נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/עד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן עד
[עריכה]תשובה מבן המחבר. לכבוד מחותני ש"ב הרב המאה"ג חכם וסופר כש"ת מוה' שמואל שמעלקי נ"י אב"ד דק"ק בומסלי:
מכתבו הנעים הגיעני היום ושמחתי בשלומו הטוב כן יבורך גבר ירא ה' לנצח. וע"ד שאלתו שאלת חכם חצי תשובה קשה להורות בדבר הנוגע לנפשות תחלה ומי ירים ראש בדברים כאלה. והנה דברי מעלתו בנוים על קו יושר ומיוסדים על אדני אמת שאין מקום להקל בדבר זה כדפסקינן ביו"ד סימן קנ"ז שאסור למסור באם לא יחדו לכ"ע ובאם יחדו הוא פלוגתא דר"י ור"ל כדמפורש בתוספתא דתרומה ובירושלמי פ"ח ממסכת תרומה: אך אין ענין לנדון של מעלתו והוא חמור יותר מכל מה שהוזכר בפוסקים ששם אמרו שאם לא ימסרו אחד יהרגו את כולם ואם בזה פסקינן מוטב שיהרגו כולם ואל ימסרו אחד ק"ו בן בנו של ק"ו בנדון של מעלתו אינו אומר שיהרוג את כולם אלא שימסרו לו אחד ואם לא ימסרו לו אז הוא יקח אחד מהם מעצמו פשיטא שאסור למסור בידים. וכל זה פשוט:
אבל לבי מהסס בדבר אם מותר לישראל להשתדל עבור איזה אנשים שלא יקחו אותם. ודבר זה מבואר בתשובת מהר"י בן לב חלק ב' סימן מ' הובא בש"ך ח"מ סימן קס"ג ס"ק י"ח שאם כבר לקחו אנשים ידועים וכבר נלכדו ברשת אסור לאדם שיש לו כח בהיכל המלך ושר להשתדל לפוטרם שיזיק לאחרים שיקחו אחרים בשבילם אבל אם יצאה הגזירה להטיל י"ב אנשים בסתם ולא פרט מי שיהיו האנשים האלה יכול אדם להשתדל עבור איזה אנשים שלא יהיו בכלל הגזירה. ע"ש בש"ך ובתשובת מהר"י בן לב. וא"כ גם בנדון דידן אם עדיין לא לקח השר ולא פרט מי שיהיה יכולים להשתדל דרך שלילה על אנשים ידועים שלא יקחו אותם:
ובאמת תמיה לי טובא על הש"ך בסימן ס"ג שהביא ממרחק לחמו מתשובת מהר"י בן לב הנ"ל הלא דבר זה מפורש בש"ע ברמ"א סימן שפ"ח סוף סעיף ב' דאם אדם רואה נזק בא עליו מותר להציל עצמו אע"פ שע"י זה הנזק בא לאחר עכ"ל. הרי ממש כפסק של מהר"י בן לב וגם הסמ"ע שם כתב וז"ל בנ"י סיים וכתב שאם כבר בא עליו אסור לסלקו ממנו בשגורם היזק לאחרים עכ"ל. הרי ממש כפסק של מהר"י בן לב:
ואפשר ליישב דמהרמ"א לקמן נשמע דאותו אדם עצמו כשרואה דהנזק בא עליו דמותר להציל עצמו אבל שיהיה לאחרים רשות להשתדל עבורו לא שמענו ולכך הביא הש"ך דברי מהר"י בן לב ופסק דגם אחרים יכולים להשתדל עבורו אם עדיין לא בא הנזק וראייתו מדוד שהתפלל על מפיבושת שלא יקלטנו הארון:
ובגוף הדבר שאם יחדו לאחד מהם שפסק הרמב"ם כר"ל לגבי ר"י וכבר תמהו על זה הב"י ובהגהת מיימון הניח בצ"ע ועיין בט"ז ביו"ד סימן קנ"ז ס"ק ז' ע"ש אמרתי ליישב דעת הרמב"ם הואיל וסתם סוגיא בבלי במס' מגילה אזלי כשיטת ר"ל ופסק הרמב"ם כסתם גמרא. דהנה במסכת מגלה דף י"ד איתא דמורד במלכות אינו צריך למדייניה ובמסכת סנהדרין מוכיח רבה בב"ח משמיה דר"י דדיני נפשות מתחילין מן הצד מדכתיב ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש את חרבו ויחגור גם דוד את חרבו ופירש"י דדוד חגר באחרונה נמנו עליו לדונו משום מורד במלכות עכ"ל. ומקשים התוספות שם וכן במס' שבת דף נ"ו ע"א בד"ה שהיה דסוגיות סותרות זא"ז דבמסכת מגילה מסקינן מורד במלכות א"צ למדייניה והכא בסנהדרין משמע דמורד במלכות בעי למדייניה דהא ר"י יליף מיניה דמתחילין מן הצד ע"ש בתוס' שמתרצים בדוחק:
אמנם יש לתרץ דסוגיות אינן סותרות ודבר זה אי מורד במלכות צריך למדייניה תליא בהך פלוגתא דר"י ור"ל בירושלמי בפ"ח דתרומות גבי סיעת עכו"ם דאמרו תנו לנו אחד מכם ויחדו תנו לנו פלוני דלר"ל צריך להיות מחויב מיתה ולר"י אם יחדו לפלוני א"צ להיות מחויב מיתה. ואומר אני דכ"ע בין ר"י ובין ר"ל ס"ל דצריך להיות דומיא דמעשה דשבע בן בכרי בכל גונא דמשם נלמד הך דין. ועיין ברש"י במסכת סנהדרין דף ע"ב ע"ב ד"ה יצא ראשו רק דפליגי במעשה דשבע בן בכרי אי הוה כבר מחויב מיתה או לא. דהנה זה ודאי אי אמרינן מורד במלכות צריך למדייניה א"כ כל זמן שלא דנו אותו ולא נגמר דינו למיתה עדיין לא מקרי מחויב מיתה דשמא יצא זכאי בשעת הדין שכל חייבי מיתות ב"ד אפילו רוצח שהרג את הנפש בעדים והתראה אינו מקרי בר קטלא עד שנגמר דינו וכן מוכח מסוגיא דמכות דף ה' ע"א גבי שנים שאמרו באחד בשבת הרג פלוני את הנפש ובאו שנים אחרים ואמרו בחד בשבת עמנו הייתם אלא בתרי בשבתא הרג את הנפש או אפילו אמרו בערב שבת הרג את הנפש נהרגין דבעידנא דקא מסהיד עדיין לאו בר קטלא הוא. הרי אף שכבר הרג את הנפש בשעת עדותן אפ"ה לא מקרי בר קטלא עד שנגמר דינו למיתה ע"ש היטב בסוגיא זו. ולפ"ז אי גם מורד במלכות צריך למדייניה לא היה שבע בן בכרי עדיין בר קטלא אף שמרד במלכות ותקע בשופר בעליל ואמר אין לנו חלק בבית דוד אפ"ה לא היה עדיין בן מות כיון שלא נגמר דינו דגם מורד במלכות צריך למדייניה. ומעתה ר"י בירושלמי אזיל לשיטתו דסבר במסכת סנהדרין דמורד במלכות צריך למדייניה שפיר מוכח ממעשה דשבע בן בכרי דאם יחדו ואמרו תנו לנו את פלוני יתנו אותו להם אף שאינו מחויב מיתה דגם שבע בן בכרי עדיין לא היה נקרא מחויב מיתה הואיל ולא דנוהו עדיין בסנהדרין. ואמנם ר"ל סובר כסוגיא דמגילה דמורד במלכות אינו צריך למדייני' והיה שבע בן בכרי בן מות משעה שמרד במלכות ולא היה צריך לגמור את הדין ולא היה חסר גמר דין ולכך סובר דאפילו אם יחדו צ"ל מחויב מיתה דגם שבע בן בכרי כבר היה מחויב מיתה:
ומעתה כיון שר"י ור"ל פליגי אי מורד במלכות צריך למדייניה שוב אין אנו צריכים לתירוצם של תוספות דבלא"ה אין הסוגיות סותרות זא"ז דבסוגיא דסנהדרין הוא ר"י והוא סבר דצריך למדייניה וסוגיא דמגילה הוא בעל מימרא רבה בר שמואל אזיל אליבא דר"ל דסובר מורד במלכות א"צ למדייניה. היוצא מזה דהך פלוגתא ר"י ור"ל בירושלמי תליא אי מורד במלכות צריך למדייניה והשתא מתורץ קושיא הכ"מ והגהת מיימוני על הרמב"ם דפסק כר"ל נגד ר"י דהרמב"ם אזיל לשיטתו דפסק בפ"ג מהלכות מלכים הל' ח' דכל המורד במלכות יש למלך רשות להורגו ופסק כסתם סוגיא דמגילה דמורד במלכות א"צ למדייניה ושפיר פסק הכא בהלכות יסודי התורה דאם יחדו צריך להיות מחויב מיתה כשבע בן בכרי ופסק כר"ל הואיל וסתם סוגיא דמגילה אזלא כוותיה. ודוק היטב:
ודע דמה שכתבו התוספות לתרץ סתירות הסוגיות הנ"ל ולחלק דמה דאמרינן במסכת מגילה דא"צ למדייניה היינו בשאר ח"מ אבל עכ"פ צריך לקבל עדות ולידע אם הוא מורד במלכות לאו מלתא דפסיקתא הוא ורש"י ע"כ לית ליה הך חילוקא. דבמסכת סנהדרין דף י"ח ע"ב גבי כה"ג מעיד ומעידין אותו פריך הגמרא והכתיב והתעלמת כו' ומתרץ ר"י מעיד למלך ופריך והא תנן לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו ופירש"י כיון דלא דנין אותו מה סהדותא בעי ע"ש. ומשמע מפירש"י דעיקר קושית הש"ס הוא מלא דנין אותו. ואי כסברת התוספות הנ"ל לא פריך הגמרא מידי דלמא מיירי שהכה"ג יודע עדות שזה מרד במלכות והפירוש מעיד למלך היינו שזה מרד בו וזה א"צ למדייניה אפ"ה סהדותא בעי וצריך לקבל עדות. (ובאמת תמיה לי על פירש"י למה לא מפרש קושית הגמרא מדתני לא מעידין אותו). אבל עכ"פ מוכח מפירש"י דמפרש קושית הגמרא מדתני לא דנין אותו לא פריך הגמרא מידי אלא ודאי רש"י לית ליה הך חילוקא דהתוספות הנ"ל וצ"ע:
היוצא מזה דעכ"פ אליבא דכ"ע אם אינו כמעשה דשבע בן בכרי אסור למסור להם אחד אפילו אם יחדו לפלוני מכ"ש בנדון דידן דאין מיחדין לקרות בשמו מי שימסרו או את מי הם מבקשים פשיטא דאסור למסור אחד בידים. ומה שכתב מעלתו דיש שם איזה נערים קלים ופרוצים ביותר. אהובי ידידי אין אנו יכולים לדון דיני נפשות דעכ"פ הנערים אינן בכלל מורידין אף שהם נוהגין בקלות קצת והרבה הילדות עושה וניתן להענישם בתפיסה ומכות מרדות וכדומה אבל חלילה למסור אותם בידים ואל ידח ממנו נדח להדיחם לגמרי מקהל עדת ישראל ואף שיש ביד טובי העיר והב"ד לדון בכל עונשים חמורים למגדר מלתא היינו אם העם פרוץ בו וגם לזה צריך שיהיה דוקא גדולי הדור או טובי העיר שהמחום רבים עליהם כמבואר בח"מ סימן ב' ועיין בהגהת רמ"א שם אבל היכא דליכא משום מגדר מלתא שאין העם פרוצים רק איזה נערים הקלים מי ירים ראש לדון בזה. ועיין במגיד משנה פ"ה מהלכות יסודי התורה הלכה ה' שמביא בשם הרשב"א בתשובה סיעה של נשים עוברת ואמרו להם עכו"ם תנו לנו אחת מכם ונטמאה ואם לאו הרי אנו מטמאים את כלכן אפילו היתה אחת מהן מחוללת יטמאו את כלן ואל ימסרו אחת מהם עכ"ל ע"ש. הרי אף שאחת מהן מחוללת לא ימסרו:
הן אמת שאאמ"ו הגאון ז"ל תמה על דין זה של הרשב"א כמו שנדפס בספר דגול מרבבה בהגהותיו לי"ד סימן קנ"ז וז"ל שם. ואני תמה על מאור הגולה הרשב"א ועל הה"מ שהביאו כי לדעתי מבואר ההיפך מדבריהם בירושלמי בפ"ח דתרומות על הך משנה נשים שאמרו להם כו' איתא בירושלמי לא מסתברא אם היתה כבר טמאה לא מסתברא אם היתה שפחה עכ"ל ירושלמי. ובודאי כוונתו כפשוטו לא מסתברא כלל שאם היתה כבר טמאה שג"כ יהיה הדין שיטמאו כולם א"ו בזה מוסרין זו שכבר היא טמאה עכ"ל אאמ"ו הגאון ז"ל בספר דגול מרבבה ע"ש. והנה זה פשוט שגירסת הרשב"א והה"מ בירושלמי לא היה תיבת כבר אלא ככר (ונתחלף בין בי"ת לכ"ף) וקאי על דין ככרות שתני ברישא דמתניתן שם. וכן מפורש בדברי הה"מ שם דכתב ולא דמי למה שאמרו שאמרו שאם היה הככר של תרומה טמאה ימסרו אותה כו' ע"ש במגיד. הרי שגירסתם היה בירושלמי לא מסתברא אם היתה ככר טמאה ולפ"ז אין מקום לתמיהת אאמ"ו הגאון ז"ל ודברי הה"מ והרשב"א נכונים לפי הגירסא שהיה להם בירושלמי. אך הגירסא שלפנינו בירושלמי אם היתה כבר טמאה וקאי על הנשים וכן נראה הגירסא נכונה דאי על ככר קאי מאי רבותא יש בזה שאם ככר נטמא מאי מוסיף טומאה שייך ביה ואפילו אם היה הככר שנטמא בולד הטומאה ועכו"ם רוצים לטמאו באב הטומאה ליכא איסור בהוספת טומאה כיון שהולך לאיבוד עיין פסחים י"ד ע"א במשנה ר"ח סגן הכהנים ומלתא דפשיטא הוא ולא צריך הירושלמי לאשמועינן משא"כ באשה הוא רבותא שאף שהיא מוסיף על חטאתה פשע וכן בשפחה הוא רבותא דמותר למסור שפחה לעכו"ם ועיין בתוספות במסכת נדה מ"ז ע"א ד"ה מסר להו כו' גם לשון הירושלמי שכתב היתה אינו נופל על ככר והיה ליה לירושלמי לומר אם הככר טמאה ולשון היתה טמאה מורה דקאי על האשה דעל ככר לא שייך לומר היתה דהא עדיין הוא טמא:
ויהיה איך שיהיה אף לפי דעת אאמ"ו הגאון ז"ל דגירסת הירושלמי הוא דאם האשה כבר היא טמאה מותר למסור לטמאה אותה אין זה ענין לנדון דידן דשם העכו"ם אינם עושים בה כי אם דבר מה שכבר היא מורגלת בה, אבל בנדון דידן אף שיש נערים קלים ועוברים על איזה מצות אין אנו רשאים בשביל כן להעניש אותם כפלי כפלים ככל חטאותם ולסכן אותם בידים ובפרט שלא נתברר בעדות ברורה אם עברו על עבירה חמורה בשאט נפש לכן שארית ישראל לא יעשו עולה כזו. אך את זה יכולים לעשות להשתדל דרך שלילה על אדם חשוב וכשר שלא יקחו את זה כל זמן שלא קראו לו בפירוש שאותו הם מבקשים אבל אם כבר בא הפקודה לאחד קשה להורות להתיר להשתדל עבורו אם ע"י שזה יוצא לחירות ילכד אחר במצודה זו ומאי חזית דדמי דהאי סומק טפי מדמי דאיש אחר אשר יבא אחריו. וידעתי שבנדון זה קשה להורות ועל זה אמרו חז"ל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כן מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע והמשכיל בעת ההיא ידום אבל עכ"פ זה מחויב למחות ביד מי שרוצה למסור בידים. ומחמת הטרדה לקצר אני צריך. כ"ד אוהבו וש"ב הד"ש:
הק' שמואל סג"ל לנדא בן הגאון מהרי"ח מפראג: