נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/פו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן פו
[עריכה]תשובה
שלום לכבוד אהובי האלוף התורני. זית שופכני. כבוד מו"ה זנוויל איגרשום יצ"ו דיין ומ"ץ דק"ק הארקה:
קבלתי מכתבו וגם לא ידעתיו ולא הכרתיו וגם מקומו לא ידענא ולא שמענא עד עתה בבוא דבריו. הנה אחר שבא על דבר תורה לא אמנע להשיב אמנם בקצרה כי הטרדות ימנעוני ודי שאקח פנאי להשיב הנחוץ לדינא. ואשר נסתפק אשה שהיה לה וסת קבוע לימי החודש ושינתה פעמים לוסת ההפלגה ועדיין לא נקבע וסת הפלגה וגם לא נעקר וסת הקבוע ובין כך נתעברה ואחר ששלמו ימי העיבור וההנקה הוא שואל אם חוזרת לחוש לוסת שאינו קבוע עדיין:
הנה מדברי מר"ן הב"י יש לברר ספיקו. וזה לשון הב"י בסוף סימן קפ"ט בד"ה ומה שכתב וכן אם היה לה וסת הגוף כו' ולפי דעת רבינו דבקפיצות קובעת וסת אף בלי הרכבת ימים הה"ד אם היה לה וסת קפיצות שלא בהרכבת ימים שפעם ראשונה שתקפוץ חוששת שמא תראה ע"כ לשון הב"י. א"כ משמע שלדעת החולקים על הטור וס"ל שאינה קובעת וסת לקפיצות לחוד אינה צריכה לחוש. וקשה הרי אף החולקים מ"מ הרי מודים שעכ"פ חוששת לו כמו לוסת שאינו קבוע וא"כ למה כתב הב"י שזה לדעת הטור הרי גם להחולקים צריכה לחוש עכ"פ לקפיצה שתקפוץ אחר השלמת ימי ההנקה כיון שהיה לה וסת לקפיצות קודם העיבור והיה עכ"פ נחשב לוסת שאינו קבוע א"ו דלוסת שאינו קבוע כיון שנתעברה ופסקה דמיה שוב אינה צריכה לחוש לו כלל אחר ההנקה. ואין לומר דלעולם אפילו לוסת שאינה קבוע ג"כ צריכה לחוש אחר כלות ימי ההנקה אלא שהב"י רוצה לומר דין זה לכ"ע אף ליש מגדולי המורים שמביא הטור שמה שהורו להקל שאינה חוזרת לוסתה עד שתראה פעם אחת באותו וסת שהיתה למודה לראות בתחלתה ולדידהו אינה צריכה לחוש לקפיצות עד שתקפוץ עכ"פ פעם אחת אחר ההנקה ותראה שוב אח"כ תחוש אם תקפוץ. וא"כ לפי דעתם מה חומר גורם לה מה שהיה לה וסת לקפיצות קודם העיבור הרי בלאו הכי ראתה עתה ע"י קפיצה וממילא צריכה לחוש אם שוב תקפוץ וצ"ל הנ"מ שחזרה לקביעותה ואינה נעקר בפחות מג"פ ולכן כתב הב"י שזה לדעת הטור שקובעת וסת לקפיצות דאילו לדעת החולקים הרי בלא"ה אפילו תקבענו מחדש ג"פ נעקר בפ"א. אמנם הא ליתא דאכתי גם להחולקים יש נ"מ במה שהיה לה וסת לקפיצות דהרי לדידהו אינה צריכה לחוש לקפיצות אפילו חששא דוסת שאינו קבוע כי אם בקביעתו ג"פ אבל אם לא קבעתו ג"פ אפילו לוסת שאינו קבוע אינו נחשב ואינה צריכה לחוש לו כלל כמבואר בש"ך ס"ק מ"ח ולמה כתב הב"י ולדעת רבינו כו' א"ו דלוסת שאינו קבוע אינה צריכה לחוש משנתעברה אפילו תמו ימי העיבור וההנקה וכן משמע מדברי הרשב"א בתהה"א קע"ג ע"א שכתב ועתה נבאר מעוברת ומניקה שעברו עליהן ימי מניקתן ועיבורן אם חוששות לוסתן הראשון הקבוע אם לאו עכ"ל. הרי שדקדק לומר אם חוששות לוסתן הראשון הקבוע ולא כתב סתם אם חוששות לוסתן הראשון א"כ משמע מדבריו דבאינו קבוע ודאי אינו צריך לחוש:
שוב נסתפק מעלתו בהיה לה וסת קבוע ועקרתו ב"פ שהיה וסתה ר"ח ועברו שני ראשי חדשים ולא ראתה ושוב נתעברה ועברו ימי העיבור והנקה ושוב הגיע ר"ח ולא ראתה אם מצטרפת העקירה זו האחרונה עם שתי העקירות הראשונות להיות נחשב שעקרתו ג"פ. הנה דבר זה תלוי באשלי רברבי דלדעת הסוברים שתיכף כשעברו ימי ההנקה אפילו עדיין לא ראתה אחר ההנקה כלל חזר הוסת למקומו וצריכה לחוש לו וכן לדעת הרמב"ן שמביא הטור בס"ס קפ"ט שהוא סובר שעכ"פ צריכה לראות פעם אחת אחר ההנקה אלא שאפילו לא ראתה בשעת וסתה שוב חוששת לוסתה הקדום. ממילא פשוט הדבר כיון שצריכה לחוש א"כ אנו אומרים כיון שנסתלק הגורם ואינה עוד מסולקת דמים מסתמא ישוב הוסת כבראשונה א"כ גם לענין עקירה אנו אומרים מדפגע ר"ח ולא ראתה נעקר וסת של ר"ח ומיחשב עקירה ומצטרף עם שתי עקירות ראשונות שקודם העיבור והרי נעקר ג"פ. אבל לדעת יש מגדולי המורים הנ"ל שהוא להקל שאינה חוששת עד שתחזור ותראה עכ"פ פ"א באותו וסת ממש לא משכחת דין זה כלל דכל זמן שלא חזרה לראות באותו וסת בלא"ה אינה צריכה לחוש וכל זמן שלא ראתה כלל אכתי היא לדידהו בחזקת מסולקת דמים כמו בימי עיבורה ממש ולא נחשב עקירה כשם שמשך עיבור והנקה לא מיחשב עקירה וכשחזרה לראות באותו וסת ממש א"כ אפילו תאמר שמצרפינן שתי העקירות ראשונות הרי כל זמן שלא עקרתו ג"פ הוא חוזר בפ"א לקביעתו הראשון וצריכה ג"פ לעקרו מחדש. ומעתה בנדון שנשאל מעלתו הדין פשוט שאם אחר ההנקה עדיין לא ראתה כלל או ראתה פ"א שלא בשעת וסתה ושוב הגיע שעת וסתה ולא ראתה שוב א"צ לחוש מן הסתם אח"כ לוסת הראשון ממ"נ דלדעה קמייתא וכן לדעת הרמב"ן נחשב ג' עקירות עם ב' עקירות הראשונות שקודם העיבור ולדעת יש מגדולי המורים בלא"ה אין צריך לחוש כל זמן שלא ראתה באותו הוסת ואם אח"כ שוב תראה באותו וסת לכ"ע בפ"א חוזר לקביעותה כיון שעדיין לא קבעה וסת אחר כמבואר בסימן קפ"ט סעיף י"ד וע"ש בש"ך ס"ק מ'. ותו לא מידי. דברי הד"ש: