נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/קי
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קי[עריכה]
תשובה
לאהובי ידידי האלוף בתורה הרבני המופלא ומופלג חריף ושנון, חציו שנונים, על אפיקי הש"ס עיניו כיונים, כבוד שמו מוהר"ר יוסף דוד נר"ו:
מה שתמה על מה שכתבתי בנ"ב (קמא) בחלק אהע"ז סי' ב' דלדעת הרא"ש דלאו כל כמיניה לשווייה שליח לחוב לאחרים אי אפשר לגרש ע"י שליח בעל כרחה של האשה אפי' לדינא דהש"ס דלא מצי משוי שליח לחוב להאשה, ועל זה הקשה מעלתו דזה נגד תלמוד ערוך בגיטין דף יו"ד בשליחות בע"כ בגירושין איתא ובקידושין ליתא: אהובי ידידי דבר זה נשאלתי כבר מכמה חכמי הדור ובתוכם גם בני הרב הגדול מו"ה יעקבקא נ"י מק"ק בראד שראו דבר זה בספרי. והנני מעתיק לו אשר השבתי לבני בזה שאין מדברי הגמרא שום סתירה לדבריי. הנה אף שיצאתי ללמד דבר חדש דלדברי הרא"ש שאינו יכול לעשות שליח לחוב לאחרים אינו יכול לגרש אשתו בע"כ ע"י שליח והקשו הרבה מחכמי הדור שהרי מבואר בגיטין דף יו"ד ע"א בשליחות בע"כ דבגירושין איתא ובקידושין ליתא וכן הקשו מסוגיא שבדף כ"א ע"א מתקיף לה רב שימי והא שליחות לקבלה דמדעתה איתא וכו' דמשמע דדוקא שליח לקבלה אבל שליח להולכה איתא אפי' בע"כ וכן פירש רש"י שם להדיא. ואף שמדברי רש"י אין השגה על דברי הרא"ש דרש"י גם בתופס לבע"ח סובר דאם שוייה שליח יכול לתפסו מ"מ משמעות הסוגיא שם דדייק לומר והא שליח לקבלה ולא קאמר סתם והא שליחות דמדעתה איתא משמע בשליח להולכה איתא אפי' בע"כ: ואומר אני שמכל זה אין שום השגה שגם לדידי עכ"פ משכחת שליח להולכה אפי' בע"כ שעד כאן לא אמרתי דלא מצי מגרש בע"כ ע"י שליח משום דלא מצי משוי שליח לחוב להאשה אלא היכא דהגט הוא חוב להאשה אבל היכא שאין הגירושין חוב לה כגון ארוסה שעדיין אינו זוכה בשום דבר משל בעלה שיהיה הגט מיחשב חוב ואפי' לאסרה לכהונה משכחת שאין הגט חוב לה כגון שנתגרשה מאיש אחר וכמו כן שזינתה תחת בעלה שנאסרה על בעלה והפסידה כתובתה וכל תנאי כתובה שוב אין הגט חוב לה שהרי אינה מפסדת מאומה ע"י הגט ואדרבה זכות הוא שמתירה לשוק. וכמו כן אני אומר דאפילו לר"מ בגיטין דף י"א שחוב הוא לעבד שיוצא מיד רבו לחירות שניחא ליה בשפחה דזילא ליה וכו' מ"מ משכחת לה שחרור שהוא אפי' זכות לעבד וכגון שכבר הוא חציו ב"ח וחציו עבד שזה אסור בשפחה ואסור בבת חורין ולזה השחרור זכות שמתירו עכ"פ בבת חורין:
ומעתה כבר סרה מעלי התלונה מסוגיא שבדף כ"א דשליח הולכה ודאי משכחת בע"כ כגון בארוסה או בזונה וכנ"ל והסוגיא בדף י' בשליח להולכה דבגירושין איתיה ג"כ יש לתרץ כנ"ל דמיירי בארוסה או בזונה. ואמנם בזה צריך אני להאריך קצת שהרי לכאורה קשה אם בכה"ג איירי א"כ למה יכול לחזור בו והרי בכה"ג ודאי זכות הוא לה. והנה התוס' שם בד"ה בשליח בע"כ תמהו על רש"י דבהא אפי' רבנן מודו דחוזר בעבד ואין זכין לו בע"כ. ולענ"ד נראה דודאי גם רש"י מודה דרבנן מודו בהא ואמנם הכוונה דלר"מ שוים בין ברצון בין בע"כ ולרבנן אף דשוים בע"כ מ"מ ברצון אינם שוים וא"כ אף דבכי האי גוונא ליכא חוב מ"מ יכול לחזור בו כמו לרבנן דאין זכין לאדם בע"כ אפי' במה שאינו חוב לו כמו שיחרורי עבדים לרבנן ובזה יש לדחות קושיית התוס' שהקשו שם בסוף הדבור דליתני דשוין לבע"כ והוי ארבעה אפי' לרבנן ולדידי ניחא דאינם שוים לבע"כ דלרבנן עבד זכות הוא לו ויכול לשחררו אפי' ע"י שליח בע"כ שאף שאין זכין לאדם בע"כ מ"מ אינו חוב דנימא כל כמיניה לשוויי שליח לחוב לאחרים ואף דלא מיחשב זכות לזכות בשיחרורו קודם שיבוא לידו כיון שהעבד עומד וצווח שאינו רוצה ואין זכין לו בע"כ מ"מ גם חוב לא מיקרי והשליחות חל ומשחררו השליח בע"כ כמו האדון בעצמו שמשחררו אף שהעבד עומד וצווח ואשה חוב הוא לה ואין השליחות חל כלל ואינו יכול לגרשה על ידי שליח בע"כ אפי' שיתן השליח הגט לידה בע"כ שהבעל עצמו יכול לגרש כן אבל השליח אינו יכול לפי שלא חלה השליחות לחוב לאשתו כי אם בארוסה או בזונה חל השליחות בע"כ אבל אעפ"כ אינה מתגרשת קודם שיגיע הגט לידה אף שזכות הוא לה כיון שהיא אינה רוצה אין זכין לה בע"כ ובארוסה ובזונה לא מיירי, ומה דאמר בגירושין בע"כ כוונתו דשוים לר"מ בכל מיני גירושין ושחרורים בין ברצון דהיינו בכל הנשים ועבדים ובין בע"כ היכא דאיתא בע"כ דהיינו באשה בארוסה או בזונה ובעבד בחציו עבד וחציו ב"ח. וקצרתי מאד וסמכתי על המעיין:
ואולם מה שרצה מעלתו לדמות שליח לגרש אשה לתופס לבע"ח במקום שאין חב לאחרים במחילה מכבודו דלא דמי כלל כי התופס לבע"ח במקום שאינו חב לאחרים אין שום חוב לשום אדם כי מה שתפסו בע"כ של הלוה לא מיחשב חוב שהרי הלוה חייב ע"פ התורה לשלם ואם אינו רוצה לשלם רשע הוא ויצרו אונסו וזה תופס בע"כ וכופהו לקיים מצוה שבתורה ואין זה חוב ודומה למ"ש הרמב"ם גבי קרבן שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני שדבריו ידועים אבל האשה אף שבעלה יכול לגרשה בע"כ מ"מ אין שום חיוב עליה שתהא מחויבת לקבל הגט ואם יכולה להשתמט שלא יגרשה לא ידעתי בזה עליה שום איסור אבל הבעל אינו מוכרח להשגיח עליה ויכול לגרשה בע"כ ועכ"פ חוב הוא לה ולא יכול לשוויי שליח לחוב לאשתו. דברי הד"ש: