נודע ביהודה (תנינא)/חושן משפט/כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן כג[עריכה]

בע"ה פראג ב' כ"ה אדר תקמ"ב לפ"ק:

תשובה

האלף לך שלמה שלומים אלף, לכבוד אהובי א"נ האלוף הרבני המופלג זקן שקנה חכמה כבוד מו"ה שלמה הארשיץ נר"ו:

מכתבו קבלתי. ואשר שאל על דבר המשפט שבין שני אחיו ושניהם אמרו נאמן עלינו אחינו. וזה דבר המשפט. הנעלה הר"ר גוטקינד בנו של אחיו הקצין ר' בער בהיותו בשוק פפ"ד לוה חמש מאות זהובים על שם אביו מהקצין ר' הירש הארשיץ דודו אחי אביו ובבואו לביתו להארשיץ סיפר לאביו ואמר לו שקיבל בהלואה על שמו סך הנ"ל מדודו הנ"ל והוטב בעיני האב והסכים למעשיו, ועתה זה זמן זמנים טובא אחר שוק פפ"ד בא הקצין ר' הירש ותבע מאחיו ר' בער שיפרע סך ת"ק זהובים קרן שלוה בנו ממנו וגם פירות הנושרין מהקרן עצה"ע תובע סך מאתים זהובים. השיב ר"ב כמדומה שפרעתי לך והא ראיה שנשתקע הדבר שנים רבות ולא תבעת מעותיך וכי לזוזי אני צריך. ר' הירש חזר על טענתו בברי שלא נפרע ותובע קרן ורבית וזה מחזיק בטענתו כמדומה שפרעתי. וע"ז דן מעלתו שהקרן ישלם בלי שום טענה ומענה כדין מנה לי בידך וזה משיב איני יודע אם פרעתיך שחייב לשלם ואין על התובע שום שבועה אפילו היסת, ועל הרבית דן שפטור ר' בער בלי שבועה. ובשניהם יפה דן ויפה הורה שדין חיוב הקרן מפורש בסימן ע"ה סעיף ט' כמו שכתב מעלתו בעצמו ועל הרבית הנה עיקר חיוב הרבית אין התובע יכול לתבוע ממון בבירור שהרי ההיתר הוא עיסקא וא"כ טענת התובע היא שבועת השותפים שישבע אם הרויח במעותיו. והנה על הפטור מהתשלומין לית דין ולית דיין שאפילו היה טוען ר' הירש ברי לי שעסקת במו"מ עם סך שלי וברי לי שהיה לך ריוח היה ר' בער פטור מתשלומין שהרי על הרבית הוא טוען איני יודע אם נתחייבתי לך שאם פרע הקרן תיכף בחזירת בנו מפפ"ד נמצא ששוב מאותו זמן והלאה לא נתחייב ברבית כלל ומעכשיו שטען איני יודע הרי זה טענת איני יודע אם נתחייבתי לך אלא שאז היה צריך לישבע שאינו יודע אם נתחייב לו כמבואר שם בסי' ע"ה ס"ט אבל כיון שר' הירש לא היה יכול לטעון שודאי הרויח א"כ טענתו של ר' הירש התובע הוא רק שבועת שותפים וכשם שאם היה ר' בער משיב בודאי פרעתיך תיכף ופסק השותפות בינינו היה פטור בלא שבועה כמבואר בסי' צ"ג סעיף ט' כך אם משיב איני יודע אם נשארתי שותף עמך פטור בלא שבועה. וכל זה פשוט ויפה דן. דברי הד"ש: