נאום הניצחון של ברק אובמה (2012)
נאום הניצחון שנשא ברק אובמה, הנשיא הנבחר של ארצות הברית, שנבחר לכהונה שנייה רצופה ב-6 בנובמבר 2012, נישא בפני קהל מאות אלפים מתומכיו במטה מסע הבחירות שלו בשיקאגו.
"תודה. תודה. תודה רבה לכם.
הלילה, יותר ממאתיים שנה אחרי שהמושבה לשעבר קיבלה את הזכות לקבוע את גורלה, אנחנו מקדמים את המשימה של שיפור האחדות צעד אחד קדימה. זה קורה בזכותכם, כי אתם אישרתם מחדש את הרוח שהרימה את המדינה הזו ממעמקי הייאוש והמלחמה, למרומי התקווה והאמונה שבעת שכל אחד מאיתנו פועל להשיג את חלומותיו האישיים, אנחנו משפחה אמריקנית ואנחנו קמים ונופלים יחד כאיש אחד.
הלילה, בבחירות האלה, אתם, העם האמריקני, הזכרתם לנו שבעוד הדרך הייתה קשה, המסע היה ארוך - נלחמנו וידענו בלבנו שעבור ארה"ב הטוב ביותר עוד לפנינו. ברצוני להודות לכל אמריקאי שנטל חלק בבחירות הללו. בין שהצבעתם בפעם הראשונה, ובין שהמתנתם בתור למשך זמן ארוך. אגב: עלינו לתקן זאת. בין שפיניתם את המדרכה או הרמתם את הטלפון; בין שהחזקתם בשלט אובמה או רומני - השמעתם את קולכם ועשיתם שינוי. בדיוק דיברתי עם המושל רומני ובירכתי אותו ואת פול ראיין על מסע הבחירות הקשה. נלחמנו זה בזה, אבל זה רק מפני שאנחנו אוהבים את המדינה הזו כל כך ודואגים לעתידהּ. מג'ורג' ללנור ובנם מיט, משפחת רומני בחרה לשרת את אמריקה באמצעות שירות ציבורי וזו מורשת שצריך למחוא לה כפיים הלילה.
בשבועות הבאים אני מתכוון לשבת יחד עם המושל רומני ולראות כיצד נוכל להניע את המדינה קדימה. ברצוני להודות לידידי שליווה אותי בארבע השנים הללו, הלוחם המאושר של אמריקה, סגן הנשיא הטוב ביותר שמישהו יכול לקוות לו, ג'ו ביידן. ולא הייתי האדם שאני היום ללא האישה שהסכימה להינשא לי לפני עשרים שנה.
אני רוצה לומר זאת בפומבי - מישל, מעולם לא אהבתי אותך יותר, ומעולם לא הייתי גאה יותר מלצפות בשאר אמריקה מתאהבת בך גם כן, בתור הגברת הראשונה של האומה. סשה ומליה, לנגד עינינו הפכתן לשתי נשים צעירות יפות ונבונות ממש כמו אמכן ואני גאה בכן, אבל אני חייב לומר - כלב אחד מספיק בינתיים.
לכבוד המתנדבים וצוות מסע הבחירות הטוב ביותר בתולדות הפוליטיקה. כמה מכם הצטרפו אך באחרונה, וכמה מכם היו לצדי למן ההתחלה. אך כולכם הייתם משפחה. לא משנה מה תעשו ולאן תפנו מעכשיו, אתם נשאתם את זכרה של היסטוריה שיצרנו יחד ויש לכם את הכרת התודה העמוקה של נשיא אסיר תודה. תודה לכם על שהאמנתם כל הדרך. בכל גבעה, בכל עמק. הרמתם אותי לאורך כל הדרך ואני לעולם אהיה אסיר תודה עבור כל מה שעשיתם וכל העבודה המדהימה שעשיתם.
למרות כל ההבדלים בינינו, רובנו חולקים תקוות מסוימות באשר לעתידה של אמריקה. אנחנו רוצים לגדול בארה"ב היכן שיש בתי הספר הטובים ביותר. אנחנו רוצים להוביל בטכנולוגיה ובמדע, במשרות טובות. אנחנו רוצים שלילדים שלנו לא יהיה חוב. רוצים מדינה שאינה מאוימת על ידי הכוח ההרסני של ההתחממות הגלובלית
אני יודע שקמפיינים פוליטיים יכולים לפעמים להיראות קטנים, אפילו מטופשים. וזה מספק שפע של מספוא לציניקנים שאומרים לנו שפוליטיקה היא לא יותר מאשר תחרות של אגו או תחום של אינטרסים מיוחדים. אבל אם אי פעם תקבלו את ההזדמנות כדי לדבר עם אנשים שהתאספו בעצרות שלנו והצטופפו לאורך התור בחדרי ההתעמלות של התיכון, או ראו אנשים שעובדים מאוחר במשרד בקמפיין באיזה מחוז זעיר רחוק מהבית, אתם תגלו משהו אחר.
אתם תשמעו את הנחישות בקולו של מארגן שטח צעיר שעובד במכללה ורוצה לוודא שלכל ילד יש אותה הזדמנות. אתה תשמע את הגאווה בקולו של מתנדב שהולך מדלת לדלת, כי אחיו לבסוף הרוויח כאשר מפעל רכב מקומי הוסיף משמרת נוספת. אתם תשמעו פטריוטיות עמוקה בקולם של בני זוג צבאיים שעובדים בטלפון עד לשעת לילה מאוחר, כדי לוודא שאף אחד שלוחם למען המדינה הזאת, לא ייאלצו אי פעם להילחם על תפקיד או גג מעל ראשם כשהם שבים הביתה.
בגלל זה אנחנו עושים את זה. זה מה שהפוליטיקה יכולה להיות. זו הסיבה שהבחירות חשובות. זה לא קטן, זה גדול. זה חשוב. הדמוקרטיה במדינה בת 300 מיליון איש יכולה להיות רועשת ומבולגנת ומסובכת. יש לנו דעות משלנו. כל אחד מאתנו מחזיק עמוק באמונותיו. וכאשר אנו עוברים זמנים קשים, כאשר אנו עושים החלטות גדולות כמדינה, זה בהכרח מעורר תשוקות, מעורר מחלוקת.
זה לא ישתנה אחרי הלילה, ואינו צריך. טיעונים אלה שיש לנו הם סימן לחירותנו. אבל אסור לנו לשכוח שבעוד אנו מדברים אנשים במדינות רחוקות מסכנים את חייהם כדי שתהיה לנו הזדמנות להתווכח על הנושאים החשובים, והזדמנות לשלשל את הפתק כפי שעשינו היום.
אך למרות כל ההבדלים בינינו, רובנו חולקים תקוות מסוימות באשר לעתידה של אמריקה. אנחנו רוצים לגדול בארה"ב היכן שיש בתי הספר הטובים ביותר. אנחנו רוצים להוביל בטכנולוגיה ובמדע, במשרות טובות. אנחנו רוצים שלילדים שלנו לא יהיה חוב. רוצים מדינה שאינה מאוימת על ידי הכוח ההרסני של ההתחממות הגלובלית
אנחנו רוצים מדינה בטוחה ומכובדת הנערצת ברחבי העולם, המוגנת על ידי הצבא החזק ביותר עלי אדמות והכוחות הטובים ביותר שהמדינה הזו אי פעם ידעה. אבל אנחנו רוצים גם מדינה שנעה בביטחון מחוץ לעתות מלחמה כדי לחיות בשלום עם כל בני האדם. אנחנו מאמינים באמריקה סובלנית ופתוחה לחלומות של מהגרים הלומדים בבתי הספר שלנו.
לילד הקטן בצד הדרומי של שיקגו, שרואה את החיים מעבר לפינת הרחוב הקרובה. לילדו של עובד הרהיטים בצפון קרוליינה שרוצה להיות רופא או מדען, מהנדס או יזם, דיפלומט או אפילו נשיא - זה העתיד שאנו מייחלים להם. זה החזון שאנו חולקים. זה שבו אנחנו צריכים ללכת - קדימה. זה שבו אנחנו צריכים ללכת.
כעת, איננו מסכימים, לעתים באכזריות, על הדרך להגיע לשם. כפי שקרה במשך יותר ממאתיים שנה, ההתקדמות תבוא בקפיצות ודילוגים. זה לא תמיד בקו ישר. זה לא תמיד תהיה דרך חלקה. לכשלעצמו, ההכרה בכך שיש לנו תקוות וחלומות משותפים לא תסתיים בכל מהמורה או לפתור את כל הבעיות שלנו או התחליף לעבודת הנמלים של בניית קונצנזוס ומה שהופך את הפשרות הקשות לנחוצות כדי להביא את המדינה הזאת קדימה. אבל זה קשר משותף שבו עלינו להתחיל. הכלכלה שלנו מתאוששת. עשור של מלחמה מסתיים. המסע הארוך נגמר עכשיו.
בין שקיבלתי את קולכם ובין שלא, הקשבתי לכם. למדתי מכם. הפכתם אותי לנשיא טוב יותר. עם הסיפורים שלכם והמאבקים שלכם אני חוזר לבית הלבן נחוש ומלא השראה יותר מאי-פעם לקראת העתיד המונח לפנינו. הלילה הצבעתם לפעולה, לא בפוליטיקה כרגיל.
אתם בחרתם בי להתמקד בעבודות שלכם, לא שלי. ובשבועות ובחודשים הקרובים, אני מצפה להושטת יד ועבודה עם מנהיגי שני הצדדים כדי לעמוד באתגרים שנוכל לפתור רק ביחד. צמצום הגירעון שלנו, רפורמת קוד המס שלנו. תיקון מערכת ההגירה שלנו. שחרור עצמנו מנפט זר.
יש לנו עוד עבודה לעשות. אבל זה לא אומר שהעבודה שלכם היא לבצע. תפקידם של אזרחים בדמוקרטיה שלנו אינו מסתיים בהצבעה. אמריקה מעולם לא הייתה על מה ניתן לעשות עבורנו. זה בערך מה שניתן לעשות באמצעותנו, יחד, באמצעות העבודה הקשה והמתסכלת, אך ההכרחית, של שלטון עצמי. זה עיקרון שליווה אותנו עוד מהיווסדותנח.
מדינה זו שיש בה יותר עושר מאשר בכל מדינה, אך זה לא מה שהופך אותנו לעשיר. יש לנו את הצבא החזק ביותר בהיסטוריה, אבל זה לא מה שעושה אותנו חזק. האוניברסיטה שלנו, התרבות שלנו כל הקנאה של העולם, אבל זה לא מה שמביא את העולם לחופינו. מה שהופך את אמריקה היוצאת דופן היא איגרות החוב שמחזיקות את האומה המגוונת ביותר על פני כדור הארץ ביחד. האמונה כי גורלנו משותף; שהמדינה הזאת פועלת רק כאשר אנו מקבלים חובות מסוימים לזה ולדורות הבאים. החופש שכל כך הרבה אמריקאים כבר נאבקו עבורו. ובין אלה הם אהבה וצדקה והחובה ופטריוטיות. זה מה שעושה את אמריקה גדולה.
הלילה, אני מלא תקווה כי כבר ראיתי את הרוח בפעולה באמריקה. ראיתי את זה בעסק המשפחתי שהבעלים מעדיפים לקצץ משכרם מאשר לפטר את שכניהם, ועובדים שמעדיפים לקצץ בשעות שלהם מאשר לראות חבר מאבד את עבודתו. ראיתי את זה בחיילים שמתגייסים מחדש לאחר שאיבדו איבר, ובאלה שהקומנדו הסתער במעלה המדרגות אל תוך חשכה וסכנה כי הם ידעו שיש חברים מאחוריהם שצופים בגבם.
ראיתי את זה על חוף ניו ג'רזי וניו יורק, שבו מנהיגים מכל צד ורמה של הממשל טאטאו הצידה את המחלוקות ביניהם כדי לסייע לקהילה להשתקם מההריסות של סופה נוראה. ואני ראיתי רק לפני כמה ימים, בנטור, אוהיו, שם אב סיפר את סיפורה של בתו בת השמונה, שבעת מאבקה בלוקמיה שכמעט עלתה לכל משפחתם, לולא רפורמת הבריאות שעברה רק לפני כמה חודשים, לפני שחברת הביטוח עמדה להפסיק לשלם עבור הטיפול בה. הייתה לי הזדמנות לא רק לדבר עם האבא, אלא לפגוש את בתו המדהימה. וכשהוא דיבר לקהל שהקשיב לסיפור האב, כל הורה שהיה בחדר היו דמעות בעיניהם, כי ידעו שהילדה קטנה יכולה להיות שלנו. ואני יודע שכל אמריקאי רוצה להיות בעתיד מבריק. זה מי שאנחנו. זאת המדינה שאני כל כך גאה להוביל כנשיאהּ.
והלילה, למרות כל הקושי שעברנו, למרות כל התסכולים של וושינגטון, מעולם לא הייתי יותר מלא תקווה לגבי עתידנו. מעולם לא הייתי יותר אופטימי לגבי אמריקה. ואני מבקשכם כדי לקיים את התקווה הזאת. אני לא מדבר על אופטימיות עיוורת: סוג של תקווה, שפשוט מתעלמים מעוצמתה, של המשימות להתקדם או המחסומים העומדים בדרכנו. אני לא מדבר על האידיאליזם החיובי, ומאפשר לנו פשוט לשבת בצד או להתכווץ ממאבק. תמיד האמנתי שתקווה היא הדבר העקשן שבתוכנו, שמתעקש, למרות כל העדויות הסותרות, שמשהו טוב יותר מחכה לנו, שכל עוד יש לנו את האומץ להמשיך לצעוד, להמשיך לעבוד, להמשיך להילחם.
אמריקה, אני מאמין שאנחנו יכולים לבנות על ההתקדמות שעשינו כדי להמשיך ולהילחם על משרות חדשות והזדמנות חדשה וביטחון חדש למעמד הביניים. אני מאמין שאנחנו יכולים למלא את ההבטחה של המייסדים שלנו, הרעיון שאם אתה מוכן לעבוד קשה, זה לא משנה מי אתה או מהיכן באת או איך אתה נראה או מי שאתה אוהב. זה לא משנה אם אתה שחור או לבן או היספאני או אסייאתי או אמריקני מלידה, צעיר או זקן או עשיר או עני, מוגבל או בלתי מוגבל, הומו או סטרייט, אתה יכול לעשות את זה כאן באמריקה אם אתה מוכן לנסות.
אני מאמין שנוכל להשיג את העתיד הזה ביחד כיוון שאיננו מפולגים כמו הפוליטיקה. איננו ציניים כמו שטוענים המומחים. אנו גדולים יותר מסך כל השאיפות של כל אחד מאיתנו, ואנחנו יותר מאוסף של מדינות אדומות וכחולות. אנחנו ארצות הברית של אמריקה ותמיד נהיה.
ויחד עם עזרתכם ותחת חסדו של האל נמשיך במסענו קדימה ופשוט להזכיר לעולם מדוע אנו חיים במדינה הגדולה ביותר בכדור הארץ.
תודה לך, אמריקה. אלוהים יברך אותך. שאלוהים יברך את ארצות הברית של אמריקה."