נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/פו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · נודע ביהודה (קמא) · אבן העזר · פו · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן פו[עריכה]

נשאלתי מהרב המופלא מוהר"ר נתן ירושלמי מקהלתנו שנתקבל עתה לרב ומ"ץ בק"ק אוטיץ והגליל ואין שם בכל הגליל מקום שיהיה בו שני נהרות שיוכל לסדר שם גיטין בלי פקפוק כי כבר כתב רמ"א בד"מ סי' קכ"ח סעיף י"ז שנשתרבב המנהג לכתוב שני נהרות בגט ומסיים שם מיהו במקום דליכא שני נהרות ואיכא למיחש לעיגון או בדיעבד אין לחוש והב"ש בסוף סי' הנ"ל מביאו. ועתה ביקש ממני הרב הנ"ל אם נוהגין כן עכשיו לחוש לחומרא זו ובפרט שאם יזדמן בגליל שלו גיטין שישלחנו לגליל אחר איכא פסידא כי כבר נהגו הרבנים מסדרי גיטין לקבל פרס מזה:

גוף דין זה אין לו על מה שיסמוך כי מצד הדין אפילו בעיר שיש בה שני נהרות א"צ להזכירם בגט כלל כמבואר בדברי הרב"י בש"ע סעיף ד' אלא שרמ"א הביא זה בד"מ ומדהשמיט ולא הביאו בהגהת ש"ע מכלל דלא הוה בריר ליה מנהג זה כל כך. ואומר אני שיש להביא ראיה דלא חשו ולא נהגו כן. דהנה עיקר כל חשש זה הוא הכל מחשש שני יוסף ב"ש והנה בשני יוסף ב"ש בעיר אחת שהדין שיגרש אחד בפני חבירו כמבואר בסי' קל"ו סעיף וי"ו ומקורו במס' ב"ב דף קס"ו ע"ב דפריך וניחוש לשני יב"ש הדרים בעיר אחת דלמא כתב גיטא וממטי לאיתתא דהאיך ומשני דהרי אמר רב שני יב"ש הדרים בעיר אחת אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה. וא"כ לר"א דאמר עדי מסירה כרתי אין כאן חשש לשתי עיירות שוות דליכא למיחש דלמא ממטי גיטא לאיתתא דהאיך שהרי בעיר הזאת אין כאן אלא יב"ש אחד וא"ת אכתי החשש דאיתתא דהאיך תלך למקום אחר ששם העיר ג"כ כשם העיר שיושב בה בעלה וימטי לה יב"ש ההוא שם גיטא ואח"כ תבוא ותאמר שבעלה מסרו לה א"כ מה תקנתא בהזכרת נהרות אכתי תיזל למקום ההוא ותקבל גט או שתקבל גט בעיר אחרת לגמרי ואח"כ תאמר שבעלה אירע לשם ונתן לה הגט ואי משום שבעלה יברר שהיה ביום ההוא בעיר ההיא משא"כ אם שם העיירות שוות ואין שם סימן הנהרות תאמר שבעלה גירשה כאן במקומו בגט הזה. גם הא ליתא דהרי התוס' כתבו שם בב"ב וכן בגיטין שעיקר החשש שעדי מסירה יבואו ויאמרו שיב"ש מסר גט לאשתו וא"כ העדי מסירה ידעי שהם לא היו אז כאן בעיר הזאת. ואפי' תאמר דוקא שם הוכרחו התוס' לזה לפי שמיירי שם בהוחזקו וא"כ ע"כ צריכה לע"מ דעדי חתימה אינן מוכיחים אבל כאן החשש שמא יש עוד עיר אחת ואנחנו לא נדע ואז א"צ להביא ע"מ לפנינו אפי' לר"א העדים חותמין מפני תיקון עולם, מ"מ חשש זה אינו כי היכי דסמכינן כיון שהבעל לא היה אז בעיר ההוא יכול לברר הדבר ה"נ יכול הבעל לברר ולשאול לע"מ אם היו אז כאן ואין לחוש שמא גם בעיר ההיא נמצא שני עדים ששמם כשם העדים הללו דהרי בהדיא אמרינן דף כ"ז ע"ב דלא חיישינן דלמא איתרמי שמא כשמא ועדים כעדים וא"כ לר"א ודאי ליכא שום חשש לשני עיירות שווין ועיקר החשש לדעת התוס' שם בב"ב ובר"פ כל הגט בד"ה בע"מ ור"א היא דאי ר"מ בעינן מוכח מתוכו וא"כ חיישינן לשני יב"ש ולשני שווירי ואז לא מוכח מתוכו. והנה הר"ן בריש פרק כל הגט פליג וסובר דגם לר"מ לא בעינן מוכח מתוכו והנה הרב רמ"א חייש לדעת ר"מ ולדעת התוס' דבעינן שיהיה מוכח מתוכו ועכשיו נחזי אנן אם חיישינן לחומרא זו מצד המנהג אפי' לכתחילה והנה בסי' קל"ו סעיף ו' כתב המחבר אם יש אחר בעיר ששמו כו' אינו יכול לגרש אלא בפני האחר כו' וכתב רמ"א בהג"ה י"א שאם שמות המגרשים שווין אע"פ שאין שמות נשותיהם שוין מ"מ יכתבו סימן דהמגרש וכתב הב"ש בס"ק ד' הנה התוס' כתב דלר"מ אפי' שניהם לפנינו אין לגרש דבעינן מוכח מתוכו ולר"א א"צ שיהיה מוכח מתוכו מ"מ בעינן לגרש זה בפני זה ולכאורה קשה איך פסק בפשיטות דיכול לגרש בפני האחר הא קיי"ל דהגט צריך להיות כשר אליבא דכ"ע לר"מ ולר"א ואפשר דלא קיי"ל כתוס' אלא כר"ן דאפילו לר"מ א"צ שיהיה מוכח מתוכו מיהו נראה דהיש אומרים שהביא הרב רמ"א ס"ל כשיטת התוס' דבעינן לר"מ שיהיה מוכח מתוכו ולכן כתב שיכתוב סימן ודוקא סימן מהני אבל לגרש בפני האחר לא מהני ופליג על דעה קמייתא בתרתי כו' ע"ש בב"ש:

והנה הרמ"א עצמו כתב שם ולכן נהגו ליתן גט ברבים והב"ש באמת תמה שם דמה מהני ברבים הא בעינן סימן דוקא. ולי נראה דלא קשה מידי דעד כאן לא חייש רמ"א לחומרא של התוס' דבעינן מוכח מתוכו לר"מ אלא בהוחזקו אבל בלא הוחזקו לא בעינן אפי' לר"מ מוכח מתוכו וכן כתבו שם התוס' בפרק כל הגט בהדיא לחלק כן דאפילו מאן דחייש לשני שווירי מ"מ כיון שלא הוחזקו מקרי שפיר מוכח מתוכו. וא"כ דברי רמ"א נכונים דבהוחזקו בעינן דוקא סימן משום דלהוי מוכח מתוכו אבל מה שסיים נהגו ליתן הגט ברבים לא איירי בהוחזקו בודאי אלא דחיישינן אולי יש אחר ששמו יב"ש ולכך לענין מוכח מתוכו ליכא חשש רק לחשש שמא ממטי גיטא לאיתתא דהאיך שהוא חשש גדול אפי' לר"א חיישינן ולזה עכ"פ מהני שיתן בפני חבירו ולכך מהני שנותנין ברבים דאם יש עוד יב"ש היה שם ועכ"פ חזינן ממנהג הזה שהביא רמ"א דבלא הוחזקו לא חיישינן אפילו לכתחילה שיהיה מוכח מתוכו:

ועוד לפענ"ד מוכח מסדר גט סעיף כ"ה יחקור הרב אם יש עוד יוסף בן שמעון. וב"ש האריך שם בענין שיהיו שם משולשין ומסיק ואם גם שם אבי אבי האחר דומה אזי יש לגרש יב"ש זה בפני זה ואם אינו רוצה יוסף ב"ש האחר להיות שם יכתוב סימן הרי שעכ"פ אם רוצה להיות שם א"צ סימן ואי אמרת דחיישינן לדעת רמ"א לכתחלה למה סגי אם יהיה יב"ש אחר שם ואפי' היכא דליכא שום סימן ג"כ למה מהני ואמאי נחשב זה אפי' דיעבד ילך למקום אחר ויגרשנה שם כמו בעיר שאין שם שני נהרות אלא ודאי דלא חיישינן לחומרא זו אפילו בהוחזקו שני יוסף ב"ש ק"ו לחוש שמא יש עוד עיר ששמה כזו ויש שם עוד יוסף ב"ש:

העולה מזה שלפי הנראה א"צ לחוש לחומרא זו שהביאה בד"מ. אמנם חלילה לנו להורות כל כך בנקל נגד תורת משה הוא הרב רמ"א היכא שיש להמציא תקנה אחרת. לכן נראה לפענ"ד שעיקר הטעם שיהיו שני סימנים אם יש נהר אחד וגם שאר מעיינות ג"כ מיחשב שני סימנים לדידן שכותבין כל סיפוק העיר א"כ כשיכתוב דיתבא על נהר פלוני ועל מי מעיינות ג"כ מיחשב שני סימנים, וא"כ אם ימצא עיר שיש בה רק נהר אחד ולא שום מעיינות רק שיש להעיר שם אחר בלשון העמים באופן דצריך לכתוב מתא פ' דמתקריא פ' אף שיש נהר אחד סגי דמה דמתקרי בשם האחר הוא סימן והנהר הוי סימן השני. ומעיד אני שבקהלתי במדינת פולין אשר יצאתי משם כן המנהג שאין שם רק נהר אחד ושאר מי מעיינות ומסדרין שם גיטין וכותבין ביאמפאלא מתא דיתבא על נהר הארין ועל מי מעיינות וכן נוהגין עוד במקומות אחרים. כל הנ"ל יצא ממני להלכה ולמעשה ויוכל הרב ר' נתן לסמוך ע"ז באם המצא ימצא בגליל שלו מקום שיהיה בו אופנים הנ"ל לסדר שם גיטין בלי מוחה, רק אם יהיה איזה נדנוד ספק בקריאת שם העיר או בשם הנהר אזי יודיעני. ולמען יהיה ראיה ביד הרב הנ"ל שממני יצא הדבר כתבתי וחתמתי שמי: