נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/קמה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קמה[עריכה]
ב"ה פראג יום ד' מ"ו למב"י תקנ"ב לפ"ק
תשובה
שלום לכבוד אהובי ידידי וחביבי הרב המאה"ג הגאון המופלא מו"ה מדרכי בנעט נ"י אב"ד דק"ק נ"ש והמדינה:
מכתבו עם שאלתו בא לידי ויען ראיתי שאין הדבר נחוץ לשעתו ואני חלש כח מאד לכן לא עיינתי במכתבו עד קרוב לעתה. וזה שאלתו שזה שנים הרבה שנמצא שם בקהלתו אסופי אחד קיים בברית המילה ובזה היה ידוע שהוא מילדי העברים ונתגדל שם ולקח אשה ומת בלא זרע ועתה אלמנתו רוצה להנשא לאיש. וע"ז כתב מעלתו שלדעתו יש כאן לתא דספק דאורייתא שמא יש לבעלה אח מן האב וזקוקה ליבם והביא ראיה מדברי הרשב"ם פ' יש נוחלין דף קל"ה ע"א ד"ה האי הוי מוחזק לן וז"ל ויודעים היו בודאי שאין לו בנים ואי לאו דמוחזק לן דלית ליה אחים היה לנו לאוסרה לשוק מספק כיון דודאי אין לו בנים עכ"ל הרשב"ם. ועל זה כתב מעלתו דלפ"ז צ"ל מה שכתב בש"ע אהע"ז בסי' קנ"ז סעיף ו' לא היה מוחזק באחים ואמר יש לי אחים אינו נאמן ר"ל שהיה מוחזק שאין לו אחים דהיינו מי שידוע במקומו ובמשפחתו ולא נשמע מעולם שהיה לו אח וזה הוא חזקה אלימתא שאין לו אחים וכה"ג משמע שם בתשובת הרא"ש שהובא שם אפילו ע"א אינו נאמן. אבל באסופי שאין לו מכיר מאב ואם מאין יהיה לה חזקה שאינה זקוקה ולעולם היא עומדת בספיקה. וא"ל בכה"ג דהיה לה חזקת היתר בהיותה פנויה מפני שאח"כ כשניסת לאיש אזדא לה החזקה אפילו להמתירין ביו"ד סי' נ' לגבי ריעותא דאתיליד מחיים דהתם עכ"פ אף בשעת חזקת איסורא שהוא בחיי הבהמה שהיתה אז בחזקת איסור שאינה זבוחה מ"מ היה לה אז חזקת היתר שאינה טריפה אבל כאן חזקת פנויה אזדא לה כשניסת. ולולא דברי הרשב"ם כתב מעלתו שהיה מקום לצדד להקל מהא דאיתא ביבמות דף קי"ט באשה שהלכה חמותה למדה"י דאמרינן התם דאינה חוששת והאריך מעלתו בשאר דברים: הנה מן המשנה דיבמות אינו ראיה להיתר דאין לומר דמיירי דאין לנו שום ספק על קודם זמן הזה רק אנו מסופקים שמא כשהיתה במדה"י נתעברה וילדה, וא"ל שהזמן הספק הוא רק על ולד אחד בזה איכא רובא להיתרא דמחצה יולדות זכרים ומחצה יולדות נקבות וסמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והו"ל רובא להיתר אבל במי שאנו מסופקים בו שיש לאביו זרע רב הן אמת דאמרינן מיעוטא מפילות אבל לא אמרינן דהשאר הם כלם נקבות ואדרבה אמרינן שמחצה זכרים ומחצה נקבות וזכר אחד גורם איסור ואין כאן רובא להיתרא וזה לא שמעינן ממתניתין דמותרת. אבל כל הפוסקים סתמו הדברים ומשמע מדבריהם שאפילו חמותה היא מעולם במדה"י והרמב"ם פ"ג מהל' יבום הל' י"ז כתב אשה שמת בעלה והיה לה חמות במדה"י אינה חוששת שמא ילדה חמותה וכבר ניתן לה יבם במדינה אחרת שלא גזרו על הדבר הזה אלא נעמיד אותה על חזקתה ומותרת. וכן הוא בש"ע אשה שאין לבעלה בן ולא אח וחמותה וחמיה במדה"י ומת בעלה מותרת להנשא ולא חיישינן שמא ילדה חמותה זכר והיא זקוקה לו עכ"ל הש"ע ומשמע ג"כ שאפילו חמותה היא מעולם במדה"י. וכן ראיה שהביא מהרשב"ם אינה ראיה דהרשב"ם קאי שם בגמרא על עובדא דיליה שמיירי שם בגמרא שיצא קול שיש עדים במדה"י ואעפ"כ רצה רב יוסף להתירה מטעם דמוחזק לן דלית ליה אחים ועוד הא אמר בשעת מיתה דלית ליה אחים וע"ז כתב הרשב"ם דאי לאו דמוחזק לן דלית ליה אחים היה לנו לאוסרה לשוק מספק וכוונת רשב"ם שאפי' ר"י לא עלה על דעתו להתירה:
ומ"ש מעלתו שאפי' לדעת המתירין ביו"ד סימן נ' אני אומר להיפוך שאפי' לדעת הסוברים שספק הנולד מחיים לא מהני החזקה היינו דוקא באופן דמיירי התם שמעולם לא היה חזקת היתר לגמרי שתמיד משעה שנולד היה עליה איסור שאינה זבוחה אבל זו בשעה שהיתה פנויה היתה מותרת לגמרי לכל אדם וגם לא היתה זקוקה לשום אדם וכשניסת ונאסרה לכל אדם משום א"א איכא למימר כשמת בעלה חזרה להיתרה הראשון ואינה אסורה גם משום ספק יבם ולא עוד אלא שמעולם גם כשניסת לא סר מינה חזקה שאינה זקוקה לייבם שחזקה זו היתה לה כשהיתה פנויה ולעולם לא סר מינה. וכבר כתבתי בתשובה אחרת בכיוצא בזה בחורף העבר לתמוה על הב"ש בסי' קנ"ז סק"ז שהקשה מיו"ד סימן קכ"ו ששם פסק דדבר דלא איתחזק לא להיתר ולא לאיסור נאמן ע"א ולהנ"י דס"ל אם אין מוחזק בבנים לא הוה בחזקת דאין לו בנים וצריך ישוב מדוע אין ע"א נאמן, וכתבתי לדחות קושייתו דשאני התם ביו"ד שלא היה חזקת היתר כלל מעולם לאפוקי כאן שהיתה לה חזקת היתר כשהיתה פנויה. גם יש עוד לדחות דברי הב"ש דשאני התם דלא היה מוחזק בבנים דשם אין חזקת היתר מסייע לחזקה שאינו מוחזק בבנים אדרבה חזקת היתר סותרת חזקתה זו לכן לא חשיבא כמו חזקה שאין לו בנים אבל היכא דלא מוחזק באחים אדרבה חזקת היתר מסייעתו ושפיר הוי כאילו מוחזק שאין לו אחים אבל אין רצוני לחלוק על הב"ש. אבל גם הב"ש בשם נ"י לא החמיר רק בע"א מעיד שיש לו אחים אבל באין שם עד כלל לא החמיר הב"ש וכן דברי הש"ע בסי' קנ"ז ס"ז לא היה מוחזק באחים משמע שסגי בזה שלא היה מוחזק באחים וכל דברי מהרי"ט בספר א' בסי' פ"ב לא נהירין לי כמ"ש בתשובה אחרת, בפרט שהוא ר"ל שגם הרא"ש הוא מן האוסרים ולדעתי בודאי הוא מן המתירין וכל דבריו בדברי הרא"ש אינם מתקבלים על הלב ואיזה זמן תגביל בה, וכן מ"ש שם משילהי נזיר ג"כ אינו ראיה דשם בעת שטבלה היה לה חזקת איסור לדידן דמיירי אפי' קרבנות עדיין לא הביא ולדברי רב המנונא שם בנזיר דף ס"ד ע"ב עכ"פ מיירי במחוסר תגלחת וכן הראיה שהביא מב"ב דף קל"א ע"א שאמר נקיל בא"א שם מיירי שיצא קול בעודו חי והב"ש הוא שהוסיף אפי' יצא קול אחר שאמר אין לי אחים וכו' ע"ש בב"ש, וכן אפי' לא יצא קול עד לאחר מותו ג"כ הדין שוה שחוששת לקלא שעכ"פ אינה דומה לשבויה כדאמר שם בגמ' אלא שהגמ' שם קאי על מעשה שהיה שמעשה שהיה קאי על שיצא קול בחייו וגם יש כאן ס"ס שמא אבי האסופי היה כותי ומותרת לכל איש ישראל ואת"ל שאבי האסופי היה ישראלי והיא אסורה לכל מי מישראל שיש לספק בו שמא הוא אבי האסופי ואסורה לו משום כלתו עכ"פ שמא אין להאסופי אחים מן האב והיא מותרת לכל אדם משום יבמה לשוק, וגם אין לך להתחיל שמא יש לו אחים מן האב שהרי לא תוכל לומר שיש לו אחים מן האב כ"א שתאמר תחלה שמא אביו היה ישראלי וא"כ אתה צריך להתחיל בספק זה תחלה שמא לא היה אביו ישראלי וזה מיחשב שפיר לס"ס אפילו לדעת הש"ך דבעינן ס"ס המתהפך מודה בזה ובפרט שיש לצרף כאן כל הספיקות שמסופק מעלתו:
ומה שתמה מעלתו על הב"ש בסי' ד' ס"ק נ"ד בסופו תמהני על מעלתו שהרי הרמב"ם בא"ב פ' ט"ו הל' כ"ט התיר לאסופי שישא אפי' יתומה וכן התיר לכל היתומים שישאו היתומות אפילו לא הכירו אבותיהם מעולם יעו"ש ברמב"ם, ובאלו מה לנו בזה שנולדו בהיתר בלי שום חשש זנות אכתי יש חשש שמא ישא אשה שהיא ערוה עליו ובלא"ה אינני יודע מה מועיל מה שהיה נימול שבודאי בא מישראלית ולא השליכו אותו מחמת פסול כ"א מחמת רעבון אכתי לא עדיף משאר שתוקי שצריך לבדוק את אמו. והיה זה שלום, דברי הד"ש: