נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/פז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן פז[עריכה]
אשר שאלני האלוף התורני מוה' צ"ה מו"צ דק"ק הומפאלץ.
שאשה זקנה וכבר פסק וסתה וחדל להיות לה אורח כנשים זה שמונה שנים ועכשיו אירע מקרה שבליל תשמיש מצאה דם על הסדין ועל חלוק שלה ועל חלוק של בעלה שמקנח בו אחר התשמיש והאשה ספרה לה נקיים וטבלה ושימשה ובדקה ומצאה על עד שלה ושל בעלה דם הרבה ושוב ספרה לה וטבלה שנית וג"כ אירע כמו כן על עדי הקינוח. ורצה המו"ץ לומר שיש כאן ס"ס כיון שהאשה זקנה וחדל ממנה אורח נשים אולי הדם הזה יצא מבעלה ואת"ל מן האשה אולי הוא מהצדדים ונוסף לזה שיש לבעלה חולי האבן וכאב בכליות לכן ראוי לתלות יותר בבעלה: הנה זה פשוט בכל הפוסקים והוא מפורש במסכת נדה דף ס"ו שהרואה ג"פ מחמת תשמיש נאסרה על בעלה ולא מצינו שום אחד מהפוסקים שיאמר בזה איזה ספק אולי מהבעל יצא הדם. והטעם נלע"ד משום שחזקת דמים מן האשה כמו שאמר ר"ש שם בריש פרק האשה ואף דר"מ ור"י מחשבי זה לס"ס באשה ואיש שעשו צרכיהן היינו ברואה בשעת הטלת מי רגלים ואירע מקרה פעם אחת וגם אין דרך דם נדה אז לצאת כלל ובפרט בשעת זינוק שאז נסתם המעיין של דם וכמ"ש התוס' שם בד"ה דלמא וכיון שמקרה הוא יש לספק גם על האיש אולי מקרה הוא שיוצא ממנו עתה דם ואפ"ה ר"ש מחמיר. אבל באשה הרגילה לראות מחמת תשמיש אין תולין באיש לומר שיהא רגיל להוציא דם דאם היה רגיל להוציא דם היה יוצא ממנו גם שלא בשעת תשמיש משא"כ באשה שתולין מחמת תנועת אבר התשמיש בפתח המקור גורם שנפתח ומוציא דם כאיש גבורתו ולכן תולין שאין כל הכחות ולא כל האצבעות שוות. וגם באיש שרגיל לצאת ממנו דם עם מי רגלים אפ"ה לא תלינן בו ברואה מחמת תשמיש כיון שאינו רגיל שיצא ממנו דם שלא בשעת הטלת מי רגלים. ודבר זה מפורש בב"י סוף סימן ק"צ וז"ל כתב הרשב"א בתשובותיו. שאלה מי שיוצא ממנו דם דרך פי האמה בהרגל פעם או פעמים בחודש בין ער בין ישן שלא בהרגשה ובשעת תשמיש נמצא בעדי האיש והאשה שופי דמים גם לאחר תשמיש כשהאיש מקנח וחוזר ומקנח מוציא טיפי דמים דרך פי האמה כו' ועוד שהאשה חדל להיות לה אורח כנשים זה כמה כו'. תשובה ודאי מסתברא דתולה היא כיון דאיכא מכה בבעל שהוא מוציא דם אפילו שלא בשעת הטלת מי רגלים כו' ע"ש. הרי שדקדק לכתוב כיון דאיכא מכה בבעל שהוא מוציא דם אפילו שלא בשעת הטלת מי רגלים כו' ומשמע שאם לא היה דרכו להוציא דם כי אם בשעת הטלת מ"ר לא הוה מהני לטהר האשה ולתלות בבעלה ולתלות שכבת זרעו של האיש הפך עין מלובן לאודם זה לא תלינן כל זמן שאין לנו שום דבר המורה ע"ז, ומ"ש בתוספתא שכבת זרע אדומה האשה תולה בה היינו בנודע ששכבת זרעו אדומה כגון שראה קרי וראה שהיא אדומה אבל מן הסתם לא תלינן בדלא שכיח כלל. ומעתה כיון שהחלטנו שאין תולין דם זה בבעל א"כ אשה זו היא כמו כל שאר נשים שאירע להן ראיות דם מחמת תשמיש כמבואר בי"ד סימן קפ"ז וכיון שפעם ראשונה שאירע לה דבר זה היה לה דבר פתאום ולא היתה הבדיקה סמוך לתשמיש אין ראיה ראשונה מן המנין ותחלת חשבונה להיות מחזקת עצמה לרואה מחמת תשמיש הוא התשמיש ששימשה אחר שטבלה והרי ראתה מחמת תשמיש שתי פעמים דהיינו שתי טבילות שטבלה ועדיין אינה מוחזקת עד שתתחזק פעם שלישית. והנה אם תתחזק בתלת זימני שוב אסור נבעלה להשהותה בביתו אלא א"כ רוצה להשהותה על ידי שליש ולא ילך אצלה בלי עדים או שלא תשכון עמו בשכונה אחת כלל וישכור לה דירה בשכונה אחרת ולא יבוא הוא שמה ולא היא תבוא לביתו בלי שומר. ומעתה הברירה ביד הבעל אם ירצה לפרוש ממנה מעתה אף שעדיין לא הוחזקה אז רשאי להיות עמה בבית וא"צ שליש ולא עדים ולא חיישינן שיבוא עליה באיסור כיון שיכול לבוא עליה בהיתר אם תטבול כמו כל שאר נשים נדות שאין איסור יחוד שייך בהם אבל אם ירצה שתטבול ויבוא עליה אם שוב תראה מחמת תשמיש שוב אסור לשכון עמה בלי שליש. ולענין אם מועיל בדיקה לבעל אכתי אין צריך לפלפל בזה כי עדיין לא הוחזקה. גם זאת צריך אני להודיע שאם ירצה שתטבול ולבוא עליה אז ידע שעכ"פ בליל טבילה לא יבוא עליה ויפרוש בליל טבילה כמבואר בסימן קפ"ז סעיף יו"ד. ואמנם זו שהיא זקנה היה מקום להקל בזה והוצרך לדקדק אם היא אינה חוששת כשקורין לה אמא בפניה ולכן אין בזה כל כך הפסד שיפרוש ליל טבילה. כל זה נלע"ד בהך איתתא. דברי הטרוד הד"ש: