נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/מה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן מה[עריכה]
ב"ה פראג יום ג' י"ז תמוז תקמ"א לפ"ק:
תשובה
בין המצרים, מהרה יהיה לשמחה ושירים, ועיניו יחזו בית נכון ונשא בראש ההרים, וכהן עומד לאורים, כבוד אהובי ידידי וחביבי האלוף בתורה הרב המופלא והמופלג המושלם במעלות נודע במקהלות, כבוד שמו מוה' שמואל נר"ו חד מבי דינא דק"ק מנהיים יע"א:
מכתבו הנחמד הגיעני, ועל דבר אשר שאל בשמעון ולוי אחים בני יעקב ושמעון פנוי וללוי בת גדולה ורצה להשיאה לשמעון אחיו כי מלבד שהיו אחים היו ג"כ שותפים במו"מ ודבוקים באהבה וגם אביהם הזקן רצה בזה ושמעון מיאן לקחת בת אחיו מחמת מיעוט נתינת הנדן ומחמת זה היה קצת פירוד לבבות בין האחים ואעפ"כ נדבקו יחד איש אל אחיו כדרך האחים ויהי היום ולוי נפל למשכב וחלה את חליו אשר ימות בו ושמעון אחיו היה נכנס ויוצא לבקרו והנה כאשר הרגיש לוי בעצמו כי הוא הולך למות ולא יקום מחולי זה ויקרא את אשתו אליו ויאמר אליה ידעתי כי אחרי מותי רבים יתאמצו שתתן בתי לאחי שמעון לכן מצוה הוא לה שלא תאבה ולא תשמע אליהם לעשות כן ויהי אח"כ וימת לוי והנה הזקן רוצה בשידוך הנ"ל וכן רבים וגם שלמים מתאמצים בזה כי הוא לטובת היתומה כי לא יזדמן לפניה שידוך הגון כזה במיעוט נדן אשר ביד האלמנה לפזר לבתה וגם האלמנה רוצה מאד בכך אך שמתיראת לעבור על צוואת בעלה המנוח וכל העזבון אינו מספיק כדי כתובתה ותוספת כתובתה של האלמנה, ועל זה נשאל מעלתו אם יש בזה מצוה לקיים דברי המת. ומעלתו השיב אתם חושבים לאיסור דרבנן לענין האלמנה משום מצוה לקיים דברי המת ושוכחים באיסור תורה שהבת היא גדולה וחייבת בכבוד אביה ואיך תעבור על דבריו ואף שעי"ז יתקיים כיבוד אם ותעשה רצון אמה הלא אמרו אבא אמר השקני מים וכו' שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך ואף שאם נתגרשה שניהם שוים והברירה לשמוע למי שירצה אם לאב או לאם מ"מ קשה לדמות בזה מיתה לגירושין וחילוק גדול יש בין מיתה לגירושין בכמה דברים בנגלה ובנסתר ואע"ג דגרושה אינה חייבת עוד בכבודו מ"מ אלמנה מסתברא דמחוייבת עדיין בכבודו, ושוב העלה להתיר להבת מטעם שכתב רמ"א בי"ד סוף סימן ר"מ בשם מהרי"ק שאם האב מוחה לבן לישא איזה אשה שיחפוץ הבן אין צריך לשמוע, והאריך מעלתו בזה שאין לחלק בזה בין בן לבת ונשאר אצל מעלתו ספק מטעם האלמנה אם אמרינן מצוה לקיים דברי המת או לא והביא סוגיא דסוף פרק מציאת האשה במצוה לקיים דברי המת, ע"כ הם שורש דברי מעלתו בקצרה:
והנה הא ודאי דלא שייך כאן מצוה לקיים דברי המת כמ"ש התוס' והרא"ש וכל הפוסקים דלא שייך מצוה לקיים דברי המת אלא בהשליש מתחלה ביד שליש לכך אבל בלא"ה אפילו בשכ"מ היכא דלא שייך דברי שכ"מ ככתובים ומסורים דהיינו מתנת שכ"מ במקצת ולא עשה קנין לית ביה משום מצוה לקיים דברי המת והא מלתא דפשיטא יותר מביעתא בכותחא. ואפילו לדעת הריטב"א שאם מצוה למי שבידו לעשות ואומר לו כן בעצמו שייך מצוה לקיים דברי המת אפילו לא מסר עתה לידו כלום וכמבואר בב"י בח"מ סי' רנ"ב וכן משמע שהחליט בש"ע ועיין בסמ"ע שם ס"ק ח' ובש"ך ס"ק ז' מ"מ גם הריטב"א לא אמר אלא בצוה למי שבידו לקיים דבריו אבל כאן שצוה לאשתו על נשואי בתה וזה אינו מסור ביד אשתו שהרי יכולה בתה להנשא לדודה בלי רצון אמה בשלמא אם היה מצוה להאשה שאם תנשא בתו לאחיו לא תתן לה מאומה לנדן, וזה הוא ביד אשתו שהרי כל העזבון לה לכתובתה אבל הוא לא צוה על הנתינה רק צוה על הנישואין וזה אינו בידה, ולא עוד אלא שגם הריטב"א לא אמר אלא במצוה על שלו אבל אם מצוה לאחר על של אחר ודאי ליכא משום מצוה לקיים דברי המת, והגע בעצמך ראובן צוה את שמעון שיתן משלו מנה ללוי מתנה ומת ראובן וכי יש שום הוה אמינא ששמעון יהיה מצווה ליתן ממונו ללוי בשביל דברי ראובן ואפילו שתק שמעון בשעה שאמר אליו ראובן כן פשיטא שאין על שמעון שום חיוב ולא שום מצוה לפזר ממונו בשביל דברי המת, והא נמי דכוותיה שצוה לאשתו על בתו הבוגרת ששוב אינה ברשותו כלל וא"כ אין על האלמנה שום חיוב או מצוה לקיים דברי בעלה המת כלל:
ומה שרצה מעלתו לחלק בין גרושה לאלמנה ושיהיה על האלמנה מוטל כבוד בעלה גם אחר מותו ושיהיה שייך בזה אתה ואמך חייבים בכבוד אביך. לא ידעתי לזה שום טעם ומה כבוד תהיה האשה חייבת לנהוג בבעלה אחר מותו והלא הרשות בידה להנשא לאחר ואיה כבודו וכיון דזה פשיטא לן דאלמנה אינה חייבת בכבוד בעלה שוב אני אומר לאידך גיסא לחלק בין אלמנה לגרושה דבגרושה אם אביו מצוה לו דבר ואמו מצוה לו דבר הברירה ביד הבן לשמוע למי שירצה כמבואר ביו"ד סי' ר"מ סעיף י"ד אבל באלמנה אם אביו צוה לו איזה דבר לעשות אחר מותו ואמו האלמנה מצוה לו להיפך יניח כבוד אב ויקיים כבוד האם דלעולם כבוד חי עדיף מכבוד המת, ואף שאמרינן בקידושין דף ל"א ע"ב ת"ר מכבדו בחייו ומכבדו במותו עיקר הכבוד הוא בחיים וכן מוכח לפני זה בעובדא דרב אסי דנפיק מארץ ישראל לקראת אמא ולבסוף שמע לארונא דקא אתי ואמר אי ידעי לא נפקי הרי שאם היתה בחיים היה הולך לכבודה מא"י לח"ל אבל אחר מותה לא הוה נפיק הרי דמצות הכיבוד לאחר מיתה לא אלים כמצות הכיבוד שמחיים וא"כ מניח כבוד אביו המת ועוסק בכיבוד האם שהיא בחיים. ובזה נלע"ד דברי רש"י בקידושין דף ל"א ע"א בד"ה שבן אלמנה אתה ולא צריך אתה למעשה וכו', ולכאורה קשה הא משכחת גם למעשה שאביו צוה לו קודם מותו לעשות איזה דבר אחר מותו ואמו צותה לו ההיפוך ושואל למי ישמע שזה דומה לנתגרשה אלא ודאי בזה ליכא שום ספק ובודאי יניח דברי המת בשביל כבוד החי. ולכן גם מצד הבתולה אין ספק שתשמע דברי אמה שהיא בחיים ולא תחוש לדברי אביה המת. וכל זה אם היה מצוה באיזה דבר אחר אבל בעסק זיווגא פשיטא שאין חילוק בין בת לבן וא"צ לשמוע דברי האב אם הוא נגד רצונה אפי' היה בחיים ובפרט שהאב לא צוה להבת כלום וגם לאשתו לא אמר שום צואה על בתו שבתו לא תנשא לאחיו אלא לאשתו צוה שהיא לא תעשה דבר זה ועתה שאין אשתו רוצה לקיים דברי בעלה לא צוה על בתו כלל, ולכן הדבר פשוט שיכולה הבת להנשא לדודה כרצון אמה וזקנה. ולרוב הטרדה אקצר, דברי א"נ הד"ש: