נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/ב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן ב
[עריכה]תשובה
להגאון אבר"ק קעלין בעל אור חדש:
בדיק לן בזה שאירע בקהלתו בשוחט דמתא שם שהוא מומחה ומוחזק וירא שמים ואירע דבר ששחט רק הקנה בעוף וכאשר הובא העוף לבית היה חי עדיין והחזירו את העוף לבית השוחט ושחט את הושט. ועתה שואל מר מה משפט הכלים כי כבר נאכל העוף ומה משפט השוחט מהיום והלאה. ושאל על הכלים אם לסמוך על תשובת שבות יעקב ח"ב סימן נ"ד שמכשיר בדיעבד אפילו את העוף עצמו. והנה הרב הזה דעתו יפה ועדיפא ליה כחא דהיתרא. אבל אני מיראי הוראה אני ואינני סומך על דברים שאין להם יסוד מוסד ואדרבה הרי הבעיא בגמרא שהה במיעוט סימנים מהו, לשון שהה היינו דיעבד שכבר שהה ועל זה נשאר בתיקו ופירש"י ולחומרא וא"כ לא ידעתי איך החליט להקל ולא הזכיר כלל שעכ"פ היה הפ"מ. ואמנם דעתו של השב"י נראה שהוא חושב דעכ"פ אין כאן נדנוד איסור תורה רק חומרא דרבנן והוא רק ספק לכך הקיל, ואעפ"כ אני תמה עליו דלו יהיה שהוא ספק דרבנן הרי אתחזיק איסורא והספק עם החזקה הוא בענין אחד שהספק הוא בשחיטה והחזקה היא חזקת אינו זבוחה, והמחבר הזה בספרו מנחת יעקב הסכים עכ"פ בחזקת איסור באיסור דרבנן שיש לו עיקר מן התורה להחמיר בספיקו, ואמנם על הכלים אם היה כאן רק איסור דרבנן היה מקום להקל אחר מעל"ע ודברנו מזה במקום אחר אפילו בודאי איסור דרבנן ואין כאן מקומו:
אבל באמת ראיתי בתב"ש סימן כ"ג ס"ק ט' שכתב שלדעת רש"י הוא ספק תורה ועם היות כי הראיה שהביא מדפסק רש"י בעיא זו לחומרא. לדעתי אינה מכרעת לפי מה שכתבתי שיש כאן חזקת איסור ואפי' בדרבנן ספקו לחומרא ואמנם התב"ש מביא שם עוד ראיות לזה ולכן אי אפשר להקל. גם נראה דאפילו לדעת השבות יעקב אין להקל בנדון דידן דבשלמא במיעוט הסימנים כיון שנשחט רובו הוה המיעוט כמו שנשחט וכמאן דמונח בדיקולא, ועיין בתשובת רשב"א סימן שמ"ד, ושוב מה שחותך לא מקרי כלל דרך שחיטה והרי שפירש ה"ר אושעיא הבעיא (חולין ל:) דשהה במיעוט סימנים היינו ששהה שיעור שהיה בעסקו לחתוך מיעוט סימנים והוה כחותך ברגל ולכך יש מקום להקל בשהייה לפי שזה שאוסר שהייה במיעוט בתרא הוא דוקא דרך שחיטה ולכך ע"י נכרי אין איסור לגמור כמבואר בדרישה סימן ב' ועיין בתב"ש כאן. וא"כ גם מיעוט הסימן לכך נסתפקו בגמרא דאולי לא מקרי כלל דרך שחיטה והוה כחותך ברגל. אבל כאן שהושט נשאר ושחטו אולי בזה לא נסתפקו בגמרא והוה נבילה דאורייתא לדברי התב"ש: ודע דגם ראית השבות יעקב להתיר בדיעבד מדנקט רש"י לשון מוטב להכותו על ראשו ג"כ לדעתי אינה ראיה דכוונת רש"י מוטב להכותו היינו אפילו מלחתך ע"י נכרי. ולכן כל הכלים אסורים והשוחט אולי כיון שראה בכמה חבורים דאינו פוסל רק דרך שחיטה היה סבור כיון שכבר הלר השליח עם העוף כבר הסיח דעתו מהשחיטה ולא מיחשב שוב שהיה בשחיטה ויש לדונו לכף זכות, ואעפ"כ טוב להעבירו על חדש או שני חדשים לפי ראות עיני מעלתו ולפי חזקת השוחט ביראת שמים. גם אין להקל בכאן כיון שכבר נתן העוף ליד השליח להוליכו לבית א"כ כבר גילה דעתו שנגמרה השחיטה שהרי גם רש"י מיירי שכבר השליך העוף מידו, וצריך לומר דאף שכבר השליכו ובתורת שחוט מ"מ אחרי שראה שעוד חי ולא נשחט כל הסימן חוזר ושוחט בתורת שחיטה ה"נ כאשר הוחזר העוף וראה שהושט נשאר שחט הושט בתורת שחיטה:
ועל דבר מחט התחובה בבית הכוסות אורך המחט לאורך בה"כ, אם היא תחובה ממש באורך הדופן אין להקל כי אם בהפסד מרובה יש להתישב וכעת אין להחליט הדבר. אבל שלא רהפ"מ ראוי לאסור. ולרוב הטרדה קצרתי: