נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/מו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן מו[עריכה]
תקנת עגונות
ב"ה פראג ג' ער"ח אב א"ת צמ"ח דוד תצמיח לפ"ק:
תשובה
דברי הצומות וימי האבל, מהרה יתהפכו לשירים בכנור ונבל, ויזכה לעלות ולראות חלוקת הארץ בחבל. ה"ה כבוד אהובי ידידי הרב הגדול המופלא ומושלם במעלות ומדות, כבוד מו"ה יוחנן נר"ו אב"ד בק"ק טעמשוואר:
אחרי ד"ש הטוב הנה באתי להשיב ע"ד העגונה אשת כמר שמואל קוראלי, וגופא דעובדא נער אחד בשמו שמואל מקוראלי היה משרת בטעמשוואר וכאשר שלמו ימי שכירותו הלך למדינה אחרת ומענה היה בפיו שהולך לישא אשה ואחר שהלך משם אשתהי זמן מה וחזר ובא לטעמשוואר והחזיק עצמו בחזקת נשוי והיה מתגורר סביבות טעמשוואר בכפרים ועיירות לסחור, ויהי היום והיה בעיר אחת אשר שם יהודים והלך משם הוא ונערו משרתו בעגלה וסוסים עם סחורתו לסחור בכפרים כדרכו ובלילה שלאחריו שלח המוכס מכפר אחד הסמוך למקום שהלך אותו שמואל משם והודיע לאנשי המקום כי נהרגו שני יהודים גם שלח לשם העגלה והסוסים ומיד הכירו היהודים שמה שאותה עגלה והסוסים הוא של שמואל הנ"ל ויהי ביום מחר בעש"ק שלחו משם שני אנשים ידועים אותן שהכירו את שמואל הנ"ל ונערו משרתו בחייהם לחפש אותן באשר ימצאון והעיד האחד משני אנשים הנ"ל שכשבאו לכפר של המוכס הנ"ל וחפשו אצל הנהר שמה ומצאו סחורתו של כמר שמואל אחת לאחת וכאשר ראו בתוך הנהר בגד פשתן הוציאוהו משם והיה כרוך שם אחד מההרוגים והכירו היטב כי זה נער משרתו של שמואל הנ"ל ואת כמר שמואל הנ"ל עצמו לא מצאו ויהי ביום ש"ק למחרתו בא נכרי אחד ואמר לאותן שני אנשים מה אתם מבקשים ואמרו את חבירו של זה הנהרג אנחנו מחפשים ואמר להם הנכרי הנ"ל שכבר נמצא ביום ו' הנ"ל אצל הרחים של מים והלכו שמה ואמר העד הנ"ל שהכירו אותו שמואל הנ"ל בטוב בט"ע שלהם גם מצאו אצלו הפאס שלו גם היה נראה להם בו שהיה נהרג מתחלה ואח"כ השליכוהו לתוך המים כי היה לו מאחורי ראשו מכת ברזל והיה עדיין לבוש שטיוול שלו גם מצאו במים ארבע כנפות של ציצית, ובמוש"ק שלחו אותן שני אנשים לטעמשוואר שיבואו להתעסק בקבורתם של ההרוגים והלכו כמה אנשים מטעמשוואר והכירו כלם בטוב בט"ע שזהו שמואל הנ"ל. זה תורף המעשה. והנה שאל מעלתו אם יש מקום להתיר העגונה אשת שמואל הנ"ל:
הנה יש לפנינו שתי דרכים להתיר. אם מצד הכרת הנהרג בט"ע, אם מצד הפאס הנמצא אצלו, ואמנם כיון שנמצא הפאס אצלו ודאי שלא מצאוהו ערום שבודאי הפאס היה בתוך הבגד בבית יד אונקלי שלו, ולכן אני תמה מדוע לא הזכיר מהכרת הבגד וכן השטיוול שהיה לבוש אם הכירו שהם שלו כל זה לא נזכר במכתבו ונדבר בזה. לפי הנלע"ד הנה לפי סיפור מעשה הנ"ל הליכת שמואל ונערו מעיר היהודים היה בחמישי בשבת ובלילה שלאחריו דהיינו אור ליום ו' שלח המוכס להודיע כי נהרגו שני היהודים ובש"ק הכירו היהודים את שמואל הנ"ל בט"ע ועכ"פ אין כאן בירור שהיה תוך ג' ימים כי אף שמהליכת שמואל אין כאן ג' ימים אבל הרי אנו דנין שמא אין זה שמואל רק הרוג אחר שנהרג זה כמה ימים ובאנו למחלוקת ר"ת והרשב"א בספק אם הוא אחר ג' ימים המובא בש"ע בסעיף כ"ז. ולפי הנראה בספור מעשה הנ"ל היה הנהרג שלם בפרצוף פנים ולא היה חבלה מפצע וחבורה רק מכת ברזל אחת אחורי הראש, ולפ"ז כבר הכריע הב"ש בס"ק פ"ד דבזה יש להקל בספק שלשה ימים אלא שיש כאן ריעותא שהיה במים ואשתהי אחר שהועלה ביום ו' והיהודים לא ראוהו עד יום שבת למחרתו ולא מהני ההכרה, ויש בזה לפלפל כיון שלא ראו הטביעה וגם המכירים היו שנים דלא אמרי בדדמי, ועיין בכ"ז בב"ש ס"ק צ' והדברים ארוכים:
ואמנם יש כאן מקום להקל שהרי בתשובת הריב"ש סימן ש"פ הביאו הב"י וזה לשונו והריב"ש כתב שאעפ"י שיש לחלק ולומר דהא דבעינן חזוהו בשעתיה לא נאמר אלא במי ששהה במים אחר מותו יותר משלשה ימים לפי שכיון שעמד יותר משלשה ימים כבר נפסד אלא שצמתוהו המים ומנעוהו מלהשתנות ומיד לאחר שעה שיוצא מן המים הוא משתנה אבל מי שלא עמד שלשה ימים אחר מותו במים אפשר דלא אמרינן ביה מתפח תפח אלא לעולם מעידין עליו עד שימלאו לו שלשה ימים אחר מותו, ואף לשון הרמב"ם בזה אפשר לפרשו כן אלא שהרמב"ן והרשב"א כתבו בפשיטות דאפי' לא שהה במים שלשה ימים בעינן דאסקוהו וחזוהו בשעתיה דכל שמת במים משתנה אחר שעה אחת שיוצא מן המים עכ"ל הב"י:
ומעתה אולי יש לצרף קולא זו היכא שיש עוד מקום להקל. וגם אפי' הרמב"ן והרשב"א לא החמירו אלא כל שמיתתו היה במים אבל היכא שמת ביבשה ואחר מותו הושלך למים גם הם לא החמירו וכמבואר בלשון הב"י דכל שמת במים וכו'. ובלשון הריב"ש מבואר יותר וז"ל הריב"ש אחר שהביא דברי הרמב"ן והרשב"א הנ"ל כתב וטעם דכיון שטבע ועמד במים עד שמת מחמת המים הרי באו המים במעיו לצבות בטן ולהפיל אור פניו משתנית צורתו ואע"ג דמים מצמת צמתי כשעולה מן המים ושהה ביבשה מעט חוזר לסורו ותגלה רעתו וכו' עכ"ל הריב"ש. הרי דעכ"פ לא שייך חומרא זו אלא היכא שמיתתו היה במים שבאו המים לצבות בטן להחשיך אור הפנים אבל בשכבר מת ביבשה שוב אין המים גורמים החשכת אור הפנים יותר מהיבשה וכל שהוא תוך ג' ימים למיתתו אפילו שהה כמה שעות אחר שהועלה אינו משתנה. ומעתה נדון בנדון שלפנינו שלפי הנראה זה נרצח ביבשה והושלך אח"כ למים אלא שיש לנו להסתפק אף שנרצח ביבשה מכל מקום אולי קודם שיצאה נפשו השליכו הרוצח למים ויצאה נפשו במים. ואם נאמר כי זה דומה לספק אם הוא תוך ג' ימים ותליא באשלי רברבי מחלוקת ר"ת והרשב"א ואף שכתב הב"ש בס"ק פ"ב והח"מ בס"ק נ"א דאף המתירין בספק ג"י מודים להחמיר בהועלה מן המים וספק אשתהי מ"מ הרי הם פירשו טעם הדבר כיון שאין שיעור שהייתו אלא שעה יותר מצויה ששהה יותר משעה אבל נדון שלפנינו שהספק אם הושלך למים קודם שיצאה נפשו או אח"כ הספק שקול לשני הצדדים. אבל באמת יש הפרש גדול בין ספק שלשה ימים לשאר ספיקות דבספק שלשה ימים מיקל ר"ת משום דאף שיש להאשה חזקת אשת איש נגד זה יש לזה הנמצא חזקת חיים ואמרינן שחזקה שלא מת כי אם עד קרוב לעת הזאת וכבר ביארתי דבר זה בכמה מקומות בספרי נודע ביהודה, אבל בספק זה שאנו מסופקים אם הושלך למים קודם מותו או אח"כ מה חזקה לצד ההיתר יש כאן:
אך הרשב"א עצמו בחידושיו שילהי יבמות כתב והיכא דאשכחוהו ואשתמודעוהו ולא ידעו אי תוך שלשה ימים או אח"כ איכא למימר דאין מעידין עליו דהוה ספיקא דאורייתא ולחומרא ואיכא למימר כיון שמכירין אותו ואין אנו יודעים אם נתפח אם לא ואם נשתנית צורתו אם לא מסתמא כיון שבדקוהו והכירוהו בט"ע חזקה זה הוא אלא שחששו חכמים שמא נתפח ונשתנית צורתו לפי שרוב מתים משתנים לאחר שלשה ודוקא שנודע שעברו עליו שלשה הא מסתמא כולי האי לא נחמיר דהוה ליה ספיקא בחששא דרבנן וכו' ומסיק וצריך תלמוד, ועכ"פ אנו רואים טעם המקילין לפי שחשש התפיחה הוא חששא בעלמא וזה שייך גם בנדון זה. אך יש לומר דכאן יש ספק ספיקא להחמיר אולי הושלך למים בחיים ואת"ל שהושלך לאחר מותו ואין חשש מחמת שהייתו לאחר שהועלה מן המים מ"מ אכתי שמא כבר הוא יותר מן שלשה ימים להריגתו. אלא שיש כאן כמה צדדים להקל, חדא שאלו התרי ספיקות הכל חדא שמא נשתנה. ועוד כיון שלא ראו הטביעה והמכירים הם הרבה ולא אמרו בדדמי גם גוף הטביעה לא נודע באמת רק מפי אינו יהודי וגם אפי' הרשב"א המחמיר בספק שלשה ימים ביאר טעמו משום ספק דאורייתא ואם היינו יוצאים מחשש איסור תורה אף בלתי ההכרה שוב לא היה חושש הרשב"א לספק שלשה ימים וכיון שנמצא אצלו הפאס שלו וזה ידוע שהפאס הוא מה דלא מושלי אינשי ורוב הפוסקים מקילים בכלים דלא מושלי אינשי דלא ניחוש לחשש שאלה, רק שהב"י בתשובה הביאו הב"ש בס"ק ס"ט חשש דאי סימנין דרבנן אז אפילו בכלים דלא מושלי חיישינן לשאלה וכבר ביארתי בחיבורי נ"ב (קמא) סי' ל"ז דעכ"פ אין חשש זה מן התורה דאי מן התורה הדרא קושית הגמ' לדוכתא ואי חיישינן לשאלה חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן דלא שייך תירוץ הגמ' דלא מושלי אוכפא שהרי אף כלים דלא מושלי חיישינן לשאלה, וביארתי שם דחששא זו בכלים הללו באמת הוא רק חומרא דרבנן וכיון שכבר יצאנו מחשש איסור תורה שוב סמכינן על ההכרה של המת בטביעת עין:
אחר שגמרתי כתב זה וזה כתבתי ע"פ האגרת השני שקבלתי ממנו שוב ע"פ מקרה בחפשי באמתחת הכתבים מצאתי מכתבו הראשון ושם מצאתי בספור מעשה פרט אחד ששכח מעלתו לשנותו במכתבו השני וזה הוא, ששם נאמר שבמוש"ק בבוא האנשים מטעמשוואר הכירו כלם בט"ע כי זה שמואל וכו' ואף שההרוגים היו נפוחים מחמת המים שנכנסו דרך נקביהם כדרך הנטבעים מ"מ הכירו כלם וכו'. ומעתה יש מקום להחמיר שהרי נתפחו בודאי ויש חששא גדולה לומר שנשתנו, ואעפ"כ אינני זז מהיתר שלי בצירוף הפאס:
ועל דבר הספק שני שנסתפק מאין אנו יודעים שזה בעל האשה הנעצבת כי לא נשאה במקום הזה והאשה הביאה כתב מהרב שבעירה שלפני איזה שנים נער אחד ושמו שמואל בן אברהם מקוראלי והיה משרת בק"ק וקדש ונשא מרת פלונית ואמר לאשתו שדעתו לילך ומיום שנפרד לא ידעה איה הוא ואח"ז נשמע שאותו שמואל בן אברהם נהרג וכו' ובקש הרב להשתדל לה חליצה מאחי בעלה הנמצא בגלילות טעמשוואר ושמו ברוך בן אברהם וכו' זה תורף הבירור שביד האשה. אמנם שם בטו"ו זה שמואל ידוע בשמו שמואל מקוראלי אבל שם אביו לא נודע שמה כי היה נער משרת שמה אבל אומדנא דמוכח הוא ממה שיש לו אח במדינה זו שהיה פה בשירות באותו זמן ששמו ברוך בן אברהם כנזכר בכתב שבידה ע"כ דבריו. ולא ידענא מה ספק יש כאן כיון שנודע שברוך זה בן אברהם הוא אחיו של שמואל הזה הרי גם שמואל הוא בן אברהם והרי שמו ושם אביו ושם עירו קוראלי, ואפילו אם תרצה להסתפק אולי ברוך זה הוא אחיו מאמו ולא מאביו ונמצא שמואל זה אינו בן אברהם ובעל האשה שמו שמואל בן אברהם הלא יכול לחקור אצל ברוך זה אם שמואל הזה שהיה בשירות שמה הוא אחיו מאביו וגם אפי' לא היה ידוע לנו שם אבי בעל האשה רק שמו והיה ידוע ששם אחיו ברוך הרי שמו ושם אחיו ושם עירו ומה לי שם אחיו או שם אביו הגם כי יש לחלק כי אב אחד יש לכל אחד ולכן בקושי שיזדמן שני יוסף בן שמעון אבל אחים יש הרבה לכל אחד ויותר מזדמן שנים שוים בשמותם ובשם אחיהם מ"מ הלא גם בטעמשוואר יוכלו לבדוק אם היה שם אצל שום בעה"ב זה שנים רבות משרת ששמו שמואל קוראלי וגם בפאס הנמצא אצלו אולי כתוב גם שם אביו. ואין להאריך בדברים פשוטים, זולת זה בדברים הנוגעים בחזוהו בשעתיה ובדעת הרא"ש והטור במי שלא ראה הטביעה אם יעיין בחבורי נ"ב ימצא בזה דברים הרבה: