נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/קמו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קמו[עריכה]
תשובה
לכבוד אהובי הרב הגדול מוהר"ר ליב קסוויץ רב"ד דקהלתנו יצ"ו:
כבר גליתי דעתי למעלתו פה אל פה שיש מקום לומר דבזמנינו שאין מייבמין גם הרי"ף מודה לאסור וסברא דילדותי היא ע"פ מ"ש בעה"מ בריש פרק האשה רבה גבי ע"א ביבמה לעלמא שכתב ואני אומר אקלקולא דידה כגון אשה שהלך בעלה למדה"י שהיא מקולקלת על בעלה הראשון שהיה לה אבל זו שאין לה בעל אע"פ שאנו אומרים תצא מזה ומזה כלומר מיבם ומבעל השני אין זה קלקול דבלחודה עיילא ובלחודה נפקא ע"כ דברי בעה"מ:
ומעתה אני אומר שגם המתירים ע"א ביבמה היינו משום דלא אמרינן מסני סניא ליה וחיישא אקלקולה שנאסרת על היבם שכבר זקוקה לו והרי היא כארוסה שודאי ע"א נאמן בה לפי שחיישא אקלקולה שהיא מקולקלת על הארוס כמו כן חיישא על היבם אי לא אמרינן מסני סניא ליה, אבל הא ודאי אמת ונכון הדבר של בעה"מ שעל הקלקול שתתקלקל על בעל השני לא חיישא דמה מפסדת גם עתה אין לה בעל שני, ולפ"ז לדידן שלא הותר לנו היבום ואינה מפסדת את היבם אין כאן שום חומר ולא דייקא, ולסברא בעלמא אמרתי ולא לקבוע עליו הלכה. ומעתה גוף הדין ע"א ביבמה מחלוקת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ושני עמודי עולם הרי"ף והרמב"ם פסקו לקולא והעמוד השלישי הוא הרא"ש אשר אנחנו האשכנזים נשענים עליו מחמיר ובעלי הש"ע חלוקים המחבר פסק כשני עמודי הוראה כדרכו ורמ"א הביא דעת הרא"ש כדרכו ודברי הב"ש בסי' קנ"ח ס"ק ב' ידועים. והנה דברי הרי"ף המה שע"א נאמן אבל עד מפי עד וכן עבד או אשה לא נתבאר בדברי הרי"ף אבל בדברי הרמב"ם מבואר בפירוש שדין זה ממש כמו בעדות אשה שמת בעלה. וכבר יש מקום אתי לחלק בין עד ממש לשאר עדים הנ"ל דעד ממש כבר אמרתי לו שיש דעות שנאמן מן התורה * [הג"ה מבן המחבר עיין בנו"ב קמא חלק אהע"ז סימן ל"ג במה שכתב אאמ"ו הגאון ז"ל להוכיח שע"א נאמן מן התורה לעדות אשה ושם בסוף התשובה ובד"ה דרך כלל וכו' מפלפל איך דעת רש"י ז"ל נוטה בזה, ועיין לקמן בתשובה הסמוכה שכתבתי להוכיח דרש"י סובר דעד אחד נאמן מדאורייתא לעדות אשה ע"ש ודוק:] וכן מורים דברי הרמב"ם סוף הל' גירושין אבל עד מפי עד או עבד ושאר קולות שהקילו ודאי הוא רק מדרבנן משום עיגונא וכן הראיתי לו למעלתו שמראים דברי הרמב"ם שם וכן לפי מה שאמרו קצת רבוותא מדברי הספרי לא יקום עד אחד באיש אבל קם הוא לעדות אשה שמת בעלה ומזה למדו שהוא מן התורה, הא ודאי שדוקא עד גמור בעינן דהרי מזה דרשו ג"כ שע"א נאמן לשבועה ואטו עד מפי עד נאמן לשבועה. ומעתה פשיטות דרב ששת שם ביבמות דף צ"ד ע"א ודאי דיכולין לומר דוקא עד ממש לפי שהוא מן התורה נאמן אבל לא עד מפי עד אבל רבא דאמר ק"ו לאיסור כרת וכו' א"כ גם בעד מפי עד יש ק"ו זה. אבל יש לדחות דקשה דקארי לה מאי קארי לה וכי לא ידע רבא שהיא עצמה תוכיח וצריך לומר דס"ל לרבא דע"א נאמן מן התורה וכמו שדרשו בספרי וכדי שלא תימא שגם התורה לא התירה אלא לענין מיתת הבעל ולא לענין מיתת היבם לכן אמר ק"ו ומעתה ליכא למימר היא עצמה תוכיח דמה להיא עצמה שכן אינה נאמנת מן התורה רק מדרבנן. ומעתה עד מפי עד שג"כ אינו נאמן אלא מד"ס נוכל לומר שפיר היא עצמה תוכיח וא"כ אלו האחרונים מהרמ"פ בתשובה והד"מ הביאו שכתבו הה"ד עד מפי עד לדעתי אם לדין יש תשובה שבזה אין דברי הרי"ף מכריעים והו"ל הרמב"ם והרא"ש חד לגבי חד. כל זה אמינא ברהיטא כי מוטרד אני בדברים אחרים ואעפ"כ מי שרוצה לסמוך על הרמב"ם בצירוף האחרונים במקום עיגון כבר יש לו יתד להתלות עליו. ועל מעלתו אני תמה שאמר שאלמלי ראה רמ"א דברי מהרמ"פ לא היה מחמיר והרי רמ"א בד"מ הביא דברי מהרמ"פ: