נודע ביהודה (תנינא)/אבן העזר/כא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן כא[עריכה]
ב"ה פראג ג' כ"ו סיון תקמ"א לפ"ק:
תשובה
שלום לכבוד ידידי הרב המאוה"ג המופלא מוהר"ר ליזר קרפלש יצ"ו (אשר כעת הוא אב"ד דק"ק ליבנא וגליל קוירשים):
מכתבו קבלתי ואשר שאל אשה שבאה לפני בעלה במר נפשה וביקשה ממנו להורות לה דרך תשובה על אשר לא טוב עשתה וסיפרה גופא דעובדא כי הלכה בדרך עם בחור אחד מקרוביה ויהי בדרך במלון בלילה בבית פונדקית ישראלית והנה נכרים הרבה שוכבים על פני הארץ בפונדק ונתיראה האשה לישן שם פן יתעוללו בה ותלך עם הבחור אל חדר אחר שם בפונדק ותשכב שם על המטה אשר היה בחדר ההוא ויהי באישון לילה ויבוא הבחור בלאט ויחזק בה לשכב עמה והיא חגרה בעוז מתניה לעמוד כנגדו ובכל זאת לא שב אפו הרע ויעש הרע, זה הלשון סיפרה האשה אל בעלה. והוא שואל אם מותרת לבעלה ישראל אם לא. ושאלה זו סובב על שני קוטבים אם יש להאמינה ולא נימא שמא עיניה נתנה באחר אחרי שאמרה דרך וידוי א"כ חזינן דלא מערמא וכ"כ החוות יאיר שאם אמרה דרך וידוי אסורה אבל לא הביא שום ראיה לדבר זה, ועוד שהרי אומרת שנאנסה א"כ לפי דבריה אינה נאסרת ולא חיישינן שנתנה עיניה באחר ושוב אנחנו מאמינים שזינתה אבל אין מאמינים לה שנאנסה כי אם שזינתה ברצון. ושוב יש כאן שאלה אף שלא חיישינן שמא עיניה נתנה באחר מ"מ כיון שאומרת נאנסתי נאמנת או דלמא כיון שעשתה שלא כדין שנתייחדה אינה נאמנת לומר שנאנסה. זהו תורף דבריו בשאלתו:
והנה הא ודאי שאם בעלה אינו רוצה להאמינה וחייש שמא עיניה נתנה באחר דלא משגחינן בדבריה ומה בכך שאמרה דרך וידוי כל זה אערומי מערמא כדי להוציא עצמה מתחת בעלה ולפי שנודע לה שאין אשה נאמנת מטעם עיניה נתנה באחר ולכך מערמת לומר דרך יידוי ולכן אם היה בעלה כהן ולא היה רוצה לקבל דבריה ודאי שלא היה לו להשגיח בדבריה. ואמנם כיון שבעלה ישראל והיא אומרת נאנסתי א"כ לפי דבריה אינה אסורה עליו ולא שייך עיניה נתנה באחר. הנה גם בזה אם אנו שוב נאמר שאסורה לו לתפוס שלא כדעת הי"א בסימן ס"ה סעיף ז' בהגה"ה א"כ בזה שייך איערומי כנ"ל, ועוד ממ"נ אם אתה אומר דלא מערמא ואין דעתה להוציא עצמה מבעלה א"כ למה סיפרה גנותה לבעלה וצריך אתה לומר להורות לה דרכי התשובה ואיך תשקר ותאמר שהיתה אנוסה ויסדר לה תשובה קלה והיא יודעת בנפשה שזינתה ברצון וצריכה תשובה חמורה. באופן שאם בעלה אינו רוצה להאמינה כלל הרשות בידו:
ואמנם נדבר מצד השני שאם בעלה יודע בודאי שהוא אהוב לאשתו ואינו מסופק בה כלל שרצונה להפקיע עצמה ממנו וא"כ אין כאן היתר מצד עיניה נתנה באחר אם היא מותרת מטעם אונס לישראל משרי שרי. הנה אם דבר זה שנתייחדה עם הבחור אינו ידוע לנו כלל רק מפיה ומה שאני אומר שנתייחדה אין רצוני לומר דוקא במה שהלכה עמו בלילה להחדר ביחוד אלא גם תחלת הליכתה בדרך עם בחור לחוד הוא יחוד ועבדה איסורא, ואם כל זה אינו ידוע כלל רק הכל מפיה אנו חיים הא ודאי הפה שאסר הוא הפה שהתיר והיא אומרת נתייחדתי ונבעלתי והיא בעצמה אומרת נאנסתי ואין בזה פלוגתא ושתי דעות שהביא רמ"א בסי' קע"ח ס"ג בהג"ה הוא בידוע שנתייחדה אלא שאינו ידוע שנבעלה ואם לא אמרה נבעלתי ודאי שמותרת שאין אוסרין על היחוד ועכשיו אומרת נבעלתי באונס בזה נחלקו אם נאמנת במיגו דלא נבעלתי ובהא יש אומרים דאבדה מיגו הואיל ועשתה שלא כדין שנתייחדה ועל היחוד עצמו אין לה מיגו אבל אם גם על היחוד יש לה מיגו לומר לא נתייחדתי והיא באה ואמרה נתיחדתי ונבעלתי באונס נאמנת לכ"ע במיגו שלא נתיחדתי וכבר ביארתי דבר זה בחיבורי נ"ב (קמא) חלק אה"ע סימן ע"א. ואף שבעובדא דא במרדכי פרק ב' דכתובות ורבינו שמחה אסרה ושם לא היו עדי יחוד לפנינו מ"מ הרי באמת לא לחלוטין אסרה שם, וז"ל רבינו שמחה שם וא"ת אפילו היה לנו לאסרה כשידוע שנתייחדה השתא ליכא עדים גבן עדים בצד אסתן וכו' דוקא גבי שבויה הקילו שלא לחקור אחר עדים וכו' אבל כאן שנתיחדה מרצונה לא נקל אלא נמתין אם נמצא עדים וכו'. הרי שגם ר"ש לא החמיר אלא להמתין אם נמצא עדים והיינו שם שתיכף ששבה מן העיר אחר הבעילה באה לפני רבותינו בזה שייך לחקור אבל בנדון זה שלפי הנראה כבר הוא זמן רב ראוי לחקור האשה מאיזה עיר הלכה עם הבחור וכמה זמן עבר ונראה אם אפשר לכתוב שם לחקור אם ימצא עדי יחוד אז תליא באשלי רברבי בהני שתי דעות שהביא רמ"א שם בסימן קע"ח אבל אם לפי האומד לא ימצא עדים לא שייך להמתין ומותרת לכ"ע:
ומה שהוקשה לך שכאן בסימן קע"ח משמע דאינה נאמנת לומר נאנסתי כי אם מחמת מיגו ובסי' ס"ח ס"ז בהג"ה כתב רמ"א די"א דאם אמרה נאנסתי נאמנת ושם ליכא מיגו. דע דלא קשה מידי דשם טעם המתירים משום אעמידנה בחזקת כשרות אבל בנתייחדה אבדה חזקת כשרות שהרי עבדה איסורא ומצאתי שגם הפני יהושע בקונטרס אחרון בכתובות סי' למ"ד כתב כן. ואני אומר שהדבר מוכרח מדברי הרב המגיד עצמו בפי"ח מהלכות א"ב וז"ל הה"מ שם הלכה ט"ו ויש מן המפרשים סבורים שהה"ד לענין היותה נאסרת עליו שאם טענה בברי דבר המתירה שהיא מותרת ולא אמרו שנאמן לאסרה עליו אלא במכחשת וטוענת בתולה שלימה נבעלתי או בשותקת אבל במודה וטענה שנאנסה קודם שנתארסה באשת כהן א"נ שנאנסה אח"כ באשת ישראל וכו' נאמנת. והנה יש לתמוה באשת כהן שצריכה עכ"פ לומר קודם שנתארסה א"כ למה לי שאומרת שנאנסה הרי קודם אירוסין כך לי הרצון כמו האונס א"ו עיקר ההיתר משום חזקת כשרות וגם באשת כהן שייך חזקת כשרות שאלמלא שהיתה אסורה לו לא היתה נשארת תחתיו ולא היתה נישאת לו באיסור וא"כ כיון שעיקר ההיתר משום חזקת כשרות א"כ אם נבעלה ברצון אף קודם שנתארסה כבר היא פרוצה ולא מאמינים לה כלל דלא שייך חזקות כשרות:
ודע שאני תמה על הח"מ בסי' ס"ח ס"ק י' שכתב וי"א וכו' נראה דהה"ד באשת כהן ואומרת שקודם אירוסין נבעלה וכו' אינה נאסרת וכו' וכ"כ הרב המגיד עכ"ל הח"מ. ולפמ"ש דוקא באמרה נאנסתי מביא הה"מ דעת המתירין והח"מ לא שמר לשונו של הה"מ וכתב שקודם אירוסין נבעלה משמע אפילו ברצון והב"ש בס"ק ט"ו העתיק דברי המגיד כהוגן. ואמנם לדינא אפשר לקיים דברי הח"מ ע"פ מ"ש דאפילו רבינו שמחה דסובר דע"י היחוד שעבדה איסורא אבדה המיגו היינו היכא שעל היחוד גופא ליכא מיגו אבל אם גם על היחוד ליכא עדים רק מפיה אנו חיים נאמנת לומר נאנסתי אף שעשתה עכ"פ איסור היחוד במיגו שלא עשיתי איסור כלל ולא נתייחדתי וא"כ גם דברי הח"מ נכונים דודאי עיקר הנאמנות שלה הוא באומרת נאנסתי מטעם חזקת כשרות ולכן אחז הרב המגיד בלשון נאנסתי. ועכשיו שזכינו לדין שאם אומרת נאנסתי נאמנת עכשיו שאומרת שברנון נבעלה מ"מ כיון שאינה נאסרת בבעילה שקודם אירוסין נאמנת אף דליכא חזקת כשרות במיגו דנאנסתי שעל אבידת חזקת כשרות גופא יש לה מיגו:
ומה שנסתפקת עוד איך שייך להאמינה שנאנסה הרי כתב הטור בסי' קע"ז בשם הרמב"ם דכל הנבעלת בעיר בחזקת מפותה מפני שלא צעקה וא"כ גם כאן אין כאן אונס דלמה לא צעקה. הנה לא ידעתי למה לך להקשות מדברי הרמב"ם ומקרא מלא הוא בפ' כי תצא את הנערה ע"ד אשר לא צעקה. ואמנם אני אומר לך כלל גדול בזה היכא שעדים רואים מרחוק שהיא נבעלת ואמנם המקום רחוק ואינם יכולים להשיג בשכלם אם היא מתרצית או באונס ועכ"פ רואים שאינה מתלחמת נגדו אז אעפ"כ בשדה אומרים שהיתה באונס והא דלא נתלחמה נגדו לפי שהרגישה בחלישת כחה שאין בכחה להלחם ומתיראת שיהרגנה ולזעוק אין כאן שייכות שהרי היא בשדה ואף אם תזעק אין מושיע לה אבל בעיר בודאי נתרצית מדלא עמדה לנגדו בכל כחה שלא להניחו לבעול ואין ללמוד זכות שידעה שהיא חלושה ולא תועיל במלחמתה שאם היא יודעת כן היה לה לזעוק על אחרים שיושיעו לה אבל במקום שהיא אומרת שהיתה מתגברת נגדו בכל כחה מתחלה ועד סוף אף שהם בעיר ולא צעקה אין ראיה שהיתה מפותה דמה שלא צעקה הוא מפני שהיתה סבורה שאינה צריכה תשועת אחרים שבטחה בכחה, ואף שעל סוף ביאה אין זו אמתלא שכיון שראתה שהוא גבר אלים ובא עליה היה לה לזעוק מ"מ אין זה מועיל לאסרה שאפי' אם נתרצית ממש הרי תחלתה באונס וסופה ברצון מותרת לבעלה ישראל דזה מיחשב אונס, ולכן אם האשה הזאת אומרת בברי שנתלחמה נגדו עד הכנסת האבר והיתה סבורה שיהיה בכחה למנעו עד שהכניס האבר היא מותרת לבעלה ואינו מגרע כחה מה שלא צעקה. ושוב מצאתי מפורש כן בפירושו של הרמב"ן על התורה בפ' כי תצא בד"ה נערה המאורסה וכו' ע"ש. וכל זה אם ליכא עדי יחוד שנתיחדה עם הבחור, ולרוב הטרדה אקצר. דברי הד"ש: