נודע ביהודה (קמא)/אבן העזר/מח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · נודע ביהודה (קמא) · אבן העזר · מח · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן מח[עריכה]

ב"ה פראג קהל"ת לפ"ק

תשובה תשעה עשר למנין. יצליח בכל ענין. ויזכה לראות בבנין. הנקרא קנין. ה"ה כבוד אהובי רחימי וידידי הרב הגאון המפורסם בכל הגבול. פריו נותן ועלהו לא יבול. נ"י פ"ה ע"ה כבוד ק"ש מוהר"ר מאיר נר"ו:

מכתבו הגיעני. והנה כמוהו כמוני אנא היום שאילנא לדידהו התלמידים בני הישיבה ועת אסיפה לכל היא בתחלת הזמן ולא מצינא לאשתמוטי. ואעפ"כ לכבודו הרמה אשר ביקש להשיב תיכף ויגזר אומר ויקם לו. והנה תורף השאלה שאחד בשמו אביגדור בעל האשה אסתר בת ר' איצק שניר מאכער זה כמו שנתים בימי סיון תקל"ג הלך אביגדור הנ"ל לסחור בסביבות עיר אחת במדינת טורקיי והלך ולא שב ואחר עבור כמו ששה שבועות מצאו נכרים הרוג אחד סחוב והשלך מכף רגל ועד ראש אין בו מתום ולא הכירו בו צורת אדם רק בגדיו היו מונחים אצלו וגופו היה מושלך בין בצעי המים וע"י סימני כליו ובגדיו יצא הקול מפומייהו דאינשי שאותו אביגדור הנאבד הוא הנהרג. ועכשיו בא עד מפי עד והעיד העד שנער אחד אמר לו שערב חג השבועות תקל"ג שלחו דודו לקנות דגים ולהביא ובדרך ראה שני אנשים עומדים שהמה מלוכלכין בדם ושאל אותם על מה הם מלוכלכים בדם והשיבו לו שתוק ובאם לאו נאמר שגם אתה היית חבר עמנו. ובאותו פעם קודם ששאלתי את שני האנשים כנ"ל ראיתי אביגדור טוט ליגן אין גרעריכש אונ דער אביגדור האט איין ווייב בעיר פלונית איין שניר מאכרין שוב העיד העד שני הנ"ל שהעד הראשון הנ"ל האט מיר גזאגט אלזער האט דען אביגדור בגראבין:

והנה מר ניהו רבה הראה כחא דהיתרא והעלה אף שלא אמר העד לא שם אביו ולא שם עירו של אביגדור כיון שאמר שם עיר אשתו ושם מלאכתה מהני והאריך בזה. ואנא אמינא אם בשביל זה היה מקום להתיר כפי מכתבו אך אין רצוני לפלפל בזה כי לדעתי אף אם היה העד מעיד בפירוש על אביגדור שמו ושם אביו ושם עירו מ"מ גוף העדות הוא חמור מאד לסמוך עליו. ואני תמה על רום מעלתו שלא נתן לב לזה כי נפלנו ברבוותא פלוגתא דרשב"א ור"ת שהרי לא נזכר בדברי העד שראה הרוצחים הרגו את אביגדור רק שראה אותו מת ומי יודע כמה ימים היה מונח מת ואפי' אם נתפוס שראה הרוצחים בענין שודאי לא עבר זמן גדול בין הרציחה ובין ביאתו כגון שהיה מעיד שהיו מלוכלכים בדם לח שלא נתבייש עדיין ובודאי הוא זמן קרוב מ"מ מי יודע שהרגו את זה שראה מוטל מת ודלמא הרגו לאיש אחר וזה המת מונח זמן רב: והיה לי מקום לומר איזה קולא בזה שהרי הט"ז בי"ד סי' שצ"ז כתב דהא דחיישינן בספק שמא הוא אחר ג' ימים ולא יהבינן ליה חזקת חיים ואמרינן שהיה חי עד קרוב לזמן הזה היינו משום שאנו רואין אותו מת לפנינו חיישינן שמא כבר מת ולא יהבינן חזקת חיים אלא היכא דאיכא למימר עדיין הוא חי ע"ש. ולפי זה כל זה במת הזה שהוא לפנינו מת אבל לחוש שמא חוץ זה נהרג איש אחר יהבינן חזקת חיים ואמרינן שלא נהרג אחר כלל. אלא שאני רואה שע"כ יש עוד אחר שנהרג שהרי אחר ששה שבועות נמצא הרוג בין בצעי המים ואי אפשר לומר שזה הוא עצמו אותו שראה העד הנ"ל שהרי העד אומר שקברו ואיך נמצא אח"כ בין בצעי מים אלא ודאי אחר הוא , וא"כ שמא את זה הוא שהרגו הרוצחים וזה שראה העד מת אחר הוה ולא הרוצחים הללו הרגוהו והיה מוטל כמה ימים והרי לא נזכר בדברי העד שראה בכל הסביבות ולא היה שום הרוג מוטל שם ואפילו אם היה מעיד בפירוש כן אכתי כיון שלא ראה גוף הרציחה שמא במקום רחוק מזה עשו הרציחה ובאו לכאן כדרך הרוצחים שאחר מעשה הולכים מהנרצח שלא יתפשו עליו:

והנה ביבמות דף קט"ו בגברא חרוכא דאמרינן אינש אחרינא אתי כו' וק"ו בנדון דידן שיש לחוש שהאי שהיו מלוכלכים בדם אינש אחרינא הרגו. ולא עוד בנידון דידן אפילו אם בודאי לא היה שם שום הרוג אחר ובודאי לזה המת שראה העד הוא שהרגו האנשים שראה אותם מלוכלכים בדם מ"מ הרי לא נזכר בדברי העד שהיו מלוכלכים בדם לח ושמא כבר הוא יותר משלשה ימים שהרגוהו והמה מלוכלכים בדם יבש כי אחר שהיה שם גרעריכס כנזכר בדברי העד היה להם לרוצחים שם מקום להסתר בקנה וסוף ומחמת שהיו מתיראים לבוא לפרשת דרכים מאימה ופחד שהיו בגדיהם מלא דם ישבו שם טמונים כמה ימים. וכל זה לדעת הרשב"א המחמיר בספק אם הוא תוך ג' ימים:

ועכשיו אני אומר שאפי' לדעת ר"ת דמקיל איני רואה מקום להקל בזה. שהרי לפי האומד המת הזה שראה העד היו בו כמה חבלות שהרי העד שפט בדעתו שזה הוא הנרצח מהם וכיון שראה אותם מלוכלכים בדם ודאי שהיו כמה חבלות בהנרצח ולפי דברי העד מצא המת אין גרעריכש והיינו בין בצעי המים והיכא דאיכא מכה מיא מרזו מכה היינו אפי' תוך ג' ימים והעיקר אם מקום המכה מונח במים אף ששאר הגוף בחוץ מ"מ מיא מרזו מכה ומתפח. ולכן לדעתי אין לאשה זו היתר ע"פ העדות הזה. ולרוב טרדתי בתלמידים לא עיינתי בדבר הזה וכתבתי רק מה שפשוט בעיני בהשקפה ראשונה ורום מעלתו יראה וישפוט בשכלו ואם יראה כחא דהיתרא אתרא דרב הוא וכפי הנראה בעיניו יעשה. והיה זה שלום כנפשו:

הנה מכתבי זה כתבתי בלי עיון בספר כי כל הדברים בעיני פשוטים. וזה שכתבתי דמיא מרזו מכה אפילו תוך ג"י הנה הגמ' דף קכ"א ע"א אמר אבל אי אישתהי מתפח תפח ונסתפק הריב"ש בסי' ש"פ אם כוונת הגמרא שאם אישתהי ג' ימים במים אז אם אישתהי שעה אחת אחר עלייתו תפח אבל כל שלא עברו ג' ימים אחר מותו לא תפח או דילמא כל היכא שהיה במים שוב תפח אם לא ראהו בשעתא אפילו תוך ג' ימים. ומביא בשם הרמב"ן והרשב"א שכתבו בפירוש שאפילו תוך ג' ימים תפח וכן הוא בהגהת רמ"א בסעיף כ"ו. הרי שהקלקול הבא מחמת המים הוא אפילו תוך ג' ימים ומזה למדתי למכה, וכן משמעות הש"ע שם שכתב וכן אם היה בו מכה כו' משמע דמכה שוה לאישתהי:

והנה אמנם אמרתי בלבי שלא להוציא דבר מתחת ידי בלא עיון בספר ובינותי רגע בספרים. והנה הא ודאי דמיא מרזו מכה תיכף אפי' קודם ג' ימים שהרי בדף ק"כ ע"ב הקשה ומי מצית לאוקמי כרשב"א והא קתני סיפא מעשה באחד כו' ואמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא ומשני שאני מיא דמרזו מכה. ואם איתא דלא מרזו עד אחר ג' ימים איך תנשא ודלמא עלה מן המים תיכף אחר שנטלה רגלו אלא ודאי דתיכף מרזו מכה. אלא דאכתי איכא למימר אף דמרזו מכה תיכף מ"מ לא מתפח עד ג' ימים. ולכאורה יש להוכיח כן דהרי בדף קכ"א ע"א אבעיא להו ריב"ב לקולא כו' ת"ש דההוא גברא דטבע כו' ומשני שאני מיא דצמתי והאמרת מיא מרזו מכה כו'. ולכאורה לפי מה דלא אסיק אדעתיה לחלק בין מכה לליכא מכה וא"כ ע"כ מים משנים הפנים אף בלי מכה א"כ היה לו להקשות איך התירו בההיא דדגלת ודכרמי להנשא והרי אפילו ר"י ב"ב לקולא פליג היינו שיש אדם או מקום צינה שאינו מתפח בתלתא יומי מ"מ מים שדרכם לשנות לאלתר בזה לא פליג ר"י ב"ב אלא ודאי דהא דמיא מרזו מכה היינו שהרי הוא כמו ביבשה ומשתנה לאחר ג' ימים וא"כ לר"י ב"ב דיש אדם או מקום דגם ביבשה אינו משתנה שפיר השיאו את אשתו:

ואמנם נלענ"ד שלעולם דמיא מרזו מכה היינו שמתפח מיד ואמנם קושית הגמרא והאמרת מיא מרזו , הוא איך תאמר במים שני הפכים לעיל אמרת דמרזו מכה וא"כ גרע מים מיבשה וכאן אמרת בלי מכה צמית ועדיף מיבשה אבל לעולם ידע שבלי מכה אין המים מקלקלים אבל תמה איך יהיה בטבע המים שני הפכים שבלי המכה יעשו המים פעולה שלא יקולקל הגוף ובמכה יגרע ויקלקלו המים יותר מיבשה. ומשני אין ה"נ שבלי מכה עדיף וצמתי ובמכה גרע ומרזו ולעולם שבמכה ובמים אפילו תוך ג' ימים אין מעידין. ועיינתי בפוסקים הראשונים והרמב"ם השמיט לגמרי דין מכה אבל הרי"ף הביא דרך שלילה וז"ל הרי"ף אין מעידין אלא עד ג"י פירוש כו' אבל אם לא מצאוהו אלא אחר ג"י למיתתו אין מעידין מפני שהמת משתנה ואינו ניכר אחר ג"י וה"מ ביבשה אבל במים אפשר שישהה ד' או ה' ימים ואינו משתנה דמיא היכא דליכא מכה מצמת צמתי לגוף כדאמרינן ההוא גברא כו'. הרי שהתנה הרי"ף היכא דליכא מכה אבל לא כתב ההיפוך שהיכא דאיכא מכה מרזו מכה א"כ ע"כ שהרי"ף מפרש דמרזו מכה והרי הוא כמו ביבשה ומשתנה אחר ג' ימים אבל תוך ג' ימים מעידין ולכך לא הוצרך לפרשו שהרי כבר התנה דבמים אפשר שישהה ד' ימים כו' היכא דליכא מכה צמתי מכלל דהיכא דאיכא מכה לא צמתי וממילא דינו כיבשה. אבל אם היה סבר הרי"ף דמרזו היינו דגרע מיבשה היה לו לרי"ף לסיים בהדיא היכא דאיכא מכה מרזו מכה. ולשון הרא"ש הוא כלשון הרי"ף. העולה בידינו דלדעת הרי"ף והרא"ש יש להקל תוך ג' ימים אפי' במים ואיכא מכה אבל בשאר פוסקים ראשונים לא מצאתי דבר מזה. ועכ"פ באשה זו בלא"ה אין להקל וכמו שכתבתי למעלה: