נודע ביהודה (תנינא)/חושן משפט/נב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן נב
[עריכה]ב"ה פראג ב' י"ד סיון תקמ"ה לפ"ק.
תשובה
שלום לכבוד אהובי תלמידי חביבי הותיק הרב המאוה"ג מוה' שמואל נר"ו אשר כעת אב"ד דק"ק טאכי וגליל פילזן:
קבלתי מכתבך ואם כי היות מחמת תשות כחי אני נמנע מלהשיב כדרכי מעודי עם כל זה לתלמידי ובפרט במה שנוגע להלכה למעשה אני משיב אבל בקצרה:
והנה תוכן שאלתו במי שמת והניח אלמנה ובן בכור ובנים פשוטים והניח נכסים מוחזק וראוי והבכור טוען לסלק כתובת אמו מהראוי כדי שישאר המוחזק לנחלה ויטול שני חלקים. והפשוטים טוענים לסלק כתובת אמם מהמוחזק וישאר הראוי לנחלה ויטול הבכור רק כאחד מהפשוטים, והראוי הנשאר הוא חובות אצל נכרים. וכתבת שלפי דעתך כיון שהרא"ש בפ' יש נוחלין סי' י"א כתב דכל עיקר שהאשה גובה כתובתה ממלוה אעפ"י שהוא ראוי אצל הבכור היינו מטעם שיעבודא דר"נ חשיב מוחזק לגבי כתובה ובשטרות של נכרים לא שייך שיעבודא דר"נ וא"כ אין אשה גובה כתובתה מחובות של נכרים ע"כ דבריך. ואני תמה על שפשוט אצלך דשיעבודא דר"נ לא שייך בחובות של נכרי והיכן ראית בש"ע ח"מ סי' פ"ו שום חילוק בשיעבודא דר"נ בין נכרי לישראל. ואעפ"כ לא נשתבשת והרשב"א בתשובה סי' תתקס"א מסתפק בזה אם שייך שיעבודא דר"נ היכא שהלוה נכרי והב"י בסי' פ"ו הביאו אבל בש"ע לא הזכירו, וראיתי בכנה"ג שהביא ספיקו של הרשב"א וכתב עליו ומתשובה להרמב"ן סי' קל"ג נראה דפשיטא ליה דאפילו כשהלוה כותי נאמר דין זה ועיין וכו'. * [הג"ה מבן המחבר ועיין בסי' זה בספר המפה סעיף ר"א ובסמ"ע עכ"ל עיין לעיל סי' מ"ד:] הכנה"ג.
ואני אומר שמתשובה להרמב"ן אין ראיה ששם טען שמעון כיון שאין לו לפרוע לראובן המלוה שלו רק שטרי חובות שיש לו על נכרים אינו זתוק לפרוע מזה ששטרות אינן זקוקין לפרוע ואין ב"ד נזקקין לשטרות שאין גופן ממון ואין משועבדים לבעל חוב וראובן טען שאותן חובות משועבדים לו ומוציאין מן הלוין ונותנין לו מדר' נתן ועוד שיש לב"ד לכופו למכור מאותן שטרות ויפרע לו וכו'. השיב שמעון שאין דברי ר' נתן אלא בישראל שחייב לישראל אבל בנכרי שחייב לישראל לא, והשיב הרמב"ן שאין ממש באחת מטענות שמעון דמה שטען שמעון דשטרות אינן משועבדים לא טען כדין דכל מה שיש ללוה משועבד למלוה וכו' אבל משועבדים לבע"ח דאי לא למה מוציאין מזה ונותנין לזה וב"ד נזקקין להוציא מזה וליתן לזה ואפי' בע"ח עצמו משועבד לו שאם רצה ליתן לו הרשות בידו וכדאמר בפ' כל שעה וכו' ומסקנא דאמר כי היכי וכו' משעבדנא להאיך מדר"נ ועוד דבלא"ה ב"ד כופין אותו למכור מחובותיו ולפרוע לזה וכו' ועוד דאפי' לר"פ דאמר פריעת ב"ח מצוה ואין ב"ד יורדין לנכסיו להגבות מהן כופין אותו לקיים מצות פריעה וכו' ע"ש בתשובת הרמב"ן:
הנה לא הזכיר הרמב"ן כלל בתשובותיו שום דבר אם שיעבודא דר"נ שייך בכותי לפי שלא הוצרך לזה וגם לא זו היתה טענת שמעון אלא תשובה היתה משמעון שהשיב על דברי ראובן אבל תחלת טענת שמעון היה כולל שני דברים שכיון שאין גופן ממון אין זקוקין לפרוע היינו שהוא עצמו אינו צריך לפרוע מהם וגם הב"ד אין נזקקין להגבותם ממנו בעל כרחו או לכופו למכרן וע"ז השיב הרמב"ן שאין ממש בשום אחת מטענות שמעון שודאי ששטרות משועבדים לבע"ח וחייב הוא עצמו לפרוע מהם וראיה שהם משועבדים שהרי מוציאין מזה ונותנין לזה ואף שזה ילפי' מקרא ונתן לאשר אשם לו שזה הוא שיעבודא דר"נ מ"מ אי לאו ששטרות משועבדים לבעל חוב לא שייך לגבות מזה כלל. א"ו מדצוה הכתוב להוציא מזה לזה מכלל ששטרות משועבדים ואף דגוף דבר זה דכתיב ונתן לאשר אשם לו איכא למימר דדוקא בישראל כתיב שעל הלוה צוה הכתוב שיתן לאשר אשם לו ועל הכותי לא שייך מצוה מ"מ בשיעבוד שהשטרות משועבדים לא שייך בין שטרות שעל ישראל או שעל כותי כיון שהם של הלוה הראשון שהוא ישראל משועבדים הם למלוה שלו, ועל טענת שמעון שאין ב"ד נזקקין השיב הרמב"ן דבלא"ה אפילו אם לא היו משועבדים מ"מ הב"ד נזקקין לכופו למכור מחובותיו ולפרוע כנלע"ד כוונת הרמב"ן. אבל על דברי שמעון האחרונים אם שיעבודא דר' נתן שייך בכותי או לא לא השיב הרמב"ן מאומה לפי שלא הוצרך בזה לנדון שלו. ואמנם גוף דבריך שכיון שלא שייך שיעבודא דר"נ אין אשה גובה כתובתה מהם הם טעות והרא"ש שם בפרק יש נוחלין קאי לדינא דש"ס אבל בזמנינו שעיקר משא ומתן ומחייתנו הוא בחובות הוי כמו אשלי דקמחונא וגובה מהם מדינא. כ"ז ביארתי בהוכחה בחיבורי נ"ב (קמא) חלק ח"מ סימן ל"ד ושם ביארתי דין זה בין בכור ופשוטים בפריעת ב"ח אם לפרוע ממוחזק או מראוי דרשהו משם ותמצא חפציך ולכן לא אכפול הדבר. והיה זה שלום כנפשך ונפש רבך הד"ש: