נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/מט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן מט
[עריכה]- וזה שנית על הנ"ל
- ב"ה פראג יום ד' טו"ב אייר תקל"ה לפ"ק
שלום תנינא. ושבחו הטוב לא יספר ולא ימנה. חושש לתקנת עגונה. ואת דברו הטוב לא ישנה. ה"ה כבוד אהובי ידיד נפשי הרב המאור הגדול הגאון המפורסם אמיץ כח ורב אונים נ"י פ"ה ע"ה כבוד ק"ש מהור"ר מאיר נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק פרעשבורג:
קבלתי דבריו הנחמדים לתרץ דבריו הראשונים. ותוכן דבריו כי לא הוצרך להזכיר המחלוקת שבין רשב"א לר"ת בספק ג' ימים כיון שבעובדא דא אין העד הראשון לפנינו רק עד מפי עד כאשר הביא הב"ש בס"ק פ"ב בשם מהריב"ש והמ"ב ובק"ע סי' מ'. וסיים מעלתו שאין די עולה למנות כל התשובות אחת לאחת המתירים בזה בלי שום חולק. עכ"ד מעלתו בקצרה:
והנה מלבד שבנדון דידן לא שייכא קולא זו כלל כאשר יבואר אח"כ בדברינו אמנם אמינא אף אם היה שייך זה בכאן אני תמה איך לא הזכיר דבר זה במכתבו הראשון שסומך על זה כי דבר זה גופיה אינו מוסכם כל כך וצריכא רבה ומ"ש מעלתו שהוא מבלי חולק זו קשה מן הראשונה הלא את דעות המתירים בזה לא הוצרך להביאם ממרחק רק מקו"ע והלא בקו"ע עצמו היה מוצא החולקים בסי' רע"ט רפ"א רצ"ג שע"א שע"ז ובפרט שהר"ן הוא מן המחמירין והוא מתקיפי קדמאי והמקילין המה בתראי. הן אמת שגם בתה"ד סי' ר"מ הביא סברא זו ולקחה מדברי מהר"ם רוטנבורג. ואמנם לדעתי אין מדברי מהר"ם ראיה שמהר"ם סובר כדעת ר"ת המקיל בספק ג"י וכן כתב בספר מהר"י בן לב חלק א' סי' ו' שמהר"ם סובר כר"ת. רק שמהר"ם חושש שם כיון שהעד בזמן שהעיד כבר היה אחר ג' ימים לזה כתב שאנו תולין שהראיה כבר ראה ולא העיד עד אח"כ. וכל זה לדעת ר"ת המקיל בספק ג' ימים. הגם שגם ע"ז יש להשיב דלא דמיא להא דר"ת כי באמת דברי ר"ת צריכין טעם איך שייך להקל בספק. ואמנם יש לפנינו לומר משום חזקת חיים ועד עכשיו חי היה ועיין בב"ש ס"ק פ"ד. ומ"ש הב"ש דמוקמינן לראובן בחזקת חיים וזה המת אשר לפנינו אנו אומרים איש אחר הוא ומת קודם ג' ימים ונשתנה והוא איש אחר דלא ידעינן ליה ולא שייך לומר דמוקמינן ליה אחזקתיה ע"ש בדבריו. וכבר תמהתי על דבריו לעיל בסי' ל"א דמה בכך דלא ידעינן ליה יהיה המת הזה מי שיהיה הלא ראה שמש ולא נולד נפל ועכ"פ חי היה ומוקמינן ליה בחזקת חיים שהיה חי עד עכשיו ומקרוב מת ולא עבר עדיין ג' ימים ולא נשתנה וכיון שלא נשתנה ע"כ ראובן הוא. וכבר הארכתי וכתבתי בכוונת הב"ש לדברי התוס' בחולין דף י"א ע"א בד"ה אתיא מפרה וכו' דכל חזקה שלא נתבררה לאו חזקה ואין רצוני להאריך כעת במה שהארכתי במקום אחר. ועכ"פ יש לסברת ר"ת סיוע מצד חזקת חיים. וכל זה היכא שנמצא מת ואנחנו מסופקים על עת מותו אמרינן עד עכשיו חי היה אבל בעובדא דמהר"ם והוא בתשובת מיימוני השייכים להל' אישות סי' ט' שם ידענו יום שנהרג והעד בשעה שהעיד כבר הוא יותר משלשה ימים מיום ההריגה בודאי אלא שאנחנו מסופקים אימת ראה עד זה את ההרוג אם ראהו תוך ג' ימים להריגה או אח"כ מה חזקת חיים שייך כאן וא"כ חזקת אשת איש להאשה היא חזקה גמורה וחזקת חיים לזה הנמצא לא שייך כלל:
ואמנם הנלע"ד טעם של מהר"ם שסובר דחששא דתפח אפילו ודאי אחר ג' ימים לאו דאורייתא היא אלא חומרא דרבנן והרשב"א עצמו בחידושיו סוף יבמות נסתפק בזה וז"ל והיכא דאשכחוהו ואשתמודעוהו ולא ידעי אם תוך ג' ימים וכו' איכא למימר דאין מעידין דספק דאורייתא הוא ולחומרא ואיכא למימר דכיון שמכירין אותו וכו' אלא שחששו חכמים שמא נתפח וכו' ודוקא שנודע לו שעברו עליו ג' ימיה הא סתמא וכו' דהוי ליה ספק בחששא דרבנן ולקולא ולישנא דמתני' מכרעא לחומרא וכו' ע"ש. וסובר מהר"ם שהטעם של ר"ת דהוי ליה ספק דרבנן וזה שייך גם אם יש לנו ספק על זמן ראיית העד שהרי מן התורה אפילו ראה אחר ג"י מהני. זה הנלע"ד בדעת מהר"ם. וסובר מהר"ם דאפילו במקום דאיתחזק איסורא אמרינן ספק דרבנן לקולא ודלא כדעת הש"ך בסי' ק"י בכללי ס"ס סימן כ':
ובזה נלע"ד לתרץ דברי מהר"י בן לב בחלק א' סי' ז' שהקיל בעד מפי עד אף שאנחנו מסופקים שמא ראהו הראשון אחר ג' ימים משום ס"ס שמא אם היה הראשון לפנינו היה אומר שהוא יודע בודאי שהוא תוך ג' ימים ואת"ל שלא היה יודע שמא באמת הוא תוך ג' ימים. ולכאורה דבריו סותרים למ"ש הוא בעצמו בח"ש סי' י"ג שאין להתיר בעגון מטעם ס"ס דבכמה מקומות אשכחן ס"ס לחומרא. והנה שם בחלק ב' מיירי ביבמה שהוא איסור לאו כתב שאין להקל מטעם ס"ס ואיך בחלק ראשון סימן ז' שהוא באיסור א"א במיתת ב"ד כתב להתיר מטעם ס"ס. ולפי מ"ש ניחא דאיהו סובר דבחזקת איסור לא מהני ס"ס וכמבואר בש"ך בכללי ס"ס סי' כ"ט ולכך החמיר בחלק שני אבל בחשש תפח סובר שאפילו בודאי אחר ג' ימים אינו בודאי שתפח ואין כאן רק איסור דרבנן לכך התיר בס"ס שאף שמבואר בש"ך דכמו שאין אומרים בחזקת איסור ס"ס להתיר כך אין אומרים בחזקת איסור ספק דרבנן להקל מ"מ הרי כתב הש"ך שם דאם יש ג' ספקות אמרינן להקל אפילו באיסור דאורייתא בחזקת איסור שע"י ספק הראשון כבר הוסר החזקה ע"ש סימן כ"ח א"כ הה"ד והוא הטעם באיסור דרבנן שאם יש שני ספיקות מותר אפילו בחזקת איסור ולכך התיר בחלק ראשון בסי' ז' מטעם ס"ס. אלא דקשה לי הרי בחלק שני סי' י"ג אחד מהספיקות הוא שמא אין כאן זיקת יבום כלל וא"כ אין כאן חזקת איסור ואעפ"כ החמיר. ואמנם אעפ"כ שוב אין דבריו סותרים זה את זה דעכ"פ שם הוא איסור תורה וכאן עיקר החשש דתפח הוא חומרא דרבנן:
ובזה ניחא לי ג"כ מה שנפלאתי על דברי מהר"י בן לב דמה ס"ס להקל יש כאן הלא כשם שאתה אומר ס"ס להקל שמא אם היה לפנינו היה אומר שיודע בודאי שהוא תוך ג"י ואת"ל שלא היה יודע שמא באמת הוא תוך ג"י הלא כמו כן על זה הדרך בעצמו יש ס"ס להחמיר שמא אם היה לפנינו היה אומר שיודע בודאי שהוא אחר ג' ימים ואת"ל שלא היה יודע שמא באמת הוא אחר ג' ימים. ואמנם למה שכתבתי ניחא דהס"ס להתיר באיזה אופן שתאחזנו תיכף ההיתר ברור דאם הוא תוך ג"י ודאי לא נשתנה אבל אם תאחז הס"ס לאיסור באיזה אופן שתאחזנו אכתי אין האיסור ברור שהרי אפילו תאמר שהוא אחר ג"י מ"מ אין זה ברור שנשתנה שיש מתים הרבה שאינם נתפחים כלל וחששא דתפח חששא הוא אבל לא דבר ברור ואעפ"כ על עיקר ס"ס של מהר"י בן לב אני תמה דמה ס"ס הוא זה אין כאן רק ספק אחד שמא הוא תוך ג"י שמא אחר ג"י דאם הוא תוך ג"י אין לנו הפרש אם היה יודע העד מזה שהוא תוך ג"י או לא. אבל יותר היה לו למהריב"ל לומר הס"ס שמא הוא תוך ג"י ואת"ל לאחר ג"י שמא לא תפח. אלא שזה לא רצה מהריב"ל לומר דהרי ס"ס זה שייך גם בעד הראשון והרי חזינן שהרשב"א מחמיר בספק ג"י ולכך חתר מהריב"ל והמציא ס"ס ע"ד הנ"ל וכבר מבואר שזה אינו ס"ס כלל. וטעם הרשב"א שלא התיר באמת בספק ג"י מטעם ס"ס הנ"ל ולומר דהרשב"א סובר דאחר ג' ימים ודאי משתנה דזה נגד החוש. ונראה דסובר הרשב"א או משום חזקת איסור לא מהני ס"ס וכבר כתב הש"ך בכללי הס"ס שאין לעמוד ע"ד הרשב"א בתשובה סי' ת"א אם מתיר ס"ס במקום חזקת איסור. או שסובר הרשב"א שאין כאן אלא ספק אחד שמא הוא זה שמא הוא אחר. ואי לנו להאריך בטעם הרשב"א כי ודאי נימוקו עמו אבל דברי מהריב"ל תמוהים בעיני:
ונחזור לראשונות שמדברי מהר"ם אין ראיה לחלק בין העד הראשון להאחרון רק מהר"ם סובר כדעת ר"ת והתה"ד בסימן ר"מ שרצה ללמוד מדברי מהר"ם שעד שהעיד שראה מען האט פלוני דער טרונקין רוצה לומר שהטביעוהו במים כיון שאין העד לפנינו לפרש כוונתו שראה שהחזיקוהו בידים במים עד שיצאה נשמתו ע"ש. אני תמה דשום אחד מן הטעמים שכתבתי בדברי ר"ת לא שייכי בההוא שאם מטעם חזקה מה חזקה יש שם אדרבה חזקת חיים מסייע לחזקת אשת איש לאסור ואם מטעם דתפח הוא חששא דרבנן שזה תפם מהר"ם עיקר וכמו שכתבתי לעיל מ"מ בהך דתה"ד הוא ספק תורה שמא לא מת במים. ואולי סבר התה"ד דמשאל"ס הוא ג"כ רק איסור דרבנן כמבואר בכל הפוסקים ובש"ס שאם נשאת לא מצא. מ"מ אני תמה שזה בהעיד העד שעכ"פ עמד ושהה שיעור שתצא נפשו אבל אם לא העיד רק על הנפילה למים אבל לא העיד ששהה עד שתצא נפשו אסורה מן התורה ואפילו נשאת תצא כמבואר בהגהת רמ"א סעיף ד'. וכבר הארכתי בזה במקום אחר בדעת הריב"ש. א"כ לא שייך שום קולא בהך דתה"ד. והנראה לפי שתה"ד עצמו דחה דבר זה מטעם אחר לכן לא דק כ"כ וכתב רק דרך את"ל שאפי' היה מקום לומר כן אעפ"כ החמיר שם, עיין בדבריו:
ועכ"פ מהריב"ל מ"ש להקל בעד מפי עד נשען על דברי תה"ד וכמבואר בדבריו בח"ר סי' ז' והתה"ד עצמו נשען על דברי מהר"ם וכמבואר בדבריו. וכבר ביארתי שמהר"ם עצמו לשיטתו דפוסק כר"ת אבל בין עד ראשון לשני אין שום חילוק. וא"כ נפל הך היתרא בבירא. ובאמת אין דרכי להשען על דברי התשובות זולת הקדמונים אבל אלו התשובות שאחר הקדמונים טוב לראות דבריהם אבל אזן מלין תבחן. וכן אני תמה על דברי הצ"צ בסי' ק"ג שנשען ג"כ על דברי מהר"ם הנ"ל וכבר כתבתי שמהר"ם סובר כר"ת:
ומעתה אשוב לנדון דידן שבכאן אין ענין להקל אפילו לסברת המקילין שכל דבריהם בעד שמספר שראה פלוני מונח מת או מונח ע"פ המים שאנו מפרשים בכוונתו שראהו בודאי קודם ג' ימים דהיינו שראה מיתתו או ששאל לאנשי מקומו ואמרו לו שעדיין תוך ג"י. אבל בנדון דידן העד הראשון העיד ואמר להעד השני שדודו שלחו לילך לקנות דגים והלך בדרך וראה בדרך עומדים שני אנשים מלוכלכים בדם וכו' ושאל אותם וכו' והשיב לו שתוק וכו'. ובאותו פעם קודם ששאל אותם ראה אביגדור טוט ליגן. הרי שכל זה היה דרך הילוכו ולא היה שום אדם רק אלו שני הרוצחים ואת ההרוג ראה מוטל מת והרי אותן שני אנשים לא אמרו לו דבר רק שתוק וכו' א"כ מאין היה יכול לידע אם הוא תוך ג"י או לא שהרי בעת מיתתו לא היה וכי נביא הוא. ומה שכתבתי במכתבי הראשון שעל כרחך שני הרוגים היו שהרי הראשון קברו העד. הנה כן מבואר בפירוש בגביית עדות ששלח כבוד מעלתו לידי בזה"ל ער האט דען אביגדור בגראבין. הנה בגראבין בלעז אינו סובל שכסוהו רק קבורה גמורה. ואם רום מעלתו שמע בעל פה איזה דברים שלא כתבם בגביית עדות אני לא ידעתי רק הכתוב לפני:
ומה שכתבתי במכתבי הראשון שאפילו לדברי ר"ת אין ההיתר ברור כיון שהעד העיד שהיו רוצחים מלאים דם א"כ בודאי היה בהנרצח חבלות ומכות כיון שהיה מונח בבצעי המים מים מרזו מכה. וע"ז השיב מעלתו אולי שחטו בו הסימנים או דקרו בגופו בחרב וכו': הנה הבין מעלתו שמה שכתבתי שהיה בו חבלות ומה שכתבתי שהיה מונח בין בצעי המים הם שני דברים כל אחד בפני עצמו להחמיר והיה סבור שחומרת החבלות הוא כיון שחבול בפניו מחמיר ר"ת. ולא כן הוא שאם אינו חבול מתיר ר"ת אפילו בודאי אחר ג"י ובספק ג"י מקיל אפילו בחבול בפניו כמבואר בדבריו בדברי התוס' דף ק"כ ע"א ד"ה אין מעידין וכו'. אבל כוונתו היה שכיון שבודאי היה חבול והיה מונח בין בצעי המים א"כ מיא מרזו מכה ותפח אפילו תוך ג"י ולפ"ז אדרבה אם היה חבול בגופו גרע טפי מחבול בפניו לדעת הרשד"ם הביאו הב"ש ס"ק פ"א והח"מ בס"ק נ' כתב שבאיזה מקום שיש מכה הן בפניו והן בגופו מיא מרזו ומשתנה:
ואמנם מ"ש מעלתו דמאן יימר שהיה מים שמא היה רק כמו רקק ובלשון אשכנז זומפף. יפה כתב וזה יכול להיות. ואמנם אין רצוני להאריך בזה שהרי כבר כתבתי והוכחתי במכתבי הראשון מדברי הרי"ף שאפילו איכא מכה אפ"ה תוך ג"י אינו משתנה. ומ"ש מעלתו שמהי תיתי לומר שהרוצחים כבר רצחוהו זה כמה ימים א"כ למה הניחוהו בלי קבורה והיה להם לקברו כדי שלא תגלה רעתן. אני אומר אחר הרציחה לא רצו לעמוד על דמו פן יתפסו כי ימצאו קרוב אל החלל וברחו ונטמנו בהחבא. ולכן לדעתי לדעת הרשב"א אין היתר לאשה זאת:
והנה אחר גמרי מכתבי דנא ביום אתמול כי בו ביום קבלתי מכתבו דרום מעלתו ובין כך הלך הבי דואר ונשאר מכתבי עד היום אני בלילה רעיוני על משכבי סליקו ואמרתי כיון שיצא הדבר להיתר מכבוד רום מעלתו לאו מילתא זוטרתא היא ולא יאונה לצדיק כל און ובודאי יש כאן טעם להיתר. ודקדקתי ומצאתי טעם להיתר. והוא כי הרשב"א שהחמיר ואף שכתבתי שיש להקל מטעם דמוקמינן לזה הנמצא מת לפנינו בחזקת חיים ועד עכשיו היה חי ועכשיו הוא שמת. ומ"ש הט"ז בי"ד סי' שצ"ז כיון שהוא מת לפנינו אזלינן אחר שעת מציאתו ואיתרע חזקת חיים. אני אומר אדרבה נלך בתר שעת מציאתו ולומר כשם שנמצא עתה לפנינו בתמונה ובמראה שהוא ראובן כך היה ולא נשתנה ובצורה זו מת וא"כ ודאי הוא תוך ג"י וכיון דעל שעת המציאה יש פנים לכאן ולכאן דל שעת מציאה לגמרי מהכא ולא תצרף לא להקל ולא להחמיר ממילא נשאר חזקת חיים בתוקף. והארכתי בזה במקום אחר וכתבתי דטעה הרשב"א דנגד חזקת חיים יש חזקת אשת איש:
והנה עתה אני אומר שכל זה בנמצא מת או אפילו נהרג. ואף שבתשובה לעיל סימן כ"ט כתבתי להקל בהרוג יותר מבמת מ"מ אפילו מי שמחמיר היינו באין ידוע מי הרוצח ואולי הוא ממכחישי הבורא שאין לומר בו שום חזקה לטובה אבל בזה שהרוצחים הם יהודים וכיון שמעלתו העיד במכתבו השנית שלא קברו הראשון ממש רק כסהו א"כ אין לנו הוכחה שהיה כאן עוד הרוג אחר וכבר כתבתי בראשונה שאז ממילא יהבינן לכל אחד חזקת חיים ולא היה כאן רק הרוג אחד וזה שנהרג מהרוצחים הללו ומוקמי' להרוצחים בחזקת כשרות ועד עתה כשרים היו ועכשיו הוא שנעשו רשעים ורוצחים וברגע זו הרגו ושפכו דם הזה. אלא דאכתי היה מקום לדקדק כיון שהעד לא ראה שהם הרוצחים רק מפיהם שאמרו שתוק באם לאו נאמר שגם אתה חבר עמנו , הרי הודו עכ"פ שהם רצחו אלא שגזמו עליו שיאמרו גם עליו ומפיהם שמע שהם שפכו דם וא"כ אטו אמירה דהני ממשא אית בה להודות על עצמם ואין אדם משים עצמו רשע אלא שאם אנו רוצים לסמוך על עדותן צ"ל דפלגינן דבורא וא"כ שוב לא ידענו את הרוצח מאיזה עם הוא ומי הוא דנימא אוקמיה עד עכשיו בחזקת כשרות. ואעפ"כ אמרתי להתיר שכיון שראה אותם מלוכלכים בדם וידיהם דמים מלאו והוי כמעט כעובדא דשמעון בן שטח בסנהדרין דף ל"ז ע"ב שאמר רשע מי הרגו לזה וכו' הגם שאינו דומה ממש. ועוד נלע"ד כיון שהרוצחים אמרו שתוק וכו' חבר עמנו, לשון עמנו הוא כולל שניהם והעיד כל אחד על עצמו ועל חברו ואף שאינו משים עצמו רשע אבל מקבלין דבריו על חבירו והרי העיד על חבירו שהרג לזה ומוקמינן לחבירו בחזקת כשרות עד עתה ועכשיו הוא שהרגו. זה הנלע"ד להקל. אם רצונו דמעלתו להתיר מטינא שיבא בהדיה ואז ישב שם עם בית דין של שלשה ויתיר האשה כדין הנשאת ע"פ עד אחד שצריכה להנשא ע"פ ב"ד. ולרוב הטרדה אקצר. דברי הנאמן בברית אהבתו הד"ש: