שחיטה בבהמה וחיה ועופות הטמאין ודם הקזה לרפואה משמע דוקא לרפואה וכן במשנה ח' שם ג"כ יש לדייק דאמר החולב לרפואה טמא והמקיז לרפואה טהור והוה ליה למימר מחמיר אני בחולב שהחולב שלא לשתיה טמא והמקיז שלא לשתיה טהור משמע דוקא מקיז לרפואה טהור אבל אם הקיז לצורך דבר אחר אפילו אינו לשתיה טמא:
והנה בפירוש המשנה נחלקו והרמב"ם מפרש הכל באדם שהמקיז לאדם לשתיה טמא והמקיז לאדם לרפואה טהור ולדידיה בבהמה כל דם הקזה טהור דלא שייך דם חללים בבהמה כלל ודם דמכשיר הוא דם חללים ובבהמה לדידיה שום דם אינו מכשיר ורק דם שחיטה דכתיב על הארץ תשפכנו כמים. אבל הר"ש בפירוש המשנה מפרש משנה ה' דם הקזה לשתיה אפילו בבהמה כמבואר בדבריו בסוף המשנה חי"ת שכתב ויש דם שהוקז לשתיה דאפילו בבהמה נמי מכשיר כדתנן לעיל וטעמא משום דאחשביה עכ"ל. ולפירוש הר"ש לא קשיא דיוקא דמתניתן אהדדי דבמשנה ה' נקט שהקיז לשתיה דזה מכשיר בין באדם ובין בבהמה ובמשנה ז' וח' נקט שהקיז לרפואה שזה בכל ענין אינו מכשיר בין בבהמה ובין באדם והמקיז שלא לרפואה ושלא לשתיה בזה יש חילוק באדם מכשיר ובבהמה אינו מכשיר. וכן לדעתי מפורש בדבריו בסוף משנה חי"ת שכתב אבל אין לפרש דמחמת חומרא בעלמא קאמר דא"כ הו"ל לאקשויי כו' ועוד דהכי הוה ליה למימר לא אם אמרת באשה שדמה טמא תאמר בבהמה שדמה טהור דמה לו להזכיר דם מגפתה. ומיהו בזה יש ליתן טעם לדבריו שצריך לפרש באיזה דם איירי ולפי שיש דם היקז לרפואה דאפילו באשה טהור ויש דם שחיטה דמכשיר בבהמה ואיכא נמי דם היקז לשתיה ובשלא הקיז לשתיה איירי דאי הקיז לשתיה אפילו בבהמה נמי מכשיר עכ"ל. הרי שמפרש מה שאמרו שדם מגפתה טמא יטמא חלב בהמה שדם מגפתה טהור מגפתה היינו הקזה שהרי קאמר ובשלא הקיז לשתיה איירי ובהקיז לרפואה ג"כ לא איירי דא"כ גם באשה טהור א"ו דאיירי בהקיז שלא לשתיה ושלא לרפואה דבזה יש חילוק בין אשה לבהמה:
ודעת רש"י במסכת שבת דף קמ"ד ע"א נראה דבאדם כל דם הקזה מכשיר אפילו מקיז לרפואה שבד"ה שהחולב כו' והמקיז דם לרפואת בהמתו טהור דדם מגפתה היא. ומדמפרש כל זה בבהמה מכלל דבאדם טמא ועוד מדיהיב טעם דדם מגפתה היא והרי באדם אדרבה דם מגפתו טמא. והתוי"ט שדרכו בכל מקום לעמוד לימינו של הרמב"ם כאן בסוף הפרק דחה פירושו של הרמב"ם בשתי ידים והחליט פירושו של הר"ש וא"כ אפילו לפי הנחתו של מעלתו דלהרמב"ם כל שאינו לשתיה אינו מכשיר למה נסמוך על הרמב"ם נגד הר"ש ורש"י ולהקל באיסור נדה:
ואמנם גם על דעת הרמב"ם לא עלה זה מעולם והנה דם מגפתו באדם שמכשיר הוא מטעם דם חללים דמה לי קטליה כולא ומה לי קטליה פלגא כמבואר בחולין דף ל"ה ע"ב ע"ש בתוספות ד"ה דם המת וכן מפורש בגמרא בהדיא בנדה דף נ"ה ע"ב ע"ש. וכל דם היוצא מן האדם דם חללים הוא כי הדם הוא הנפש וכשיוצא הדם אמרינן מה לי קטליה כולא מה לי קטליה פלגא ואין חילוק בין קטליה אדם ובין קטליה מלאך המות דאנן קיי"ל כרבנן במסכת מכשירין פ"ו משנה ו' דדם המת מכשיר דר"ש דחולק שם טעמו דלא אמרינן מה לי קטליה איהו מה לי קטליה מלאך המות כמפורש שם בחולין ואנן קיי"ל כרבנן כמבואר ברמב"ם בפ"י מטומאת אוכלין הלכה ה' ואפילו דם נדה מיחשב לרש"י דם חללים כמפורש במסכת שבת קמ"ד ע"א בד"ה שדם מגפתה שכתב שחלב כדם מגפתה שדם נעכר ונעשה חלב ע"ש. א"כ כל דם היוצא מן האדם מקרי דם חללים ודם מגפתו שארז"ל אורחא דמלתא שאין דם יוצא כי אם ע"י מכה או פצע או הקזה והכל בכלל מגפתו. ועוד משום שלא לרצון נקט לה דסתם דם מגפתו שלא לרצון הוא. ואמנם הר"ש בסוף מכשירין חולק בזה על רש"י דסובר דדם נדה בכלל דם מגפתו הוא והקשה על זה דא"כ ל"ל בתוספתא גז"ש דדם נדה מכשיר דכתיב מקור דמיה וכתיב מקור נפתח כו' ולכן סובר הר"ש דדם נדה אינו בכלל דם חללים וסברת הר"ש אסבירנא בדברי טעם כיון דהטעם הוא משום מה לי קטליה כו' כל זה בדם היוצא שלא ע"פ טבע האנושי דם זה כשיוצא הוא ממעט החיות כי הדם הוא הנפש אבל דם נדה שזה טבע האשה להוציא המותרות בזמנה זה אינו ממעט הנפש אדרבה זה הוא חיי הנפש וזו רפואתה לכן אינו בכלל דם חללים וצריך לימוד אחר ע"ז מג"ש מקור נפתח אבל מה שאינו דם נדה ואינו יוצא ע"פ טבע בלא"ה מכשיר מטעם דם חללים רק דם היוצא ממקור האשה יהיה מראה טהור או מראה טמא זהו טבע האנושי ואינו בכלל דם חללים רק דם נדה אתרבי מג"ש דמקור מקור ודם ירוק אינו מכשיר הכל מבואר שם ברש"י בקיצור:
ואני תמה על כבוד מעלתו שכתב וזה לשונו שנ"מ לענין הכשר אף אם לא היה נ"מ לענין טומאה כמבואר בדברי הרמב"ם דדם נדה מכשיר כו' וזה לא שייך אלא בדם מקור ולא בדם צדדים ובין לשיטת רש"י ז"ל דטעם דדם נדה הוא משום דדם נעכר ונעשה חלב ובין לטעם התוספות ורבינו שמשון סוף מכשירין דהטעם הוא משום גז"ה היינו דוקא בדם מקור דהא הך ג"ש ממקור נפקא ליה עכ"ל של מעלתו. ומאד אני נבוך בלשונו מ"ש דלרש"י טעם דדם נדה הוא משום דדם נעכר ונעשה חלב דומה אני שטעה, רש"י כתב זה לטעם על חלב שמטמא שלא לרצון משום דדם נעכר ונעשה חלב והרי הדם מטמא שלא לרצון דדם מגפתה סתמו שלא לרצון הוא ע"ש ברש"י במס' שבת דף קמ"ד ע"א אבל מה שדם נדה אפילו מכשיר לרש"י הוא משום דגם דם נדה בכלל דם מגפתה הוא וק"ו לשאר דם שהוא בכלל דם חללים והר"ש דיהיב טעם מג"ש דמקור היינו משום דס"ל דדם נדה אינו דומה לדם מגפתה דדם נדה אינו דם חללים דזה לא שייך ביה קטליה פלגא שזה טבע האנושי הוא ולכך צריך למילף ממקור אבל שאר דם שאינו דם נדה בלא"ה מכשיר שהוא בכלל דם חללים וכ"ז דלא כהבנתו של מעלתו. ודעת הרמב"ם ג"כ נכון וגם הרמב"ם ס"ל דכל דם בכלל דם חללים דמה לי קטליה כולא ומה לי קטליה פלגא וגם דם הקזה בכלל דם מגפתו ושייך בו קטליה פלגא אלא שהמקיז לרפואה והיינו שנתרבה הדם בקרבו יותר על הטבע ורפואתו להוציא ממנו ע"י הקזה זה לא מקרי קטליה פלגא דאדרבה לרפואתו בא וזה אינו מכשיר וגם דם הקזה לרפואה הוא דוקא אלא שאין דרך להקיז בחנם לכן נקט ברישא דהקיז לשתיה והה"ד לכל שאר צרכים שמרוב צמאון הוא צריך לשתות דמו לא מקרי זה קטליה דאדרבה הוא עושה זה להחיות נפשו בצמא אפ"ה מכשיר כיון שעכ"פ בעת יציאתו מתמעט דם הנפש מקרי קטליה פלגא וק"ו לשאר צרכים כל שאינו לרפואה אבל כל שאר דם היוצא מן האדם חוץ לטבע האנושי ודאי בכלל דם חללים הוא כי מתמעט דם הנפש ומכשיר לכל השיטות. והנלע"ד כתבתי. והיה זה שלום כנפשו ונפש אוהבו נאמנו, הד"ש: