נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/סג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן סג[עריכה]
תשובה
שלום לכבוד אהובי האלוף התורני המופלא הרבני מוה' יוזל נ"י מו"ץ דק"ק ש"ה:
מכתבו קבלתי, וע"ד הקונים ארנבת כמות שהיא הבשר עם העור ושוב מוכרים הבשר לנכרי. כבר גליתי דעתי ואמנם אם היו יכולים למכור להקונה ג"כ הבשר עם העור ואף שיתנה עם הקונה שאם ירצה הקונה אח"כ לחזור ולמכור לו העור לבדו מחויב הוא לחזור ולקנותו ממנו באיזה סך שיתנה ואף שהוא פחות מהסך שמכר לו ונמצא שהעודף הוא בעד הבשר מ"מ כיון שבתחלה מכר לו הכל ביחד וגם הברירה ביד הקונה להחזיק גם העור הערמה זו נ"ל להתיר בדבר זה שיש בלא"ה כמה צדדי ההיתר ועיקר האיסור ביארתי במקום אחר שהוא רק מדרבנן. ואמנם מה שרוצה מעלתו להתיר מטעם מס המלך והשרים אינו נכון, ולדבריו בטל דין זה שלא יעשה סחורה בדברים אסורים לגמרי. ואין זה דומה לצייד שהתירו מפני המס כמו שפירש הרע"ב בפ"ז משביעית משנה ד' דשם נותן מס מאומנות הזאת שהוא צייד וכן מה שהתירו לחרוש בשביעית ולזרוע במסכת סנהדרין כ"ו ע"א שם מס המלך הוא מן השדות וכמו שפירש"י שם בד"ה ארנונא מס שגובה המלך כך וכך כורין לשנה מן השדה. וכן אינו דומה לדברי הט"ז בא"ח סימן תקל"ט ס"ק ב' לענין היתר הסחורה בחה"מ דשם יצטרך לישב בטל בחה"מ. וכן אינו דומה להיתר רבית מנכרי דשם בפירוש התירו כדי חייו אבל כאן יכול לעסוק בדברים המותרים:
ועל מה שהקשה על התוי"ט בפ"ז משביעית משנה ד' שכתב שהרמב"ם בחיבורו פסק כחכמים והקשה מעלתו הרי הרמב"ם אינו מתיר אלא בנזדמנו וחכמים לפי פירושו של התוי"ט מתירין אפילו מתכוין. ידע שגם אני פירשתי היפך דברי התוי"ט ומעין שפירש מעלתו אבל לא מטעמו של מעלתו. וגם אני לא לחלוק על פירושו של התוי"ט באתי רק התוי"ט פירש לפי דברי הרע"ב שגם ר"י אינו מתיר אלא בנזדמנו א"כ ע"כ הפלוגתא בינו לת"ק הוא דלת"ק דוקא צייד וא"כ ע"כ חכמים שבסוף המשנה מתירין אפילו מתכוין דאל"כ היינו ת"ק אבל הרמב"ם שפירש בפירוש המשנה דברי ר"י להתיר אפילו מתכוין א"כ נוכל לפרש דת"ק לאו דוקא צייד אלא אורחא דמלתא נקט שכיון שאינו מתיר רק בנזדמן לא שכיח שמי שאינו צייד שיזדמן שיבוא לידו עוף או חיה טמאה דבשלמא צייד משכחת מזדמן שהיה פורש מצודה לצוד טהורים ובאו למצודה טמאים ולעולם באם נזדמן במקרה גם למי שאינו צייד שבאו מעצמם לידו מותר למכרם ור"י חולק ומתיר אפילו מכוין לצוד ואפי' כל אדם ובלבד שלא יהא אומנתו בכך וחכמים באו לאסור למי שאינו צייד אפילו בנזדמן ושפיר כתב התוי"ט שהרמב"ם פסק כחכמים. זה הנלע"ד בחפזי כי אין לי פנאי כלל. דברי הד"ש: